אוקיי, לכזה אגרוף בבטן לא ציפיתי.

זה פרק שמתחיל מטופש. מטופש בסגנון של הפרקים האוויליים מעונה 2 כמו Shadowplay, עם הצוות שנתקע על איזה כוכב מוזר עם תרבות מונפצת ומלאכותית. למעשה, הוא אפילו מאוד מזכיר לי את Meridian (לא בחלק הקריפי של קווארק, בחלק של דקס עם הכוכב המזפזפ). זה לא היה אמור להיות מוצלח. לא רק שזה היה מוצלח, זה גם היה קורע לב, וזה היה גם אפל הרבה יותר משחשבתי, תוך שימוש מאוד נכון בהתפתחויות של הדמויות עד כה. הפרק הזה הוא אולי הדוגמא הכי טובה עד כה בעונה לאופן שבו הסדרה חזקה כעת לא רק בקווי העלילה המרכזיים שלה, אלא גם בפרקים הצדדיים.

אז איך זה מתחיל? קודם כל, באודו המסכן שיושב ושומע את קירה ודקס מרכלות על איך שקירה נפרדה משאקר כי זו דמות משעממת ולמפיקים אין כוח לשמור אותה בסדרה רגע מה אמרתי כרגע זה בגלל שהם הלכו למקדש שקרכלשהו ושם אמרו להם שהם לא נועדו להיות יחד ובאג’ורים הם דתיים פסיכיים. בכל מקרה, אודו עושה מה שכל טינאייג’ר עם קראש היה עושה בשלב הזה - בורח משם והולך לחדר שלו לחשוב קצת עם הבעת הלם. וזה כל מה שנראה מאודו הזה עד סוף הפרק.

רגע, רגע, איפה כולם בכלל? ובכן, כולם כולל כולם (חוץ מקווארק וג’ייק) על הדיפיינט, וחוזרים ממשימת ריגול בת שבוע ברביע גמא או משהו. זה מטומטם. זה נטול כל הגיון. איך זה ייתכן בכלל שכל הקצונה יצאה למשימה שוטפת של שבוע? איך זה ייתכן שגם סיסקו וגם קירה ביחד במשימה הזו? איך ואיך ואיך. אנחנו יודעים את התשובה - זה אכן נטול הגיון, אבל רצו לעשות “פרק ספינת חלל” (ואכן, DS9 בכלל לא מופיעה בפרק), ורצו את כל השחקנים בשבילו, אז ככה זה יהיה. אין מנוס מלקבל את זה אחרת לא יהיה פרק. אז אני זורם, כרגיל.

אבל כדי למתוח את הסבלנות שלי, הדבר הבא שקורה הוא שדקס מגלה איזה כוכב שקרכלשהו עם מעטה שקרכלשהו וזה מעניין אותה ומשום מה למרות שכל הצוות רוצה לחזור הביתה כבר, סיסקו מסכים להיכנס פנימה. ומה קורה כשהדיפיינט מנסה לעבור דרך מעטפת אנרגטית לא ברורה? קחו ניחוש אחד: בום! שקרכלשהו מתפוצץ, קירה חוטפת איזה זאפ חשמלי שנראה שמפצל אותה קוונטית לשתי קירות לאיזה רגע, ואו’ברייאן מדווח שהספינה תקועה בכוכב למשך היומיים הקרובים עד שיסיימו את התיקונים. ובינתיים המעטה של הכוכב רק הולך ומתחזק.

אבל לא הכל אבוד! התושבים של הכוכב (כן! הוא מיושב למרות המעטה הקוונטי שקר כלשהו!) דווקא נראים חביבים ומסבירי פנים! הם קוראים לסיסקו בנג’מין ומזמינים אותו לכוסית רקטג’ינו, אבל בעצם נזכרים שהוא מנסה להפחית כמויות בזמן האחרון… רגע אחד, מה הולך פה?

הצוות משתגר לכוכב שנראה די סבבה סך הכל ועם מושבה נחמדה - שחזור של Paradise? אבל לא, הסיטואציה קצת יותר מסובכת הפעם. אתם מבינים, לנציגה האחת של הכפר שמדברת עם סיסקו ושות’ קוראים מירנדה או’ברייאן והנציג השני הוא טריל בשם ידרין דקס. סיסקו ושות’ בהלם, אבל מירנדה לא מסתירה מהם סודות: עוד יומיים הדיפיינט תנסה לעזוב את הכוכב, תיתקע שוב במעטה האנרגטי, תעוף איכשהו 200 שנים אחורה בזמן, תתרסק ותיתקע על הכוכב, והצוות יקים את המושבה שהם מבקרים בה עכשיו.

זה רעיון מד”בי יפה, אבל כדי להבין את מלוא המשמעות שלו צריך להבין איזו גישה ביחס למסע בזמן הפרק בוחר לאמץ לעצמו הפעם, והוא בוחר את הגישה חסרת הרחמים: אם הדיפיינט לא תתרסק כפי שהיא אמורה, כי הצוות שמע מה עלול לקרות ויתחמק מההתרסקות הזו בפעם הבאה, אז המושבה וכל היושבים בה יימחקו בן רגע מהיקום. זה לא סתם שיווצר קו זמן אחר; הם פשוט יפסיקו להתקיים. בכלל. אבסולוטית. תחשבו על מרטי מקפליי שבוהה ביד שלו. האם זה הגיוני? לא ממש. האם זה נדרש כדי שהפרק יהיה אפקטיבי? כן. האם זה מצליח? כן. האם אני זורם? כן.

