העלילה זזה עוד קצת קדימה בשתי החזיתות שלה. בזמן שחזית ענייני הברין-קרדסים-פדרציה הפכה למלהיבה סוף סוף, חזית הבאג’ורים-ווין-דוקאט צללה לתהום, עם מפגן אימים של חוסר הגיון מוחלט. אבל למי אכפת מהם כשיש את… את דאמאר? מה הולך פה? איך קרה שדאמאר הפך להיות הדמות שבמרכז הסדרה? כולנו נסכים שדאמאר הוא מעולה, אבל איך כולם הפכו להיות דמויות משנה שלו?

נתחיל עם קו העלילה הבאג’ורי שהוא כל כך גרוע שבאמת כואב לי לתאר אותו. כזכור, בסוף הפרק הקודם קאי ווין הומרה להיות חסידה של הרפאים, ובפרק הזה היא מתחילה במזימה שלה לעשות… מה בדיוק? ובכן, דוקאט מספר שהמטרה היא לשחרר אותם מהכלא שלהם במערות האש או מה שזה לא יהיה, ושהמפתח לכך הוא בספר ה-Kosst Amojan שעליו לא שמענו כלום עד לרגע זה. גם קודם זה היה קת’ולהו, אבל עכשיו כשיש לנו גם את הנקרונומיקון מעורב… אבל זה מילא. זה סתם מקגאפין. מה שהופך את החלק הזה בפרק למגוחך כל כך הוא קלישאה אחרת שבה הוא משתמש.

לקאי ווין יש עוזר בשם סולבור, שכבר בפרקים הקודמים לא חיבב את דוקאט במיוחד. בפרק הזה הוא רואה את ווין הולכת ומשתגעת, מזמינה מהספריה ספר מרושע במיוחד שלא נפתח מאות שנים, ואז עוד שלל ספרים שיעזרו לה להבין למה כל הדפים בו ריקים; והוא רואה את דוקאט משתולל; והוא חוטף מכות מדוקאט כשהוא מנסה להחזיר ספרים לספריה. האם הוא אמור להתחיל לחשוד? כן! האם הוא אמור לבצע תחקיר ולגלות שמי שדוקאט מתחזה אליו מת כבר תשע שנים, ובעזרת בדיקת DNA לגלות שזה דוקאט עצמו? ובכן… לא! הוא לא אמור! כי לא ייתכן שהכיסוי של דוקאט כל כך גרוע! אבל זה בדיוק מה שקורה.

ומשזה קורה - משסולבור הבין שקאי ווין היא קורבן למניפולציות של הקרדסי השנוא ביותר בבאג’ור - מה הוא עושה? האם הוא קורא לשומרים? לא… האם הוא מדווח לראש הממשלה שאקאר? לא… האם הוא מספר למישהו מהודקים האחרים? לא… האם הוא מנסה לרצוח את דוקאט עצמאית? לא… אז מה הוא עושה? הולך ומתעמת עם קאי ווין ועם דוקאט ביחד. ביחד! כשדוקאט שם! וסולבור מספר הכל! לדוקאט! שקודם כיסח אותו במכות! שיכול להרוג באג’ורי בלי למצמץ! ואז כמובן שסולבור מת… כי קאי ווין דוקרת אותו, אחרי שנראה היה בהתחלה שתשתמש בסכין בכלל על דוקאט. זה היה מטופש בצורה שלא תאומן, והדובדבן שבקצפת הוא שרגע אחר כך ווין רצה אל הספר עם הסכין נוטף הדם, וכשהוא נוגע בספר - בום! הדפים הריקים מתמלאים בהוראות הפעלה להשמדת באג’ור. זה כבר באמת יותר מדי בשבילי. הבאג’ורים והדת שלהם תמיד היו חלק חלש מהסדרה, אבל הכתיבה פה כל כך חובבנית שאני בהלם.

…אבל בואו נחזור לדברים נחמדים כמו דאמאר.

וורף ועזרי חוזרים הביתה, אחרי שהתריעו מראש בפני הפדרציה על הברית החדשה של הדומיניון עם הברין. זה משנה… שום דבר? הברין תוקפים את כדור הארץ בסבבה שלהם, ולמרות שהם מובסים, הם גורמים מספיק נזק כדי שיקחו אותם ברצינות. וואיון וברין המחמד שלו “גור” מתמוגגים. דאמאר מנסה לקלקל את השמחה ולהסית את הברין נגד הדומיניון כשוואיון לא מקשיב. וחוץ מזה הוא מתכנן מבצעי גרילה נגד הדומיניון מתחת לאף של כולם.

בינתיים מנסים להזכיר לנו שיש את או’ברייאן ובאשיר והאלאמו שלהם בסדרה, הפעם עם דגם שהם עובדים עליו במטרה לגלות איך לנצח את הקרב הבלתי אפשרי הזה. מה שמוביל את וורף לנחור בבוז עליהם באוזני עזרי כי הם משחקים בצעצועים. זה אותו וורף שב-Rules of Engagement גילינו שהוא מכור למשחקי מחשב, כן? אבל אולי הוא חושב שאם זה עם הולוגרמות ולא עם דגמים אז זה הדבר האמיתי. כמו כן עזרי עדיין מאוהבת בבאשיר ולנו עדיין לא אכפת ולמה אתם בכלל ממשיכים לחפור בנושא הזה.

כמו כן מזכירים לנו שסיסקו נשוי לקאסידי כבר שלוש דקות וכבר נכנס ללחץ כשהיא מנסה לבשל ולא מצליחה, ומנסה למשטר אותה ולאסור עליה לצאת למשימה עם הספינה שלה. עד שבסוף הפרק הוא מתרצה ומסכים. ומה עכשיו? יהרגו אותה במהלך המשימה? אם כן, זה יהיה מגוחך - זה בדיוק הדבר שהנישואין לא השפיעו עליו. אבל נחכה ונראה איך זה יתפתח.

