זה היה פרק לא רע עם רעיון בסיסי מעניין, אבל הוא סבל מבעיה מהותית אחת - מה שנראה בהתחלה כמו פרק על פוליטיקה/דת באג’ורית שיהיה לשם שינוי אפילו מוצלח כפרק כזה (עד כה לטעמי פרקי הפוליטיקה/דת באג’ורית היו חלשים מאוד, למעט In the Hands of the Prophets) התגלה בסופו של דבר בתור פרק סיסקו, ולא סתם פרק סיסקו אלא פרק סיסקו-מתנשא-על-הדת-והפוליטיקה-הבאג’ורית עם תסריט שמאוד עוזר לו על ידי יצירת דילמה פנים באג’ורית קיצונית באופן מגוחך שבה ברור לנו מה הצד הנכון.

בקיצור, עוד כישלון מפואר בתור פרק באג’ורי. ובתור פרק סיסקו? פרק לא רע. אבל מתחיל להימאס לי מאיך שסיסקו צודק כל הזמן. זה אולי היה נסבל על פיקארד כי פטריק סטיוארט וכי TNG היא אוטופית שכזו, אבל ב-DS9 הייתי מקווה למשהו קצת שונה.

אנחנו מתחילים בכלל עם או’ברייאן ובאשיר ולרגע נראה שהתקווה שלי לפרק או’ברייאן תתממש - קייקו חוזרת סוף סוף ואו’ברייאן צריך לנקות את הבלאגן הטוטאלי של דירת הרווקים שלו אבל ניצל את הזמן לעוד שעשועי מלחמת עולם שניה עם באשיר בהולודק. תודה לאל שקייקו חוזרת, כבר התחילו להימאס עלי קטעי ה”או’ברייאן ובאשיר יוצאים להולודק” (השילוב של או’ברייאן-באשיר הניב פרק מוצלח למדי ב-Hippocratic Oath אבל מאז עברה חצי עונה ושום דבר מעניין אחר לא קרה איתם, אפילו לא שירת ג’רוזלם נוספת). וכאילו שזה לא מספיק, כשקייקו חוזרת או’ברייאן מגלה שהיא בהריון. שבתיאוריה היה אמור להיות מתוכנן, אבל… אה… לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. בקיצור, הבנתם. סיפור המשנה של או’ברייאן בפרק כרוך בעיקר בכמה שקשה לו להתרגל לחזרה לחיים הקודמים שלו ונגמר בכך שקייקו עושה מניפולציות כדי לגרום לו ולבאשיר לבלות קצת זמן ביחד. קייקו היא אישה מושלמת מדי.

הסיפור הזה מניב רגע קומי מוצלח אחד - כשוורף שומע על התינוק שבדרך הוא מחוויר וממהר לקבוע חופשה לעוד שבעה חודשים (התאריך המשוער) - זו קריצה ל-Disaster של TNG שמוסברת בתוך הפרק עצמו. אלו היתרונות של הכללת וורף ב-DS9: א’) הפרקים שלו מוצלחים ב’) מערכת היחסים שלו עם דקס מצויינת ג’) הוא נותן הזדמנות לשלל אזכורים של TNG וד’) גם כשהוא מופיע לשתי שניות בפרק הוא מסוגל להיות הדבר הכי מצחיק בו. אני מרוצה מוורף ב-DS9.

הלאה לעלילה האמיתית. אולי קצת שכחנו מזה, אבל סיסקו הוא סוג של משיח עבור הבאג’ורים (טוב, לא שכחנו מזה, קירה הזכירה לנו יפה מאוד ב-Starship Down את זה ועד כמה היא מאמינה שהוא אשכרה המשיח). מה זה אומר בפועל? בעיקר שאם הוא רוצה להיות נחמד הוא צריך לשנן כל מני ברכות בבאג’ורית עבור זוגות שרוצים להתחתן ועניינים שכאלו. אנחנו מקבלים לזה תזכורת זריזה בתחילת הפרק, ומייד מגיע אלינו “המבקר השבועי מחור התולעת”, ומייד רואים שמשהו מאוד מוזר קורה פה. הספינה היא ספינת אור באג’ורית, מהסוג שסיסקו בנה ב-Explorers, וקירה טוענת שהחיישנים בצד השני של חור התולעת בכלל לא קלטו אותה נכנסת. אז מאיפה היא הגיעה? אפשר לנחש שמהעבר, אבל כמה רחוק? ומי נמצא עליה? ובכן, נמצא באג’ורי במצב לא רע יחסית למה שהוא כנראה עבר, ועם שגעון גדלות קטן שגורם לו לענות לשאלה “מי אתה” ב-“אני ה-Emissary”.

