זה היה פרק נחמד מאוד, עם רעיון עלילתי מוצלח, ושימוש טוב ביחסי סיסקו פאפא-ג’וניור ויחסי באשיר-או’ברייאן. כדי שזה יעבוד, פוזרה כאן כמות גדולה יחסית של סוכר שמאלץ, אבל זה לא הזיק יותר מדי לפרק לטעמי (אני כבר מבוגר מדי מכדי להיות ציני בעניינים הללו).

אבל לפני הכל, בואו נוציא את זה מהמערכת: אההההההה סיסקו גידל זקן מה זה פה. וכן, ראיתי תמונות וידעתי שזה בא ואני גם יודע מה עוד הולך לבוא בעתיד. ועדיין, אההההההההההה. בהתחשב בכך שעונה 3 מוצלחת משמעותית יותר מקודמותיה, זה לגמרי Riker’s Beard חדש (אם כי צריך להיות הגונים - שתי העונות הקודמות של DS9 טובות משמעותית יותר לטעמי משתי העונות הראשונות של TNG, שהיו ממש מחורבנות ביחס להמשך הסדרה הנפלא).

בואו נתחיל עם עלילת המשנה של באשיר קודם כל. זה מתחיל איתו מפלרטט עם מישהי אצל קווארק, וזה כל כך מביך וגרוע שהייתי בטוח שזו איזו סצינת חלום או הזיית הולודק שלו. אבל לא, זה היה אמיתי ומביך ותודה לאל שדקס גוררת אותו משום עם סיפורים על ביקור מתקרב של איזו לקסינגטון שהיא ספינה סטייל האנטרפרייז שקצינת הרפואה שלה היא בת כיתתו של באשיר שסיימה במקום הראשון, כי באשיר כזכור מ-Distant Voices דפק לעצמו בכוונה את אחת השאלות.

או לפחות, כך אמרו ב-Distant Voices. כאן נראה שהוא חושב שזו באמת הייתה טעות ואיכשהו עדיין יש לו רגשי נחיתות כלשהם כלפי ההיא בגלל זה (כן, והיא גם חתיכה אז זה מן הסתם קשור; לא יכלו לקחת מישהי עם מראה ממוצע לכזה דבר, מה?). באשיר הוא כבר מזמן לא ילד כאפות (תודה לאל!) אבל הסדרה טורח להזכיר פה ושם כמה מעצבן הוא יכול להיות, רק שעכשיו אנחנו סולחים לו על זה.

אבל איזו עלילה יכולה להיות פה? אין ממש עלילה, זו הרי עלילת המשנה, אבל כן יש קצת בידור. כשבאשיר בא אל קווארק כשההיא נמצאת, היא פשוט עוברת על פניו בלי לשים לב בכלל. מה שמוביל את באשיר להתנחם בזרועות או’ברייאן, ואנחנו מקבלים סצינה של שניהם שיכורים ושרים שירים ומקשקשים. זה נפלא. זו סצינה נפלאה, שמשתמשת בצורה נפלאה באו’ברייאן ובבאשיר. השיא הוא כשאו’ברייאן מנסה לנתח את מה שהשתבש ומכריז שהבחורה או מאוהבת בבאשיר או שונאת אותו שנאת מוות. באשיר תוהה אם אין דרך ביניים ואו’ברייאן מכריז שלא, אין: באשיר הוא או טיפוס כזה ששונאים או שאוהבים. ואו’ברייאן מוסיף שבהתחלה הוא שנא את באשיר, אבל עכשיו… הוא כבר לא שונא אותו.

שזה נחמד כי נחמד לדעת שאו’ברייאן התאהב בבאשיר, ועוד יותר נחמד לראות את הסדרה מתייחסת בעצמה לכמה שבאשיר היה בלתי נסבל בהתחלה (בצורה לא טובה) ואיך שהוא השתפר עם הזמן.

