ייתכן שאם הייתי רואה את הפרק הזה בזמן אמת הייתי שונא אותו. ייתכן שהייתי שונא כל דבר שמערב את ויק פונטיין. אבל בצפיה הזו בסדרה, כשאני אדם קצת שונה, ויק פונטיין פשוט עובד, ולא ברור לי למה. הפרק הזה מחזיר את ויק לטריטורייה של His Way, לתפקד בתור סוג של יועץ שלוקח חסות על חבר צוות שזקוק להסתגלות כלשהי לעולם האמיתי; רק שבניגוד ל-His Way שבו פונטיין עשה את זה בצורה קריפית להחריד והפרק היה די משעמם, כאן זה מושלם. והעובדה שהפרק לא מתמקד רק על חבר הצוות אלא גם מתייחס לפונטיין עצמו בתור דמות של ממש רק משפרת את העניין. והעובדה שחבר הצוות הוא נוג וההתמודדות היא עם הפציעה שלו ב-The Siege of AR-558 רק משפרת עוד יותר.

הסדרה לוקחת על עצמה כאן הימור שמזכיר את זה של Once More unto the Breach: פרק שבו כל הדמויות הראשיות נדחקות לשוליים ומתמקד בשתי דמויות משנה. אבל ב-Once More unto the Breach היה את וורף בתור ציר חשוב בעלילה, וכאן זה פשוט לא קיים - רוב הפרק הוא פשוט פונטיין ונוג, ואולי קצת ג’ייק ועזרי שגם הם סוג של אנדרדוגים. ידענו כבר ש-DS9 אוהבת את דמויות המשנה שלה ויודעת להשתמש בהן, והנה קיבלנו עכשיו אולי את הדוגמא הטובה ביותר לכך.

אנחנו מתחילים עם נוג שחוזר לתחנה אחרי כמה שבועות של התאוששות. בניגוד להפחדות של באשיר, יש לו רגל חדשה והיא מתפקדת כמו שצריך; בעתיד יודעים לטפל בקטיעות. מה שלא יודעים לטפל בו בעתיד משום מה זה הלם קרב, ולכן כל אנשים הצוות שבאים לברך את נוג החוזר ולמחוא לו כפיים די המומים כשהוא מעדיף להתחבא בחדר שלו ולא להצטרף למסיבות “ברוך שובך”. ולישון 18 שעות ביום. ולהשתמש במקל הליכה כי הוא טוען שהרגל כואבת (היא לא אמורה לכאוב) והוא לא יכול להניח עליה את המשקל שלו (הוא אמור להיות מסוגל). ולנפנף את השיחות עם עזרי שיכולה רק לומר לסיסקו ש”צריך זמן”. ולהשמיע שוב ושוב את השיר של ויק פונטיין שבאשיר השמיע ב-The Siege of AR-558 ממש לפני הקרב.

לא יודע אם כל זה הוא ייצוג מדויק של הלם קרב או לא, אבל אותי זה שכנע.

את ג’ייק השמעת השיר הבלתי פוסקת משגעת, אז הוא מגרש את נוג ושולח אותו לבקש מויק פונטיין עצמו לשיר את השיר. שוב, ושוב, ושוב, ושוב, בכל הגרסאות האפשריות. ואז הם מנהלים שיחת “ויק הוא יועץ יותר טוב מעזרי או מכל אדם אחר שקיים ביקום”, ובסופה… נוג עובר לגור בתוך התוכנית של ויק. ומכיוון שמגיע לנו גם רגע הומוריסטי בפרק, זו תגובת הצוות:

  • ROM:
    My son is insane.
  • EZRI:
    Rom.
  • ROM:
    He's a one-legged crazy man!
  • EZRI:
    He is not crazy.
  • SISKO:
    But he is living in a holosuite.
  • EZRI:
    At first, it struck me as a little peculiar. But after I thought it over, I began to think that this might be a good sign after all.
  • QUARK:
    How can hiding in one of Julian's adolescent programmes be a good sign?
  • BASHIR:
    Hey.
  • JAKE:
    It could be worse. He could be hiding in the Alamo programme.
  • LEETA:
    Or that ridiculous secret agent programme.
  • BASHIR:
    Hey.
  • ROM:
    Or that stupid Viking programme.
  • BASHIR:
    Hey!

חוץ מההומור הסצינה הזו קיימת כדי להבהיר לנו למה הצוות בכלל נותן לדבר המוזר הזה לקרות (הם חושבים שאם זה נתיב ההחלמה שנוג בחר לעצמו כדאי לזרום איתו) ויותר חשוב, למה קווארק נותן לזה לקרות על חשבונו (סיסקו מבהיר לקווארק שזה “מאוד נדיב מצדו”).

