אודו הוא אאוטסיידר חסר מזל. לא רק שהוא שייך לגזע שמתגלה בתור האויב הגרוע ביותר של הפדרציה בסדרה, ולכן אוטומטית מוקצה; הוא גם תופס את המשבצת שדאטה מילא ב-TNG ולכן אוטומטית נחשב לחסר רגשות. ובכן, הפרק הזה בא להזכיר לנו שהתפיסה הזו מוטעית לחלוטין. יש כאן שאלה מעניינת מאוד, שאפילו עשויה להיות קריטית להמשך - האם הרגשות של אודו הם תוצר לוואי של חייו בקרב דמויי אדם ונסיונות החיקוי שלו, או שהם משהו שקיים אצל כל משני הצורה, ואולי כולל את המפתח להידברות כלשהי איתם? אבל הפרק לא נכנס לכך. בפרק הזה מתעסקים רק באודו, ובשאלה איך הוא יתמודד עם כך שסוף סוף ההתאהבות שלו מתפוצצת לו בפרצוף. ככזה, זה פרק אופרת סבון מוחלט, אבל כזה שמצליח בכל זאת לטעמי להיות מהטובים בפרקי “מערכות יחסים” בסדרה עד כה (הטוב ביותר למעט Rejoined, כנראה).

הפרק נפתח בצורה די מושלמת - אודו במשרד שלו, מתכונן לפגישה כלשהי ונמצא באמוק סידור פדנטי ברמה של להזיז דברים מילימטרית ולהכין את הקפה בדיוק בזמן. זה משתלב טוב עם פסיכוזת הרהיטים שלו ששמענו עליה ב-Homefront, אבל גם ברור לנו שהוא טורח ככה עבור מישהו מיוחד. מי? לי ברור שזו קירה, כמובן, אבל זו דרך טובה ושקטה לספר לצופים שלא עוקבים מה בעצם הם צריכים לדעת.

קירה באה אל אודו לפגישת עבודה שבועית סטנדרטית ושניהם בבירור מאוד נהנים עד שבא קווארק ומתחיל להתלונן על הרעשים שאודו עושה בתור עכבר ובתור עוד שלל צורות שונות ומשונות. כפי שקירה אומרת: איזה מזל נאחס היה לקווארק לגור בדיוק מתחתיך. וכפי שאודו עונה: למזל לא היה שום קשר לכך. אה! זה אודו שאנחנו מכירים ואוהבים. חוץ מקירה. קירה לא אוהבת את אודו. אז את מי כן? אה, כן, היה איזה שאקר אחד מהעונה הקודמת שהפך להיות ראש הממשלה או איך שלא קוראים לזה אצלם. והוא עכשיו מגיע לתחנה בשביל דיונים על הצטרפות באג’ור לפדרציה. וכמובן שכדי שיהיה אקשן אודו מזהיר שמתכננים להתנקש בו. ניחוש: עד סוף הפרק גם אודו ירצה להתנקש בו.

האמת, גם אני שוקל להתנקש בו. יש לסדרה הזו בעיה מהותית עם בני זוג לקירה. הם תמיד משעממים. בפרק הקודם כשהוא היה פורע חוק עוד איכשהו נראה שיש לו פוטנציאל, אבל עכשיו הוא הפך לתואם-ברייל שעושה חיים קשים לאודו וצוות האבטחה שלו עם כל מני גחמות כמו ללכת למקדש שבטיילת ושאר דברים לא מתוכננים. עכשיו כשאני חושב על זה אני מתקשה לזכור בן או בת זוג כלשהי למישהו בסדרה הזו שהיה מעניין. החברה של סיסקו עוד בסדר יחסית, וקייקו או’ברייאן הייתה אחלה בשתיים וחצי דקות שבהן היא הייתה, אבל זהו בערך.

