פרק מבדר ומהנה מאוד, שהיה צריך להיות כבר בעונה הראשונה וזה שהוא לא הופיע אז הוא הדבר הרע היחיד שיש לי להגיד עליו. מצד שני, בגלל שאנחנו בעונה השלישית הדמויות קצת יותר מפותחות, וזה בהחלט תרם לפרק, שהוא בבסיסו מז’אנר סרטי ה”אסונות ואיך כל הצוות מתמודד איתם” (ל-TNG היה פרק מאותו ז’אנר עם השם ההולם Disaster). לא נמצא פה קידום עלילה או פיתוח דמויות, פשוט שימוש מוצלח בחומר הקיים בתוך סיטואציה מעניינת, ועם אינסוף ציטוטים מוצלחים.

אנחנו מתחילים עם או’ברייאן וג’ייק שמנסים להמיר את מפעל עיבוד העופרות של הקרדסים (שכזכור, התבסס על כוח עבדים באג’ורי) לאיזה משהו לטובת האנושות, וכמובן מאבדים מעקב אחרי הזמן וסיסקו צריך לבוא לקרוא להם. ואז הם חייבים רק למחוק איזה קובץ אחרון מהמחשב. רגע, תנו לי לנחש, הם שוב פעם עובדים על מחשב לא מוכר כשהוא עדיין מחובר לרשת? וזה יוביל לאיזה אסון? אה, כמובן. המחשב פתאום מתחיל לנהום על גישה לא מורשית ולדרוש שיזינו ססמא. מן הסתם אין להם ססמא, זה לא שהקרדסים השאירו משהו. התוצאה? השלישייה מוצאת את עצמה כלואה בתוך החדר, ובחדר הפיקוד קירה, דקס ובאשיר מופתעים לשמוע את המחשב מתלונן על מרד עבדים. ואז נשמעת ברחבי התחנה הקלטת מחשב של ידידנו גאל דוקאט שפונה נרגשות לעובדים האהובים ומתחנן בפניהם שייכנעו תכף ומייד או שאוי יו יו מה שיקרה פה.

זו בהחלט נקודת מוצא מוצלחת לפרק, אבל בשלב הזה עדיין היה נראה לי שזה לא יכול למשוך פרק שלם (התבדיתי, לשמחתי), ועוד יותר מכך - שזה משהו שכבר לא סביר שיקרה בשלב הזה. עזבו אתכם מכך שלא בודדו את המחשב שבו מטפלים; הייתי מצפה שאחרי שלוש שנים בתחנה הם כבר יסיימו את ניקוי המחשבים ויצירת מערכות הפעלה חדשות ומנגנוני הגנה משלהם וכדומה. אולי אפילו יחליפו באופן הדרגתי את המחשבים של התחנה במחשבים שלהם. לא שבעיה כזו לא הייתה עלולה להיווצר אז, אבל הדגש הוא על “אז” - זו בעיה שהם כבר היו צריכים להתמודד איתה, במסגרת מוטיב ה”קיבלנו תחנה ישנה ומתפרקת ועם אינסוף סוסים טרויאנים” שהיה אמור להיות מפותח בעונה הראשונה אבל חוץ מפרק הפתיחה ו-Babel לא ממש נגעו בו.

בתור התחלה, מה בעצם הבעיה? שישגרו את סיסקו ושות’ החוצה. אז הם מנסים את זה. והמחשב בחדר הפיקוד דורש ססמא בעצמו. אופס. בינתיים אודו במשרד שלו מנסה לעבוד עם קודי הגישה האישיים שלו - נקודה יפה שהפרק חושב עליה, הוא הרי בעל התפקידים היחיד שנשאר בתחנה מתקופת הכיבוש. אבל אודו לא יכול לסייע ממש, גם כי אין לו רמת סיווג גבוה מספיק, וגם כי קווארק המודאג מגיע לנג’ס לו, ואז נשאר כי להיות אצל אודו בזמנים קשים כאלו זה כנראה המקום הכי בטוח. הבעת הפנים של אודו כשהוא מגלה שקווארק יכול למכור לו רמת גישה גבוהה יותר מאשר לו יש - Priceless (לאודו יש 6, לקווארק יש 7, הם צריכים 9 כדי להזיז משהו).

