ניגשים ישר לאקשן. הפרק מתחיל עם שיחה בין סיסקו ובין פוליטיקאי באג’ורי נאלח – אותו אחד שהודיע באופן אישי לקירה שהיא מתעופפת בסוף הפרק הקודם, וכנראה עומד מאחורי כל זה בעצמו. סיסקו לא מצליח להושיע את קירה מהגלות שנגזרת עליה ומנסה להכניס לפוליטיקאי עלבונות במסווה של ביטוי מונפץ על “רוח חמה נושבת ממיניקוי” – איכשהו, העדפתי את בבילון 5 עם האלוזיות ההיסטוריות שבאמת הייתה להן משמעות.

מייד אחר כך מגיעה סצינה שבה קירה נמצאת בחדרה ואורזת דברים לקראת ההסתלקות, ואז מגיע אודו כדי לשכנע אותה להישאר. ואז מגיעה דקס כדי להגיד לה שלום. ואז מגיע באשיר כדי להיות ילד הכאפות שלהם. ואז מגיע או’ברייאן כדי לעמוד ולהיראות מופתע. ואז מגיע קווארק כדי לתת מתנה (בתמונה). ובכל הזמן הזה כולם מדברים ורבים ומתווכחים. פנדמוניום שלם. הסצינה הזו הייתה פשוט תענוג לצפיה – אולי הדבר הכי מוצלח שראיתי עד כה בסדרה כולה. דבר אחד שמעניין לשים לב אליו הוא ש-DS9 היא עדיין בבירור סדרה ישנה – למרות הכאוס המאורגן של הסצינה, הדמויות עדיין מחכות כל אחת לתורה כדי לדבר. בימינו זה לא היה קורה.

הכאוס המאורגן נגמר כשלחדר נכנס המבוגר האחראי – ודק ברייל, אותו אפיפיור-לעתיד שכמעט התפצפץ בסוף העונה שעברה בעקבות מזימה של ודק ווין הפונדמנטליסטית המתחרה שלו, ומזמין את קירה להצטרף לבינתיים למנזר שלו. הממ. כאן אני כבר מתחיל לחשוד.

אנחנו קופצים קצת קדימה בזמן, אל קירה-במנזר שנראית ומתנהגת כמו מריה של צלילי המוזיקה. לא ייתכן שעבר יותר מדי זמן, אבל ודק ברייל מחליט שהגיע הזמן להעביר אותה לשלב הבא של הקדושה – טיפול בסמי הזיות. אצל הבאג’ורים זה מתבטא בחשיפה למקגאפין-שהוא-הולודק-בקופסה מהפרק הראשון של הסדרה, זה שגרם לסיסקו לחיות מחדש את הפגישה שלו עם אשתו. ההזייה של קירה גרועה עוד יותר, למקרה שתהיתם. היא מתחילה בכך שהמון באג’ורים שמובל על ידי ודק ווין צורח ועולב על קירה, ומסתיימת ב… משהו… חצי אירוטי עם ודק ברייל. אוי ווי. אני לא אתפלא אם הקריפ טכנובלבל את המקגאפין לשם כך. ואחר כך הוא מתחקר את קירה אם הוא צץ לה בחזיון ואמר שהיא הופיעה בשלו. קריפ! בינתיים, אקשן בתחנה. קווארק ממשיך במסורת של להיות המודיע של אודו, ומודיע לו על גח”כ (גזע חייזרי כלשהו) שמספק נשקים לטרוריסטים הבאג’ורים של ה”מעגל”. קווארק המסכן בלחץ שאוטוטו יש הפיכה באג’ורית וכדאי לכולם לברוח כמה שיותר מהר; אודו נאלץ למנות אותו לסגן השריף כדי להכריח אותו להישאר ולחקור (ליתר דיוק – הבחירה של קווארק היא בין סגנות ובין כלא). סיסקו מנצל את המידע הזה כדי לנסות להידחף אל מנהיגי הצבא הבאג’ורי ולהתערב להם בתוכניות ההגנה נגד המורדים – ואם אתם חושבים שהוא מתחיל לחרוג מהסמכות שלו, אתם לא לבד.

במקביל, אודו הופך לעכברוש החביב על כולנו ומתחבא בספינה של הגח”כים כדי לראות מי מביא להם את הנשקים שאחר כך הולכים אל הבאג’ורים. רוצים לנחש? זה יהיה קשה… מי יכולים לרצות מלחמת אזרחים באג’ורית? לא הקרדסים, הרי זה יהיה צפוי מדי לגלות ש… אה, רגע, כן הקרדסים? שיט.

