קצת קשה לשפוט את הפרק הזה בפני עצמו, כי הוא מרגיש כולו כמו אקספוזיציה (ארוכה מדי) לאקשן שיגיע בפרק הבא. אבל אם הוא מציג את הרקע, אפשר לשפוט את הרקע. ואת השיפוט שלי אפשר לצמצמם לכדי שתי מילים: נסיון יפה. כלומר - אני מעריך את מה שהם מנסים לעשות כאן, ואני מעריך את הביצוע, אבל אני חושב שזה פשוט לא יכול לעבוד טוב ושזה יוצא קצת מגוחך. ואני לא חושב שהפרק הבא הולך לשנות את זה.

אבל בואו נתחיל בכל זאת מתיאור העלילה עד שנוכל להתחיל לשפוך את הביקורת עליה. העלילה די דלה, כי זה פרק אקספוזיציה, כך שזה יהיה מהיר יחסית. כל החבר’ה למעט קווארק וג’ייק נוסעים לכדור הארץ בשביל סימפוזיום רביע גאמא בלה בלה בלה (ושוב, אם סיסקו וקירה לא בתחנה, מי מנהל אותה?!). אנחנו בקושי מספיקים לקבל שיחת טלפון כאילו קומית מקווארק, וכבר הצרות מתחילות כשאו’ברייאן משגר לסן פרנסיסקו את סיסקו, באשיר ודקס, והם מגיעים לסן פרנסיסקו, אבל בגלל ממבו ג’מבו משגר זו סן פרנסיסקו של ה-30/8/2024 (היי! עצובים שעבר ה-21/10/2015 וכבר אין תאריך להתכונן לחגיגות שלו? הנה לכם אחד!). רק רוצה לציין ששוב או’ברייאן מתגלה בתור טכנאי המשגרים הגרוע ביותר אי פעם.

ותנו לי לספר לכם, סן פרנסיסקו של 2024 זו לא מציאה! ראשית, יש פילטר אפור על הכל. שנית, אם אתה כושי או סתם כהה עור כמו באשיר ואתה מעולף ברחוב, אתה מוצא את עצמך מתעורר כששני חבר’ה במדים מכוונים אלייך רובים ולוקחים אותך אל גטו ההומלסים הקרוב, מה שמכונה בשיחדש “Sanctuary District”. תודה לאל שבימינו זה לא יכול לקרות! כאילו, מה כבר קורה בארה”ב לכושי שנראה חשוד כשהוא פוגש כמה חמומי מוח עם נשק?

מה עם דקס? אה, אל תדאגו לה, היא בחורה לבנה יפה וצעירה. תסמכו על זה שהיא תהיה מעולפת שני מטרים מסיסקו ובאשיר ואיזה מולטי מיליונר ימצא אותה ויקח אותה תחת חסותו. קורה כל יום! אל תגידו שהמסר המחודד לא מכה בכם כבר בשלב הזה עם פטיש 5 קילו.

עכשיו, אנחנו פה בשביל הגטאות-להומלסים. ספציפית הם בסן פרנסיסקו, אבל יש כאלו בכל רחבי ארה”ב. זה לא רעיון מופרך, כמובן, ובאופן משעשע למדי, בזמן צילומי הפרק, ראש עיריית לוס אנג’לס הציע לעשות בדיוק משהו כזה. הבעיה היא שהפרק מנסה להשתמש בזה בתור נקודת שפל בהיסטוריה האנושית. כשסיסקו רואה את התאריך הוא מספר לבאשיר שבימים הקרובים עומדת לפרוץ מרד בגטו, והשומרים יילקחו כבני ערובה, והממשלה תפרוץ פנימה בעקבות שמועות על רצח בני הערובה והרבה אנשים הולכים להיהרג, וכשישקע האבק יתברר שמישהו מיושבי הגטו בשם גבריאל בל הגן על בני הערובה שיצאו מהעניין בלי פגע, ובסופו של דבר נהרג במהלך המהומות בשל כך. הדבר הזה אמור להוביל לשינוי תפיסה בארה”ב שיוביל לעולם טוב יותר, או משהו. עד כמה “משהו”? ובכן, אני אספיילר כבר עכשיו שבמהלך הפרק סיסקו ובאשיר מצליחים לחסל בטעות את גבריאל בל הזה, והתוצאה היא מחיקה מוחלטת של הפדרציה ואולי של המין האנושי כולו.

חברים, טוב שלא הגזמתם.