בינתיים סיסקו ושות’ לא מצליחים לברוח בשום דרך מהחדר וגאל דוקאט צץ עם הודעת אזהרה על זמנם האוזל, אבל לסיסקו יש רעיון גאוני - הוא נכנע בשם הפועלים הבאג’ורים. מייד צצה הקלטה של גאל דוקאט שמברך אותו על ההתעשתות ואומר שתכף תבוא האבטחה הקרדסית לקחת אותם. אבל רגע. אין אבטחה קרדסית. הם עדיין צריכים לברוח איכשהו בעצמם לפני שהמחשב יבין שמשהו לא עובד כאן. אז הם שולחים את ג’ייק במעלה צינור כלשהו כדי לפתוח דלת כלשהי, ובינתיים גאל דוקאט חוזר עם עוד הודעה זועמת במיוחד על כך שהם לא נכנעו ומה הם עובדים עליהם ואוטוטו משחררים עליהם גז רעיל. ג’ייק פותח את הדלת ברגע האחרון והם בורחים כשהגז כבר מתחיל לצאת.

שתי נקודות משעשעות: ראשית, עושה רושם שהיה לגאל דוקאט יום צילומים עמוס במיוחד, שבו הוא טרח להצטלם לכל תרחיש אפשרי. בטח יש גם הקלטה שלו שבה הוא אומר “פועלים באג’ורים, התכסיס עם הליצן שהתחפש לווקי היה מחוכם, אבל אתם בפרנצ’ייז הלא נכון”. שנית, אההההה! יש גז רעיל שהתחנה משחררת לחדר הזה! מצבור! פיזי! של גז! רעיל! שלוש שנים בתחנה ולא מצאתם את זה? לא חשבתם שאולי יום אחד יתחשק לקרדסים סתם להפעיל מנגנון בטיחות שפספסתם ולהרוג את כולכם? עכשיו אנחנו רואים שהם יכלו.

בינתיים, בחדר הפיקוד, הבריחה של סיסקו ושות’ גורמת למחשב להשתגע ולהפעיל תוכנית הגנה כלל-תחנתית. כולל סגירה הרמטית של חדר הפיקוד (על פניו, כדי להגן עליו מפני פולשים מבחוץ) ועוד הודעה נזעמת של דוקאט שמאיים להרוג את כל מי שבתחנה אם זה יידרש כדי לעצור את המרד.

סיסקו ושות’ יוצאים אל איזה… אה… חדר… ונתקעים על דלת חסומה ולא יכולים ליצור קשר עם חדר הפיקוד כי יש מיסוך כולל של התקשורת. את רוב הפרק הם מבלים בחדר הזה ומנסים לעשות הוקוס פוקוס כדי לפוצץ את הדלת. אז האקשן עובר אל חדר הפיקוד, עם אתנחתות קומיות של אודו וקווארק. בחדר הפיקוד העניינים מתלהטים, תרתי משמע - לקירה מתחיל להימאס מזה שדברים לא עובדים אז היא שולפת פייזר ומפצפצת את אחת מהדלתות. מה שלא עוזר, כי יש מאחוריה שדה כוח. שדה כוח דומה כולא גם את אודו וקווארק ביחד. או כמו שקווארק שואל ואודו עונה:

  • QUARK:
    You're telling me I'm stuck here with you?
  • ODO:
    No, *I'm* stuck here with *you*. Believe me, a far worse fate.

בינתיים בחדר הפיקוד דקס מנסה להתחכם ולעשות ממבו ג’מבו פיזי למחשבים שם, וגורמת עם כוויות מדרגה שנייה בידיים, מה שייאלץ אותה להסתמך רק על השכל מכאן ועד סוף הפרק כי באשיר לא יכול לעזור הרבה. וכן, ניחשתם נכון, דוקאט שוב מתעצבן ומאיים שאוטוטו הוא דוחף את הגז הקטלני שלו אל איזור המגורים. גז! קטלני! ישיר לאיזור המגורים! קטלני! שלוש שנים בתחנה ולא גיליתם את זה!