הסיפור עצמו הוא די פשוט - הבאג’ורי חזר לבאג’ור, נקלע לסערה (כן, יש סערות בחלל), נפצע קשה, חור התולעת פתאום נפתח ולקח אותו אל החייזרים שחיים שם, והם ריפאו אותו והחזירו אותו. התיאור שלו את המפגש איתם נשמע אמין (הוא מתאר שהם דיברו איתו דרך חזיונות של אנשים שהוא מכיר, שזה השטיק הסטנדרטי בסיפורים כאלו ובפרט זה ש-DS9 השתמשה בו). יש כמובן את שאלת התאריך - ובירור מהר מעלה שמבחינתו עברו רק כמה ימים אבל הוא עבר 200 שנים בדרך. אז למה החייזרים החזירו אותו לתקופה הנוכחית דווקא? לא ברור.

חיש מהר מתברר שהשם שלו הוא אקורם משהו, וזה חשוב כי קירה מזהה אותו בתור סוג של המשורר הלאומי של באג’ור או מעמד נישא דומה. הוא עצמו כמובן קצת בהלם לגלות שלומדים עליו בבית ספר, וקצת בהלם להבין שכל המשפחה שלו מתה, וקצת בהלם לשמוע שבאג’ור הייתה תחת כיבוש קרדסי איזה 50 שנה ככה, אבל ההלם האמיתי שלו הוא לגלות שקירה היא מייג’ור. כי אתם מבינים, לא שמענו את כל האמת המלוכלכת על העבר של באג’ור עד כה. ובעבר הזה הייתה בבאג’ור שיטת קאסטות מאוד נוקשה, ו”קירה” הייתה משפחה של אמנים, לא מפקדים. שיטת הקאסטות הלכה לעולמה כחלק מהמאבק לשחרור באג’ור ונראה שאף אחד לא שש יותר מדי להחזיר אותה, אבל אקורם די בהלם.

סיסקו מבסוט עד הגג. תודה לאל, מישהו בא לקחת ממנו את תואר המשיח המעצבן הזה. הוא משכנע את עצמו שאקורם יותר מתאים לנבואות המקושקשות של הבאג’ורים, מברר את ההליך הפרוצדורלי של הפסקת מעמד המשיח ומספר לדקס שאם הוא יגיד שהוא פורש מיוזמתו אז הבאג’ורים יקבלו את החלפת המשיח הזו בלי בעיה. פחחחח, אתם מצפים שנאמין לזה? כלומר, בסדרה זה מה שקורה, אבל זה כאילו לא שמענו על דת מעולם. היי, אתם יודעים מי לא שמע על דת מעולם? אודו. ממש לפני הנאום הראשון של אקורם, הוא מנסה לתחקר את קירה לפשר הדבר המוזר הזה שעד אתמול היא האמינה שסיסקו הוא המשיח ופתאום היא מאמינה שאקורם הוא המשיח. הדיון ביניהם הוא תמצית נהדרת של כל דיון על דת שחילוני ודתי ניהלו אי פעם באינטרנט ואולי בכלל:

  • ODO:
    Two days ago, you believed Captain Sisko was the Emissary.
  • KIRA:
    Well, he made it clear, he wants to step aside.
  • ODO:
    Does that mean he never really was the Emissary?
  • KIRA:
    No.
  • ODO:
    But they can't both be.
  • KIRA:
    I don't know. What do you want from me, Odo?
  • ODO:
    Forgive me, Major. I don't mean to be difficult, but your faith seems to have led you to something of a contradiction.
  • KIRA:
    I don't see it as a contradiction.
  • ODO:
    I don't understand.
  • KIRA:
    That's the thing about faith-- if you don't have it, you can't understand it and if you do, no explanation is necessary.

