עוד המחשה של האופן שבו רעיון נחמד לא מצליח למשוך פרק שלם – והפעם, הוא כל כך לא מצליח למשוך פרק שלם שהם נאלצים להכניס שני סיפורי משנה לא מעניינים פנימה. אבוי.

אנחנו מתחילים עם הציוות המוזר של הפרק – דקס ואודו, שיוצאים למשימה מעבר לחור התולעת לחקור שדה חלקיקים מוזר. רגע, מה? איך דקס ואודו קשורים לזה? למה דקס לא עושה את זה? אה, דקס כן עושה את זה? ואודו מצטרף כי זו הזדמנות בשבילו לחפש עוד רמזים על המוצא שלו? זה נשמע… הגיוני. יפה מאוד, ככה עושים את זה!

בכל מקרה, אנחנו נהנים לשמוע את דקס מרכלת עם אודו ורומזת לו שיש למישהי בתחנה קראש עליו לפני שמגיעים לאקשן – הם מגלים ששדה החלקיקים המוזר מגיע מפלנטה אחת, ובה הוא מגיע מאיזה כפר בעמק קטן. החיישנים לא מצליחים להבין מה הולך שם, אז דקס ואודו עושים את מה שכל אחד היה עושה – משתגרים חיש קל לקרקע, מתחילים לחקור את המכשיר שיוצר את שדה החלקיקים, ומהר מאוד מוצאים את עצמם כשאקדח מכוון אליהם.

ואם כל זה מזכיר לכם בדיוק את מה שקרה בפרק האחרון, אתם לא לבד. אני חושב שאנחנו מזהים כאן תבנית. בפרק הקודם התלוננתי שאין פרוטוקול למחקר של כוכבי לכת חדשים? מסתבר שכנראה שיש כזה, והוא “פשוט תשתגרו לכוכב ותראו מה קורה”.

בכל מקרה, הפעם לא מדובר על ניצולים של התרסקות, אלא על “חייזרים טיפשיים מרביע גאמה” שבגלל שיקולי תקציב סטנדרטיים נראים כמו בני אדם עם בגדים מוזרים. הם קצת חשדניים בהתחלה כלפי דקס ואודו, אבל אחרי שאודו מדגים להם שהוא יכול לברוח כל זמן בעזרת המשגר (הודו לאל, יש משגר!) הם נרגעים (קצת נאיביים, החבר’ה). והמשגר מעניין אותם ספציפית בגלל שבתקופה האחרונה פתאום נעלמו להם 22 אנשים ללא הסבר. אודו רואה תעלומה ומייד רוצה לחקור – והחייזרים הטיפשיים הללו שלא יודעים מהחיים שלהם לבד, כמובן נזקקים לעזרה שלו ושל הטכנולוגיה הדקסית.

ואיך אודו חוקר? ובכן, בצורה די משעממת – הוא סתם מדבר עם אנשים. קודם כל עם זקן הכפר, שהבת שלו היא האחרונה שנעלמה; ואז עם הבת של הנעלמת. ואלו לא שיחות פרודוקטיביות במיוחד. העיקר פה הוא לא החקירה, אלא העובדה שאודו מוצא את עצמו נאלץ להתחבב על ילדה קטנה שבעיקר רוצה לראות אותו מפגין את כישורי שינוי הצורה שלו, וניכר בו שהוא לא באמת מבין איך העסק הזה של ילדים עובד. זה נחמד ומבוצע לא רע, אבל עודף הקיטש מתיש.

בכל זאת, אודו מגיע בתחקורים הללו לתגלית הגדולה שהיא המפתח לפתרון התעלומה – מסתבר שאף אחד מאנשי הכפר לא באמת יוצא ממנו, אף פעם. למה? לא ברור. כשאודו מתחקר את זקן השבט על זה, הוא מתחמק. תעלומה! אז הוא ודקס והילדה יוצאים למסע אל הקצה, וכולם שמחים ונהנים ופתאום הילדה הולכת קצת רחוק מדי והיד שלה נעלמת. לאודו ודקס שלום. וגם ליד, אחרי שהילדה חזרה קצת אחורה.

אוקיי…

דקס כבר משלימה את הפאזל בעצמה. כל הכפר הוא הולוגרמה אחת גדולה, שמיוצרת על ידי המכשיר שבמרכז שלו וזה מסביר את שדה החלקיקים המוזר. ההיעלמויות? זה כי המכשיר מתחיל להתקלקל. זה טוויסט מצוין וההשלכות שלו מעניינות מאוד, בפרט כשמסבירים לאנשי הכפר מה בדיוק הולך פה ושאין ברירה אלא לסגור את המכשיר אם רוצים לתקן אותו (ואחרת כל הכפר יימחק תוך כמה חודשים). נשארת רק תעלומה אחת – למה הכפר פה מלכתחילה?

