הפרק נפתח בצורה שמבהירה חד משמעית שהוא לא רוצה להיות רציני כמו קודמו – שיחה מבודחת בפאב בין קווארק ואודו על דמיון ומציאות, שמהר מאוד מגיעה לשיחה על פורנו מול טלוויזיית פריים טיים:

  • QUARK:
    Family entertainment. That's the future, Odo. There's a fortune to be made. Little holo-creatures running around, rides and games for the kiddies, Ferengis in every doorway selling useless souvenirs.
  • ODO:
    You're going to replace all your sexual holo-programs with family entertainment?
  • QUARK:
    No, no, no, I'm expanding. I'm negotiating to lease the space next door so I can use the same holo-generators.
  • ODO:
    You're still disgusting.
  • QUARK:
    Till the day I die.

מעבר חד אל דקס ובאשיר שאוכלים ארוחת ערב ודקס דוחה בעדינות את החיזורים הכושלים של באשיר בפעם המי יודע כמה. כשדקס חוזרת לחדר המצב, סיסקו שואל “How is our young doctor?” ודקס עונה לו “Young”. אוהו! אנחנו שופעי ניצוצות הפרק! ועושה רושם שהולכים שוב לחזור למוטיב באשיר-ילד-כאפות. לא נגמלנו מזה?

קופצים פתאום אל או’ברייאן שמקריא לבת שלו (מקינדל! זה קינדל! עם צבעים!) את עוץ לי גוץ לי. רגע, מה? הפרק הזה לא ממש סגור על עצמו, מה? ואז או’ברייאן הולך להשתעשע עם אשתו, אבל הילדה מפריעה פתאום, כי מסתבר שעוץ לי גוץ לי מסתובב לה בחדר. וכשאו’ברייאן הולך לבדוק מסתבר שהיא לא הגזימה – יש להם גמד קטן ומעצבן בחדר.

אוי לא. רק לא זה. המגיפה מ-TNG הגיעה גם לכאן? רק לא עוד פרק “ההולודק יוצא משליטה”!

עוץ לי גוץ לי מתעתע באו’ברייאן זה משעשע עד גבול מסויים והפרק מותח את הגבול הזה טוב טוב לפני שאו’ברייאן מזעיק את סיסקו. שמוזעק, אבל נעצר כשמתברר שסיסקו ג’וניור הביא חבר מההולודק – שחקן הבייסבול הידוע באק בוקאי, שמסתבר שהסיבה שאין לי מושג מיהו היא כי הוא מעולם לא היה קיים – הוא אמור להיות כוכב במאה ה-21, עם קריירה שמתחילה בערך ב-2015 – אלוהים אדירים, זה ממש עכשיו! באק בוקאי כבר מסתובב בינינו!

טוב, הוא בוודאי מסתובב בין אנשי DS9, אבל אין לנו זמן לזה כי אנחנו קופצים אל האורח השלישי שפתאום צץ ובא לבקר את באשיר – עותק מזעזע של דקס, שמטרתו לגרום לנו להבין שדקס הפוצית והקפואה היא לא כזו גרועה, ובעיקר לתת לשחקנית הזדמנות להשתולל. דקס הבדיונית היא בדיוק מה שהיינו מצפים שהדמיון של באשיר ינפיק – נימפומנית, טיפשה וחסרת כל אופי. אבל לבאשיר יש את ההוגנות לנסות ולהתחמק מהחיזורים שלה כל עוד הוא לא מבין שזו לא דקס האמיתית. טוב, כמעט, בסוף היא מצליחה לשדל אותו. הרי הוא בסך הכל בן אדם. חלש. ומעצבן. מאוד. והפרק הזה לא עוזר. אבל למרבה המזל קוראים לו לחדר הפיקוד לפני שהוא מתחיל להשתולל. אוקיי, אז יש לנו מהומה של שלושה יצירי דמיון שמתהלכים להם בתחנה כאילו כלום ולא באמת מסוגלים להסביר מי הם ומה הם. וכמובן שעוד תקריות דומות מתחילות לצוץ בכל רחבי התחנה. אז מה זה? האם ההולודק יצא משליטה? לא. דקס חוקרת ומגלה שיש איזו אנומליה בחלל ליד התחנה שעושה… דברים… אנומליים.

ומכאן הפרק מתפלג לשני קווי עלילה צפויים. האחד הוא “דמויות בדיוניות עושות מהומות” והשני הוא “אנומליה חללית הולכת להרוג את כולנו!!!!!”. קו העלילה הראשון מבדר אבל מרגיש מטופש (מטופש ברמת ה”יש סצינה שבה יש לאודו עימות חזיתי עם אמו” (לא, לא האמא של אודו. החיה Emu) - בתמונה). עדיין, הפוטנציאל של שני הדקסיות מנוצל לא רע, ובאופן די מפתיע הדיאלוגים הבנאליים של הסיסקואים עם באק בוקאי די מוצלחים. בפרט, סיסקו מדגים שוב עד כמה הוא לא פיקארד כשבהתחלה הוא מתייחס לבוקאי (שכבר די ברור שהוא בשר ודם) בתור איזה גליץ’ מחשב מעצבן שסיסקו ישמח שיימחה מעל פני האדמה, אבל היחס הזה משתנה במהלך הפרק.

קו העלילה השני, לעומת זאת, הוא איום ונורא כמו שרק קווי עלילה של “אנומליה חללית הולכת להרוג את כולנו!!!!!” יכולים להיות. אנחנו מקבלים טונות של טכנובאבל לא מעניין, וברור לנו שהאנומליה החללית לא תהרוג את כולם, אז למה לבזבז על זה כל כך הרבה זמן? אי אפשר להגיע לפתרון? זה לא מייצר דרמה. בסופו של דבר הפתרון הוא מטופש למדי – סיסקו מבין שמשהו גורם לדמיון של אנשי התחנה להתגשם במציאות, ומגיע למסקנה שגם האנומליה החללית עצמה היא בסך הכל יציר הדמיון של דקס שגילתה בהתחלה משהו קטן וככל שחקרה אותו יותר, כך הוא הלך וגדל. הפתרון? פשוט להפסיק להאמין. לא משנה שזה לא בהכרח עזר עם דברים אחרים.

אבל רגע, אם האנומליה החללית נגרמה על ידי זה שדמיונות מתגשמים ולא הפוך, מה גרם לדמיונות המתגשמים להתגשם? פשוט מאוד – ביקור של שלושה חייזרים מרביע גאמה שתפסו טרמפ עם ספינה נכנסת כלשהי וניצלו את ההזדמנות כדי לחקור את יושבי התחנה – כשהם מחופשים לעוץ לי גוץ לי, באק בוקאי ודקספומנית. החייזר הבאק בוקאי אפילו בא להגיד שלום לסיסקו, ושוב אנחנו רואים את סיסקו מתפרס בפני גזע חייזרים שכמעט משמיד את התחנה בתעלוליו (בפעם הקודמת זה היה ב-Move Along Home). זה היה יכול להיות טוויסט הרבה יותר מפתיע ומעניין (גם אם קצת דאוס-אקס-מאכיני) אם הם לא היו מגלים לנו אותו באמצע הפרק, כששלושת השוטים מנהלים מועצה קצרצרה ומאפשרים לנו להבין שהם הרבה יותר מסתם יצירי דמיון.

לסיכום – לא אסון כפי שאפשר היה לצפות בהתחלה ובהחלט פרק עם שלל חלקים מהנים, אבל אני מאוד מקווה שפרקים כאלו לא יהיו נפוצים יותר מדי.