רגע לפני סוף העונה הסדרה מנסה להציל קצת את דקס ולתת לה פרק טוב. האם היא הצליחה? ובכן, בסטנדרטים של העונה הזו, זה לא ממש פרק טוב. זה פרק בסדר. יש לו רעיון בסיסי נחמד, אבל כשמנסים להפוך אותו לפרק באורך מלא מגלים שאין לדקס יותר מדי מה להציע. אני חושש שהאשמה היא פחות בדקס עצמה, ויותר בכך ששוב פעם מנסים לנצל את הקלף הטרילי יותר מדי.

הרעיון הבסיסי הוא שהגיע זמנה של דקס לעבור איזה טקס חניכה טרילי שכחלק ממנו היא פוגשת את כל הגלגולים הקודמים של הסימביונט שלה. מה זה אומר בכלל? הרי הגלגולים הקודמים הם חלק ממנה. ובכן, יש הגיון כלשהו בטענה שאפשר להרוויח משהו מכך שמנתקים את אחד מהגלגולים הקודמים מהגוף של דקס, מכניסים אותו לגוף זמני אחר ונותנים לו לדבר איתה בתור אדם נפרד. אז זה הרעיון בטקס - דקס מגייסת את כל הדמויות בסדרה ועוד נערת דאבו אקראית (“ליטה”) שבאשיר ניסה להתחיל איתה לפני כמה פרקים על מנת לשמש בתור הגופים הזמניים.

ראשית כל, יש כאן סספונד אדיר שחייבים להסכים לו מראש, כי אחרת אין פרק: אנחנו מגלים בפרק הזה שיש לטרילים מכניקה של לקחת אדם קיים ולהעביר אותו (“את הזכרונות”, אבל כפי שאחד הגלגולים אומר בפרק, מה הוא אדם אם לא סך זכרונותיו?) לגוף אחר. בתיאוריה בעל הגוף האחר הזה צריך להסכים לסיפור והוא יכול להפסיק את זה בכל רגע, אבל זה לא ממש משנה - יש לנו כאן פוטנציאל לחיי נצח שהוא הרבה יותר ממשי מאשר הסימביונט. זה לחלוטין לא הגיוני שהדבר הזה לא מהווה חלק מהותי מהחברה הטרילית, והיה סביר שיספרו לנו לכל הפחות משהו על כל השטיקים שאפשר לחשוב עליהם כדי לנצל את התכונה הזו למשהו שונה מטקס החניכה החביב הזה (למשל, שמעתם על הפעם הזו שבה המועצה הגבוהה הטרילית החליטה לנצל את אוכלוסיית בתי הכלא כדי לשמר את כל המדענים והיוצרים ואנשי הרוח הגאונים של החברה? לא שמעתם? כי לא סיפרו על זה בפרק ואף אחד לא חושב על זה בכלל). אז מילא, אני מסספנד, אבל רק שתדעו לכם שהרעיון המד”בי המעניין של הפרק עובר פה ליד היוצרים של הסדרה והם לא עושים איתו כלום.

עכשיו משהסרנו את זה מהדרך אפשר להנות ממהומת הגלגולים. אבל האמת היא שהיא הייתה ברובה קצת מאכזבת. קיוויתי שהרעיון הוא שכל הגלגולים יוצאים בבת אחת ועושים מסיבה אחת גדולה (ולמה לא, בעצם?), אבל במקום זה מקבלים הרבה סשנים של 1:1 עם דקס - ורוב הסשנים הללו לא מעניינים במיוחד, ומפאת קוצר הזמן הם גם קצרצרים.

