עונה 1 – סיכום
|
הפוסט הקודם
|
|
הפוסט הבא
|
אז מה היה לנו?
חור תולעת. טרוריסטים באג’ורים. רצח מסתורי. מחלה מסתורית שכמעט הורסת את התחנה. חייזרים עם תרבות טיפשית מרביע גאמה. Q עושה שטויות. דילמות משפטיות.רוצח מסתורי. חייזרים עם תרבות טיפשית מרביע גאמה. תככים פרנגיים. אודו מחפש את עצמו. חייזרים עם תרבות טיפשית מרביע גאמה. באג’ורים עם תרבות טיפשית מבאג’ור. באג’ורים עם תרבות לא טיפשית מבאג’ור. חייזרים מסתוריים (מרביע גאמה) שכמעט הורסים את התחנה. אודו מחפש את עצמו. מחלה מסתורית שכמעט הורסת את התחנה. עימות קרדסי-באג’ורי, אבל עם טוויסט. טרוריסטים באגו’רים!
לא רע, בתור התחלה.
ההשוואה המתבקשת של העונה הראשונה של DS9 היא לעונות הראשונות של שתי סדרות רלוונטיות אחרות – סדרת האם TNG, והסדרה המתחרה, B5. בהשוואה לסדרת האם, DS9 עומדת בכבוד, אבל זו לא חוכמה – העונה הראשונה של TNG הייתה איומה ונוראה ברובה, בגלל תסריטים מטופשים להחריד וילד מעצבן אחד. גם ל-DS9 היו לא מעט תסריטים מטופשים, וגם בפרקים הטובים לתסריטאים הייתה נטייה בלתי נסבלת לחשוף את הקלפים שלהם ללא שום הצדקה ולהרוס כל מתח או הפתעה שהם בנו; אבל כמות הפרקים הטובים הייתה גדולה משמעותית יותר.
גם בהשוואה ל-B5 הסדרה יוצאת די טוב – העונה הראשונה של B5 פשוט צולעת. אלא של-B5 יש תירוץ – כבר בעונה הזו עושים עבודת הכנה לקראת העלילה האמיתית של הסדרה, שרק נרמזת בחלק מהפרקים, וכשהיא סוף סוף מגיעה אל היעד שלה בעונות שלוש וארבע, זה היה שווה את זה. ב-DS9 עד כה אפילו לא נרמז על עלילה ראשית. למעשה, העונה די הפתיעה אותי בחוסר הרצון שלה אפילו לנסות ולטפח עלילה ראשית. כמעט כל פרק הסתיים בפתרון די מלא של הקונפליקט שהיה בו. ברוב המקרים מלכתחילה לא היה בקונפליקט הזה משהו שאפשר לפתח הלאה, ומרבית הפרקים היו בנויים במסגרת “האורח שבא היום והמהומה התורנית שהוא מביא איתו”. בואו נראה אילו קווי עלילה מרכזיים יותר כן יש לנו ומה קורה איתם. ראשית, חור התולעת ורביע גאמה עצמם אמורים להיות דבר מרכזי בסדרה, וכרגע לא עושים איתם שום דבר! היו לנו כמה פרקים עם תרבויות מגוחכות מעבר לחור התולעת ושום דבר רציני. אני כבר יודע שצפוי משהו רציני בהמשך (נא לא לספיילר לי יותר מכך!) אבל בינתיים אין לזה אפילו רמז. חור התולעת הוא בקלות הדבר המבוזבז ביותר בעונה הזו.
קו העלילה השני הוא העימות הבאג’ורי-קרדסי שבוודאי טרם נגמר, ונראה שהוא מחכה להזדמנות להתפוצץ. בעונה הזו הוא נשמר על אש קטנה יחסית.
פרט לכך אני לא רואה שום קו עלילה מרכזי מלבד אלו שהם מבוססי דמויות. קו העלילה של סיסקו סובב – כך נדמה לפחות – סביב חור התולעת והמעמד שלו בקרב הבאג’ורים. אצל קירה זה העימות הבאג’ורי-קרדסי. אצל אודו זה המוצא המסתורי שלו, שבו נגענו בערך בפרק אחד העונה. אצל קווארק ראינו רק שברירים של הבטחה למשהו מעניין עם הפרנגים, בתנאי שהסדרה תנסה לקחת את זה הלאה. שאר הדמויות – או’ברייאן, דקס ובאשיר, ואף מילה על הילדון – לא באמת עושות רושם של משהו גדול שקורה איתן, אף לא פוטנציאלית.