בינתיים בגלל עומס האבטחה ששאקר מייצר והעובדה שקצין האבטחה של הפדרציה לא באיזור כרגע מספחים אל אודו את וורף (לא ממש מבטיח מבחינתו של אדינגטון המסכן שגם לפני וורף בקושי ראינו אותו ועכשיו בטח יתפוגג). וורף עדיין קצת מתקשה להשתלב ומציע כל מני הצעות כמו לפנות איזורים שלמים מכל יושביהם (בלשונו - היה מספיק קשה לאבטח את האנטרפרייז, לאבטח את התחנה הזו נראה בלתי אפשרי) אבל בסך הכל הוא עובד לא רע עם אודו - סוג של פיצוי על הפאשלה מ-Hippocratic Oath. ואז מתפתח בין אודו ובין וורף דיאלוג נפלא, שמועבר על ידי שני השחקנים בצורה מושלמת שלא מאפשרת לדעת אם הדמויות רציניות או צוחקות (והאם כל אחד מהם מודע לכך שהשני רציני או צוחק). כלומר, זה מתחיל רציני, אבל…

  • WORF:
    I prefer a more... orderly environment.
  • ODO:
    We have that in common. My people have an innate need for order.
  • WORF:
    How do you tolerate living here?
  • ODO:
    I make order where I can. For one thing, I have a daily routine which I follow unwaveringly. The shopkeepers on the Promenade joke that they can set their clocks by me.
  • WORF:
    Unfortunately, I have found it difficult to establish a routine here.
  • ODO:
    There are other ways to create order in your life-- your quarters, for example. Everything in mine has its specific place and it's all arranged just so.
  • WORF:
    Yes, mine, too. Even with my eyes closed I would still know where everything was.
  • ODO:
    Exactly.
  • WORF:
    I would not tolerate it any other way.
  • ODO:
    I'll tell you what else to do. Make sure everyone knows they can't just drop by your quarters to say "hello." If someone does, whatever happens, don't make them feel welcome.
  • WORF:
    Of course not. That would only invite subsequent visits.
  • ODO:
    Precisely.
  • WORF:
    So far, the only person that has a tendency to "drop by" is Chief O'Brien.
  • ODO:
    That's probably because he knows you from the Enterprise.
  • WORF:
    Perhaps if I am more... inhospitable, he will stop.
  • ODO:
    Good luck.

דבר אחד נראה ברור כבר עכשיו - שעד סוף הפרק השגרה והדיוק של אודו הולכים להתרסק לחלוטין. אחרת זה לא יהיה שווה כלום. למרבה השמחה, זה בדיוק מה שהפרק עושה.

פרט לכך אנחנו מקבלים כל מני קטעי “שאקר מדבר עם אודו/עושה דברים” משעממים למדי, ואז מגיע אירוע קבלת פנים שבו אודו על תקן השומר עומד עם פנים חמוצות, והסדרה מחליטה שצריך לתת עוד רמז למי שלא עוקבים - קירה באה אליו ושואלת לאיפה נעלמה החגורה שלו כי היא נראתה טוב עליו. השוק המוחלט של אודו (והעובדה שהוא מייצר את החגורה יש מאין ברגע הבא) כבר אומרים לנו הכל. אגב, אני צריך לציין שאני אמנם מודע לקיום הקונספט של “החגורה של אודו” אבל לא זכור לי שאי פעם שמתי לב אליה (או להיעדרה) בסדרה. זה כמו העיוורון המוחלט שיש לי למדים והדרגות של אנשי הצוות.

כמובן, בכל הנוגע לאספקטים הרומנטיים הפרק הזה מתנהג על פי תבנית בסיסית מאוד: קירה רואה את שאקר, זונחת את אודו לאנחות, יוצאת איתו לטיול ואודו המסכן מתלווה אליהם (מרחוק) על תקן אבטחה. בזמן שקווארק מציץ עליו ועושה 2+2. אחר כך אודו גם מוצא את עצמו בשיחת “האם אתה חושב שקירה מתעניינת בי” ששואל אותו שאקר. למען האמת, זה קצת מבאס מנקודת המבט של מעריצי קירה: האופן שבו מפתחים פה את הרומן שלה עם שאקר הוא סטנדרטי לחלוטין, בפרק שבו היא בתפקיד משנה. הרומן הזה קיים לא בשביל קירה אלא בשביל אודו. במובן הזה הפרק קצת חורק; הייתי מעדיף שהוא יתייחס לשתי הדמויות הללו באופן שוויוני יותר. מצד שני, זה לא שפרקי קירה-ברייל היו נסבלים יותר כי הזרקור היה על קירה.