אז אנחנו מתחילים עם קירה בתור “לילה”. השחקנית של קירה עושה עבודה מצויינת בלשכנע שפתאום נכנסה אליה מישהי אחרת שמתנהגת שונה, אבל חוץ משיחה על מנהג החזקת הידיים של דקס אנחנו לא מקבלים כלום. אחר כך אנחנו מקבלים את או’ברייאן בתור “טובין” העצבני שאוכל את הציפורניים, ודקס אומרת שהיא עובדת על ההוכחה שלו למשפט האחרון של פרמה, ושזו “הגישה הכי חדשנית למשפט מאז ההוכחה של ווילס”. וזו קריצה מאוד נחמדה הן לכך שההוכחה של ווילס אכן התפרסמה זמן קצר לפני הפרק, והן לפרק של TNG שבו פיקארד מדבר על המשפט ואיך שמעולם לא הוכיחו אותו (כי בזמן הפרק ההוא של TNG אכן עוד לא הוכיחו אותו…). ואז יש את ליטה בתור “אמוני” שעושה תרגילי התעמלות ואנחנו מבינים מאיפה דקס אוהבת אמנויות לחימה. ואז יש את ההפוגה הקומית כשקווארק נכנס, למורת רוחו, לנעליים של “אודריד” שמדברת על כמה נפלא זה להוליד ילדים (השימוש בקווארק הוא למעשה פתרון לא רע לכך שיש שלוש גלגולים נשיים אבל פרט לקירה אין אף דמות נשית ראשית שהם יכלו להשתמש בה). בסוף אנחנו מקבלים את באשיר בתור “טוריאס” שרק רוצה ליהנות קצת מהחיים.

בקיצור, אנחנו רואים פה מעט מאוד. נקווה שחלק מהגלגולים הללו יחזרו בעתיד בצורה קצת יותר מעניינת, אבל בכל מקרה הפרק הוא לא עליהם. הפרק הוא על ההתמודדות של דקס עם הגלגולים הבעייתיים הרבה, הרבה יותר. יש שלושה כאלו: יש את ההוא שהשתלט על הסימביונט ב-Invasive Procedures אבל הוא לא מוזכר ולו במילה אחת, למרות שהזכרונות שלו שם - אני מניח שהם פשוט שכחו מכך שצריך להתייחס אליו, או משהו. השני הוא ג’ורל, המוזיקאי-רוצח-פסיכי מ-Equilibrium, והפרק לא שוכח ממנו. גומרים איתו תוך סצינה אחת, אבל סצינה לא רעה בכלל, שבה סיסקו נותן לו להשתולל קצת. כרגיל, השחקן של סיסקו במיטבו כשהוא צריך לצאת מהדמות, והפעם הוא מצליח לעשות את ג’ורל קריפי ומרושע הרבה יותר מכל מה שראינו ב-Equilibrium. זה נגמר בסיסקו ודקס הולכים מכות (ודקס כמובן מנצחת) עד שסיסקו האמיתי מגרש את ג’ורל לכל הרוחות.

לשניה חשבתי שהפרק הולך להיות על ג’ורל - שהוא ישתלט איכשהו על סיסקו או משהו - אבל לא. גם הסצינה הזו היא פה רק כדי לצאת ידי חובה. רוב הפרק הולך על מי שהוא ממילא הגלגול הכי מעניין - קורזון. וכדי שזה יהיה מוצלח באמת, נותנים לו בתור מארח את אודו, שתוך שניה משנה גם את המראה החיצוני שלו כדי להתאים, והופך למעין שילוב של אודו וקורזון גם יחד. השחקן של אודו מספיק טוב כדי שזה יעבוד, ויעבוד מצויין; אבל קורזון עצמו הוא פחות מוצלח ממה שקיוותי, מהטעם הפשוט שהוא פשוט יוצא בדיוק מה שסיפרו עליו עד כה - נהנתן מגוחך שהוא אולי שופע כריזמה אבל זה לא מישהו שתרצה לכתוב בתור ממליץ שלך. בסוף הפרק אודו אומר לדקס שלא ברור לו מתי קורזון הספיק בכלל לעשות עבודה מועילה כלשהי, עם כל החגיגות שלו, ודקס אומרת שאיכשהו הוא הספיק. ובכן, זו הבעיה - הפרק לא שכנע אותי שהוא אכן כזה.

