עוד פרק מוצלח, שמעורר בי את התחושה שהסדרה הגיעה לשלב שבו היה בה סוף סוף “קליק” - כל החלקים המפוזרים והגישושים של העונות הקודמות הסתדרו, והסדרה עכשיו יודעת מה היא, מה היא רוצה לעשות, ואיך להשתמש נכון בכל הדמויות שלה כדי לעשות את זה. אני אפילו לא בטוח שהפרק הזה טוב באופן מיוחד ביחס לסדרה, אבל מכיוון שהגענו לשלב שבו נראה שהסדרה עובדת, כל פרק שלא מפשל יהיה כזה. וזה מצויין. ל-TNG לקח עד העונה החמישית להגיע אל זה.

בתור פרק טוב, הוא מתחיל רע. כל כך רע שממש פחדתי שזה יהיה Rivals שוב פעם (הפרק המטופש ההוא עם המפדרניק). ואיפה אפשר להתחיל כל כך גרוע? אצל קווארק, כמובן, עם איזה יצור הדוניסטי שמשחק ברולטה-שמתעקשים-לקרוא-לה-דאבו, ועם ה”Dabo Girl” שמנסה לשכנע אותו להמשיך להמר עד שהוא מפסיד. עם מחשוף גדול. כמה גדול? עד כדי כך שאני אאלץ לציין את זה בסיכום הפרק. ולמה נותנים לנו את כל זה? כי אי שם בעבר (בעונה השניה!) פאפא סיסקו גילה שהתכשיט יוצא עם דאבו גירל והיו דיבורים על ארוחת ערב, ועכשיו פאפא סוף סוף החליט להזמין אותה וקצת שכח להודיע לג’ייק. חייבים להודות שהפרק לא נראה מבטיח בשלב הזה, וזה רק מחמיר כי אנחנו עוברים לקווארק שעושה עסקה מפוקפקת עם מישהי. העסקה כוללת חללית שהתרסקה ברביע גאמה - מסתבר שעדיין יש אי אילו פרחחים שמעיזים להיכנס לשם בחיפוש אחר אוצרות גם אחרי הכיף עם הג’אמהדר. קווארק מתפתה לקנות את החללית במחיר של שלושה מטילי לטינום, וזה אולי זמן טוב לשאול - מי יכול להסביר לי כמה הדברים הללו שווים? זה נראה שהערך שלהם בפרקים השונים הוא אקראי לגמרי (לא באמת צריך להסביר לי, יש ב-Memory Alpha ערך מפורט בנושא עם רפרנסים לכל הפרקים האפשריים).

החללית היא בעיקרה ג’אנק, אבל קווארק שומע בה חיש קל קולות מטרידים מתוך מה שנראה בתור מיכל Stasis שהתקלקל - בכי של תינוק. מכאן זה יכל להתפתח גרוע מאוד, אם זה היה מתפתח כמו שאני חושב, לפרק סנטימנטלי ומייאש; אבל הפרק לקח כיוון שונה לגמרי.

וזה לא שההתחלה היא לא סנטימנטלית, כן? כל צוות הספינה בערך מנסה להבין מה התינוק ומה הסיפור שלו ואחד הרגעים היפים בפרק הוא סיסקו שמרים את הזאטוט ולרגע אחד נזכר מה זה להיות אב לתינוק ומאבד את עצמו וזה חמוד ביותר - אחד מרגעי הדמות המוצלחים ביותר של סיסקו עד כה.

אבל ילדים, כידוע, גדלים מהר. כמה מהר? בערך בסצינה הבאה התינוק כבר הפך להיות ילד בן עשר בערך. שמדבר עם סיסקו ובאשיר באנגלית ודורש אוכל. רגע, מה? יודע אנגלית? הדבר הזה כל כך משולל הגיון בכל רמה אפשרית ש… היי, סיסקו ובאשיר מדברים על כמה שזה אכן לא הגיוני וטכנובאבל הנדסה גנטית מתקדמת וכו’. יודעים מה? בסדר, אני סולח להם. השאלה היא מה עושים הלאה עם הגדילה המואצת הזו. המשך אפשרי אחד שחשבתי עליו בשלב הזה הוא שמאלץ סנטימנטלי של סיסקו שרואה איך התינוק האהוב שלו גדל ומזקן ולבסוף מת וזו מטאפורה רגישה ליחסי פאפא-ג’ייק. למרבה השמחה, זה ממש לא מה שקורה. אז לאן הפרק כן הולך?