קירה בקושי מספיקה לזעום על מאות האנשים שלכודים כרגע במגורים והנה בא גארק פתאום להציל את היום, ועם קוד גישה שמאפשר לו לעבור דרך שדה הכוח שחוסם את חדר הפיקוד (“Ironic, isn’t it? The only place in the galaxy that still recognizes my access code is a Bajoran space station.”). הא! גארק! ידעתי שזה יהיה פרק טוב! רק שאפילו גארק לא מסוגל לעזור יותר מדי כי גאל דוקאט, באופן מפתיע ביותר, לא נתן לו מעולם את קודי הגישה שלו. אבל זה לא אומר שהוא לא מסוגל לסייע בכלל - הוא מבהיר שהדרך היחידה להציל את המגורים היא להשמיד את מערכת החמצן שלהם - זה יקנה להם 12 שעות להשתלט מחדש על התחנה. אז קירה שוב לוקחת פייזר ומפצפצת משהו. ואז, תנחשו מה קורה? כן! תוכנית האנטי-מרד הקרדסית עוברת לשלב 3, וגאל דוקאט מבשר בעצב לאחיו הקרדסים שהבאג’ורים השתלטו על התחנה והוא כנראה כבר מת. אה, כן, ויש לקרדסים שעתיים להשתלט מחדש על התחנה או שהיא תשמיד את עצמה. כפי שאמר סיסקו בשלב עוד יותר מוקדם: “You know, I never knew how much this man’s voice annoyed me.”. עד כה השימוש שלהם בגאל דוקאט בפרק הזה היה פשוט מושלם.

והחלק הטוב של הפרק עוד לא הגיע.

בינתיים אצל אודו וקווארק אנחנו עוברים מקומדיה לטרגדיה. קווארק מנסה לפצפץ את הדלת עם פייזר ולא מצליח, אז הוא משתפך בפני אודו על מר גורלו וכמה שכל חייו הם כשלון, ואודו מנחם אותו:

“Quark, I’ve met a lot of Ferengis in my time, and the truth is, while some of them have been more wealthy, I’ve never met one more devious.” “Really?” “Would I lie?” “I guess not. Thank you, Odo. That means a lot to me. Now, can I have the phaser back?” “No.”

בינתיים בגשר הפיקוד גארק מנסה לתחמן תחמונים, ודקס נותנת לו רעיון מתוחכם איך לתחכם תחכומים, ואז הם מנסים לתחכם תחכומים ומגלים שדוקאט היה יותר חכם משניהם ושעכשיו הם באמת הרגיזו מישהו. התוצאה? הרפליקטור מייצר תותח לייזר מתביית שמתחיל לירות על כולם, שממהרים להתחבא מתחת לשולחנות, ו… אוי, אלוהים אדירים, לא מיצינו כבר את הקלישאה הזו? אתם רציניים? באמת? זה הומאז’? אתם באמת רוצים שאאלץ לכתוב את זה? נו טוב: עובד אלמוני של גשר הפיקוד שלא אמר מילה כל הפרק ואני לא בטוח אם ראינו אותו קודם מתפזר לו. האם אתם מסוגלים לנחש מה היה צבע החולצה שלו? באמת? איך ידעתם?

מכל מקום, החבר’ה בצרות צרורות. אחרי שכל הפרק ירתה בכל מני דברים קירה שכחה את הפייזר על השולחן ואין לה איך לנטרל את התותח, וכולם עסוקים בלהתחבא ולקונן על מר גורלם וגארק יורה שנינויות. ולתוך כל המהומה הזו משתגר - עם חיוך של אוי כמה שאני מרוצה מעצמי - הכוכב הבלתי מעורער של הפרק, גאל דוקאט, שהיה בפטרול וקיבל פתאום אות מצוקה על מרד עבדים על “טרק נור” (השם המקורי של DS9).

האם דוקאט ממהר לכבות את תותח הלייזר? ודאי שלא - הוא קודם כל נהנה ללעוג טוב טוב לכולם, ובפרט מתמוגג כשהוא רואה את גארק, שמצידו מתחיל להשמיץ אותו בחזרה. יתרון בולט אחד של העובדה שהפרק הזה הגיע עכשיו ולא בעונה הראשונה - גארק ודוקאט הם כבר דמויות מבוססות היטב, ואחרי Cardassians אנחנו גם יודעים שהם אויבים, ולכן חילופי המהלומות הורבליים שלהם מוצלחים.