אני לגמרי בעד פרקי “בואו נבין מאיזה ביב שופכין האנושות הייתה צריכה לחלץ את עצמה כדי להגיע לאוטופיה הסוכרזיתית שבה היא נמצאת כרגע”. אני גם לגמרי בעד פרק ביקורת חברתית. אבל הרקע הזה לא יכול לעבוד. גטאות להומלסים זה דבר רע, והתנאים בגטו שסיסקו ובאשיר נתקלים בהם בפרק הם רעים, אבל מה לדעתכם קורה כרגע בעולם, במקומות קצת פחות נוחים מארה”ב? באפריקה? בסין? בצפון קוריאה? ואיפה זה ואיפה הזוועות האמיתיות שהמין האנושי מגיע אליהן לפעמים? הרי בשביל להיות משכנעים עם גישת ביב השופכין אנחנו צריכים לקבל מלחמת עולם שלישית עם זוועות שיגמדו את השואה. צר לי, אני פשוט לא יכול לקנות את כל הרקע הזה בתור נקודה מכריעה בהיסטוריה האנושית כפי שמנסים להציג אותו. וזאת מבלי להיכנס בכלל לדיונים על איך עובדת ההיסטוריה והאם אירוע נקודתי שכזה אכן יכול לחולל שינוי וכדומה.

הבעיה פה היא שהפרק מנסה לרקוד על שתי חתונות. מצד אחד, אין שום סיכוי לעשות פרק מלחמת עולם שלישית ולהראות זוועות נגד האנושות וכדומה - אני לא חושב שיש להם סיכוי להצליח להעביר פרק כזה. כמו כן, כל מסר חברתי שהם רוצים להעביר יתפספס לגמרי בפרק מסוג זה, בעוד שבפרק הנוכחי המסר מן הסתם רלוונטי הרבה יותר כי הסיטואציה קרובה הרבה יותר למציאות שלנו; מצד שני, אם כבר הסכמנו שאתם חייבים להתמקד באירוע קטן, אז הוא צריך להיות קטן. אי אפשר להפוך אותו לאירוע המכריע בתולדות האנושות. חבל לי מאוד שהפרק הלך לכיוון הזה, כי הוא לא ממש הכרחי וה”מתח” שהוא מנסה ליצור בכך שההיסטוריה שוכתבה והמין האנושי נחרב הוא מלאכותי לגמרי, הרי ברור לנו שבסוף הכל יחזור למקומו בשלום.

טוב, חזרה לעלילה. יש לנו שלושה מוקדים. בדיפיינט או’ברייאן ושות’ מנסים להבין מה קרה. מה שאומר המון טכנובאבל. בקיצור, קרתה אנומליה בלה בלה בלה חלקיקים מקוטבים טמפורלית בלה בלה בלה הם מבינים שהחבר’ה חזרו לעבר אבל לא יודעים בדיוק מתי, והם מסוגלים לחזור בעצמם לעבר כדי לנסות ולהחזיר אותם אבל יהיה מספר נסיונות מוגבל, והופס מה הולך כאן הפדרציה נעלמה אוי אוי אוי אנחנו בצרות. זה כל מה שקורה בגזרה הזו הפרק. בפרק הבא יהיה צורך להקדיש להם כמה דקות בתור משלחת החילוץ, אבל אני בספק אם נתעסק איתם יותר מדי גם אז.

בגזרת דקס גם לא קורה יותר מדי. אנחנו איתה כדי לקבל ניגוד כלשהו לגזרת סיסקו ובאשיר, ולכן היא מוצאת את עצמה במשרד המפואר של השוגר דדי החדש (ועם כמה דקות באינטרנט מצליחה לייצר לעצמה יש מאין זהות, סחטיין דקס) ובמסיבה שלו, וזה נראה יותר מדי תפור על פי סטריאוטיפים בנאליים יחסית של עשירים מנותקים אם אין לחם שיאכלו עוגות סטייל. אף אחד שם לא רע, והשוגר דדי דווקא מצטייר בתור איש טוב בסך הכל, כך שגם קו העלילה הזה לא מעניין יותר מדי ובסוף הפרק כל מה שקורה הוא שדקס מבינה סוף סוף שסיסקו ובאשיר נמצאים בגטו. אבל לכו תמצאו אותם שם (תהיתם איך דקס מסבירה את הכתמים שלה? נו, קעקועים מגניבים. איזה כיף זה שכל החייזרים נראים כמעט כמו בני אדם).