בסופו של דבר באשיר אוזר אומץ לדבר עם ההיא שמסתבר שבכלל לא ידעה איך שהוא נראה כי פעם הצביעו על החייזר הלא נכון במסיבה ואמרו היי זה באשיר (אמין מאוד. אמין מאוד) וכמובן ששניהם מסתחבקים על ענייני רפואה ואולי עוד דברים, אבל הסדרה מנצלת גם את זה לצורכי אינטרוספקציה ומטא. הבחורה הרי משרתת על ספינה דמויות האנטרפרייז. באשיר בטוח שוואי וואי וואי איזה הרפתקאות היו לה. היא טוענת שהיה משעמם רצח ורוב הזמן הם סתם טסו ולא עשו כלום ובכל מקום שהם הגיעו אליו הם עזבו חיש קל ובקושי יצא לה לחקור משהו והנה באשיר עושה מחקרים ארוכי טווח על באג’ור וכדומה. וזו כמובן מטאפורה גסה למדי להבדלים בין TOS/TNG/VOY ובין DS9. הקבלה שלא ממש עובדת כי המימד ה”אנחנו נשארים כאן ויש לנו עלילות מתמשכות” של DS9 עדיין לא התפתח מספיק טוב לטעמי, אבל העונה נראה שמנסים לעבוד עליו.

נעבור לעלילה הראשית. סיסקו פאפא חוזר מחנוכת ספרייה מרכזית כלשהי על באג’ור עם אובססיה חדשה: הוא נתקל בדגם של ספינת חלל מבוססת מפרשי שמש, שזה מה שהבאג’ורים שיחקו איתו לפני 800 שנים, כשבני האדם עוד השיטו ספינות לאמריקה. מה שאומר שהבאג’ורים היו מה זה מתקדמים ומה בדיוק השתבש? (אומרים משהו על “נפילת הרפובליקה הראשונה” אבל לא מרחיבים). זה מעלה נקודה לא אמינה במיוחד שצצה ועולה בכל פעם מחדש - איך זה ייתכן שכל כך הרבה גזעים הגיעו לעידן החלל שלהם פחות או יותר באותו הזמן (מאות שנים זה פחות או יותר באותו הזמן). זה דיון נחמד שדווקא אפשר לתת בו הסברים כלשהם לעניין הזה, אבל נעזוב את זה לבינתיים.

האגדה על ספינות השמש של הבאג’ורים היא שהן הגיעו עד קרדסיה (כשגם הקרדסים עוד היו בחיתולים). האם זה סביר? האם ספינה כזו בכלל מסוגלת לעשות משהו כזה? סיסקו, כאמור, התלהב מהרעיון והוא מחליט לפתוח בקון-טיקי האישי שלו - לבנות ספינה כזו שתתבסס רק על הטכנולוגיות שעמדו לרשות הבאג’ורים, ולנסות להגיע לקרדסיה. לעשות קון-טיקי בחלל? רעיון מגניב! אני בעד.

או’ברייאן, כמו מהנדס טוב, ממהר לצנן את ההתלהבות של סיסקו ומסביר שספינה כזו לא רק שתהיה פגיעה מאוד לצרות הדרך, גם אין שום סיכוי שתגיע לקרדסיה עם ההנעה שלה, זה ייקח שנים ואין מספיק חמצן וכו’ וכו’. את קירה, המאמינה והפטריוטית הנצחית, זה כמובן מרגיז:

  • KIRA:
    You sound just like a Cardassian. They have denied the possibility of ancient contact for decades. They cannot accept that Bajor had interstellar flight before them.
  • O'BRIEN:
    You're beginning to sound like a Romulan. There's no technology they don't claim they invented first.