אז הפרק מציג את הדילמה הזו כבר מהרגע הראשון באופן כמעט בלתי נמנע - או שהצוות יקבל את הגורל שלו ויישאר תקוע בכוכב, או שהמושבה תיכחד על יושביה, ויש 8,000 מהם. אבל כדי לסובב באמת את הסכין, בהתחלה נראה שיש לידרין דקס פתרון מדעי מגניב של שקר קוונטי כלשהו שיפצל את הדיפיינט ויושביה לשניים, כשעותק אחד עף לו 200 שנים אחורה בזמן והעותק השני יוצא כרגיל. מין תומאס רייקר מהגיהנום שכזה. זה נראה כמו פתרון סביר עד שבהמשך הפרק מתברר שהוא פשוט שיקר; אין שום דרך לעשות משהו כזה, המידע ההיסטורי על ההתרסקות שהוא נתן לדקס כדי לשכנע אותה שאפשר לעשות את זה היה מזוייף, ובעצם הוא אפילו לא תכנן לתת להם לבחור. זו עוד הצצה לכמה הסימביונט של דקס יכול להיות אפל, בדומה למה שראינו ב-Invasive Procedures או ב-Facets; שוב אנחנו זוכרים שבעצם זו ג’דזיה שבזכותה הוא לא פסיכי לגמרי.

אבל הרמאות הזו מתגלה רק באמצע הפרק בערך, ועד אז הפרק נותן לנו ולצוות הזדמנות להתוודע לכוכב ולצאצאים שלהם והחיים שלהם כדי שאשכרה יהיה אכפת לנו כשכולם יימחו מעל פני האדמה. הכי חמודים ממשיכי דרכו של וורף -קלינגונים וקלינגונים וואנבי כאחד. וכמובן, ילדים. המון המון ילדים. ילדים של וורף ואו’ברייאן ובאשיר וסיסקו ודקס ורגע אחד, איפה קירה? ובכן, קירה מתה כמה שבועות אחרי הנחיתה על הכוכב - השקרכלשהו קוונטי שפגע בה בתחילת הפרק הוא קטלני אם לא יטופל בעזרת מכשור שיש לבאשיר רק ב-DS9. הנה הוספנו סיבוך לדילמה הבסיסית - אם כולם חוזרים אחורה בזמן, זה לא רק תוקע אותם לחיות בכוכב מנותק מרביע אלפא בלי שום תקווה לחזור הביתה; זה גם הורג את קירה.

אוקיי, ואיפה אודו בתוך כל הסיפור הזה? ובכן, במיכל שלו, נוזלי למדי. בגלל השפעות השקרכלשהו של הכוכב הוא לא מסוגל לשנות צורה חזרה. נו טוב, עוד פרק נטול אודו, כבר התרגלנו… רגע אחד! בזמן שקירה עדיין מנסה להבין את הקטע הזה של “מה אתם אומרים שאני גוססת, אני מרגישה מצוין” פתאום נפתחת הדלת ונכנס… משהו דמוי אודו. אבל כזה שנראה קצת יותר מבוגר, וקצת יותר בוגר, וקצת יותר אנושי, ומתנהג די… שונה. מה ש-200 שנים עם בני אדם עושים למשנה צורה. קצת יותר מאשר רק ללמוד איך לא לתת לשקרכלשהו של הכוכב להשאיר אותו ברמת הג’לי.

והוא חיכה 200 שנים כדי לפגוש את קירה שוב ולומר לה שהוא אוהב אותה. אודו המקורי המסכן - בזמן שהוא ג’לי שלא מבין מה קורה איתו, מגיע האח הגדול שלו וחוטף ממנו את הרגע הגדול שלו. ואין לדעת כמה מוזרה-עד-מביכה תהיה מערכת היחסים של קירה ואודו עכשיו. התעלול המד”בי הנוסף הזה - של הגרסה הבוגרת יותר של המאוהב הצעיר והשוטה שמגיעה לגנוב לו את התהילה - מתקבל מאוד בברכה פה. אני מאוד מרוצה מהאופן שבו הפרק משלב את הדמויות המבוססות של הסדרה יחד עם רעיונות מד”ביים נחמדים.

מה שבאמת מרתק באודו הבוגר הוא כמה אנושי הרבה יותר הוא נראה ומרגיש - זה נותן פתח לתקווה שמשני הצורה, באופן כללי, יוכלו לחיות בשלום עם הפדרציה. שההבדלים באמת לא עד כדי כך גדולים. הפרק סופר-אופטימי בשלב הזה. ואז מגיע הגילוי שהם לא באמת יכולים לחזור הביתה וגם להציל את המושבה והבעסה מתחילה.

