באופן לא מפתיע במיוחד, החלק השני מתנהל בדיוק כפי שהיה צפוי שיתנהל. זה מאכזב קצת, כי קיוויתי להפתעות, אבל זה לא מפתיע. זה עדיין פרק טוב, ברמת הביצוע שלו, אבל זו לא שעתה הגדולה של הסדרה, ובאופן מאכזב יותר, זה בכלל לא פרק מדע בדיוני בשום צורה ששווה לדבר עליה. זה פשוט פרק “משבר בני ערובה” שתראו בכל סדרת משטרה נפוצה, עם הטוויסט שהגיבור צריך לשחק תפקיד מסויים - אבל התפקיד הזה גם ככה תואם כמעט לחלוטין את מה שהגיבור היה עושה ממילא, אז איך זה מעניין?

בפרק הקודם היו לנו שלושה מוקדים - סיסקו את באשיר, דקס, ומשלחת החילוץ של הדיפיינט. אמרתי קודם שקרוב לודאי שבפרק הזה התפקיד של משלחת החילוץ יהיה מינורי, וצדקתי, אז בואו נתחיל מלטפל בה. אין למשלחת שום דבר לעשות בפרק חוץ מאשר להגיע לנקודת הזמן הנכונה, אבל אפילו זה נעשה בצורה גרועה, וכאן אני ממש מעוצבן על התסריטאים שפספסו הזדמנות לעשות משהו מעניין. הבעיה של או’ברייאן וקירה היא לדעת לאן לחזור. בגלל ממבו ג’מבו יש 10 נקודות זמן אפשריות, ואין להם מספיק חלקיקי-זמן-חלל-בלה-בלה-מקוטבים כדי להגיע לכולן. אז מה הם עושים? מנחשים. ואנחנו רואים שתי קפיצות שלהם לעבר. באחת (1930) לא קורה שום דבר חוץ מרפרנס עלום לפרק של TOS (שלא זיהיתי, כמובן). בשניה יש סצינה קומית ב-1967 וזה גרוע כמו שזה נשמע. בסופו של דבר הם מגיעים לזמן הנכון במזל, כי באותה מידה הם יכלו לבחור תקופות אחרות ולהישאר בלי חלקיקי ממבו ג’מבו ואז היה אפשר להגיד שלום לסיסקו ושות’. בכל מקרה אין למשלחת החילוץ שום השפעה על הפרק - אחרי שהם מגיעים לזמן הנכון ומתקשרים עם דקס הם פשוט צריכים לשבת ולחכות שהעבר יתקן את עצמו.

אז מה כן יכלו לעשות? את האופן שבו הם מגלים לאן צריך להגיע אפשר היה לעשות בשתי דרכים מעניינות לטעמי: הדרך הנכונה והדרך המגניבה. הדרך הנכונה היא שאו’ברייאן וקירה היו מנסים לגלות מה נשאר מכדור הארץ, מחפשים ספרי היסטוריה ששרדו, ומנסים להבין מתי ההיסטוריה התפצלה. הם לא עושים את זה, לא מנסים את זה ואפילו לא מדברים על האפשרות. הדרך המגניבה היא, כמובן, חיפוש בינארי. להתחיל מהתאריך האמצעי מבין המועמדים ולבדוק אם נראה שהעולם שונה מהצפוי או לא. אם כן, לחפש מבין התאריכים המוקדמים יותר באותו אופן, ואחרת לחפש מבין המאוחרים יותר באותו אופן. בצורה הזו יידרשו לכל היותר 4 נסיונות, בהינתן שבאמת אפשר לזהות אם העולם השתנה או לא. הדבר הזה דווקא נרמז בפרק, כשהחבר’ה חוזרים מ-2048 מזועזעים מאיך שהכל השתנה ואומרים שאין טעם לבדוק תאריכים מאוחרים יותר; אבל להציג חיפוש בינארי של ממש (או שהם יחשבו על זה מלכתחילה - או’ברייאן, לעזאזל, אתה אמור להיות מהנדס!) - כמובן שלא. מאכזב. בפיוצ’רמה היו עושים את זה.

