מה הדבר היחיד שיותר טוב מפרק שמתחיל עם דיאלוג קווארק-אודו? פרק שמתחיל עם דיאלוג קווארק-אודו שבו אודו תופס את קווארק במזימת מכירת-חלקי-גופה-של-מישהו-שלא-מת (זה פחות קריפי משזה נשמע). ומה יותר טוב מפרק כזה? פרק שבו באמצע תעלול העוקץ המחוכם שלו, אודו מגלה שלפאב נכנס אבא שלו. כלומר, ד”ר מורה, המדען הבאג’ורי שעמד בראש צוות החוקרים שגידל את אודו מעיסה שמחקה מבחנות כדי שישימו לב אליה ועד לממזר כפוי הטובה שעושה פרצוף כשרומזים שד”ר מורה הוא אבא’לה שלו (ראו תמונה). ומה הדבר היחיד שיותר טוב מזה? שהאבא ישוחק גם כן על ידי השחקן של אודו, כמו בימי TNG הישנים והטובים. אבל למרבה הצער, מאילוצי זמנים אלו ואחרים לא זכינו לזה. מילא.

הבעיה עם פרק שמתחיל ככה היא שמפה אפשר רק לרדת, בעיקר כשעוברים מממלכת הדאחקות אל נסיון לטוות עלילה רצינית. וכאן היה נסיון מוצלח למדי לעלילה רצינית, שיוצא סביר פלוס, אבל לא מעבר לכך – בעיקר בגלל צעד פחדני למדי של התסריטאים, ועל כך בהמשך.

אז מה העלילה הרצינית? ד”ר מורה איתר פלנטה כלשהי ברביע גאמה שיש בה… דברים… שאולי קשורים איכשהו לאודו. אז החבר’ה יוצאים לחקור ומגלים בפלנטה שני דברים – עיסה לא ברורה כלשהי שנראית כמו אח של אודו (ושוב, פלאשבקי TNG!), ואיזה אובליסק לא ברור עם כיתוב עליו. הם משגרים את האובליסק לספינה, וטראח – מתחיל לצאת גז רעיל מהאדמה וכולם נחנקים חוץ מאודו שלא מתרשם במיוחד. באשיר מטפל בכל הנחנקים והכל בסדר, ואנחנו נותרים עם תמיהה איך לעזאזל שיגור האובליסק לספינה גרם לזה, ומה הולך לקרות עכשיו עם האובליסק. אני אקצר: לא יקרה כלום עם האובליסק. לא בפרק הזה, וכנראה גם לא אי פעם, למרות שהוא לא נהרס בסוף הפרק. יהיה משמח לשמוע שחוזרים לאובליסק הזה בעתיד, אבל איכשהו לא נראה לי שזה יקרה. מה שהופך אותו לעוד מקגאפין מעצבן. אבל מילא, הפרק ממילא עוסק באח של אודו שכרגע נמצא במעבדה תחת הגנות סופר-דופר חזקות. ויהי ערב, ויהי בוקר, ויהי בום ואין אח של אודו. הוא כנראה פרץ לו החוצה מתוך שכבת ההגנה והלך לשוטט בתעלות האוורור. את מי נשלח לשוטט בתעלות האוורור בעקבותיו – רצוי מישהו שלא ראה את “הנוסע השמיני” – אה, כמובן, או’ברייאן! ויש לנו רגע או’ברייאן מוצלח כשהוא מתלונן על מר גורלו ואיך הוא הולך להסתיר את ההרפתקאות הללו מאישתו שעדיף שלא תדע כמה הוא מסתכן.

אה, והוא גם מוצא את האח של אודו. רק מה, נראה שהאח די מת. מחסור בפחמן דו חמצני או משהו.

נראה שהפרק די נגמר, לא? ואכן, אנחנו עוברים לראות את דקס עושה טיזינג לבאשיר ואת באשיר ממלמל לעצמו שיום אחד הוא יפסיק לרדוף אחריה. ואז הוא הולך לעשות סבב חולים. בחדר חשוך. והמצלמה באה אליו מאחור. אנחנו כבר יודעים איך כאלו דברים נגמרים – והפעם הם נגמרים עם טנטקלים, ואזמל לייזר, ואקשן.

אופס. אז מה, נשאר משהו מאח של אודו אחרי ככלות הכל? כמה מפתיע.

האמת, כל המהומה הזו קצת משכיחה מאיתנו את העובדה שזה היה אמור להיות פרק שסובב סביב היחסים של אודו עם הדמוי אבא שלו. אודו אולי נראה כמו קצין משטרה קשוח, אבל הוא בעצם טינאייג’ר מרדן בשלב ה”אני אעשה מה שבא לי ואתה לא תגיד לי כלום”, מה שלא מסתדר עם זה שהאבא רוצה שאודו יחזור הביתה. ונראה שכל העסק די מלחיץ את אודו ולא עושה לו טוב. וזה לא רעיון כל כך טוב כל עוד האח… רגע. בשלב הזה האבא כבר מבין את מה שלניתוח המולקולרי של דקס יקח עוד זמן לגלות – המפלצת המשותללת בתחנה זה לא האח – האח אכן מת. זה אודו בעצמו, כשהוא “ישן”. יותר משזה מזכיר את ד”ר ג’קיל ומיסטר הייד זה מזכיר את הסרט ההוא שעדיין לא יצא בכלל. טוויסט מוצלח, מוצלח! כשהאבא מתחקר את אודו לגבי “פשעים לא מפוענחים” ומבהיר לאודו שגם אנחנו וגם אודו עצמו עדיין לא מבינים אותו עד הסוף, הוא מעלה נקודה נפלאה – אודו עשוי לגרום יותר נזק מתועלת; הוא עשוי להיות אויב של ממש, מבלי שנבין את זה ומבלי שהוא עצמו יבין את זה. יש כאן בעיה מהותית; יש כאן משהו שיצטרך להשפיע על הדמות מכאן ואילך, לכל אורך הסדרה. זה פשוט מצויין!

או שלא.

כמובן שלא.

הסדרה בוחרת בפתרון התסריטאי הפחדני. זוכרים את הגז מתחילת הפרק שחנק את כולם חוץ מאת אודו? אז מתרצים את ההשתוללויות של הצד האפל של אודו בתור השפעה של הגז פלוס הלחץ של האבא, וכל אלו יעברו והכל יחזור לקדמותו והכל בסדר. אוף אוף אוף. הרעיון בסדרה הזו לא היה שלא חוזרים לסטטוס קוו בסוף כל פרק?

סוף דבר – עורכים סוג של ציד אחרי אודו-המפלצת עם האבא בתור הפתיון. זה מצליח ומרפאים את אודו. זה לא עשוי טוב במיוחד. זה בעיקר מאכזב. אוף, היה לפרק הזה סיכוי לשבור את כל הכללים, ולכל הפחות לפתוח קו עלילה רציני שבו אודו מנסה להתמודד עם הבעיה שלו. למה הוא לא עשה את זה? בלי זה נשארנו רק עם יחסי האבות-ובנים שהם סתם מלודרמה לא מעניינת במיוחד.