זה אחד מאותם פרקים שהכוונה שלהם טובה – גם להתמקד בדמות אחת וללמד אותנו משהו עליה וגם להטיף מוסר לקהל נגד גזענות – אבל עושים את זה עם עלילה כל כך מטופשת שחייבים לתהות מה עבר להם בראש.

הפרק נפתח עם המוטיב החוזר של “בואו נעשה מדוקטור באשיר ילד כאפות”, כשהפעם באשיר מנסה להתחיל עם דקס והיא כנקמה נותנת לו לנסות לפתור פאזל שהיא תקועה עליו 140 שנים (ונראה כמו בועת סבון ענקית – די מאכזב…). חוץ מבאשיר, לדקס יש בעיה עם גם סיסקו, שקצת מתקשה להתרגל לכך שכולם מצפים ממנו להתחיל עם הבחורה היפה שפעם הייתה המנטור הזקן שלו. זה כמובן כיוון עלילתי מעניין ונראה אם הם יעשו איתו משהו.

פרט לכך יש בפרק גם תת-עלילה סביב אשתו של א’וברייאן, קייקו – במקור הבוטניקאית של האנטרפרייז, שלא ממש מרוצה מכך שאין לה מה לעשות בתחנה ושהילדים מתרוצצים בה חופשי (וכדוגמה לכך אנחנו רואים את ג’ייק סיסקו וישמעאל – סליחה, נוג, ילד פרנגי – מריצים מתיחות ומסתבכים בצרות, מה שכמובן מרגיז את סיסקו שאוסר על ג’ייק להתקרב לישמעאל). הפתרון שהיא עולה עליו: לפתוח בית ספר, שעד סוף הפרק כבר צובר ארבעה תלמידים. קצת מאכזב לראות מדענית שהופכת לגננת, אבל אני מניח שיש גבול לכמות הפמיניזם שהסדרה מסוגלת לדחוס לעצמה, והסצינה שבה היא מנסה לשכנע את אבא של נוג לשלוח אותו לבית הספר היא חביבה למדי.

עיקר הפרק סובב סביב אודו. הוא מזהה בפאב ברנש באג’ורי שאודו לא מחבב – הבאג’ורי, מסתבר, העז להיות קפיטליסט דורסני בזמן הכיבוש הקרדסי (מכר סחורות לכל המרבה במחיר, ואם זה אומר שלא מוכרים תרופה לאם והילד שלה מתפגר, מה לעשות) ומתישהו גם רצח קרדסי שלא שיתף פעולה, ואודו הוא זה ששלח אותו לכלא. מכיוון שאודו הוא מעודן כמו אופרה קלינגונית הוא מייד הולך מכות עם הקפיטליסט וסיסקו צריך להפריד ואחרי זה מסביר לסיסקו כמה הוא לא סובל את הברנש. סיסקו מזהיר אותו לעזוב את הקפיטליסט בשקט כל עוד הוא לא הפר כל חוק, ואודו נראה די נחוש להיפטר ממנו בדרך זו או אחרת. זמן לא רב לאחר מכן הקפיטליסט נרצח בעת מסאג’ עם הולוגרמה. תעלומה!

בשלב הזה הצופים שואלים את עצמם, כמובן, האם סביר שאודו הוא הרוצח. די בבירור התחושה היא שלא – אודו עושה רושם של אדם מוסרי מדי, והרצח הזה הוא בוטה מדי. אפילו מדקסטר לא היינו מצפים לרצח מסוג זה. בקיצור, אין שום מתח מאחורי תעלומת הרצח הזו, ולכן מלכתחילה היא כלי עלילתי פגום. חיש קל מתגבשים הנתונים הבאים: הדלת של חדר המסאג’ נפתחה רק פעמיים. בפעם הראשונה הקפיטליסט נכנס ובפעם השניה הרוצח יצא. אופס, המתמטיקה לא מסתדרת. בנוסף, מישהו בא לסיסקו וקירה ואומר שהקפיטליסט אמר לו שהוא חושב שאודו ירצח אותו. טעות גדולה, DS9! בשלב הזה לא רק שברור לי שאודו הוא לא הרוצח, גם ברור לי מה כן קורה כאן – הקפיטליסט מנסה להפליל את אודו ברצח שלו עצמו, מה שאומר שהרצח הוא לא באמת רצח אלא תעלול; רק נותר להבין מה בדיוק קרה כאן.

אחר כך מתברר שסריקת DNA העלתה שכל מה שנמצא בחדר הוא עקבות של הקפיטליסט וארבעת הקצינים שהיו בו אחרי הרצח – סיסקו, קירה, אודו ובאשיר. זה אמור להיות פריט בעל חשיבות עלילתית ועם מספיק השהיית הספק זה אפשרי, אבל בלעדיה זה פשוט מגוחך. הרי מדובר על חדר שעוד אנשים השתמשו בו בעבר. גם העקבות שלהם אמורים להיות שם. אם הם לא, זה אומר שקל לנקות את כל החדר מעקבות DNA, ולכן גם הרוצח יכל לעשות את זה. במילים אחרות, נתון ה-DNA הוא חסר חשיבות אם מנסים לייחס רצינות לתעלומה הזו, אבל מראש אמרנו שלא לוקחים אותה ברצינות ושדי ברור שהפתרון הנכון לתעלומת ה-DNA הוא שהקפיטליסט הרג את עצמו, ולכן מן הסתם ה-DNA שלו בחדר.

