אנחנו מקבלים את פרק וורף הראשון שלנו. האם הוא עונה על הציפיות? כן. האם הוא לוקח את הדמות של וורף למקומות קצת שונים? כן. האם הוא מעניין בלי קשר? כן. האם העונה הזו באמת מצליחה לנפק עד כה רצף של פרקים שגם החלשים שבהם מצויינים? כן.

הכי חשוב: האם הפרק הזה עושה בסופו את הבחירה התסריטאית הפחדנית או האמיצה? האמיצה, וזה קצת פחות טריוויאלי. אמנם, לא היה צריך פה יותר מדי אומץ, ועדיין.

אנחנו מתחילים עם הופעת אורח - קור מ-Blood Oath. כזכור, הוא על תקן של קלינגון Hardcore שהוא כבר זקן מספיק כדי לא לשים קצוץ על שום דבר. אחרי שמשימת ההתאבדות של Blood Oath נגמרה בהצלחה גדולה מדי מבחינתו והוא נשאר בחיים, הוא כנראה מחפש דברים חדשים לעשות. סתם לשבת אצל קווארק ולספר סיפורי גבורה זה נחמד, אבל את המטרה האמיתית שלו הוא חושף רק אחרי שדקס מפגישה אותו עם וורף. וורף עצמו, כזכור, הוא כרגע על תקן מנודה מהקלינגוניאדה, אבל קור, כזכור, זקן מכדי שיהיה אכפת לו מגאורון האידיוט והשטויות שלו. נראה שזו תחילתה של ידידות מופלאה, עד כדי כך שקור מגלה לוורף את מה שגילה עד כה לדקס - הוא כאן כי יש לו עדות לקיום המקגאפין הקלינגוני הקדוש - החרב של קאיילס, שזה קצת כמו, לא יודע, ארון הברית? הגביע הקדוש?

דקס כמובן סקפטית, אבל יש לקור עדות (התכריכים של ישו. סליחה, של החרב) שבדיקת מעבדה דווקא מראה שיש פה פוטנציאל. אז יאללה, למסע - וורף ודקס יוצאים עם קור להרפתקאה. סיסקו כרגיל מאשר בקלילות לשני קצינים חשובים לצאת להרפתקאות בגלקסיה. המניע הנסתר? מכיוון שוורף וקור לא מתכננים לתת את החרב למוזיאון אלא לקיסר הקלינגוני, העסק עשוי להשפיע לטובה על הקלינגונים ולהביא לסיומו של המשבר הנוכחי איתם. בפרט אם אנשי פדרציה הם אלו שיסייעו למצוא את החרב.

הטוויסט הוא שהחרב נמצאת על כוכב ברביע גאמה. רגע, מה? איך? ובכן, גזע שקר כלשהו שדד את הקלינגונים לפני אלפי שנים ונעלם, ועכשיו משלחת וולקנית גילתה את כוכב הבית שלו. הגזע עצמו ז”ל אבל המוזיאון שלו עדיין קיים והחרב כנראה תקועה בחדר שמוגן בשדה כוח ולכן הוולקנים לא שמו לב אליה. הם כן שדדו קצת את מה שכן הייתה להם גישה אליהם ואיכשהו זה התגלגל אל קור כי הוא השגריר הקלינגוני אצל הוולקנים. בפסקה הזו היו אינסוף דברים מופרכים, ולמרבה התמיהה קור השגריר הוא לא המופרך שבהם. למשל, איך בכלל הגזע ההוא הגיע מרביע גאמה ובחזרה? ומה לעזאזל קורה עם הדומיניון? עושה רושם שהפדרציה שוב מבקרת חופשי ברביע גאמה. אבל עזבו אתכם משטויות, כל הרקע הזה לא חשוב.

