אחת מההבטחות שהסדרה לא עמדה בה יותר מדי עד כה הייתה ההבטחה לגישת ה”למעשים יש השלכות” שבה הם יתבדלו מ-TNG שבגלל שהיא סדרת ספינת חלל אנשיה פשוט מדלגים להם מאסון אחד למשנהו ואף פעם לא משלמים על כך (לא, כי למה שקרה ב-Q Who לא הייתה שום השפעה על אנשי האנטרפרייז בהמשך). האם זה קרה? עד כה קשה להרגיש את זה. הדומיניון עוד לא נגע בתחנה (כן, אני בטוח שזה בא) ולמרות שאודו הפך עם הזמן למוקצה בקרב משני הצורה קשה לראות השפעה אפילו אצלו. הדמות העיקרית שהמעשים שלה הובילו להשלכות מהותיות עבורה, כפי שראינו בפרק הקודם, הייתה דוקאט. עבור יתר הדמויות? ובכן, ההשלכה של נתינת מכונת תספורת לסיסקו היא הדבר שהכי מורגש כרגע.

ואז מגיע וורף.

וורף פתח את הקדנציה שלו בסדרה עם מהומה שלמה שבה הוא הפך למוקצה בקרב הקלינגונים בערך כמו שאודו מוקצה בקרב משני הצורה. מכיוון שהוא בחר בצד של הפדרציה בכל מקרה, והקלינגונים הפכו לפסיכים שלא כיף להיות אצלם בכל מקרה, נראה היה שלא תהיה השלכה של ממש לשינוי הזה; אבל הפרק הזה מביא לוורף את המכה בצורה הכואבת ביותר שאפשר, ונמנע מלרכך אותה בדרכים מלאכותיות. בזכות זה מדובר על פרק טוב למדי (גם אם הוא היה טיפה משעמם פה ושם) וכזה שממחיש יפה איך ההבאה של וורף תורמת לסדרה.

אנחנו מתחילים בצורה קלילה דווקא, עם עוד סצינת וורף ודקס הולכים מכות בהולודק - ושוב, וורף מכסח לה את הצורה. ואז מגיע הדיון שלאחר הקרב שהופך כמעט מייד לקרב פלירטוטים ואלוהים אדירים איזה זוג חמוד מי הגאון שחשב לשדך אותם. נראה שיש לנו את סיפור האהבה הראשון ב-DS9 שלא יהיה מביך או משעמם למוות, ממש כיף לראות אותם.

כמובן, זה נקטע באמצע כשאודו קורא לוורף לרוץ לטפל באיזה קלינגון שיכור משוגע שדורש לראות אותו - קלינגון שמתגלה בתור קורן, אחיו האבוד של וורף שממנו הוא לא שמע כבר חודשים, והוא בא בשביל טקס קלינגוני שקר כלשהו שהוא הדרך של קלינגון שרוצה להתאבד בלי לאבד את הכבוד לסנג’ר מישהו אחר לעשות את העבודה בשבילו.

קורן צץ ב-TNG לכמה פרקים ואף פעם לא היה דמות חשובה במיוחד, אבל הוא היה סוג של עוגן של וורף לעולם הקלינגוני - אח אבוד שנתגלה לו פתאום באמצע הסדרה, ומי שייצג את הבית שלהם אחרי שהושב לו כבודו האבוד ועוד כל מני עניינים לא רלוונטיים שלא ניכנס אליהם כאן כי מי זוכר. השורה התחתונה היא שכל זה הפך עכשיו לאבק אחרי התרגיל שוורף ביצע ב-The Way of the Warrior, ולאח לא נשאר שום דבר, אפילו לא את המעמד הבינוני שהיה לו לפני שהוא פגש את וורף. אז הוא החליט שהגיע הזמן להחזיר ציוד, ומן הסתם מתבקש שוורף יהיה זה שיבצע את המעשה.