חוץ מזה, זוכרים את גאראק? נכון שאתם אוהבים את גארק? נפלא! כי אין גארק בפרק הזה. בכלל. מה יהיה?

ואז הברין תוקפים את איפה שזה לא יהיה שהפדרציה ניצחה בו ב-Tears of the Prophets ומנסים לכבוש אותו מחדש, מה שיחסל את ההישג היחיד של הפדרציה במלחמה. אז הדיפיינט יוצאת עם צי שלם לקרב הזה, ו… נכתשת באכזריות. לברין יש יריה קסומה שמשתקת לחלוטין את הדיפיינט, סיסקו נאלץ להורות על נטישה, והדיפיינט מתפוצצת על המסך יחד עם שאר הצי.

זו כנראה הדמות המרכזית ביותר מבין הדמויות ה”טובות” שהסדרה עוד תרשה לעצמה לחסל. אני מקווה. בואו נכריז על דקת דומייה לזכר חברתנו האהובה…

בעצם לא! יודעים מה, אני מרוצה שהסדרה סוף סוף נזכרת שהיא אמורה להתרחש על תחנת חלל! בואו ונראה איך והאם התחנה הזו תהפוך להיות מרכזית במה שעומד לקרות בהמשך.

כמו כן נשאלת שאלה פשוטה מאוד - אם כל הצי התפצפץ, למה הדומיניון לא פשוט מחסלים את כל מי שברכבי החילוץ? התשובה היא שככה, זה למה. המייסדת ממלמלת משהו על הפגיעה במוראל שהחיילים שהפסידו יפיצו כשהם יחזרו לפדרציה. אוקיי, גברת מייסדת, ככה זה הולך: אתם לוקחים בשבי את כל מי שהצליח לברוח; אתם משאירים בכלא את אלו שחשובים, למשל סיסקו; אתם משחררים את אלו שלא חשובים. לא מסובך. אבל אם הייתם עושים את הדבר ההגיוני, הסדרה הייתה נגמרת כאן. אז אתם לא. עוד קטע נטול הגיון. אני לא מעריך סדרות שנזקקות לחוסר הגיון שכזה.

כשכולם חוזרים לתחנה, מה שברור הוא שחייבים למצוא דרך כלשהי להתמודד עם הנשק של הברין או שהפדרציה היא היסטוריה. אבל אין להם זמן… או שיש להם? דאמאר עולה לשידור חי בטלוויזיה ומכריז על מרד וגורם לכולנו להריע וכוחות הגרילה שלו כבר השמידו את מה שהכי כואב לוואיון שרק אפשר - מתקן השיבוט שהיה אחראי בפרט על ייצור הכפילים שלו. “אני עלול להיות הוואיון האחרון!”. אוהבים אותך וואיון, אל תמות עד הפרק האחרון בבקשה. אבל אז תמות, כן.

שימו לב שדאמאר ביצע את כל התוכנית שלו מבלי שיזדקק בכלל לסיוע הפדרציה - אז כל הקטע של לשחרר את וורף ועזרי בפרק הקודם כדי שיגלו לסיסקו שיש לפדרציה בן ברית היה מיותר. מה שאומר שכל קו העלילה של וורף ועזרי היה מיותר, כי חלק ה”יחסינו לאן” בו היה מיותר מאז ומתמיד, וראינו שהיבט ה”וורף ועזרי חוזרים עם מידע” לא היה רלוונטי לכלום, והיבט ה”בואו נראה מה קורה אצל האויב” היה מיותר כי מראים לנו מה קורה אצל האויב גם בלי שוורף ועזרי יהיו נוכחים. בקיצור, אפשר להתלונן על כך שהסדרה משכה זמן במשך העונה ו”בזבזה” פרקים, אבל זה לא מתקרב בכלל לבזבוז שהיה בשלושת הפרקים הראשונים של הקשת העלילתית הזו. לא נורא, אנחנו במגמת שיפור מתמדת ונראה שעכשיו הגענו אל הישורת האחרונה ודברים יתחילו לזוז.

עם גארק. בבקשה תביאו לנו את גארק. הוא הדמות הכי טובה בסדרה, זוכרים? תנו. לנו. גארק.

בנימה אישית יותר, לפרק הזה הייתה משמעות מיוחדת עבורי כי הוא זה שגרם לי לראות את הסדרה מלכתחילה. נקלעתי אליו כמעט במקרה בדפדוף אקראי ב-Memory Alpha בזמן שקראתי דברים על TNG בכלל, ונראה לי שחשבתי לעצמי שהשם של הפרק הזה כל כך פומפוזי ומגוחך שאני חייב לראות על מה הוא. ואז גיליתי ש-DS9 נגמרת ברצף של 9 פרקים והתחלתי להיות סקרן. עד אז ראיתי רק את TNG מכל סטאר טראק, ולא תכננתי לראות שום דבר אחר; מרגע זה והלאה DS9 הייתה ברשימת הצפיה שלי, לכשיזדמן. וכשיעל פורמן התחילה לכתוב את “יעל רואה TOS” זה נתן לי את הדחיפה האחרונה להתחיל. ה”מחיר” ששילמתי על כך הוא בספוילרים: אבל מכיוון שלא הכרתי כלום בסדרה, המידע היחיד שקראתי על הפרק ובאמת נחקק מספיק כדי שאזכור אותו עד עכשיו היה סופה העגום של הדיפיינט, כך שאין לי ממש על מה להתלונן. מכאן והלאה עד סוף הסדרה אני נטול ספוילרים כמעט לחלוטין - ואני במתח!