הוא הולך, מסתבר, לסצינה לא קשורה בעליל שבה קירה באה לבקר את אודו (אחרי שעד כה לא ראינו אותם בפרק בכלל) עם עציץ כמתנת חנוכת בית. מסתבר שמאז ההרפתקאה הקטנה שלו ברביע גאמה אודו עבר להשתכן בחדר גדול ומלא ב…דברים, דברים שהוא יכול לנסות לשנות צורה אליהם, וכשהוא הופך חזרה לג’לי הוא כבר לא נכנס לדלי שלו אלא פשוט נשפך אי שם בחדר. והדלי יושב זנוח בצד עד שבצורה הולמת למדי אודו שם בו את העציץ. זה ממש יפה - אודו הוא הדמות הראשונה שממש מתפתחת לנו מול העיניים. זה היה רעיון מצויין לחשוף לנו את שאר משני הצורה כבר בשלב מוקדם יחסית של הסדרה. מה שעוד נראה לי מעניין הוא ששמים את הסצינה ההתפתחותית הזו בתוך פרק לא קשור שבכלל לא מתעסק עם אודו וקירה. Little did I know שאוטוטו יתברר שאלו שתי הדמויות המרכזיות בפרק, חוץ מהעולל.

לפני שהם יעבירו את המושכות לאודו אנחנו מקבלים עוד שיחה אחת של דקס ובאשיר על הזאטוט (כן! דקס ובאשיר יושבים ומנהלים שיחה מקצועית! סוף סוף גם הדמויות הללו מתנהגות נורמלי!) וכאן כבר נכנסת נימה אפלה לכל העסק - מסתבר שהוא חייב אנזים בלה בלה כלשהו שבלעדיו הוא ימות, ושזו בעיה שהונדסה גנטית במכוון. במילים אחרות, הילד הונדס גנטית כדי להיות מכור לסם כלשהו שבאשיר כרגע לא יודע לסנתז (אבל משתמש באיזה תחליף). עוד דקס ובאשיר תוהים למה עשו את זה והילד שכבר הפך לגבר מתפרע ועצבני, מחטיף בוקס לבאשיר ונעצר לבסוף רק אחרי שהוא מזנק אל תוך אודו - ועובר דרכו, כשאודו עושה תעלול הפיכה לעיסה סטנדרטי. וזה, מסתבר, עושה רושם כביר על התינוק לשעבר שמתחיל להתייחס אל אודו בתור אל. כי, ניחשתם, הסנרק היה בג’ום… סליחה, הילד הוא ג’אמהדר.

התעלומה של הפרק נפתרה. ברור למה הוא מהונדס להיות מכור לחרא כלשהו. אפשר גם לתת קרדיט לכל עניין ההנדסה הגנטית המופרעת הזו שגורמת לילד להפוך לבוגר שיודע אנגלית תוך חמש דקות. אלו הקסמים של המייסדים. לגיטימי. עכשיו גם ברור מאיפה הג’אמהדר מגיעים באופן עקרוני (עדיין לא לגמרי ברור למה הייתה חללית שהוקדשה רק לג’אמהדר אחד או מה הייתה מטרתה אבל לא חוזרים לזה בפרק - לא נורא). ועכשיו גם ברורה ההקבלה אל אודו - הנה יש לנו מישהו ששייך לכאורה לגזע האויב, אבל מינקותו חי בקרב בני האדם - מה תהיה ההשפעה עליו? וכמובן, קשה גם לפספס את הדמיון אל וורף מ-TNG, בעיקר בקטע של ה”וואו וואו וואו התינוק הזה מה זה אגרסיבי ואלים”.