אבל מה בעצם קורזון יכול לעשות חוץ מלהסתחבק עם סיסקו ודקס? ובכן, לדקס יש את המשקע הלא פתור ששמענו עליו ב-Playing God - קורזון העיף אותה מהתוכנית במקור, ולא לגמרי ברור למה הסכים שהיא תחזור. בתיאוריה דקס אמורה לדעת את כל הפרטים, כמובן, אבל בפועל אפשר לחשוב שעודף הזכרונות שיש לדקס ממסך את הפרטים המדוייקים, ולכן יש טעם לדבר עם קורזון “האמיתי” על זה.

בהתחלה קורזון מנפנף את דקס, אומר לה שהוא הסכים שהיא תחזור לתוכנית כי הוא ריחם עליה, ושהוא ואודו מאוד מרוצים מהסידור הנוכחי ואין לו שום כוונה לחזור לגוף שלה. אז דקס הולכת לקבל שיחת עידוד מסיסקו, בניגוד למה שקורה כמעט תמיד שבו היא זו שנותנת לו שיחות עידוד, והוא מייעץ לה את העצה המפתיעה ביותר לעמוד על שלה ולא לתת להולל המטורלל הזה לקבל את מה שהוא רוצה ללא התנגדות, כי תמיד כשמתנגדים לו ברצינות כשהוא טועה הוא נשבר.

לא דנים בשאלה אם קורזון טועה או לא, למשל ברצון שלו להישאר אצל אודו. ברור לכולנו שזה נחשב פסול. אז העימות של דקס וקורזון אפילו לא כל כך מעניין. יתר על כן, התשובה שהסדרה נותנת סוף סוף לתעלומת “למה קורזון העיף את דקס” הוא כנראה הגרוע ביותר האפשרי - כי הוא התאהב בה. מה, אתם רציניים? כמובן שאחרי ההודאה המרגשת הזו הכל בא על מקומו בשלום, כך שאפילו פתרון מחוכם לבעיה של הפרק אין.

אז אם לסכם, זה פרק דל מאוד בעלילה, שנותן לשחקנים טיפה הזדמנות לכייף וחלקם מנצלים את זה לא רע, והוא מקדם טיפה את הדמות של דקס - ובתקווה, סוגר את קווי העלילה שהיו לה עד כה בתור הכנה לקווי עלילה מוצלחים יותר שיהיו בעתיד. זה לא פרק רע, אבל בשלב הזה אני כבר באמת מצפה מהסדרה ליותר; בפרט, עושה רושם שדקס ממשיכה להיות הדמות החלשה ביותר בסדרה, וחבל.

מה שכן משפר את הפרק הוא עלילת המשנה שלו - המשך עלילותיו של נוג חניך הפדרציה. הפעם הוא צריך לעבור מבחנים כלשהם שלא ממש הבנתי מהם - זה נשמע קצת כמו קורס קדם-פסיכומטרי - וזה מזמין כל מני קטעי קווארק ורום וג’ייק, ובפרט רום שוב כמעט מחטיף לקווארק כשהוא מגלה שקווארק הינדס מבחן אחד כדי שנוג ייכשל בו. בסוף נוג עובר בהצלחה את המבחנים. אין כאן הפתעה ואין כאן גם משהו שלא ראינו עד כה מהדמויות, אבל טוב לראות שהם משמרים את קו העלילה הזה בחיים. כמו כן הסצינה אצל קווארק שבה נוג מגיע לחגוג אחרי שעבר את המבחנים עם חליפת צוער תוצרת גארק סוחטת שוב מהקהל בפאב תגובות “כן אנחנו בעדו והכל אבל גאד דאמיט זה פרנגי אז מה לעזאזל בסוף אני אצטרך לקרוא לו “אדוני”?” (או’ברייאן המסכן שוב מקבל את השורה הגזענית).