מכל מקום, השיחה הזו עם שאקר שוברת את אודו ואנחנו מתחילים לראות את ההתפוררות. זה מתחיל עם קווארק, כמובן. בהכנות לעוד איזה טקס הוא תופס מכשיר ציתות יקר שלו ובמקום סתם להחרים הוא זורק אותו למשקה שקווארק מכין. קווארק מתעצבן ואומר שהוא יודע בדיוק מה קורה פה ושאודו לא צריך להעמיד פנים איתו. אודו אומר שאין לו מושג על מה הוא מדבר, אז קווארק מספר לו. בפרוטרוט. אודו בהלם מוחלט - זו כנראה הפעם הראשונה שבה הוא רואה שקווארק מבין במשהו, ועוד משהו כל כך אישי עבורו. וכאילו שזה לא מספיק גרוע, קווארק גם אומר שאין במה להתבייש ושהוא יכול לעזור, וכאן אודו מתפוצץ עליו לגמרי ומסתלק. זה רגע-קווארק מוצלח מאוד - סוג של ניצחון קטן של קווארק על אודו, בדומה לניצחון שהיה לו על סיסקו ב-The Jem’Hadar.

אבל כדי באמת למוטט את השגרה של אודו לא מספיק שאודו יתרגז. צריך שגם קירה תשתתף, ולכן היא מאחרת לפגישת העבודה השבועית עם אודו (והיא תמיד כל כך דייקה!) לא שותה את הקפה (היא כבר שתתה עם שאקר!) לא נשארת להאזין לסיפורים המעניינים (היא תמיד נשארת!) ומסתלקת חיש קל כדי לתת לשאקר טיול בתחנה. הכל על פי התבנית הקלאסית, והכל עובד כמו שצריך - אני בהחלט יכול להזדהות עם מה שאודו מרגיש כרגע.

וכאילו שזה לא מספיק, אודו שוב משמש בתור מלווה בסיור של קירה ושאקר. זה מגוחך. למה הוא לא נותן למישהו אחר לעשות את זה? ואז הם נכנסים למעלית ומפלרטטים מול הפרצוף של אודו. וורף מתקשר לאודו ואומר שיש בעיות כך וכך ושהוא צריך את הגישה למערכת הבקרה של המעלית. אודו מבקש את הססמא של וורף, בוהה בשאקר וקירה שממשיכים לפלרטט, ואז מעביר לוורף את הבקרה. רגע, מה הולך פה, וורף לא שלח את הססמא! הופס! תוך שניה המעלית מתחילה ליפול! אודו צריך לעשות איזה טריק של לדחוף את הקירות עם הידיים-שהפכו-לפטיש כדי לעצור אותה! איזו פאשלה!

הפאשלה היא לא של אודו, כן? כלומר, הוא פישל בכך שהוא לא חיכה לססמא של וורף, אבל מערכות אבטחה וגיבוי נורמליות לא היו מאפשרות לסיטואציה מטופשת כמו זו להתרחש מלכתחילה. נו טוב, כמה אפשר לנטפק את בעיות האבטחה של התחנה הזו. הפואנטה היא פשוטה - אודו הגיע לרמה כזו שהוא לא מסוגל לעשות את העבודה שלו בצורה סבירה. אבל האם הוא יודה בזה בכלל?

הוא לא מהסס להודות בפני סיסקו שהוא טעה. מה שגורם לסיסקו לומר את אחד מהציטוטים המטופשים ביותר בהיסטוריה:

  • SISKO:
    They say to err is human. But you're not human, Odo. You're not even humanoid. And this is not the sort of mistake that I'd expect from you.

מההההה, סיסקו, מהההההה.

אבל סיסקו הוציא את אודו בזול. מי שממש מעוצבן הוא וורף, שחוקר את תקרית המעלית ומגלה רמזים ואודו מתעלם מהם וממנו. וורף מתרגז, ואודו הולך לדבר עם קירה. די ברור גם מה הוא רוצה לומר. אני חייב להעריך את אודו שיש לו את האומץ להבין שהוא חייב לסיים את הסיטואציה הזו בהקדם האפשרי, אבל כמובן שהוא עושה טעות של מתחילים (הוא הודה בעצמו שאין לו מושג במערכות יחסים אנושיות) וחושב שהפתרון הוא בלהפיל על קירה את הבעיות שלו.

