עונה 1 פרק 17 – The Forsaken
הפוסט הקודם
|
הפוסט הבא
|
פרק מוצלח מאוד ברובו. בשלב הזה כבר די ברור שאודו הוא הדמות הכי מוצלחת בסדרה ושפרקים שמתמקדים בו יהיו טובים; אני רק מקווה שבעתיד זה יהיה נכון עבור עוד דמויות. בהתחלה קשה לחשוד שזה יהיה פרק אודו כי אנחנו שוב במוטיב באשיר-ילד-כאפות, והפעם כשהוא צריך להיות המארחת של כמה שגרירים מעיקים במיוחד שבאו לתחנה כדי… להשתגרר… ומבלים בינתיים אצל קווארק בלשגע את באשיר. אבל כל החיים הקשים שהם עושים לו הם רק הכנה לדבר האמיתי, כשאנחנו מגלים שאחת השגרירות היא לוקסנה טרוי, האמא של דיאנה והדמות האורחת הכי בלתי נסבלת והכי כיפית ב-TNG למעט Q. רואים שב-DS9 מפציצים לכל כיוון בעונה הראשונה כדי למשוך את הקהל מסדרת האם. טרוי מקימה מהומה, כרגיל, על משהו שגנבו לה, אבל מסתבר שלשם שינוי היא צודקת – ואודו מגיע חיש קל ומצליח לאתר את הגנב במקצוענות, וטרוי חיש קל נופלת שדודה לרגליו כאילו הוא היה לפחות ז’אן לוק פיקארד.
אפשר היה ליהנות במשך כל הפרק מהנסיונות האומללים של אודו להימלט מהחיזורים של טרוי, עד כדי הליכה אל סיסקו והתחננות לעזרה (סיסקו מתגלה כרשע מרושע שנהנה מאוד מהסיטואציה ולא באמת עוזר לאודו, ואחר כך עושה משהו דומה לבאשיר שמתלונן על השגרירים שלו), אבל איכשהו היו חייבים לקלקל את הפרק על ידי הכנסה של אלמנט נוסף – במקרה הזה, חללית לא מזוהה שמגיעה דרך חור התולעת ועליה אין יצורים חיים אבל כן יש עליה אינפורמציה ממוחשבת כלשהי. ומה עושים אנשים שהם בוגרים גאים של TNG כמו או’ברייאן עם דבר כזה? כמובן, מורידים מייד למחשב המרכזי של DS9 כדי שמה שזה לא יהיה יוכל להשתלט על הכל.
ברצינות, חברים, הייתי מצפה שבפעם העשירית תלמדו להוריד מידע כזה למחשבים שפשוט לא מחוברים לשום דבר. לפטופ, מישהו? או’ברייאן, הקינדל שלך מהפרק הקודם? משהו? למה תמיד לתת ליצורים הללו גישה לכל הפונקציות של תחנת החלל? יום אחד אחת מהתוכנות הללו לא תהיה נחמדה ופשוט תהרוג את כולם, ואז ניתקע עם המון שחקנים עם חוזה לעוד עונה וחצי ובלי פרקים.
עדיין, היצור הממוחשב הוא לא הגורם המרכזי בפרק, תודה לאל, והתפקיד העיקרי שלו הוא לכלוא את אודו במעלית עם טרוי (ובאופן מרשים למדי הם מנסים לכסות את דרכי הבריחה שלו – גם המשגרים לא פועלים, וגם מסיבת מקגאפין כלשהי אודו לא יכול לשנות את צורתו החוצה). בהתחלה אודו סובל בגלל שטרוי מדברת (ראו תמונה), אבל אחר כך הוא מתחיל לסבול כי כל 16 שעות הוא חוזר להיות נוזל (מהטעם הפשוט שקשה לו להחזיק את עצמו בצורה אנושית יותר מדי זמן ברצף), והוא כבר בשעה ה-15. ואסור. שמישהו. יראה. אותו. הופך. לנוזל. בטח. לא. המעצבנת. הזו. ואז מתברר שטרוי יודעת גם לדבר לעניין. אלו סצינות צפויות וקיטשיות, אבל כמו תמיד – אני מבטל את מנגנון האנטי קיטש שלי לפני שאני רואה את הסדרה, ונהניתי מאוד.
לעומת זאת, את מנגנון האנטי טכנובאבל שלי אי אפשר לשנות, והפרק הזה סובל ממנו בכל הנוגע להיפטרות מהיצור הלא ברור שהשתכן במחשב. השיא מגיע כשכותבי הסדרה מכריחים את או’ברייאן המסכן לומר את אחד מהמשפטים המטופשים ביותר שאי פעם יצא לי לראות בטלוויזיה בהקשר טכנובאבלי:
“It came here when we downloaded the probe’s files. If we upload those same files back to the probe, it might go with them”
אהההההההההההה! אני לא מאמין שהם אשכרה גרמו לו לומר דבר כזה! מה למען השם עבר להם בראש?!
בכל מקרה, לא, זה לא עובד. בסוף הם מגיעים למסקנה שהיישות הזו היא כמו כלבלב שרוצה שעשועים אז או’ברייאן מסדר לה “מלונה”. זה מטופש. בואו לא נדבר על זה יותר.
וחוץ מזה נותנים לבאשיר לצאת קצת מנישת ילד הכאפות כשבסופו של דבר הוא מוצא את עצמו במסדרון בוער יחד עם השגרירים ומצליח להביא אותם למקום מבטחים, מה שהופך אותם לעדת המעריצים שלו. מי יודע, אולי עכשיו יפסיקו לטחון את השטיק הזה ואשכרה יעשו משהו עם באשיר?