עוד פרק טוב, בדיוק באותה מתכונת של קודמו: שני סיפורים, אחד רציני יחסית (יותר מאשר בפרק הקודם) שמערב את התרבות הבאג’ורית וקלקלותיה, והשני הומוריסטי שמערב את יצחק וישמעאל. על הנייר זה היה אמור להיות איום ונורא, אבל גם מהפרק הזה נהניתי.

באג’ור זה עתה השתחררו מעול הכיבוש הקרדסי שהיה ידוע לשמצה באופן שבו הוא סחט משאבים מכוכב הלכת שלהם עד כמה שרק אפשר, אז כמובן שאחד מהצעדים הראשונים שלהם כעם חופשי הוא לעשות את אותו הדבר בדיוק, הפעם לאחד הירחים שלהם - התכנון הוא לעשות ממבו-ג’מבו לליבה של הירח שתאפשר להפיק ממנו טונות של אנרגיה, אבל בדרך גם תהפוך את הירח כולו לרעיל ומסוכן. הרמיזה לא ממש מעודנת – בפרק עצמו קירה אומרת מתישהו שזו דרך הפעולה הקרדסית.

אבל בתחילת הפרק קירה משתפת פעולה בהתלהבות עם הפרוייקט, עד שמתברר שיש כמה אנשים שמשום מה טרם התפנו מהירח והיא הולכת לראות אישית מה קורה ומגלה שמדובר על פליט קשיש שהוא שילוב של רובינזון קרוזו עם הברון מינכהאוזן עם סנטה קלאוס, שחי באותו מקום כבר ארבעים שנים, מטפל בפליטים אחרים מתקופת הקרדסים, ואין לו שום כוונה לעזוב. וכן, הוא יודע שעוד מעט האוויר יהפוך לרעיל. נראה אותו.

קירה לגמרי נמסה בגללו, ורוב הפרק מוקדש לקונפליקט שלה עם עצמה ועם ההנהגה הבאג’ורית ו-DS9 לגבי מה צריך לעשות. הרי אפשר פשוט לשגר את כולם בלי לשאול אותם, אבל רצוי למצוא פתרון שוחר שלום יותר. כחלק מהפתרון שוחר השלום הבאג’ורים מתישהו שולחים כמה בריונים עם פייזרים לגרש את כולם ויורים בסנטה קלאוס כשמתחילות מכות – לא ירי קטלני, אבל מה לעזאזל? למה הפייזר לא על הלם? למה פינוי כזה חובבני? למה דרמטיזציה מיותרת שכזו בפרק שיחסית נמנע ממנה?

פרט לכך הדילמה מוצגת בצורה טובה, הסצינה שבה סיסקו מגיע לנזוף בקירה שתתאפס על עצמה היא מוצלחת מאוד, והבעיה היחידה בקו העלילה הזה היא שהוא מתקדם לאט מדי, לפחות בסטנדרטים שהתרגלתי אליהם בסדרות מודרניות יותר. בסופו של דבר הסדרה לא עושה לעצמה הנחות עם פתרון קל – קירה שורפת לרובינזון את הבית אל מול עיניו ואז מורה על שיגור לשני אנשים, מתוך תקווה שרובינזון ישרוד את זה כי הוא חייב. זה לא פתרון קל ואולי אפילו לא פתרון בכלל (והפרק מסתיים בחוכמה בנקודה הזו), אבל זה מה שקירה הייתה חייבת לעשות ורואים שקשה לה לעשות את זה. ביצוע טוב.

כדי לרכך קצת את העלילה הכבדה יחסית, יש לנו את ג’ייק סיסקו ונוג משתוללים ב-DS9. מסתבר שקווארק נתקע איכשהו עם המון Yamok Sauce, או “רוטב מקגאפין”. הקרדסים מתים על הרוטב הזה, אבל אין ממש קרדסים בתחנה (נו, מתי מחזירים את גארק?) ולכן אין ברוטב שום ערך. ג’ייק ונוג שומעים על זה, והמוח הקרימנלי של נוג מתחיל לחשוב – “רווח”!

אז הם מצליחים לשכנע איכשהו את קווארק להביא להם את כל רוטב המקגאפין, אבל מה הם יעשו איתו? בסופו של דבר מתגלגלת להם עסקה, שבמסגרתה הם מחליפים את רוטב המקגאפין בברגי מקגאפין – Self sealing stem bolts, אלוהים יודע מה זה אומר, כי בוודאי שג’ייק ונוג לא יודעים, ויש לנו סצינה קומית למדי שבה או’ברייאן מדבר איתם בניסיון להבין מה זה לעזאזל, והם מדברים איתו בניסיון להבין מה זה לעזאזל (ואנחנו רואים את זה ולא מבינים מה זה לעזאזל).

בסופו של דבר ג’ייק ונוג מצליחים להחליף את ברגי המקגאפין בחלקת אדמה זעירה כלשהי ונוג כבר משוכנע שהנה הם נתקעו עם משהו חסר ערך לחלוטין, אבל אז מתברר לצמד חמד בשיחה שהם מצותתים לה בין אודו וקווארק שמישהו רוצה לקנות את אדמות וחסרה רק ההסכמה של תאגיד נו-ג’יי לשם כך. אז בסופו של דבר הלקוח שהוא הקורבן האחרון (והרווח!) של הזוג הוא קווארק עצמו (בתמונה). כל הסיפור הזה מזכיר מאוד את מילו מינדרבינדר ממלכוד 22 (כותנה מצרית!), ועושה רושם שלא במקרה.

וגם – סצינה קומית (לפני שהדרמה מתחילה) שבה דקס מספרת לקירה שמורן (היצור השותק מהפאב) הזמין אותה לצאת. קירה ההמומה שואלת מה דקס ענתה. דקס אומרת שהיא ענתה שהיא עסוקה. קירה מרוצה, עד שדקס מתחילה לדבר על השערות שיוצאות למורן מהמצח ואיך שהן גורמות לו להיראות חמוד. נחמד לראות שהם מנסים להוציא את דקס מתדמית הסופר-פוצית הנוכחית שלה.