מכל מקום, סיסקו לא מתכנן לעשות טיול של יותר מכמה ימים שאמור להעביר אותו דרך האיזור הכי בעייתי, כדי להוכיח שהמסע תיאורטית אפשרי. עכשיו מגיע השלב שבו אנחנו אמורים להאמין שהוא בונה תוך כמה ימים (תוך כדי ניהול תחנת חלל) ספינת חלל יותר מתקדמת ממה שיש למין האנושי בימינו. אוקיי, אני אאמין, מה כבר קרה. עכשיו מגיע השלב שבו אנחנו מאמינים שמפקד של תחנת חלל יכול פשוט לצאת לטיול של כמה ימים, בספינה פרימיטיבית שבה הוא נמצא בסיכון גדול במיוחד, אחרי שגאל דוקאט מזהיר אותו שכנראה הקרדסים לא כל כך מתמוגגים מהרעיון של מסע שיוכיח שהבאג’ורים התעלו עליהם (לשם שינוי אני מאמין שדוקאט דואג לסיסקו ולא מנסה לאיים עליו אלא באמת להזהיר), ועם כל הסכנות הללו הוא גם לוקח את ג’ייק איתו. אוקיי, אני אאמין, מה כבר קרה.

הספינה עצמה עוצבה די מגניב. זה הדבר הכי קרוב לסטימפאנק שראיתי במסע בין כוכבים. מפרשי השמש כמובן קטנים באופן מגוחך, בתמונות של הספינה - זו אותה בעיה כמו להראות באופן ריאליסטי את המרחק בין כדור הארץ לירח. אבל העיקר הוא ממילא לא המסע הדי משעמם של סיסקו אלא העובדה שג’ייק הסכים בסופו של דבר להצטרף אליו והשיחות שלהם. ג’ייק בדרך להיות סופר וקיבל מלגה מאיזה בית ספר בניו זילנד ומתחבט אם ללכת או לא (בסוף אומר שיחכה שנה) ומנסה לשדך לפאפא סיסקו מישהי והם צוחקים על זה ועוד עניינים כאלו. זה שמאלץ עתיר סוכר. זה גם די נחמד. זה אולי הפרק הכי טוב של “יחסי אב-בן” של הסיסקואים עד כה. וזה עוד פרק עם ג’ייק שבו הוא לא מצליח להיות מעצבן למרות שהוא בתפקיד הילד המעצבן.

וזה נגמר בכך שהם נקלעים לשדה של שקרכלשהו טכיונים שלא משפיעים על ספינות קטנות כל כך אבל בגלל שקרכלשהו יחס פני שטח למסה בגלל המפרשים הם כן משפיעים איכשהו ומקפיצים את הספינה למהירות Warp ומביאים אותה, כמובן, אל קרדסיה. שם מחכה להם גאל דוקאט עם דיווח על כך ש”במקרה” התגלו כרגע שרידי חללית באג’ורית על קרדסיה, כך שהאגדות זוכות לאימות, ואז הספינות שלו יורות זיקוקים. בחלל. שמאלץ עתיר סוכר כבר אמרתי? אבל נו, אני לא לוקח את זה קשה.

מה שבאמת נחמד פה, ברמת העלילה הגלובלית, הוא האופן שבו הפרק הזה מחליק את סיסקו עמוק יותר לתפקיד ה-Emissary. אנחנו רואים שיש לו התעניינות אמיתית והתלהבות מהתרבות הבאג’ורית; ואנחנו רואים אותו חוקר במו ידיו אגדה באג’ורית נוספת ומאמת אותה, אחרי עניין חור התולעת. כמובן שיש כאן תחושה קצת מוזרה של הבאג’ורים הללו צריכים בן אדם שיעשה בשבילם את העבודה; אבל סיסקו הוא בכל זאת הדמות הראשית בסדרה וזה היה התפקיד שהוא יועד אליו מלכתחילה, אז טוב לראות שהסדרה מקדמת אותו לכך בצורה סבירה ורציונלית כמו שעשתה כאן.

קשה לי לומר שזה היה פרק גדול במיוחד, אבל הוא היה נחמד, והרעיון של קון-טיקי היה מגניב, והביצוע היה סביר בהחלט, ובאשיר ואו’ברייאן שרו שירי שיכורים. העונה הזו ממשיכה לנצל את כל מה שנבנה עד כה כדי לספק פרקים שגם כשאין בהם שום דבר מיוחד הם מוצלחים למדי.