אחרי שדקס מכבה את המכשיר, התעלומה הזו מתבררת גם כן – זקן הכפר הוא הדבר היחיד שנשאר ממנו (והבגדים שלו, מה שבכלל לא הגיוני, אבל נעזוב את זה). מתברר שהוא נמלט בשעתו מכיבושי הדומיניון (שוב הם? נו, הגיע הזמן שהם כבר יכבשו את הפדרציה או משהו, לא?) ומכיוון שאף אחד לא הצטרף אליו, הוא שחזר את הכפר שלו בעזרת הולוגרמה, ומאז הוא חי במשחק סימס גדול במיוחד, כולל ילדים חדשים וכו’.

לדעתי זה פתרון רע. אני מבין את האפקט הרגשי שמנסים לבנות פה, אבל הוא לא מספיק חזק כדי להקהות את המופרכות הטכנולוגית שיש פה. כמות המשאבים שנדרשת בשביל סימולציה שכזו היא מטורפת. אם כל ארחי-פרחי שנמלט מהדומיניון יכול לעשות משהו כזה… כמובן, אני לא רואה ב-DS9 מדע בדיוני “רציני” ולכן אני נותן לה הנחות, אבל גם ככה זה עדיין צורם לי. זה כמו פרק שבו מגלים מישהו שעלה על הסוד לחיי נצח ומנצל אותם כדי לשפר שוב ושוב תמונה של זריחה שהוא מצייר – וזהו, יותר לא ידברו על חיי נצח אי פעם בסדרה.

יש לנו דיון מוסרי קטן בין אודו וזקן הכפר, לאחר שהלה לא רוצה להמשיך את הסימולציה כי יאללה, מיצינו, ואודו לעומתו הופך להיות ז’אן לוק פיקארד ומוסר כתב הגנה נלהב על צורות החיים החדשות שגילה. יאיי! אודו יצר קשר רגשי עם עוד חייזרים שהוא לעולם לא יראה יותר!

והסוף טוב, כמובן – דקס מצליחה לתקן את המכשיר, הכפר ניצל, אודו הופך לסביבון כדי לבדר את הילדה (לא צוחק, ראו תמונה) וכולם שמחים. נראה לי שהייתי מעדיף שהם לא יצליחו לתקן את המכונה רק כדי לנטרל את עודף הסוכר של הסיום הזה.

כל זה תופס לכל היותר חצי פרק. לכן יש לנו לא פחות מאשר שתי עלילות משנה, ושתיהן חלשות גם כן. ראשית יש לנו את ג’ייק סיסקו, שפאפא סיסקו סידר לו ג’וב אצל או’ברייאן כהכנה לאקדמיה של Starfleet. רק שבמהלך הפרק סיסקו ג’וניר מתוודה שהוא בכלל לא רוצה ללכת לאקדמיה – קודם אצל או’ברייאן, ואז אצל פאפא סיסקו עצמו. ובגלל שאנחנו טובעים בסוכר, אז פאפא סיסקו מקבל את זה יפה ועם הרבה ססמאות. בלאאאכס. הסדרה הזו עדיין לא בוגרת מספיק, אני חושש. בסדרה מודרנית יותר סיסקו לא היה מקבל את זה יפה, ולא היה ממהר לתת ססמאות יפות לג’וניור, והסיטואציה הייתה הרבה יותר לא נעימה והרבה יותר מעניינת.

קו העלילה השלישי הוא הכי מעצבן, אבל אולי סתם כי יש לי משהו נגד הבאג’ורים. מכיוון שאודו בהרפתקאות בחו”ל, מי שלוקח את תפקיד הנודניק שמקלקל לקווארק את תעלולי השוק השחור שלו הוא קירה. בהתחלה זה עובד טוב, אבל אז פתאום מגיע לתחנה ודק ברייל – האפיפיור הבאג’ורי שלקירה כבר היו פנטזיות הזויות עליו בתחילת העונה אחרי שהוא סימם אותה (זו דרך אחת להציג את הדברים, אבל היא נראית לי מדויקת). עכשיו הסדרה נותנת למתח המיני האדיר הזה להתפרץ קצת – עד שקירה פתאום מבינה שמי שארגן את זה שברייל יבוא לתחנה (בתירוץ מוזר זה או אחר) הוא לא ברייל עצמו אלא בכלל קווארק, שרצה להסיח אותה מעוד מבצע הברחות נועז. היא מסכלת את ההברחות ונשארת עם האפיפיור וקווארק נשאר בלי כלום. סוכר, רבותי, סוכר!

לכאורה שלושת הסיפורים הללו אמורים להשתלב תמטית – בכל אחד מהם יש משהו שאינו מה שהוא נראה במבט ראשון (הכפר, ובמידת מה גם זקן הכפר; סיסקו ג’וניור שלא באמת רוצה ללכת לאקדמיה; וברייל שהגיע לתחנה בגלל מזימה קווארקית). אבל בכנות, זה די מאולץ ואני לא חושב שקווי העלילה הללו משתלבים טוב, או שמשהו מהם מוצלח במיוחד, כך שהפרק הזה הוא בינוני מינוס. מה שמציל אותו הם קטעי אודו-ילדה – והעובדה שהקיטש הטהור הזה היא מה שמציל את הפרק אומרת משהו על הבעייתיות שלו לטעמי.