למרות כמה בעיות, פרק כיפי בהחלט, מהטובים ביותר עד כה.

נתחיל מהטוב ביותר – פרק נטול “באשיר ילד כאפות”! אמנם, בגלל שבאשיר לא ממש הופיע בו.

הפרק מתחיל כשלתחנה מגיעה שלישייה מוזרה – פרנגי צעיר, יצור לא ברור, ומישהו שנראה כמו הקיסר פלפטין, ברדס והכל. כמו כל האורחים בתחנה, כך נראה, הם ממהרים אל קווארק, ושם פלפטין חושף את עצמו – הוא פרנגי עתיק יומין בשם זאק, שמחלטר בתור ה”נאגוס” הראשי – סוג של מנהיג לא ברור של הפרנגים, ומתנהג בדיוק כפי שתצפו מפרנגי עתיק בתפקיד חשוב להתנהג - כמו אשמאי מוחלט. והוא גם שון וולאס, הידוע גם בתור ויזיני! OMG, כל כך אדיר!

קווארק מתלהב פחות. הוא מניח שלזאק יש מטרה אחת בביקור שלו – לקנות את הפאב במחיר עלוב, כי לנאגוס לא אומרים לו. מסתבר שזאק קצת יותר ידידותי מכך ונראה שהוא מחבב את קווארק; הוא מצהיר שהוא כאן כדי לתאם מתקפה פרנגית כוללת על רבעון גאמא ולסחור להם את הצורה למוות. היתרון: שם אף אחד לא יודע כמה הפרנגים נאלחים. רעיון מבריק – הבורות הזו תימשך, מה, חמש דקות?

אלא שזו לא הפצצה האמיתית של זאק. כולם מצפים שהוא יוביל את מתקפת המסחר, אבל הוא אומר שנמאס לו והוא פורש, והשרביט עובר ל… נחשו… מי כבר צפוי שיקבל את זה כדי שהפרק יהיה מעניין? קווארק!

כמובן שקווארק מתלהב בהתחלה, אבל חיש קל הוא מגלה שעם כוח גדול באה אחריות גדולה – אחריות גדולה לשמור על הגב שלך מפני כל אלו שינסו לחסל אותך. הוא הולך לזאק כדי לקבל עצות, וזאק מתפגר לו באמצע השיחה מול העיניים. כדי לקדם את העניינים, בלוויה של זאק מישהו מנסה לפצפץ את קווארק. זה כבר גורם לאנשי התחנה להתחיל לחקור את המהומות הפנימיות של הפרנגים, אבל קווארק רוצה להשאיר אותם מחוץ לעניין ועדיין בטוח שהוא שולט במצב. ואז מגלים לו שחורשי הרעה נגדו הם הבן של זאק ואחיו של קווארק, רום (בצדק, בצדק; קווארק מתעמר ברום לאורך כל הסדרה). הם כמעט ומצליחים להשליך את קווארק מחוץ למנעל אוויר, אבל אז נעצרים על ידי אודו וזאק, שמסתבר שלא מת אלא רק ישן ובשבילו הכל היה מבחן לבנו (שנכשל בצורה עגומה) ועל כן זאק חוזר להיות הנאגוס. טוב מאוד, אני מחבב את הדמות הזו ומסתבר שהיא תמשיך להופיע לכל אורך הסדרה.

עלילת המשנה של הפרק עוסקת במשולש האהבה סיסקו-סיסקו-ישמעאל (נו, נוג, הבן של רום). בהתחלה הפרק חוזר שוב למוטיב “ישמעאל הוא השפעה רעה על סיסקו ג’וניור” ומראה איך נוג גורם לסיסקו ג’וניור לשקר בבית הספר; אחר כך רום, תחת לחץ חברתי פרנגי, מחליט להוציא את נוג מבית הספר ונוג מתקוטט עם סיסקו ג’וניור; אחר כך הם משלימים; ובסופו של דבר סיסקו ג’וניור שוב מבריז לאבא שלו לארוחת ערב, וכשסיסקו יוצא לחפש אותו ולצעוק עליו הוא מגלה שסיסקו ג’וניור מלמד את נוג לקרוא, וכמובן שמאותו רע הוא לטובת הזוג הצעיר. למרבה המזל כיביתי את הציניותומטר שלי ולכן הצלחתי ליהנות מקו העלילה הזה.

קו העלילה הפרנגי המרכזי גם הוא מבדר, בעיקר בגלל שגם זאק וגם קווארק הם דמויות מבדרות עם ליהוק מצויין. הבעיה היא שזה בדיוק העניין – הפרנגים, גם בפרק שמיועד להם, נותרים בעיקר אתנחתא קומית.

