וואו. כמעט בלי ויכוח, הפרק הטוב ביותר בעונה עד כה. אז זה מה שהם יכולים לעשות כשהם סוף סוף כותבים תסריט כמו שצריך. כשהתחלתי לראות את הסדרה פחדתי שהעימות הבאג’ורי-קרדסי יהיה הדבר הכי חד צדדי בעולם – הבאג’ורים הטובים מול הקרדסים הרעים – והפרק הזה השקיט את החששות שלי סופית.

לתחנה מגיעה חללית עם המבקר השבועי – במקרה הזה, מישהו שחולה במקגאפיניזם נדיר במיוחד. כמה נדיר? נדיר עד כדי כך שהחולים היחידים במחלה הם אלו שהתמזל מזלם להיות בגולאג קרדסי מסויים על באג’ור בזמן הכיבוש כשמשהו התפוצץ שם. החולה שכח את התרופות בבית, ולכן משגרים אותו הישר למרפאה, וקירה, שהייתה בין חברי המחתרת ששיחררו את המחנה, ממהרת למרפאה כדי לברך את הניצול. ואז היא מגיעה ומגלה שמדובר בקרדסי. הופס! תפסנו את איוואן האיום!

איוואן מנסה לברוח אבל אודו תופס אותו, והתקרית הדיפלומטית מתחילה. סיסקו מוצא את עצמו בלחץ מכל הכיוונים – הבאג’ורים רוצים דם, הקרדסים תובעים שישחררו את איוואן תכף ומייד, איוואן טוען שלא היו דברים מעולם, וקירה דורשת לחקור את הכל בעצמה אישית. סיסקו, בצעד חריג למדי, מאפשר לה לעשות את זה (למרות שברור שאודו עדיף בתור החוקר).

קשה להגיד שהשקרים של איוואן מציבים אתגר גדול במיוחד – מהר מאוד מתברר שאיוואן הוא מישהו בשם מריצה שבהחלט היה בגולאג, ואז הוא עצמו נשבר ומתוודה שהיה שם – אבל כמובן, רק מילאנו פקודות. הוא טוען שהוא היה פקיד עם כישורי תיוק מופלאים ובכלל לא ראה שום דבר ממה שהנאצים עוללו בחוץ. אולי פה ושם צעקה, אבל זהו. ומי שמתו? נו, זה בגלל מלחמות של הבאג’ורים בינם ובין עצמם. ותאונות. אבל מעשי רצח ואונס המוניים? מי שמע על זה? זה הכל היה שמועות שהפיץ בכוונה הבוס הגדול של המחנה, גול-משהו (לא נגיד אייכמן).

אפילו קירה חייבת להודות שיש כאן בעיה. אי אפשר למסור פקיד שלא היה מעורב ישירות בזועות של המחנה בתור השעיר לעזאזל היחיד שיש לבאג’ורים מכל התקופה הזו. היא מסכימה שאם יתברר שהוא אכן מי שהוא טוען שהוא יש לשחרר אותו (קצת חריג מבחינתה, אבל בהחלט סביר לאור התפתחות הדמות שלה בפרק). ואז החבר’ה בודקים את התמונה היחידה של הפקיד מימי הגולאג העליזים (בסצינה שכוללת הגדלת תמונה ואז שיפור רזולוציה שלה – פעם זה היה מד”ב ונראה לנו מגוחך, אבל כבר יש אלגוריתמים שעושים את זה! כל כך מגניב!) ומתברר פתאום שאופס – הפקיד זה מישהו שאף אחד לא מכיר, אבל האסיר שיש להם – זה גול-משהו בכבודו ובעצמו! ג’קפוט!

בשלב הזה אני כצופה כבר מתעצבן על החור המגוחך בתסריט שעד כה הפריע לי אבל לא יותר מדי – הרי אין שום סיכוי שבעולם שהקצב הגדול מהגולאג ישתגר מרצונו לתוך תחנת חלל עם השפעה באג’ורית, ועוד כשיש לו סימן זיהוי כל כך ברור כמו המחלה שלו, ועוד לא יסתיר את המחלה הזו אלא יפמפם אותה. אלא שלשם שינוי, התסריט חשב על הדברים הללו ושום דבר פה הוא לא מקרי. כמובן, זה לא הכי מפתיע בעולם; אבל יש משהו נחמד בסדרה שבה התרגלת לתסריט צפוי ושבלוני לגמרי כשהיא מתאמצת קצת מעבר לכך.