“החלמה בסגנון ויק פונטיין” היא כנראה בעלת תבנית קבועה אם לשפוט על פי הדמיון בין מה שקורה עכשיו ו-His Way. גם נוג מקבל את טיפול הטוקסידו, וגם נוג עוזר לויק בעסקים - רק שבמקום לנסות לנגן כמו אודו, הוא עובר על ספרי החשבונות של ויק ומציל אותו מהדוד סם ו-אלוהים אדירים, מישהו ממש ממש השקיע בתוכנית הזו אם בנוסף לממשק ה”זמר עם חוכמת חיים” שלה יש שם גם משחק ניהול מוחבא בתור איסטר אג! (למעשה, אין לזה התייחסות בפרק אבל קל לנחש שויק ארגן את עניין ספרי החשבונות בעצמו - הרי יש לו שליטה מלאה על התוכנית שלו, והוא ידע שזו תהיה התעסוקה המושלמת לנוג).

אז נוג מתאושש לכאורה אבל בפועל ממשיך להסתגר אצל ויק כל היום, מתכנן לבנות קזינו אצלו במועדון, ובאופן כללי שומר על יחסי היי-ביי עם אנשי התחנה שבאים. בסוף נמאס לעזרי והיא מצווה על ויק להפסיק את כל השטות הזו, ואז מגיע הטוויסט הנחמד כשמתברר שגם לויק הסידור הזה היה בעצם מאוד נוח. עד עכשיו העירו אותו כדי לשיר כמה שירים וכיבו אותו שוב. עכשיו הוא ממש חי חיים של אדם רגיל וישן במיטה!

כל הנושא של הולוגרמה-עם-חיים, שצץ לראשונה ב-TNG עם מוריארטי, כמובן שזוכה לטיפול מקיף בהרבה בוויג’אר שבה הולוגרמה כזו היא חלק מהצוות הראשי; אבל זה לא אומר שלא נחמד לראות גם את ויק באותה סיטואציה, בפרט שהוא באמת כזה נחמד אז למה שנרצה לכבות אותו בעצמם? אבל הוא מכבה את עצמו כדי להכריח את נוג להתנתק (בכלל, אם הוא שולט בעצמו כל כך טוב מה מונע ממנו להפעיל את עצמו בלילות אם החדר פנוי, או סתם להריץ סימולציה שבה הוא מרגיש שהוא נמצא בעולם האמיתי?)

מכל מקום נוג לא מוותר מהר ומכריח את ויק לבוא ולדבר איתו פעם אחרונה, מה שסוחט מנוג עוד מונולוג מפואר, בדומה למונולוג ה”אני לא רוצה להיות כמו אבא” מ-Heart of Stone:

  • NOG:
    I'm scared, okay? I'm scared. When the war began, I wasn't happy or anything, but I was eager. I wanted to test myself. I wanted to prove I had what it took to be a soldier. And I saw a lot of combat. I saw a lot of people get hurt. I saw a lot of people die, but I didn't think anything was going to happen to me. And then suddenly Doctor Bashir is telling me he has to cut my leg off. I couldn't believe it. I still can't believe it. If I can get shot, if I can lose my leg, anything could happen to me, Vic. I could die tomorrow. I don't know if I'm ready to face that. If I stay here, at least I know what the future is going to be like.
  • VIC:
    You stay here, you're going to die. Not all at once, but little by little. Eventually you'll become as hollow as I am.

איך בדיוק אפשר לא לאהוב את נוג, איך. כשהתחלתי לראות את הסדרה הייתי בטוח שקווארק יהיה ה”פרנגי אנושי” ואילו רום ונוג יהיו סיידקיקס מעיקים שיסוננו החוצה בזריזות. והנה, דווקא קווארק נשאר פרנגי-פרנגי (אבל פרנגי מוצלח), ואילו נוג ורום הפכו לאנושיים יותר ממה שהאמנתי שיתנו לפרנגים להיות. ייתכן שאפשר להכתיר את הפרק הנוכחי בתור פרק הפרנגים הדרמטי הטוב בסדרה, למרות שביקום מקביל שבו העלילה התפתחה קצת שונה, התפקיד של נוג בפרק הזה היה נופל על ג’ייק.

בכל מקרה, הפי אנד - נוג יוצא חזרה אל העולם ולאט לאט מתאושש, ואיכשהו מצליח לשכנע את קווארק להריץ את ויק מעכשיו 26 שעות ביממה. לא תתפסו אותי מתלונן על ההפי אנד הזה, גם כאלו מגיעים לנו.