אבל מה דוקאט עושה? ראשית כל, להעיף את כדור הבייסבול מהשולחן של סיסקו. מחווה נאה. שנית, לדרוש מקירה דרישה צנועה בתמורה להצלת התחנה - להציב גדוד קרדסי קבוע בתחנה, מהספינה שלו. על פניו, לא ברור למה לעזאזל הקרדסים צריכים את זה; אבל גאל דוקאט לא מייצג פה את “הקרדסים” אלא את עצמו, והוא הולך לשים אנשים שלו על התחנה, וכזכור הוא לא היה מבסוט אף פעם לעזוב - בקיצור, העסק הזה אמין. הבעיה היא שהוא מצא את מי לסחוט - האדם האחרון בתחנה שיכול להסכים לנוכחות קרדסית בה. קירה נועצת בו את המבט מזרה האימים ביותר שלה ומבהירה שהיא תעדיף את השמדת התחנה על פני הנוכחות הקרדסית; דוקאט יודע בדיוק מה גורם לפדרציה לתקתק ושואל אותה אם היא מוכנה לתת ל-2,000 איש למות לשם כך. אבל אופס, דוקאט! שכחת שקירה זו לא הפדרציה! היא אפילו לא צריכה לענות, רק לתת מבט. אוי, איזה מבט. דוקאט ממש נבהל ומחליט שאולי כדאי לחכות ממש לרגע האחרון לפני שמנסים שוב את הסחיטה הזו.

שתי תהיות מיידיות: רגע, דוקאט, אתה לא אמור להיות מהטובים? הרי ב-The Maquis היית כל כך נחמד! אבל בעצם, זו גם הסיבה שהוא כזה מרשע כרגע - הכותבים לא רוצים להפוך אותו לטוב מדי, הוא אמור להיות אנטגוניסט מרכזי (ובינתיים, מוצלח מאוד). התהיה השניה היא למה דוקאט לא מנצל את זה שהתחנה משותקת כדי להעביר אליה את כוח המצב שלו בכל מקרה - זה לא שההסכמה של קירה משנה משהו בפועל. אבל מילא, זה נטפוק כל כך זניח שאין טעם להתעמק בו.

בינתיים נמאס לדוקאט מהחברה העליזה בגשר הפיקוד והוא משתגר חזרה לספינה שלו. או לפחות מנסה. אבל הוא לא מצליח, ופתאום המוניטור שוב מתחיל לקשקש, אבל הפעם זו לא הקלטה של דוקאט אלא של מי שהיה המפקד של דוקאט בשעתו, שנוזף בדוקאט על שהוא נוטש כמו פחדן את התחנה אחרי שהספירה לאחור לקראת השמדה עצמית החלה, שולל ממנו את כל ההרשאות שלו ומונע כל אפשרות של עצירת ההשמדה העצמית.

אוי, זה היה טוויסט נהדר! הדבר הכי טוב מאז הקפה שאו’ברייאן שותה אחר הצהריים.

זה בערך הזמן שבו סיסקו ושות’ מפוצצים את הדלת שתקעה אותם. בינתיים אנשי חדר הפיקוד מנהלים מועצת מלחמה שבה, כצפוי, הדבר הטוב ביותר הוא חילופי המהלומות הנמשכים בין גארק ודוקאט, שמגיעים לשיא כשגארק רומז שדוקאט מנסה לעשות רושם על קירה בשביל, אתם יודעים. אבל בסופו של דבר דקס עולה על רעיון, ודוקאט עולה על הביצוע שלו, של לעשות עומס יתר בלה בלה בלה בקיצור, הם מחסלים את שדות הכוח שחוסמים הכל ואת החסימה של התקשורת, במחיר של לפצפץ קצת את התחנה. ועכשיו הכדור חוזר לסיסקו ושות’ שצריכים להגיע בזמן אל חדר המקגאפין כדי לעצור את המקגאפין שישמיד את התחנה (ובאמצע סיסקו מחליט שהמקגאפין לא יעבוד ושיעשו מקגאפין אחר - מישהו היה צריך למשוך קצת זמן שם). סיסקו ואו’ברייאן יוצאים לטפל במקגאפין ורוצים שג’ייק ימלט למקום בטוח, אבל הוא מתעקש לבוא איתם.