רוב הפרק הוא “עלילות סיסקו ובאשיר בגטו”. ראשית אנחנו רואים את שרשרת החיול, שכוללת בעיקר המתנה בתור ומילוי טפסים ופגישה עם פקידת השמה מקצועית - נשמע מוכר למישהו? ואחר כך הם מסתובבים בגטו ומחפשים מקום לישון ואנשים מגרשים אותם ורבים איתם ומאיימים עליהם בסכין. אוכל דווקא יש, אבל צריך לחכות לו שעות בתור.

המוטיב החוזר כאן הוא אדישות: הגטאות הוקמו כי אנשים לא רוצים הומלסים מול העיניים. וההנהלה של הגטאות אדישה לבעיות שיש שם (בעיקר מצוקת דיור, אם להאמין להם), והפקידים אדישים וכמעט ואין עבודה וכן הלאה. שוב, זה יכול לעבוד כביקורת חברתית (מאוד חד צדדית, כמובן) אבל זה לא עובד בתור נקודת שפל של המין האנושי.

העתיד, אגב, נראה די דומה לשלנו, חוץ מכך שהם לא שמעו על מסכי פלזמה והם ממש אוהבים יותר מדי מחשבים שמדברים אליהם (אבל זו רעה חולה כללית של הצגת מחשבים בטלוויזיה, פשוט כי לצופים יותר קל לשמוע מאשר לקרוא ממסך מחשב שמוצג על מסך הטלוויזיה).

בסופו של דבר יש אקשן, כמעט בטעות. סיסקו ובאשיר לא טיפשים, וגם אם היו, מסתבר שיש הנחיות של סטרפליט לגבי מה לעשות אם אתה מוצא את עצמך בעבר - להיזהר ולא לשנות שום דבר חשוב! אבל מתישהו כנופיה שכבר פגשה אותם קודם פוגשת אותם שוב ומתחילה מכות, והמנהיג - מישהו מעצבן עם כובע קאובוי - שולף סכין, ומישהו בא לעזור לסיסקו ובאשיר ומוצא את עצמו נדקר למוות, וכמובן שזה גבריאל בל המדובר (איך סיסקו יודע? כי כתוב על תלוש המזון שלו שהכנופיה ניסתה לגנוב).

אני מן הסתם מפעיל את יכולות הסספונד שלי ברמה המקסימלית פה. איפה שהוא עמוק בפנים אני מקווה שעוד נגלה שכל החזרה הזו לעבר היא לא מקרה הוא תאונה אלא יד מכוונת, כי שום דבר אחר לא מסביר איך סיסקו ובאשיר הגיעו בול לנקודה קריטית כל כך לעתיד האנושות, ואז הצליחו לברחש את הדבר היחיד שאסור לברחש. אבל אני מניח שלא נגלה שום דבר כזה; לא נורא. זו לא הבעיה האמיתית עם הפרק, וכולנו כבר התרגלנו לסספנד משהו מאוד דומה שקורה בסרט מאוד מאוד מאוד מאוד פופולרי על מסע בזמן.

ואיך הפרק נגמר? תנו ניחוש אחד. הרי ברור איך הוא אמור להיגמר, והוא אכן נגמר כך - המהומות מתחילות פתאום, די במפתיע, כשההומלסים מתחילים לתקוף שומרים ולחטוף להם את הנשק. סיסקו עושה “החוטף נשק מחוטף נשק פטור” (אגב, זוכרים איך באשיר ניצל מהומה כדי לחטוף נשק ב-Crossover?) ומוצא את עצמו מכוון נשק אל מי שנראה כמו מנהיג המהומה - הקאובוי הדוקר מקודם, שהספיק להשתלט בעצמו על רובה ועל שלל בני ערובה. אלוהים אדירים, ממתי נותנים לשומרים בסיטואציה שכזו רובים? רובים צריכים להיות אצל מי שנמצאים על החומות, לא אצל מי שמסתובבים בתוך האוכלוסיה, בדיוק מסיבה כזו אם לא מסיבות אחרות. לרגע קיוויתי שסיסקו יפצפץ את המנהיג, אבל הוא כנראה מבין שהוא התערב בינתיים מספיק בהיסטוריה ועדיף לו לשחק את התפקיד בשקט, ולכן הוא משתף פעולה עם הקאובוי ומסתפק בכך שהוא מזדהה בתור “בל. גבריאל בל”. איזה מתח! איזה מתח! האם סיסקו ייהרג בפרק הבא כדי להציל את עתיד האנושות? האם עתיד האנושות יינצל גם בלי זה? האם הפרק יצליח להציל את עצמו ולחמוק משלל הבעיות שתיארתי כאן? הישארו עמנו!