אז ראשית כל, הוא מקבל את העונש שלו בכך שקירה נמצאת בחדר שלה עם שאקר ועכשיו לילה והוא מחכה שם כל הלילה עד ששאקר יוצא. אבל העונש רק מתחיל כאן, כי הוא נאלץ לשמוע את המונולוג-על-שאקר שקירה נושאת בפניו בשיא ההתלהבות ובסוף גם לקבל את חיבוק ה”אתה חבר כל כך טוב!” (ראו תמונה). לא, אין דיבורים על פריינדזון, והשחקנים של קירה ואודו מספיק טובים כדי שהסצינה לא תהיה מביכה. הכל פה סטנדרטי אבל הביצוע טוב ואין לי תלונות.

בסיכומו של דבר אודו יוצא בלי לומר שום דבר ממה שתכנן לומר, חוזר למשרד ומגלה שוורף בינתיים תפס את המתנקש (“הסגנים שלך אומנו היטב! אתה תזכה לציון לשבח” - וורף יכול להיות מאוד נחמד, בדרכו). אז עכשיו לא רק שחיי האהבה של אודו בזבל, גם בתור איש אבטחה הוא לא משהו. מה עושים בסיטואציה כזו? כמובן, משני הצורה הם גזע עליון שלא נותן לרגשות לשלוט בו. כל מה שצריך לעשות הוא להפוך לאבן ולבצע מדיטציה. או להפוך לציפור. או משהו. אבל או שמשני הצורה אינם כאלו, או שאודו מיוחד: הוא נוקט בטקטיקה האנושית הסבירה בהרבה של לרסק את החדר של עצמו לגורמים. אמרנו שזה יקרה!

אודו יושב על הרצפה, ואם אתם תוהים עד כמה המצב גרוע - השיער שלו פרוע. קצת (השחקן אלתר). ואז קווארק מגיע לנחם אותו. ליתר דיוק, לתת לו שיחת “יאללה חלאס עם הבולשיט שלך אני מפסיד כסף עלייך תמיד מהמרים שתתפוס את הפושעים צ’יק צ’ק ואודו כושל ויושב בחושך בזעם לא עוזר לאף אחד אני דואג לעסקים שלי ממש לא אכפת לי מה יקרה איתך ועם קירה אבל אתה צריך או לספר לה או לשכוח ממנה ולהמשיך בחיים שלך ולהתמקד במה שהכרחי ואתה טוב בו” ועוד ועוד ועוד. גם זה נאום סטנדרטי, אבל מה שנחמד פה הוא שברור שאודו צריך אותו, בשתי רמות שונות. ברמה הבסיסית של מישהו שהוא חסר הבנה לחלוטין במערכות יחסים אנושיות, אבל גם ברמה הרגילה של מישהו שנמצא כל כך עמוק בפנים שכל עוד מישהו אחר לא אומר לו את האמת בפרצוף הוא לא יזוז משם.

נדמה לי שזו הפעם הראשונה בסדרה שבה אודו וקווארק מתייחסים זה לזה כסוג של חברים.

אז מה אודו יעשה? האם הוא כן יספר לקירה? זה יוציא אותו האיש הרע בכל הסיפור, למרות שהוא אולי לא מבין את זה. אבל הוא בוחר בפתרון הסביר יותר של ללכת אל קירה ולהגיד לה שהוא מבטל את הפגישות השבועיות כי אילוצי זמן ובלה בלה בלה. וכשהיא תוהה לאן החגורה נעלמה, הוא אומר שהוא מתמקד רק במה שהכרחי. כה עצוב.

אבל לפחות יש לאודו אהבה חדשה - קווארק! עד כדי כך שהוא משפץ את החדר שלו ומתקין רצפה אטומה לרעש בשבילו! כשדלת אחת נסגרת דלת אחרת נפתחת!

ובעצם, הסיום של הפרק הזה פתוח למדי. קירה עדיין עם שאקר. שאקר עדיין משעמם. אודו כנראה עדיין מאוהב בה. לאן כל זה ילך? שאלה טובה, אבל לפחות אפשר לסמן וי על המשבר שהיה אמור לבוא ואכן בא, ולסמן וי בשאלת “האם אודו מסוגל להיות קורבן אומלל של הרגשות שלו כמו כולנו”. אני ממש בעד; אנחנו לא צריכים פה עוד דאטה או ספוק.