האמת, אי אפשר להכחיש שיש בזה הגיון. אמנם, הקרדסים הסתלקו עם הזנב בין הרגליים בתחילת הסדרה אחרי שהם הגיעו למסקנה שבאג’ור כבר לא משתלמת להם, אבל זה היה שתי שניות לפני שגילו שם את חור התולעת היציב היחיד בכל היקום. פלא שלפחות חלק מהם רוצים לחזור?

ובינתיים אקשן על באג’ור: מישהו ממש רוצה לגרום לקירה לצאת מפוזת מריה שלה, ולכן “המעגל” מארגן חטיפה שלה – ומייד אחרי זה מנהיג ה”מעגל” חושב שזה יהיה רעיון טוב לחשוף את עצמו בפניה – שלא במפתיע, זה הפוליטיקאי הנאלח מתחילת הפרק. ואחרי כל זה, מה החוטפים רוצים? אה, לרכל על סיסקו ומה הולך להיות הצעד הבא שלו. חברים, לא אמין!

עכשיו, בואו ונחשוב – מה צריך לעשות כדי להפוך את הפרק לעוד יותר לא אמין? אה, יש לי! בואו נעשה עוד מבצע הצלה נועז על ידי אנשים שבבירור אינם מוכשרים לכך, כמו בפרק הקודם! וכדי שיהיה ממש לא אמין, בואו נגרום לסיסקו עצמו להשתתף בזה! יחד עם באשיר, שהוא לוחם קומנדו ידוע וממש לא צריך אותו בשביל לטפל בפצועים!

כפי שאתם מבינים, סיקוונס החילוץ של קירה הוא לא מנקודות החוזק של הפרק, והעובדה שעם כוח החילוץ הגיעו שני Redshirts (לפחות לא בחולצות אדומות) שכנראה התפגרו להם, בעוד שגם באשיר חוטף ירייה וזה לא ממש מזיז לו – ובכן, זה משהו שלא אמור לקרות באמצע שנות התשעים. עצוב, עצוב (אבל הכי עצוב הוא שבכל משחק יריות בימינו השחקן משתתף במבצעי חילוץ יותר מתוחכמים ומאתגרים ממה שהלך שם).

חזרה לבאג’ור, הפוליטיקאי הנאלח לא מתרגש יותר מדי מכך שקירה הסתלקה – עושה רושם שהוא כבר בשלבים האחרונים של ביצוע תוכנית ההשתלטות שלו, וחסר לו רק דבר אחד – לגיטימציה דתית. המממ, אם רק הייתה אשת דת פודמנטליסטית מופרעת שתתמוך בו, בתמורה להבטחות שונות ומשונות… וכך אנחנו נאלצים לראות אותו מתחבק עם ודק ווין החביבה על כולנו.

…וחזרה לתחנה. ספינות קרב באג’וריות מתחילות להתקרב אל התחנה כדי לעשות אנחנו יודעים בדיוק מה. סיסקו פונה לאדמירלות בשאלת קיטבג מה קורה עכשיו, ובאופן לא מפתיע כשהם מבינים את המצב הם מחליטים שכל התערבות באיך שהילידים הורגים את עצמם זו הפרה של ה-Prime directive, ולכן אין ברירה מלבד הבאת צי של הפדרציה כדי שישמור על תחנת החלל וחור התולעת, שהוא אחד המשאבים החשובים ביותר שבהישג ידה של הפדרציה… אה, שניה, לא, הוא פשוט אומר לסיסקו לברוח עם הזנב בין הרגליים כל עוד נפשו בו. חברים, ב-TNG האדמירלות הוצגה שוב ושוב כעוסקת בעיקר בשמירה על האינטרסים שלה, וה-Prime directive הוצג בתור פילוסופיית חיים שכולם שם חשבו שהיא קצת נאיבית והפרו אותה פה ושם, ופיקארד המסכן ייצג את עיקר הנסיונות לשמור עליה; כאן פתאום האדמירלות מצייתת ל-Prime directive באופן עיוור למרות שזה בבירור לא מהלך חכם מבחינה אסטרטגית? המממ. וזה גם זורק את סיסקו ישירות לתפקיד של זה שהולך להפר את החוקים.

ואיך הוא יעשה את זה? ובכן, שביתה איטלקית: צריך לפנות את התחנה, אבל פינוי מלא של התחנה יהיה איטי, ובינתיים הספינות יגיעו, ויהיה אקשן. אבל מתי יהיה אקשן? רק בפרק הבא. מסתבר שאנחנו בסדרה של שלושה פרקים! כזה דבר לא היה בכל תולדות מסע בין כוכבים!