הדיאלוג הזה הוא תענוג, כי למרות שכל מה שקורה בו הוא האמא של הקלישאות, השחקנים מבצעים אותו מעולה, ולשם שינוי בשני הצדדים יש דמויות סימפטיות (קירה ממשיכה להיות נכס כביר לסדרה בזכות העמדות והדעות הלא-ממש-פדרציה שלה). למרבה הצער, זה גם השיא של הפרק, כי רגע אחר כך אקורם מתחיל לדבר ומתווה את הכיוון הלא ממש מוצלח שהפרק ילך אליו מכאן ואילך - הדבר הראשון הוא רוצה לעשות מתוקף תפקידו כמשיח הוא להחזיר את שיטת הקאסטות הבאג’ורית. ומכיוון שהוא המשיח, אף אחד לא הולך לסרב לו.

פרצופים: באג’ורים - חלק מתמוגגים, חלק תוהים לעצמם. קירה: מחיאות כפיים מאולצות, הלם יותר גדול מאשר בהודעה שמדיחים אותה בסוף של The Homecoming. אודו: בוהה בקירה. סיסקו: מעוצבן לאללה.

מרגע זה ואילך כל מה שקשור לפוליטיקה פנים באג’ורית בפרק אינו מעניין ואינו יכול להיות מעניין. ברור מייד ששיטת הקאסטות איומה, ואנחנו מקבלים המחשות קצת מיותרות לכך בהמשך הפרק, בהתחלה עם קירה המסכנה שמנסה לפסל דברים ונכשלת כשלון חרוץ, ואחר כך עם איזה איש דת באג’ורי שמשתגע והורג מישהו שלא מציית לחוקי הקאסטה שלו. ואם זה לא ברור שהיא איומה, סיסקו מנסה להסביר לאקורם שהחזרת שיטת הקאסטות תוביל באופן בלתי נמנע לכך שהפדרציה תסרב לבקשת ההצטרפות של באג’ור, ושהוא עצמו (כ”ידיד” של באג’ור) חושב שזו תהיה טעות נוראה. לאקורם לא ממש אכפת, ואם להאמין לו, גם לקאי ווין לא ממש אכפת. ומה עם החבר של קירה שהוא ראש הממשלה? אה, הוא אמור להיות בכלל חקלאי על פי שיטת הקאסטות.

אגב, לא אומרים על זה כלום בפרק, אבל מה קורה עם אקורם עצמו מבחינת קאסטות? הוא אמור להיות בקאסטת המשוררים/אמנים או מה שזה לא יהיה. איך זה מסתדר עם להיות המשיח ולהחליט על שינויים פוליטיים? נו טוב, אני מניח שכל איש דת טוב תמיד מוצא את היוצא מן הכלל בעצמו.

אם כן, הפרק הוא לא על הפוליטיקה הבאג’ורית ולא מציג שום קונפליקט מעניין באספקט הזה. אז על מה הוא כן? על סיסקו, מן הסתם. עם תפקיד משני לקירה והקושי שלה להסתגל למציאות החדשה שמתקרבת וחוסר היכולת המוחלט שלה להטיל ספק במשיח החדש ולא משנה מה. קירה יוצאת די טראגית פה, אבל אנחנו יודעים שבסוף הכל יסתדר, אז לא ממש. השאלה היא רק איך הכל יסתדר. יש את האפשרות שהכל זו איזו הונאה, וקיוויתי שזה לא יהיה כך וזה אכן לא כך. אבל מה כן עושים?

ובכן, יש פתרון פשוט מאוד, סוג של דאוס אקס מאכינה אפילו, אבל כדי שנגיע אליו סיסקו צריך לקבל על עצמו אחת ולתמיד את תפקיד המשיח. להבין עד כמה זה קריטי שהוא יהיה המשיח ולא איזה באג’ורי מטורלל. זה מעצבן, כי זה מוציא את סיסקו צודק-תמיד שכזה, אבל מה לעשות. בתור דירבון סיסקו מקבל חזיון של קאי אופקה שהגיע כנראה ישירות מהנביאים (באשיר מספק ממבו-ג’מבו מדעי שמסביר למה זה לא מופרך) והפדרציה עושה לסיסקו צרות (כי מבחינתם אם באג’ור לא מצטרפים לפדרציה כל השליחות של סיסקו ב-DS9 הייתה כשלון) וקירה מבקשת לנטוש - בקיצור, סיסקו מבין שאם הוא לא יהיה המשיח הכל יקרוס סביבו. אז הוא נוקט בשיטת הדאוס-אקס-מאכינה ומבקש מאקורם להתלוות אליו לחור התולעת לביקור נימוסין אצל הנביאים. אקורם הוא לא איש רע, בבסיסו, סתם טועה, ולכן הוא אפילו לא עושה צרות.