ומה קורה בגזרת סיסקו? היעדים של סיסקו פשוטים - לשמור שבני הערובה לא ייהרגו ולוודא שהמתקוממים כן יהרגו מוות מזעזע כשכוחות הביטחון יפרצו, דהיינו למנוע פתרון בדרכי שלום לעניין. הבעיה העיקרית שלו היא הטמבל עם כובע הקאובוי שמנהל את העניינים. אז יש קצת צעקות אבל מהר מאוד הם מתחילים לשתף פעולה. אחד השומרים מנסה לשחק אותה גיבור וסיסקו צריך לתקל אותו. שום דבר מיוחד שלא ראינו כבר בסדרות אחרות.

מהר מאוד סיסקו מגייס לשורותיו מישהו בשם ווב, שהתיידד איתם בפרק הקודם. ווב הוא האנטיתזה השפויה של הקאובוי, ושלושתם הופכים למנהיגים הכאילו רשמיים של המהומה. ווב וסיסקו מורידים את הקאובוי מהתוכנית המקורית שלו לבקש חנינה-כסף-טיסה תמורת בני הערובה (זה מסוג הדברים שקורים רק בעולם האמיתי, לא בטלווייזיה) ותחת זאת לדרוש כל מני מטרות אבסטרקטיות של ביטול הגטאות וכדומה. כשווב מנסה לשאת נאום נרגש לאומה דרך האינטרנט, המשטרה מנתקת אותם. באסה.

בשלב הזה כבר נראה לי ברור מה הולך לקרות פה - ווב הולך להחליף את סיסקו בתור פני המהפכה, ולגמור בתור הקורבן (כמובן שגם הקאובוי אבוד, אבל מי סופר אותו). כלומר, עכשיו כבר ברור לי מה יהיה הפתרון של הבעיה הפתוחה היחידה. מכאן ואילך אין ממש מתח בפרק, ואנחנו מקבלים כל מני קטעי שיחות. כמו שיחה מגוחכת של סיסקו עם הקאובוי על הפגת לחצים, ושיחה הרבה יותר טוב של באשיר עם הפקידה שקיבלה אותם בפרק הקודם (ועכשיו סובלת מבעיה רפואית שבאשיר מטפל בה). הפקידה אמורה לייצג את אדישות הממסד, ועושה את זה היטב, עם תיאור של פעם אחת שבה היא חרגה מהחוקים בשביל מישהי שהייתה בצרות, חטפה על הראש בגלל זה ומעכשיו פשוט מנסה לחזור הביתה בשלום כל יום. מכיוון שכבר הסכמנו שהפרק לא משכנע בתור “גורל ההיסטוריה בסכנה! אהההה!!!!” ולא עובד בשום צורה בתור מדע בדיוני, נשארו רק קטעים כמו זה כדי להעביר את המסר החברתי. זה ישיר וזה לא הכי טוב בעולם וזה ממש לא מציג את ההיבטים החשובים יותר של הבעיה (כלומר, למה ממש לא קל לפתור בעיות כאלו במציאות וסתם ניטרול של האדישות לא עוזר), אבל זה לא רע.

עוד סצינה טובה היא כשהשומר המעצבן מההתחלה מנסה שוב לברוח, הקאובוי רוצה לחסל אותו, סיסקו מאיים ברובה על הקאובוי, ווב מתערב ועוצר את הכל, ואז סיסקו צורח את נשמתו על השומר. כתמיד, השחקן של סיסקו הוא קצת מאובן בדיאלוגים רגילים, אבל כשהוא צריך להפגין רגשות מוקצנים הוא מעולה. ואני אפילו קונה את זה שהוא מצליח לדחוף קצת אכפתיות לשומר, שעד כה בפרק הזה ובקודם היה מנייק רציני.