עכשיו אמור להגיע ויכוח ארוך בין וורף וקורן שבו וורף מייצג את הצד של הפדרציה שמתנגד חד משמעית להתאבדות שכזו ו… רגע, לא. זה לא קורה. וורף מסכים לבקשה ומבצע את הטקס ורק בגלל שדקס מבינה ברגע האחרון מה קורה והיא ואודו מתפרצים לתוך הטקס קורן (שכבר נפצע) לא מת. הנה עוד המחשה לאופן שבו הסדרה נעזרת בוורף כדי לקחת דמות שהיא אולטרה-חיובית רחוק הרבה יותר ממה שנוח לנו, כצופים. עשו את זה קודם היטב ב-The Sword of Kahless ועושים את זה גם עכשיו. כמובן, זה מעשה די קיצוני - אפשר היה להעלות על הדעת שיעיפו את וורף מסטארפליט בגללו. כמובן שסיסקו מוותר לוורף, אבל רק אחרי שטיפה שבה הוא מבהיר ש”There is a limit to how far I’ll go to accommodate cultural diversity among my officers and you’ve just reached it!”.

ועכשיו וורף בבעיה - מה עושים עם קורן? הוא לא מהסס לומר לדקס שפשוט אין לו מושג מה עכשיו. היא מציעה לתת לו ג’וב באבטחה אצל אודו. אודו מוכן לשתף פעולה אבל מזהיר את וורף שעכשיו הוא חייב לו בגדול ושהוא אחד שגובה את החובות שלו. וואו, אודו, איזה פוץ על. כבר הספקת לשכוח איך ב-Crossfire וורף הציל לך את התחת?

מכל מקום, למרות שבהתחלה נראה שקורן משתלב יפה בכוח האבטחה, בפועל זה עוד תעלול שלו שמתפוצץ לוורף בפרצוף. בפעם הראשונה שקורן מוצא את עצמו מול מישהו שעלול לתקוף אותו בנשק הוא פשוט נותן לו לעשות את זה כדי למות “בכבוד” בקרב, אבל מבריחים למיניהם הם לא באמת לוחמים מהוללים וקורן שוב יוצא מהעניין בשריטות, ועכשיו אודו מעוצבן על וורף. יופי.

אז עכשיו צריך למצוא איזה משהו הירואי בשביל קורן לעשות, והפרק הכין את זה בהדרגה כל הזמן עד כה - במהלך הפרק מתגלה שהקלינגונים עסוקים ביצירה של שדה מוקשים ליד הגבול (אני אפילו לא מתחיל לשאול איך מוקשים עובדים בחלל תלת-ממדי אדיר שכזה; בואו נניח שזה יכול לעבוד וזהו). ב-DS9 עולים על זה כי הטמנת המוקשים נעשית בחובבנות וכל הזמן יש פיצוצים ונפגעים בקרב הקלינגונים, וזה נותן להם הזדמנות לשגר את וורף וקורן למשימת איסוף מידע על חללית קלינגונית. המשימה עולה יפה ובזכותה DS9 מפוצצים לקלינגונים את כל שדה המוקשים, אבל יש בה רגע אחד חשוב עבור וורף: כשקלינגון אחד חושד בהם ומתחקר אותם וורף מזמבר לו את השכל עד שלדעתו הקלינגון השתכנע, ואז הוא מסובב אליו את הגב. ההוא שולף סכין, אבל קורן מהיר וחשדן מספיק ויורה בו. אחר כך וורף מתלונן בפני דקס עד כמה הוא שכח מה זה להיות קלינגון - כי קלינגון אמיתי היה מזהה שההוא רוצה להרוג אותו. זה, מבחינת וורף, הניתוק האולטימטיבי מהקלינגונים. אבל הוא גם מבין שקורן לא מסוגל לניתוק כזה. אז מה עושים?

הפתרון שדקס מציעה בסופו של דבר הוא לא קונבנציונלי במיוחד - כמו יתר הפרק. סיטואציה נואשת קוראת לפתרון נואש. בלי לשאול אותו וורף מרדים את קורן (ששוב משתעשע במחשבה על לירות בעצמו וזהו) ובעזרת באשיר מוחקים לו את כל הזכרונות האישיים ומפקידים אותו בידי קלינגון ממעמד סביר שיעמיד פנים שהוא בן משפחה שלו. אני יכול להבין איך וורף מסכים לפתרון כזה; מי שהמעורבות שלו באמת הזויה פה הוא באשיר, שדרך פעולה כזו אמורה לנגוד כל דבר באופי שלו בערך. אבל מילא.

קורן, אם כן, זוכה למשפחה חדשה וחיים חדשים. ומה עם וורף? כשקורן שואל אותו מיהו והאם הוא בן משפחה שלו, וורף עונה “אין לי משפחה”. כמה עצוב. עצוב בשביל אלכסנדר, הבן של וורף, שאפילו לא מוזכר כאן, כן?