מבחינת אנשי DS9, כמובן, המשמעות של ה-DNA היא שהחשד כלפי אודו גובר, והוא עצמו אומר שבבירור פתרון אפשרי לתעלומת הדלת-שנפתחה-פעמיים היא שמישהו שיכול לשנות צורה, כמוהו, נכנס דרך הסדקים. אחר כך גם מתגלה בקונסול של הקפיטליסט פגישה מתוכננת עם אודו, כך שברור לאודו ולכל היתר שמישהו מנסה להפליל אותו; אני מניח שכל הקהל בבית כבר הבין מי, בשלב זה, וגם העובדה שאיזה סית’ זקן כל הזמן מסתכל על אודו עם מבט מרושע לא ממש עוזרת. החלק החשוב כאן הוא ממילא לא התעלומה, אלא האופן שבו אנשי התחנה מגיבים לה. סיסקו מחליט (ובצדק) להשעות זמנית את אודו מתפקידו עד שהחקירה תסתיים, ואנשי התחנה מתקבצים להם להמון זועם ומנסים לעשות לינץ’ באודו, שאותו הקצינים עוצרים חיש קל. כל אלו הם קווי עלילה משומשים שכבר ראיתי לא מעט במקומות אחרים (דומני ש-B5 עשו משהו ממש דומה עם גריבלדי, אם כי לדעתי אחרי DS9) וקשה לומר שהביצוע פה מיוחד, וגם הגזענות כלפי משנה-צורה היא לא משהו מזעזע. מילא, אם אודו היה קודם חבר של כולם, אז היה משהו מטריד באופן שהם פונים כנגדו; אבל מי שפונים כנגדו הם אנשים שמראש לא סבלו אותו (זכרו שאודו עבד גם תחת השלטון הקרדסי), ואילו הקצינים דווקא ממשיכים להיות בעדו (כולל סיסקו שקצת מסוכסך איתו באופן כללי) ואפילו אויבו הנצחי קווארק מדבר בעדו ומנסה לעזור לו. אז זה מאוד נחמד לראות איך קווארק בסתר לבו אוהב את אודו, אבל כל חלק ה”אודו מצורע!” של הפרק חסר כל מתח שהוא. וגם התעלומה חסרת מתח.

אה, מה עם התעלומה? ברגע שבו מגלים שבחדר של הקפיטליסט בתחנה יש שתי מיטות ומתחילים למלמל משהו על איזה מקגאפין גנטי, כבר די ברור (לי לפחות) שמדובר על כפיל שהקפיטליסט שיבט איכשהו ורצח אותו. לפרק לוקח עוד קצת זמן להציג את זה, אבל לבסוף הכל בא על מקומו בשלום והסית’ המרושע מתגלה בתור הקפיטליסט בתחפושת עם סצינת הסרת מסכה א-לה משימה בלתי אפשרית. נו באמת.

את המסמר האחרון בארון המופרכות העלילתית נועץ לטעמי המקגאפין הגנטי, שלוקה בכשל הסטנדרטי ביותר של סדרות מד”ב – הכנסת פיתוח טכנולוגי מתקדם כלשהו בתור אמצעי עלילתי זוטר, והתעלמות מכך שלפיתוח הטכנולוגי הזה יהיו השלכות מרחיקות לכת על תחומים נוספים של החיים (ובפרט שהוא לא צריך להיות כל כך מפתיע עבור הדמויות שכבר רגילות לעולם שבו הוא קיים). כאן אני לא מדבר על היכולת לשבט אנשים, שאינה מעניינת כל כך, אלא על היכולת לגדל אנשים בקצב מהיר מאוד (ימים) ובסיום התהליך לקבל אנשים שכשירים להשתלב בחברה (הם אשכרה מגדלים כפיל כזה כחלק מתהליך הבדיקה של המקגאפין הגנטי). רעיון עלילתי כזה זכאי לפרק (או סדרת פרקים) משל עצמו, עם בחינה מדוקדקת של ההשלכות המוסריות והמעשיות, שכנראה תהיה יותר מעניינת מאשר כל מה שעשו בפרק הזה.

עדיין, אודו מציל את הפרק כי הוא דמות כיפית עם שחקן טוב. ציטוט נבחר, שאודו עונה בתשובה לשאלה של קווארק מדוע הוא נמנע ממערכות יחסים (התמונה היא שלו נותן את המונולוג):

  • ODO:
    I'll never understand the humanoid need to couple.
  • QUARK:
    You've never coupled?
  • ODO:
    Choose not to. Too many compromises. You want to watch the karo-net tournament, she wants to listen to music, so you compromise. You listen to music. You like Earth jazz, she prefers Klingon opera, so you compromise. You listen to Klingon opera. So here you were ready to have a nice night watching the karo-net match and you wind up spending an agonising night listening to Klingon opera.