כשקירה הולכת להתעמת עם גרינג הוא מסיר את כל המסכות ומתחיל להשתולל עם נאומים נאציים חוצבי להבות וארוכים עד שהתחלתי לפחד שקירה תירה בו בו במקום. בפרט הוא לועג למחתרת שקירה הייתה חברה בה, כאילו היו יתושים חסרי חשיבות.

קירה הולכת להתנחם אצל אודו מהפגיעה החמורה הזו באגו, אבל אודו מתחיל לחשוד. מאיפה הגבלס הזה יודע מי זו קירה, אם היא הייתה באמת חברת מחתרת חסרת חשיבות? וברגע שאודו מתחיל לחשוד, אני מרגיש שוב טוב – הפעם לא היה להם חוסר בתסריט אלא די ברור שיש לנו כאן עסק עם מישהו שרצה להיתפס, והדברים אינם פשוטים כפי שנראה לנו. ואכן, הקרדסים מודיעים לאודו שהקצב מהגולאג האמיתי מת לפני כמה שנים טובות ונקבר בקרדסיה לעיני חצי כוכב בערך. אז מי זה הפסיכי הזה שיש על התחנה ועכשיו נושא נאומי תורת גזע? מה המניעים שלו?

קירה עוד מתקשה להאמין בהתחלה לכך שהם לא תפסו את היטלר, אבל באשיר (לא ילד כאפות הפעם!) מנפץ לה את התקוות סופית כשמתברר שהימלר עבר ניתוח קוסמטי לפני כמה שנים – עושה רושם שהכל היה מתוכנן מראש. אז מי הקרדסי הזה, לעזאזל? ובכן, ככל הנראה זה כן מריצה, הפקיד. בסצינה הטובה ביותר בעונה כולה עד כה, קירה הולכת להתעמת עם מריצה פעם אחרונה. הוא ממשיך לנסות ולתת את ההצגה של הקצב הגדול והנאצי, אבל כשקירה מפצפצת את השקרים שלו (ואת כל התקוות שלה להשיג צדק כלשהו עבור הבאג’ורים) הוא בסופו של דבר נשבר וחוזר להיות הפקיד הקטן והמסכן שפוחד מדי מכדי לעשות משהו ולא יכול לשנות כלום כשכל הזוועות מתרחשות לו מול העיניים. והדבר היחיד שהוא יכול לעשות, שנים לאחר מכן, הוא להקריב את עצמו כדי שהבאג’ורים יקבלו את משפט הראווה שלהם והקרדסים ייאלצו להתמודד עם פשעי המלחמה שהם עוללו. ולצורך כך, הוא אומר, המוות שלו הוא הכרחי.

קירה אומרת שזה בסך הכל יהיה רצח נוסף, ושמספיק אנשים טובים כבר מתו והיא לא מוכנה להרוג עוד אחד (אפקטיבי במיוחד אחרי שבמהלך הפרק נרמז שהיא הרגה גם אזרחים קרדסיים כחלק מפעולות ההתנגדות).

התסריט לא מתאפק ובוחר בכל זאת לסיים במלודרמה ולא באנטי-קליימקס הזה – כשקירה מלווה את מריצה (שלא באמת יודע מה לעשות עם עצמו עכשיו) חזרה לספינה שלו, אחד הבאג’ורים הזועמים שעל התחנה שולף סכין ומחסל את מריצה חיש קל (שוב פעם אודו וסידורי האבטחה המגוחכים שלו?). קירה ההמומה לא מבינה למה למען השם הבאג’ורי עשה את זה, הרי מריצה לא היה היטלר אחרי ככלות הכל!

הבאג’ורי אומר שמריצה היה קרדסי, וזו סיבה מספיק טובה. וקירה אומרת שלא, זו לא.

אפשר לבוא לפרק בכמה טענות – בפרט הוא משולל הומור כמעט לחלוטין ויש בו רק עלילה אחת וכמעט ואין בו קווארק (או או’ברייאן) והמלודרמה בו גועשת – אבל כשאני רואה את הסדרה אני ממילא פתוח יותר לדברים הללו, ועלי הפרק הזה פשוט עבד. הדבר היחיד שמפריע לי – חורי תסריט זועקים – לא באמת היה קיים הפעם, והדמות של מריצה עבדה טוב. בכל הנוגע לעימות הבאג’ורי-קרדסי הסדרה עושה עבודה טובה בינתיים. נקווה שלא יקלקלו בהמשך.

וחוץ מזה, מריצה מזכיר את ה-Yamok Sauce הידוע לשמצה מ-Progress!