רוב המשך הפרק עוסק בהכנות של המושבה למה שזה לא יהיה שהולך לקרות - הם בעיקר מסתירים מהילדים מה קורה ומנסים להעמיד פנים שעסקים כרגיל, ורק הקלינגונים של וורף דורשים ממנו לעזור להם להתאבד בכבוד, בדיוק כמו ב-Sons of Mogh, ובדיוק כמו שם הוא מסכים - רגע, בעצם לא, הוא מנסה לדחות את זה לרגע האחרון. ובינתיים, הצוות מתחיל אט אט להרהר ברצינות ברעיון של הישארות. קירה היא הראשונה שתומכת בזה, למרות שזה יחסל אותה - האמונה הדתית שלה בכך שזה הייעוד שלה היא גורם משפיע, כמובן. או’ברייאן הוא הכי עקשן (ומן הסתם, גם זה שישלם את המחיר האישי היקר ביותר, כי המשפחה שלו תאבד) אבל בסוף גם הוא נשבר כשהוא משתתף בטקס השתילה המסורתי של הכפר.

יש לכאורה 49 אנשים על הספינה אבל מן הסתם אנחנו רואים רק את החיבוטים של הדמויות הראשיות; בואו נסספנד ונאמין שכולם כולל כולם הסכימו להישאר ולא היו עם זה מהומות. מן הסתם המושבה מתמוגגת, והיחיד שנראה לא מרוצה במיוחד הוא אודו-בוגר שדואג לקירה ושואל אותה מה עם כל האנשים שלא יוולדו כי הדיפיינט לא תחזור לדס9 (והיא אומרת שהם לא קיימים אבל האנשים על הכוכב הזה כן). אבל הפור נפל - הדיפיינט שולחת הודעות חזרה הביתה, ושמה את עצמה על טייס אוטומטי שישחזר במדויק את הטיסה הגורלית ההיא שמחזירה אותם אחורה בזמן. ואז… ואז הטייס האוטומטי עושה משהו לא נכון והדיפיינט פשוט עוזבת את הכוכב. בלי לחזור אחורה בזמן, ובלי שהצוות יוכל לעשות משהו בנוגע לכך.

קיוויתם שאולי איזה נס יקרה ויציל את המושבה בכל זאת? ובכן, לא. היא נמחקת מהקיום על כל יושביה. זה המוות ההמוני הגדול והמזעזע ביותר שנחשפנו אליו עד כה בסדרה, וזה אחרי פרק שלם שבו התאמצו לגרום לנו לחבב את האנשים הללו. האמת היא שאני לא זוכר יותר מדי מקרים שבהם מחיקה-עקב-שינוי-טמפורלי נתנה לי אגרוף כזה בבטן.

אבל מה קרה? ובכן, לסיסקו ודקס די ברור מה קרה. השינוי של הטייס האוטומטי היה משהו שיכל לתכנת רק מישהו שמכיר את המערכות של הדיפיינט. עושה רושם שידרין דקס בסופו של דבר כן היה עם הלב במקום הנכון. סיסקו ודקס מבואסים רצח ומנחמים את עצמם עם “הם היו קיימים, כל עוד אנחנו זוכרים אותם הם לא באמת נעלמו” וכו’ וכו’.

חשבתם שזה מבאס רצח? חכו חכו.

סצינת הסיום של הפרק היא אחד מהדברים הטובים בסדרה, לטעמי. קירה בחדר שלה על הדיפיינט, עדיין בהלם ממה שקרה, כמו כולם, כשאודו נכנס. אנחנו חושבים שעכשיו צפוי לנו קטע סופר מביך שבו אודו וקירה מקיימים שיחת יחסינו לאן, כשאודו בכלל לא מבין מה מצפה לו. אז לא - אודו פותח בלומר שאודו-בוגר התלנקג’ איתו לפני שעזב את הספינה וגילה לו הכל. אבל אין שיחה מביכה - שניהם מסכימים שהם צריכים זמן כדי להבין מה קורה איתם ונראה שבזה ייגמר העניין, אבל יש לאודו עוד משהו לספר, קצת בהיסוס: שאודו בוגר הוא זה ששינה את הטייס האוטומטי, והשמיד את המושבה כדי להציל את קירה. ההלם והזעם של קירה, משולבים עם המבוכה של אודו וזה שהוא לא לגמרי בטוח מה הוא אמור לחשוב על זה אבל הוא מרגיש שאודו-בוגר צודק ומנסה לגונן עליו יוצרים סצינה שהיא קצרצרה אבל פשוט מושלמת. סיום מושלם לפרק. כזה שאחריו לא ברור לנו מה אנחנו אמורים לחשוב על אודו, ומה קרה לאמונה שלנו שמשני הצורה יוכלו אי פעם לחיות בדו קיום עם הפדרציה. הפרק לא סתם מייצר מושבה שלמה כדי למחוק אותה באכזריות; הוא גם מייצר את אודו-בוגר כדי למחוק אותו באכזריות, ולהשאיר אותנו עם גרסה צעירה שלא לגמרי ברור לנו מה לחשוב עליה. ככה עושים את זה.