הפרק נפתח עם ארוחת באשיר-גארק. הא, מצוין! פרק גארק! פרקי גארק הם תמיד טובים!

ובכן.

טוב, שמעו, אני לא רוצה להיות מרושע מדי. זה היה פרק נחמד, ובטח שרחוק בכמה דרגות מזוועות כמו Meridian ו-Move Along Home. אבל נראה לי שהעונה הבאמת מצויינת הזו הרגילה אותי לסטנדרט גבוה, והפרק הזה מראש הלך לכיוון שמקשה עליו לעמוד בו.

הוא מתחיל טוב, עם דיונים על חגיגות יום הולדת 30 המתקרבות של באשיר - גארק נותן לו במתנה משחק הולודק של תעלומה קרדסית (בסוף כולם אשמים! אבל השאלה היא מי אשם במה) ומסיבת ההפתעה המתוכננת של דקס וכמה שבאשיר מתבאס מההגעה למספר עגול (לא 32? באשיר, התאכזבתי) וכמה שבאשיר מרגיש שהוא מזדקן. ואז פתאום בא קווארק עם איזה יצור שמאות אומני מייק אפ עבדו עליו שעות רבות כדי שיהיה ברור לנו שהוא מפחיד ומאיים, והיצור רוצה לקנות מבאשיר מה-שמו-לא-חוקי-בעליל. באשיר מסרב, חוזר למרפאה, מגלה את היצור בוזז אותה, ואז חוטף ממנו משהו שנראה כמו חשמל זורם בכפות ידייך ישר לפרצוף, ומתמוטט. כל הכבוד לאודו וצוות האבטחה המשובח שלו, עם עוד פרק שבלי כשל אבטחה מזעזע לא היה מתחיל אפילו!

לבאשיר לוקח זמן להתניע את עצמו מחדש. וגם לפרק. באשיר מתעורר לתחנה הרוסה ונטושה, וברור לנו מייד שזו לא סיטואציה אמיתית אלא הזיה שלו, אבל לו עצמו לוקח המון זמן להבין את זה. אני אישית הימרתי על כך שאיכשהו מתקפת החשמל של היצור עשתה מנקי ביזנס עם משחק התעלומה הקרדסית של גארק, אבל באופן עצוב למדי (עבורי) אין קשר ומשחק התעלומה לא מוזכר שוב בפרק. התקפת החשמלכלשהו של היצור היא “טלפתית” (לא שאפשר ממש להבין את זה בתחילת הפרק; רק בסוף מספרים את זה) וזה מה שגורם לכל מה שרואים מכאן ואילך. הרעיון ברור - המוח של באשיר מקבל ויזואליזציה של התחנה, ומשהו רע קורה למוח הזה. כבר בהתחלה באשיר נתקל בקווארק שמסתתר באימה ממשהו, וה”משהו” מתגלה בתור היצור ש…אה… משליך כסאות. זה לא כזה מפחיד, חברים. עכשיו, מכיוון שאנחנו בראש של באשיר, די בבירור קווארק-המתנהג-מוזר הוא לא קווארק אלא איזו האנשה. וזה מה שהולך לקרות לשאר הדמויות שנפגוש בראש, למשל… אוי, שיט, גארק.

אז כן, באשיר פוגש את גארק ומתייעץ איתו, אבל מה אכפת לי? זו כבר פעם שניה העונה שיש לנו פרק גארק שאינו עם גארק האמיתי! מה יהיה? שילמתי את מיטב כספי בשביל לראות את המרגל הקרדסי הקריפי, לא איזו האנשה שבאשיר מאניש בה… אה… משהו. לא לגמרי ברור מה גארק מסמל פה.

בינתיים נכנס לפעולה גימיק נוסף של הפרק - באשיר מתחיל להזדקן, ויזואלית. זה ילך ויחמיר ככל שיתקדם הפרק, ופשוט זועק “תנו לנו אמי על איפור!” (ואכן, הם קיבלו). באשיר הזקן הרגיש לי טיפה כמו משחק מוגזם, אבל גם את זה אפשר להצדיק בגלל האופי של הפרק. זו סיבה עיקרית לכך שהפרק פשוט לא מסוגל להגיע לרמה גבוהה - כשאנחנו בקרקס שמתרחש בראש של באשיר, שום דבר לא מרגיש באמת אמיתי, ולכן שום אלמנט שמופיע בפרק לא יכול להילקח יותר מדי ברצינות. יש כאן השוואה מתבקשת ל-Inside Out של פיקסאר; שם מה שמתרחש בראש הוא לא הזייה והוא גם לא האנשה של התהליכים שבראש באמצעות אלמנטים קיימים מהעולם החיצון; איכשהו שם מצליחים לקבל את ההרגשה שאנחנו רואים את אחד מהפרקים האבודים של “החיים” למרות שברור שאין שום הגיון ביולוגי בהתרחשויות. פיקסאר קוסמים. DS9? פחות קוסמים.

זה מגיע לשיא אחרי שליש פרק בערך, כשבאשיר סוף סוף מוצא אנשי צוות - דקס, קירה, אודו ואו’ברייאן עומדים ומתווכחים בחדר אחד, ובאשיר מצטרף בתענוג לויכוח. כל אחת מהדמויות מתנהגת מוזר, כמובן, ואי אפשר לקחת אותה ברצינות. כיף לשחקנים שיכולים להתפרע טיפה, ובפרט קירה ודקס מקבלות את ההתנהגויות הכיפיות (למה, למה דקס האמיתית לא יכולה להיות טיפה יותר כמו הדקסיות המטורללות שיש בכל מני פרקים?) וזו אחלה סצינה, אבל בסופו של דבר כל מה שקורה בה הוא שלבאשיר סוף סוף נופל האסימון של מה הולך פה (וכרגיל, שאר הדמויות מתרגזות לגלות שהן לא באמת קיימות; איך קוראים ל-Trope הרלוונטי?)