בקיצור, הסדרה התניעה את עצמה יפה, אבל אני מקווה שבעונה החדשה היא גם תתחיל ללכת למקומות חדשים, ש… לא, אני אתאפק! בלי משחק המילים הזה כאן!
מבחינת דמויות, אודו לוקח בקלות את התואר של הדמות המוצלחת ביותר בסדרה עד כה, וקווארק לוקח בקלות בתור האתנחתא הקומית הפרנגית – מושג שנראה מובן מאליו בזכותו, אבל בעצם לא מובן מאליו בכלל, הרי ב-TNG הפרנגים הפכו למגוחכים מדי אפילו בתור אתנחתא קומית ומיעטו להשתמש בהם, ואילו קווארק מצליח להיות הפרנגי הראשון שהוא ממש מוצלח.
קצת לא הוגן לתת את המקום הראשון לאודו כי יש לו במובן מסויים את התפקיד שבו הזכייה הכי מתבקשת – המשבצת של ספוק ודאטה. אבל אודו לא באמת דומה להם – תשוו למשל בין ההערצה והסקרנות המתמדת של דאטה ביחס לאנושות אל מול התהיות המהולות בבוז שבהן אודו מסתכל עליה – והוא משוחק בצורה מצויינת, כך שהוא זוכה בזכות ולא בחסד. וחוץ מזה, לדאטה הייתה תחרות קשה עם פיקארד, וחייבים להודות שסיסקו פשוט לא באותה ליגה (בינתיים?)
קירה ואו’ברייאן זוכים בתואר “דמויות מוצלחות, תנו להן עוד דברים מגניבים!”. ג’ייק סיסקו זוכה בתואר “אתה לא גרוע כמו ווסלי קרשר אז נסלח לך”. מה שמשאיר אותנו עם שתי הבעיות של העונה – באשיר ודקס.
דקס זה קל. זו דמות מצויינת, בפוטנציה, שבקושי רב עשו איתה דברים העונה ואפילו בפרק שסבב סביבה היא הייתה מאוד פסיבית. כמו שאי שם לקראת אמצע העונה קירה נשכחה ואז פתאום התעוררו, נזכרו בה ונתנו לה כמה פרקים מצויינים, כך כדאי שהסדרה תתעורר ביחס לדקס.
באשיר, לעומת זאת, היה ילד כאפות במשך חלק ארוך מדי מהעונה עד שבלתי אפשרי לקחת אותו ברצינות. אם הם רוצים להציל את הדמות הזו הם צריכים להתחיל לשנות אותו, ומהר. אין משהו רע בדמויות מעצבנות, אם יש לנו הערכה כלשהי אליהן – אבל קשה להגיד שבאשיר זוכה לה. הוא מתחיל להיראות כמו הגרסה הקצת יותר בוגרת של ווסלי. אבל נו טוב, עוד לא אבדה תקוותנו.
מבחינת דמויות משנה יש לי אכזבה עמוקה – היו הרבה דמויות משנה, אבל כמעט כולן צצו לרגע ונעלמו, כך שכמעט אין על מה לדבר. רק נוג הפרנגי נשאר קבוע והיה די מוצלח, למעט האמת. לסיום, בהשראת סקירות סוף השנה של דורון פישלר בעין הדג, רשימת רגעים זכורים מהעונה (לאו דווקא הטובים ביותר, פשוט כאלו שאהבתי). תמונות בהמשך.
15. זה כמו... בייסבול!
(Emissary)
14. או'ברייאן יסדר
(Dramatis personae)
13. אההההה! שפכו עלי את אודו!
(The Storyteller)
12. מצוות תשליך
(Dramatis personae)
11. אתה צריך חליפה חדשה
(Past Prologue)
10. קומנדר קווארק
(Babel)
9. אתה לא מוכן למכור לי סוכריה?!
(In the Hands of the Prophets)
8. יש לנו נאגוס חדש!
(The Nagus)
7. הפרק הזה משעמם. אני אהיה בחדר שלי!
(Dramatis personae)
6. "מה זה?", "השיער שלי"
(The Forsaken)
5. בונה השעונים
(Dramatis personae)
4. אלו לא סתם Stem bolts! אלו Self-sealing stem bolts!
(Progress)
3. Burning Down the House
(Progress)
2. אודו נותן חיוך ראשון
(Vortex)