הפדרציה, כמובן, רוצה להשתלט על הספסימן כמה שיותר מהר ולהעביר אותו לתחנת מחקר שלה, וקירה הנודניקית המעצבנת שהיא תמיד אנטי כל מה שטוב ומוסרי וצודק מאוד שמחה שנפטרים מהמפגע כמה שיותר מהר, אבל אודו מתנגד, בדיאלוג מצויין עם סיסקו:

  • ODO:
    What sort of specialists are we talking about, Commander?
  • SISKO:
    There will be a complete team xenobiologists and exopsychologists waiting for him.
  • ODO:
    So they're going to study him like a laboratory specimen.
  • SISKO:
    He'll be very well treated.
  • ODO:
    So he'll be a well treated specimen.

האופן שבו אודו אומר את השורה האחרונה הוא אחד מהדברים המוצלחים ביותר בכל הסדרה. השחקן של אודו שוב מוכיח שהוא פשוט אדיר.

באשיר ממהר להסכים עם אודו כי צורת חיים תבונית וכל זה, אבל דקס המעצבנת עם החשיבה הלוגית שלה מתחילה לקשקש שלא ברור מה המייסדים עשו לתינוק המסכן ואולי אין לו בכלל רצון חופשי והוא מהונדס להיות מכונת הריגה משומנת היטב. וקירה מחרה-מחזיקה אחריה שהם ממש לא רוצים משהו כזה הולך בתחנה. אז אודו מתנדב להיות הבייביסיטר - אחרי הכל, התינוק כבר עשה סימנים של ציות עיוור לאודו כי הוא מייסד וכל זה. ומה האינטרס של אודו? למקרה שלא הבנו שאודו רואה בילד את עצמו ורוצה לבדוק אם ניתן להציל אותו מהגורל של להיות מכונת הרג משומנת היטב - אז דיאלוג בינו ובין סיסקו מבהיר לנו את זה במפורש! כמה מיותר!

והבייביסיטינג לא מתחיל טוב, כפי שהקלישאה מחייבת. התינוק עצבני וזועם ורוצה להילחם בכולם חוץ מאודו. אז אודו, דבר ראשון, מנסה ללמד אותו לחייך, ומנפק לצורך כך את אחד מחיוכיו הקריפיים ביותר. את התוצאה העגומה אפשר לראות בתמונה.

רגע, מה עם ג’ייק סיסקו והחברה שלו? כמעט שכחנו מכל זה… פאפא סיסקו אמר קודם לאו’ברייאן (היי, או’ברייאן! מזמן לא ראינו אותך! אולי יתחילו שוב לעשות פרקים שאתה במרכז שלהם, מזמן לא היה! רק לא עכשיו בבקשה כי אודו יותר מעניין) שמן הסתם הוא הולך להפסיק את הקשר המזעזע הזה כי ג’ייק בן 16 והיא בת 20 (והיא דאבו גירל והן שיקוץ אבל את זה הוא לא אומר במפורש). רק שארוחת הערב לא מתנהלת בצורה שסיסקו ציפה לה ולא רק שהבחורה בסדר, הוא גם פתאום מגלה דרכה שג’ייק מביך בכל מני דרכים שונות ומשונות שלא אתעכב עליהן אבל רק אומר שאחר כך הוא מתייחס אליו בתור ה-Poet-Hustler son שלו. ג’ייק מובך קשות, אבל סיסקו פאפא מתמוגג. ועם ההאפי אנד הזה אפשר לעבור חזרה אל אודו.

ואודו מנסה ללמד את התינוק פילוסופיה ועקרונות של צדק וחירות ושוויון. זה לא עובד טוב. מבחינת התינוק הוא נחות מאודו וכל היתר נחותים ממנו וזהו. ואודו מנסה לגרום לתינוק לחשוב בכוחות עצמו על מה שהוא רוצה, אבל התינוק רק רוצה לראות את שאר הג’אמהדר וכשהוא רואה אותם מחטיפים מכות לצוות של הדיפיינט הוא רוצה להחטיף מכות בעצמו. אז אודו נותן לו סימולציית קרב שמאוד מזכירה את השטויות שוורף עושה. והתינוק מתלהב ומעלה כל הזמן את רמות הקושי ולא נראה שיש לו משהו אחר בראש. וכל העסק הזה מתחיל להיות יותר מדי בשביל קירה שבאה לנזוף באודו.