הפרנגים, כזכור, נולדו כתוצאה מאחת הפאשלות הגדולות ביותר בתולדות Star Trek. ב-TOS האויבים הגדולים של הפדרציה היו הקלינגונים. ב-TNG הם נמצאים לכל אורך הסדרה בסוג של שלום קר ומתוח עם הפדרציה, אז הכותבים רצו ליצור גזע חדש שיהווה את האויב המרכזי של הפדרציה לאורך הסדרה. במקום זאת הם יצרו את הפרנגים. אחרי שתי דקות בערך כולם הבינו שהגזע הזה מגוחך מכדי למלא את התפקיד שייעדו לו, ובהמשך הסדרה הרומולאנים שיחקו את תפקיד האויב (ובשלב מאוחר – אני מניח שבד בבד עם ההתפתחות של DS9 עצמה – גם הקרדסים). זה בעיקר עגום בהתחשב בכך שמ-TNG יצא גם אחד הגזעים האנטגוניסטיים הזכורים לי ביותר במדע הבדיוני – הבורג (שהיו חזקים מדי מכדי להוות איום קבוע והם מופיעים רק בקומץ פרקים, אבל איזה פרקים!)

אז הפרנגים ב-TNG נדחקו לסטריאוטיפ “הסוחר הבזוי” – קטנים, מכוערים, רמאים, גנבים, שקרנים, חרמנים ובאופן כללי סכנה לשלום הציבור אבל לא איום אמיתי על אף אחד. יש כאלו שאפילו טוענים שזה גזע שאמור לייצג את היהודים וש-TNG אנטישמית, אבל לי אישית נראה שהפרנגים פשוט נופלים קורבן לאותו ארכיטיפ מזעזע שגם היהודים נפלו קורבן אליו של “הסוחר הבזוי”. אמת, כשסדרה משתמשת בארכיטיפ כל כך גרוע יש כאן בעיה, אבל מילא, ל-TNG אפשר לסלוח. אבל מ-DS9 אפשר לצפות ליותר. יש לה פרנגי בצוות הקבוע; יש כמה דמויות משנה פרנגיות; לא חייבים להגחיך אותם כל הזמן.

אם להיות הוגנים, קו העלילה של נוג מנסה לא להגחיך את הפרנגים אלא להציג אותם כתוצר של תרבות קלוקלת וחינוך גרוע. אבל זה בדיוק מה שמעיד על הכלל – הסדרה מתייחסת עד כה לתרבות הפרנגית בתור בדיחה. הפרק הזה מציג “חוקים” בסגנון “אם השגת ממישהו כסף, אל תחזיר” (לכן קווארק כועס על רום שהחזיר ארנק שאבד לבעליו החוקיים), ומצד שני איומים הם אף פעם לא רציניים – רום מנסה לרצוח את קווארק פעמיים וכמעט מצליח, וזה גורם לקווארק להתגאות בו אבל לא ממש משנה את יחסו אליו בשום צורה.

גם מבנה ההנהגה של הפרנגים לא ברור – אם מדובר בעם של סוחרים, אפשר להבין מישהו כמו הנאגוס בתור ארכי-סוחר שצבר ממון וכוח רבים, או בתור מישהו שהוכיח שהוא אשף מסחרי ודעתו היא בעלת חשיבות; אבל איך ייתכן שתואר כזה עובר בירושה על ידי כך שהנאגוס פשוט בוחר את היורש, ולא משנה שהיורש חסר כל כוח והשפעה וקשה להגיד שיש לו כריזמה? ברור שבפרק הזה העברת התפקיד הייתה סתם בדיחה של זאק, אבל הפרנגים האחרים מתייחסים אליה בהתחלה בתוך מהלך אותנטי, מה שמעיד על כך שזו הצורה שבה העניינים עובדים בחברה שלהם, וזה מנוגד לכל מה שהייתי מצפה שיתרחש בחברה שלהם. זה נראה כאילו לכותבים פשוט לא אכפת מדברים כמו בניית חברה פרנגית שיהיה בה הגיון כלשהו כי בשבילם זה גזע בדיחה. אולי השיא הוא בסצינה שהיא מחווה ברורה לפתיחה של “הסנדק”, עם קווארק בתור הסנדק (כשהוא רק מתחיל ליהנות ממעמדו החדש). אין משהו רע בסצינה הזו והיא בהחלט מבדרת; אבל בסדרה רצינית יחסית כמו DS9 אני בספק אם היו עושים משהו כזה – לפחות בשלב הזה של הסדרה – עם דמות שאיננה פרנגית.

עד כה הצטבר בסדרה מספר לא קטן של גזעים שמוצגים בצורה מטופשת להחריד. כשמדובר על גזעים חד פעמיים, כמו הציידים מ-Captive Pursuit או המונגולים מ-Move Along Home זה עוד מילא, אבל באמת שאשמח אם הם יהפכו את הפרנגים – ולא רק את קווארק ונוג אישית - למשהו יותר מעניין מאשר הקומיק רליף של הסדרה.