הבעיה היא שגם אחרי שבאשיר מבין מה קורה, הפרק לא עושה עם עצמו כמעט כלום. באשיר מנסה להגיע לחדר המבצעים כדי לתקן את מה שזה לא יהיה שמשובש בתחנה (בינתיים אנחנו רואים שפחות או יותר הכל משובש). היצור מתחיל לחסל את החברים שלו. דקס הולכת ראשונה; סיסקו מגיע לשתי שניות כדי לסמל את המקצוענות והכשרון של באשיר והופס, היצור משמיד גם אותו. באשיר מתעמת עם היצור ויורה בו בפייזר שלא מזיז לו, ורגע אחר כך אודו נמס לו לשלולית. הפרק הוא פשוט סדרה של אפיזודות זריזות שאף אחת מהן לא מעניינת יותר מדי או קוהרנטית יותר מדי. השיא מגיע כשבאשיר (כעת קשיש מתפרק) פוגש את גארק ומגיע איתו לחדר המבצעים, ושם מקבל סוף סוף את מסיבת ההפתעה שלו (ראו תמונה). נראה שהפרק גולש לכיוון הפארסה המוחלטת.

אבל אז הפרק מציל קצת את עצמו. אחרי שבאשיר מנסה לפתוח כל מני לוחות בקרה ונופלים לו כדורי טניס על הראש, גארק מתחיל להיות חסר סבלנות אליו ולומר לו כמה שמצבו אבוד ושיוותר. ואז באשיר מתחיל לתהות מה גארק בכלל אמור לסמל ולמה היצור עוד לא חיסל אותו. כאן קיוויתי לגלות שגארק הוא דווקא אמיתי ואיכשהו מנהל את כל הסימולציה הזו, אבל לא; גארק הוא פשוט היצור בתחפושת. והיצור לא יכול להרוג את באשיר ישירות, אז הוא מנסה לשגע אותו על ידי כך שהוא יקרא לו תבוסתן. כי: באשיר יכל להיות שחקן טניס מקצוען אבל העדיף להיות רופא מוכשר ומצליח כי ההורים שלו רצו! ובמבחן הסופי שלו הוא נתן בכוונה תשובה שגויה כדי לא להיות הראשון בכיתה! והוא לא “נלחם” כדי להשיג את דקס!

הא! זה קצת פתטי, לא? זה מה שהיצור המפחיד יכול לגייס כדי לשכנע אותנו שהאישיות של באשיר פגומה מן היסוד? המבחן עוד נשמע מעניין וקצת מוזר. אבל זה שבאשיר הלך להיות חלומה של כל אם יהודיה? זה שהוא סוף סוף התבגר וירד קצת מדקס? גם על באשיר זה לא עושה רושם, והוא עולה הפתרון - הוא הולך למרפאה, כולא שם את היצור בתוך שדה בידוד, מטיף לו כמה חשוב לו שהוא ודקס יהיו קודם כל ידידים, ואז מבצע טיהור. ומתעורר.

וזו עוד בעיה של הפרק: הוא מתנהל במוח של באשיר, אבל המוח של באשיר לא באמת פגום. אין בעיות מהותיות לתקן שם. למעשה, הבעיה המרכזית של באשיר בתחילת הסדרה לא הייתה חוסר ביטחון אלא שהוא היה פוץ מעיק. עכשיו מנסים למכור לנו את זה שכל זה היה חוסר ביטחון במסווה; זה גם לא משכנע, אבל זה גם קצת מקלקל לנו את הבאשיר. לא כל גיבור צריך להיות פגום באותה דרך הירואית-מיוסרת; זה שהוא פוץ שצריך ללמוד לשחרר זה פגם יותר מוצלח מאשר חוסר ביטחון עדין שכזה. שוב מעניין להשוות ל-Inside Out שבמפורש מתנהל במהלך משבר אמיתי (ולא מהצורה “מישהו חישמל לי את המוח”) והפתרון שהוא מציע הוא שונה לגמרי באופיו מזה שהיה כאן; ומעניין גם להשוות ל-Psychonauts שבו מתרוצצים בשלל מוחות של מטורללים אמיתיים בנסיון לתקן אותם. אלו הדוגמאות לאיך עושים את זה טוב. DS9 פשוט לא עשתה את זה טוב מספיק. זה היה פרק נחמד, אבל לא יותר מכך.

לסיום הפרק אנחנו מקבלים עוד ארוחה של באשיר עם גארק. הו, גארק, גארק. קיווינו לקבל פרק איתך ובסוף קיבלנו שוב חיקוי זול. וגארק עצמו תוהה לגבי כך - הוא שואל את באשיר איך קרה שכל הדמויות בהזייה שלו תיארו היבט זה או אחר של באשיר, ורק גארק היה תחפושת עבור האויב? מה, באשיר, אחרי כל הזמן הזה, אתה עדיין לא סומך עלי?

וכשבאשיר המסכן לא יודע מה לענות, גארק מוסיף ש-“There’s hope to you yet, doctor”.

נו, אז בכל זאת קיבלנו קצת גארק הפרק. אני מרוצה.