ובינתיים אודו וקווארק מגלים שאמנם שדות הכוח בכל התחנה נעלמו, אבל מסתבר שהחדר של אודו הוא חריג ועדיין חסום. מה שמוביל לדיאלוג הנפלא הבא:

“Why go to so much trouble to keep people out of the security office?” “It’s not to keep people out, it’s to keep me in. I suppose, during the Occupation, the Cardassians considered their security chief a security risk.” “And I know why.” “Oh, do you?” “It’s because they knew you were an honorable man. The kind of person who would do the right thing regardless of the circumstances. And now your integrity… is going to get us both killed. I hope you’re happy.”

הדרמה האחרונה בפרק מתרחשת בגזרת סיסקו - הדרך אל המקגאפין חסומה אז הם צריכים לעבור בתעלה בוערת. סיסקו מצווה על ג’ייק להישאר מאחור והפעם ג’ייק מסכים; סיסקו מגיע אל הקצה אבל או’ברייאן קורס יחסית בהתחלה. וכשג’ייק שומע את זה הוא נכנס ומציל אותו:

“I thought your father told you to stay out of there!” “If you don’t tell him, I won’t.”

שוב - אני יודע שג’ייק סיסקו כאן על תקן הילד המעצבן ושאני אמור לשנוא אותו, אבל הוא ממש בסדר. ווסלי קרשר היה כנראה בוהה במחשב מתחילת הפרק חמש שניות ואז כל הבעיות היו נפתרות מעצמן. לכן ווסלי קראשר היה מעצבן. אבל ג’ייק הוא בסך הכל ברנש טוב שלא יכול לחולל גדולות ונצורות אבל עדיין מנסה לעזור, וגם מצליח פה ושם, גם אם לא הולך לו חלק ובצינור בתחילת הפרק הוא חטף מכה בראש. באמת שנראה שהסדרה למדה משהו בענייני הילדים המעצבנים.

סוף דבר - סיסקו מגיע אל המקגאפין ומונע מהתחנה להתפוצץ ברגע האחרון. חשבתם שיהיה אחרת? הפרק כל כך עמוס שאין אפילו זמן לסגור את הקצוות - אנחנו לא חוזרים לחדר הפיקוד, לא יודעים מה עלה בגורלו של דוקאט, לא יודעים איך מצליחים להשתלט על המחשבים מחדש (מה, אחרי שהתחנה “התפוצצה” כל ההגנות מתבטלות?) ומה יעלה בגורל המגורים שאין להם אספקת חמצן וכדומה. אבל נו, זה לא באמת חשוב. הפרק מסתיים, באופן הולם, עם קווארק ואודו שיוצאים מחדר, אחרי שקווארק המסכן חיטט לאודו במחשב וגילה שכל מה שכתוב עליו הוא “לא מזיק ברובו” (ליתר דיוק, “ממש לא חכם כמו שהוא חושב את עצמו”).

מה אגיד, באמת פרק פנטסטי שהכל עובד בו. מה שיפה במיוחד הוא שלכל הדמויות (פלוס גארק ודוקאט) היה זמן מסך וכולן עשו איתו משהו מוצלח. מתחילת העונה הסדרה על הסוס וכמעט כל פרק קולע - ככה זה הולך להיות, פחות או יותר, כל הזמן מעכשיו? יפה יפה.

ולסיום, אותי שעשע במיוחד כמה שהפרק רלוונטי לימינו (ואני משער שלא לזה הם התכוונו). בשלב כלשהו באשיר וקירה מנהלים את הדיאלוג הבא על התחנה האהובה שלהם שלפתע פנתה כנגדם:

“You know, I’ve been here nearly three years and I was just finally starting to think of this place as home.” “Your home was built by Cardassians, doctor. Don’t ever forget that.” “Well, there’s not much chance of that, is there?”

החליפו “קרדסים” ב”פייסבוק”, או “אפל” או “מיקרוסופט”… הבנתם את הרעיון.