הו וואו. בשביל פרקים כאלו הסדרה הזו קיימת. שוב פעם אנחנו רואים עד כמה הסדרה יכולה להיות מוצלחת כשהיא מבססת פרק על או’ברייאן - וכרגיל, מתעללת בו קשות ומשאירה אותנו בסוף עם תחושת “זה לא אותו או’ברייאן”.

אנחנו מתחילים עם או’ברייאן קשיש עם זקן פרוע שיושב לו בתא כלא ומצייר עיגולים בחול עד שפתאום חייזרים לא מוכרים משחררים אותו. מתברר שהוא היה כלוא 20 שנים. רגע אחר כך הוא מתעורר בהווה וקירה מסבירה לו שהכל היה חלום. ליתר דיוק - הוא היה ברביע גאמה אצל חייזרים שקר כלשהם, התעניין קצת יותר מדי בטכנולוגיה שלהם, הם החליטו שהוא מרגל ומיהרו לשפוט ולהוציא לפועל את גזר הדין, שכולל התעללות מוחית מטורפת (מאוד מזכיר את מה שקורה באחד מפרקי העונה הראשונה של וויג’אר). ההתעללות - “השתלת זכרונות” של 20 שנים בכלא (בפועל, כפי שמוסבר אחר כך, סימולציה מואצת של המוח).

זו תחילת הפרק. כלומר, ברור לנו שהפרק הזה הולך להתעסק כולו בשאלה איך בכלל מתחילים להתגבר על משהו כזה. בתור נקודת פתיחה, זו נקודת פתיחה נהדרת. אחד הפרקים המפורסמים ביותר של TNG (אולי המפורסם שבהם) שלא אזכיר את שמו מחמת ספוילרים אבל נו באמת עוסק בחוויה דומה שעוברת אחת הדמויות - סימולציה מואצת של 40 שנות חיים (רגילים למדי, בלי כלא ואקשן). שם החיים הללו הם עיקר הפרק, וכשהפרק מסתיים אנחנו לא באמת צריכים להתעסק עם ההשלכות של דבר כזה על הדמות - מהפרק הבא היא ממשיכה כרגיל. כאן החליטו לעשות את הפרק בדיוק על מה ש-TNG בחרו להתעלם ממנו - איך מתגברים על זה וממשיכים הלאה. כמובן, אנחנו בסדרה אפיזודית שלמרות כל ההבטחות מחייבת את עצמה לסטטוס-קוו נוקשה יחסית אז די ברור שעד סוף הפרק או’ברייאן יתאושש ברמה שבה הוא יוכל לתפקד - ועדיין, טוב לראות שמחליטים להתעמת חזיתית עם העניין הזה.

בפרק עצמו אין ממש הפתעות. התסריט די כותב את עצמו ואפילו אין יותר מדי סיכום התרחשויות לכתוב. הרי ברור שאו’ברייאן יתעקש שהכל בסדר איתו ושיאללה לחזור לעבודה. וברור שנראה אותו באינטראקציה עם רוב הדמויות בסדרה (היי ג’ייק סיסקו!) לשתי שניות. וברור שמשהו ילך ויתגבר לקראת פיצוץ אצלו ובסוף יתפוצץ ואז מישהו - היי באשיר! - יצליח סוף סוף לגעת בו ויהיה קתרזיס ולאחר מכן שיחת ה”עכשיו אתה מוכן סוף סוף לקבל טיפול שגרתי אז בואו נזכיר את זה בכמה מילים כדי שנוכל לעבור לסטטוס קוו”. לכן השאלה היחידה היא אם זה יבוצע טוב. מכיוון שזה או’ברייאן, שזו הדמות המושלמת לעניין ועם שחקן מושלם לעניין, זה מבוצע טוב, והפרק היה מרתק. הוא מאוד מזכיר לי את The Wire, שם גארק היה על תקן החולה שצריך לכפות עליו את הטיפול, וגם שם באשיר היה זה שמתעקש לעזור וחוטף את הצעקות בגלל זה (בשלב ה”מעוצבן” שלו או’ברייאן צועק עליו שבעשרים שנים בכלא דבר אחד שהוא לא התגעגע אליו היה היהרות הבאשירית - סוף סוף מישהו מדבר על זה!). כמו ב-The Wire כך גם כאן באשיר מצויין והזיווג באשיר-או’ברייאן עובד טוב (גם לקייקו ומולי יש תפקיד בפרק, כמובן, וגם הן מבצעות אותו טוב).

כמו כן: בסיקוונס ה”או’ברייאן מתעצבן”, או’ברייאן צועק על כולם שיעזבו אותו בשקט, הולך לקווארק, דורש מקווארק משקה, קווארק עמוס בעבודה ולא מגיע לטפל בו - עוזב אותו בשקט - ואז או’ברייאן מחליט להרביץ לו קצת. שוב פעם הפרנגי הוא נער ההצלפות של DS9. אני חושב שצריך להתחיל רשימה של מי מהצוות הקבוע הפעיל אלימות כלפי קווארק - יש את קירה ב-Dramatis personae והשטיק של סיסקו עם המטה של הנאגוס ב-The Search, Part I גם נחשב.

מה כן בעייתי בפרק, לטעמי? היבט אחד: בחלום הכלא שלו היה לאו’ברייאן שותף לתא. ומה נגיד לכם, זה לא בדיוק היה כמו ברוזן ממונטה כריסטו. למרות שבפלאשבקים נראה שהם הסתדרו לא רע, בהווה הוא כל הזמן רואה חזיונות שלו וברור שהוא הרג אותו עוד לפני שמראים לנו את הסיקוונס. זה הדבר העיקרי שאוכל את או’ברייאן ובאשיר צריך לנטרל ממנו (בשלב הזה או’ברייאן כבר מכוון לעצמו פייזר). העניין הוא שזה קצת מוציא את העוקץ מה”20 שנות כלא” אם הטראומה העיקרית היא אירוע אחד שלא ברור כמה ממנו נגרם בשל 20 שנות הכלא - אולי אחרי חודשיים עם הברנש או’ברייאן היה עשוי להתעצבן בצורה דומה באותן נסיבות בדיונית (הסוהרים מרעיבים אותם ואו’ברייאן חושד שההוא הסתיר מזון לעצמו)?

בסוף הפרק או’ברייאן לא מאושש לגמרי, כמובן, ולכן אני תוהה מה הסדרה תעשה עם זה הלאה. זה סוג של מבחן. הדבר הצפוי ביותר מבחינתה לעשות היא לא לחזור לזה יותר אף פעם. אולי לאזכר את הפרק הזה פעם במאה שנים. דבר אמיץ קצת יותר יהיה להראות השפעות בכל מה שאו’ברייאן יעשה מכאן והלאה. האם נראה משהו כזה בסדרה? כאמור, אני מנחש שלא, אבל אשמח להיות מופתע. לבינתיים אני מרוצה מכך שהפרק נגמר בלי ריפוי מלא, בלי שטיקים של “הכל היה חלום כולל החלום שהיה חלום” ובלי התעסקות נוספת בחייזרים שעשו לאו’ברייאן את הזוועה הזו.