אז קירה המומה מכך שהתינוק עבר לגור אצל אודו, ואודו אומר שזה כי התינוק סומך עליו; וקירה מסבירה לאודו שזה כי הוא תוכנת כך, אבל אודו אומר שהוא מרגיש שנוצר עם התינוק קשר אמיתי; וקירה תוהה כמה זמן אודו עוד יוכל לשלוט בתינוק, ואודו אומר שהוא לא מנסה לשלוט בכלום אלא רק לתת לתינוק עוד אפשרויות מלבד הפיכה לספסימן או מכונת הרג. וקירה, כל כך מעצבנת, כל כך אטומה, נותנת לו נאום על כך שהוא חושב עם הלב ולא עם הראש ושהתינוק הוא תוצר של מעבדה שכל כולו בנוי רק למטרה אחת וזה להיות מכונת הרג, ואודו נאלץ להביא את עצמו בתור דוגמא למישהו שתוכנת בדרך אחת אבל בחר לחיות בדרך אחרת כדי להרגיע אותה.

אבל זה לא עובד. התינוק ממשיך להיות עצבני והופך לזועם יותר ויותר, בז לכל אנשי התחנה כי הוא יכול להרוג את כולם, וכשאודו שואל אם הוא לא יכול לחשוב על משהו אחר התינוק עונה שלא, הוא באמת לא יכול. ואודו מנסה ומנסה, אבל על התינוק זה לא עושה שום רושם. ואז סיסקו אומר שכבר מגיעה ספינה לקחת את התינוק אל מעבדת המחקר, ופתאום התינוק מתפרץ אל סיסקו עם פייזר ביד ודורש שיתנו לו ספינה. מי לעזאזל אחראי על סידורי האבטחה על התחנה הזו, תזכירו לי? פעם הייתי אמור להאשים את אודו אבל מאז הדיחו אותו או משהו, לא? מסתבר שהחובבנות טבועה עמוק בתחנה.

אז התינוק מנסה לברוח אל רביע גאמה כדי להצטרף אל הג’אמהדר, ובדרך כלל זה היה אמור להסתיים בכך שיורים בו פייזר, אבל אודו מצליח איכשהו לסיים את העניין בשלום ובלי נפגעים בכך שהוא מצטרף אל התינוק על מנת להחזיר אותו “הביתה” ולחזור עם הספינה. והתינוק? לא אסיר תודה, לא ידידותי, בז אפילו לאודו ורואה את כל אנשי התחנה שעזרו לו ובפרט את סיסקו בתור אויבים. סיסקו המסכן, רק לפני חמש דקות הוא החזיק תינוק קטן ומתוק בידיים והנה התינוק רוצה לרצוח אותו. אבל הבאסה האמיתית היא כשאודו חוזר, מתיישב מול קירה, ואומר לה שבכל הנוגע לתינוק, היא צדקה.

וואו, איזה סיום מבאס. אני ממש ממש מרוצה שהם בחרו בו. הפרק דומה מאוד לפרק מוצלח מאוד של TNG, שם “הילד” היה בורג ואת תפקיד החונך שלו מילא ג’ורדי; אבל שם הסיום היה מתוק-מריר, ואילו כאן זה פשוט מרור. זו הפעם הראשונה שבה אנחנו ממש מוטרדים מהמייסדים ומרגישים אילו זוועות הם מעוללים. זו גם הפעם הראשונה שבה באופן כל כך מובהק הגישה העוינת והאלימה-משהו של קירה מוכיחה את עצמה ולא רק מוציאה אותה טיפשה. באופן כללי, הפרק הזה כל כך טוב לא בגלל קו עלילה מחוכם במיוחד (כי אין בו) אלא בגלל שהוא עושה שימוש נכון בדמויות - בעיקר אודו וקירה, אבל גם סיסקו, דקס ובאשיר, כולם מגיבים לסיטואציה באופן מעניין, לכולם יש משהו רלוונטי לומר עליה, בכל המקרים זה תואם את האופי שלהם ולא מרגיש סתם כמו שורות שהתסריטאים שמים לדמויות בפה כי התסריטאים רוצים לומר משהו והם מחפשים את הדמות הקרובה ביותר להדביק לה את המשהו. כמו שאמרתי - אני מרגיש “קליק”.