מתישהו גם הבן של ווב (שבאשיר טיפל בו בפרק הקודם) מגיע לבקר ויש לנו רגעים מרגשים של ווב איתו. מה שאומר לנו בודאות שהלך על ווב. כלומר, הכל מתנהל לפי התוכנית. אבל אנחנו עדיין רק בשני-שליש פרק, והפרק מושך זמן. בחלק מהמקרים בצורה טובה, כמו שיחה כמעט קז’ואלית של סיסקו ושות’ עם בני הערובה שמזכירה לנו שכולם בני אדם ובלה בלה בלה; ובחלק מהמקרים בצורה ממש גרועה כמו עם דקס. דקס מצליחה לעולל תעלולים ולהיכנס לגטו דרך הביוב ומהר מאוד מוצאת את עצמה מותקפת ומאבדת את ה-Combadge שלה ומובלת אל סיסקו ושות’, ואז היא פשוט חוזרת כלעומת שבאה כי היא מסוגלת להועיל יותר בחוץ - בגרסה המקורית של הסיפור אנשי הגטו הצליחו להתחבר לאינטרנט ולספר את סיפוריהם המרגשים, אבל סיסקו ושות’ לא מצליחים להתחבר לאינטרנט, אז דקס יוצאת החוצה ומשכנעת את השוגר דדי שלה לעזור (השוגר דדי מתלבט, כי זו עבירה על החוק, ובסוף מחליט לעשות את הדבר הנכון; לא ראינו את זה בא!). כל זה לא כל כך גרוע לכשעצמו, אבל זה נמתח. רואים עד כמה הם מתחו את זה כדי למשוך זמן. השיא הוא בסצינה שבה דקס ובאשיר הולכים לחפש את מי שגנב לדקס את ה-Combadge, רואים שהוא מטורלל בראש ומאמין בחייזרים, ואז דקס אומרת שהיא חייזר והוא פשוט נותן לה את זה. זה סתמי פינת “אתם בוודאי חושבים שזה היה אמור להיות קומי אבל אוי כמה שזה לא”. בהתחשב בכך שגם הפרק הראשון משך זמן, אני תוהה אם לא יכלו לעשות את כל זה יותר טוב בתור פרק של חלק אחד.

ומה קורה בסוף? נו, מה שהיה אמור לקרות. אנחנו רואים איך קצינת המשטרה שמנהלת את המשבר מנסה למנוע פריצה בכוח, אבל “המושל” מכריח אותה (העברת האשמה לאיזה גורם עלום שלא נראה בפרק). וכשסיסקו רואה שהפריצה באופק הוא מעביר את בני הערובה לחדר בטוח יחד עם באשיר. ואז מגיעה הפריצה והשוטרים יורים חיש קל בקאובוי ויורים חיש קל בווב שמשום מה שלף אקדח. ואז הם יורים בסיסקו שמנסה להגן על השומר המעצבן ששוב נדחף. רגע, מה? יורים בסיסקו? כמובן, סיסקו נפצע קל בלבד ויכול להמשיך להתהלך אחרי טיפול זריז של באשיר. ווב מת, יחד עם עוד המון אנשים, כמו שההיסטוריה דורשת. השומר שסיסקו הציל שינה את עורו לנוכח הטבח וכמה שסיסקו היה טוב אליו, והפך להיות טוב לב והוא מאפשר לבאשיר וסיסקו לברוח ויטמין את כרטיסי הזיהוי שלהם על גופות. מה שאומר שרשמית, גבריאל בל מת. מה שאומר שכל מה שחשבתי שיעשו עם ווב לא קרה. ה”פתרון” הוא שהיה לסיסקו מזל והכדור לא הרג אותו ושומר אחד מחבב אותו מספיק כדי להטמין את הכרטיס שלו על גופה; ווב לא הופך להיות הפנים החדשות של המהומות וההיסטוריה לא משתנה אפילו בפסיק.

תוסיפו לכך את המזל שהיה לקירה ואו’ברייאן, ויוצא שכל הפרק הזה הוא מזל אחד גדול (אחרי מזל נאחס גדול בהתחלה שיצר את כל מהומת הזמן הזו מלכתחילה). הדברים היחידים פה שלא היו מזל הם הנסיונות העיקשים של סיסקו להגן על בני הערובה לפני הפריצה, והתחכומים של דקס. מילא, אם הייתה כאן אמירה על השרירותיות של המשהו, אבל אין לזה שום התייחסות בפרק. זה פשוט נראה כמו חוטי עלילה שחוברו ונסגרו בצורה גסה מאוד.

כאמור, אין לי יותר מדי תלונות לפרק. הוא לא היה משעמם, הוא היה עשוי טוב והוא כלל רגעי סיסקו מצויינים וגם רגעי באשיר ודקס בסדר. אבל מסיבה זו או אחרת חשבתי שאני הולך לראות כאן פרקים “גדולים”, וזה ממש לא מה שראיתי. הסדרה מסוגלת ליותר, הרבה יותר. כפי שאמרתי על הפרק הקודם - נסיון יפה.