הבעיה היא שהביקור הזה לא מעניין. מה שהנביאים אומרים בו, תכל’ס, הוא: “סיסקו הוא הנבחר” (בלשונם: “הוא הסיסקו”). את אקורם הם שלחו כדי “לסייע” לו (באיזה מובן? למה שיחשבו ככה? למה בעונה 4 של הסדרה ולא בעונה 1? לא אומרים). כל הקטע הזה שאקורם הגיע לפני סיסקו הוא חסר משמעות בשבילם (“הו לא הם לינארים!” כפי שהנביאים אוהבים לומר) ובקיצור אין על סיסקו. סיסקו המלך. בסוף הם מחליטים לשלוח את אקורם חזרה לזמנו שלו, מבלי שיזכור שום דבר ממה שקרה - פתרון סביר עבורו.

וזה פשוט גרוע. כדי להבין עד כמה זה גרוע, בואו ניזכר ב-Prophet Motive. בפרק ההוא, קווארק הולך לדבר עם הנביאים כדי לתקן משהו שהם קלקלו לו. וקווארק הולך לשם מעמדת נחיתות, בתור מישהו שהוא לא המשיח הנבחר שלהם. והם כועסים עליו. והם סותרים אותו. והוא צריך לריב ולהתמקח ולחפש תעלולים עד שבסוף הוא מוצא משהו שישכנע אותם לפעול בצורה שהוא רוצה. קווארק צריך להזיע, והוא נמצא בסכנה אמיתית. סיסקו? סתם מגיע, הנביאים מתלהבים, והכל נפתר. זה פשוט לא מעניין. הגענו למצב שבו קווארק הרבה יותר מעניין מסיסקו. זה לא משהו שאמור לקרות.

אז בעצם, החלק המעניין היחיד בעלילה הראשית של הפרק היה בדילמה של סיסקו אם לקחת על עצמו מחדש את תפקיד המשיח - אבל הרי היה ברור שהוא יעשה את זה, והסיטואציה שבה הוא נמצא הייתה קיצונית למדי, של “הכל מתפרק!!!!!!”, אז לא הייתה פה דילמה אמיתית. אני רוצה להדגיש שזה לא פרק גרוע בשום צורה - הוא היה כיפי והרעיון הבסיסי בו היה מוצלח - אבל הוא כל כך חלול שאין לו סיכוי להיכנס לרשימת “הפרקים הטובים” כלשהי, לטעמי.

בכל זאת, יש משהו משעשע למדי בסיום, אפילו שניים. ראשית, הציפור שקירה ניסתה לפסל בזמן שחשבה שהעתיד שלה הוא בתחום הזה (ראו תמונה). שנית, הרי הנביאים החזירו את אקורם לזמן המקורי שלו - הם שינו את קו הזמן. איך זה יבוא לידי ביטוי? האם אנשים על התחנה לא יזכרו את כל האפיזודה הזו, מלבד סיסקו? ובכן, לא, כולם זוכרים. וכולם זוכרים את קו הזמן הישן - קירה מופתעת לגלות פתאום שפואמה של אקורם היא יותר ארוכה ממה שהיא זכרה, מכיוון שהוא השלים אותה אחרי שחזר. זה לא מסתדר בשום צורה, והסדרה טורחת להתייחס לזה במפורש:

  • KIRA:
    This is confusing. The last time I read this poem, it ended after the 12th stanza. If the timeline's been changed then why do I remember things the way they used to be?
  • SISKO:
    The Prophets work in mysterious ways.

אני מאשר את הפתרון הזה.