מה שחשוב הוא שהם מגיעים למוזיאון שנמצא בתוך סדרה של מערות תת-קרקעיות, מצליחים לעקוף את שדה הכוח (קור טורח להודיע להם שיש שדה כוח רק כשהם כבר שם) מגיעים לחדר נטוש, קור מתייאש, וורף ודקס מגלים דלת סודית ופורצים אותה, וכולם מגיעים אל החרב. עוד לא עבר חצי פרק, כך שברור שהכיף עוד לפנינו. וורף (שבינתיים הוא המעריץ מס’ 1 של קור) אומר לקור שהוא צריך להיות הראשון שמרים את החרב. אני כמובן מצפה שכל רגע יתגלגל סלע מאי שם וימחץ את קור ותוהה לעצמי אם זה לא מה שוורף חשב בעצמו. אבל לא, הם גונבים את החרב בלי בעיה. הבעיה מחכה להם כשהם יוצאים מהחדר ומוצאים כל מני קלינגונים עצבניים שרוצים את החרב לעצמם. קור ברבר יותר מדי באיזה פונדק וגם היה בהתחלה איזה קטע עם יצור שואב מחשבות מהסוג שתקף את באשיר ב-Distance Voices. עזבו, גם זה לא חשוב. מה שחשוב זה שוורף אומר לקור לתת להם את החרב, קור מבין את הרמז ותוקע אותה בקלינגון הקרוב, ואז יש לנו עוד סצינה לא אמינה של “הטובים הולכים מכות הרבה יותר טוב מהרעים” עם הפציעה הייצוגית שוורף חוטף ודומה להפליא לזו של קירה מ-The Way of The Warrior. זה נגמר בכך שכל הרעים מוטלים על הרצפה בשלב זה או אחר של חוסר יכולת להגיב.

ואז דקס עושה לשם שינוי את הדבר החכם ובמקום שכולם יברחו היא יורה על הלם בכל מי שעל הרצפה, משמידה את כל החרבות הקלינגוניות, אוספת לעצמה את כל הפייזרים, תופסת את המנהיג ומתחילה לתחקר אותו. אה, רגע, סליחה, לא, היא לא עושה את זה. הם באמת כולם בורחים והקלינגונים מתחילים להתאושש ולרדוף אחריהם ורק ברגע האחרון נתקעים בשדה הכוח שהגן על החדר. ואז דקס ושות’ מגלים שהספינה הקלינגונית מפעילה אות חסימה כלשהו ואין להם דרך לחזור לספינה שלהם. אז דקס שולפת את תיק העזרה הראשונה ומטפלת בוורף… אה, לא, רגע, הם לא הביאו איתם תיק עזרה ראשונה כי מי צריך נהלים ופק”לים של ירידה לשטח. בקיצור, האסטרטגיה הגאונית של החוקרים המהוללים היא להתחיל לשוטט במערות בתקווה שהם יצליחו לצאת אל פני השטח ואז אולי כן יוכלו לחזור אל הספינה.

מה שיש לנו פה, כרגיל, הוא עצלות תסריטאית. חשוב מאוד מבחינה תסריטאית, בשביל מה שיקרה מכאן ואילך, שהחבר’ה יהיו תקועים במערות וסתם ישוטטו. אז ארגנו סיטואציה שבה זה קורה. אבל כדי שזה יעבוד הדמויות שלנו צריכות להיות ממש טיפשות, בטח לא כפי שמצופה מאנשי סטארפליט. בטח לא כפי שמצופה מדקס ומוורף ספיציפית (מקור אין לנו ציפיות). זו כנראה רעה חולה של הסדרה שלא תיפתר לעולם.

מה שקורה עכשיו, בפשטות, הוא שוורף וקור מאבדים את זה לגמרי ומתחילים בסדרה של מריבות שהולכת ונהיית אגרסיבית ופרנואידית יותר ויותר, בזמן שדקס ההמומה מביטה מהצד ומנסה להרגיע. וזה מבוצע נפלא. בהתחלה קור בז לוורף על שלא חיסל את מנהיג האלו שחיפשו עליהם כשהייתה לו הזדמנות, אי שם לפני כמה שנים כשגאורון הציע לוורף לחסל אותו כנקמה על הפצת שקרים על הבית שלו או משהו. כן, זה שימוש בפרק TNG של וורף מהעבר (Redemption).

זה הולך ומחמיר - כשהם צדים איזה עכברוש וקור משתמש בחרב בתור שיפוד וורף זועם, ויש לנו עימות מעניין בין גישת הכבוד המופרז של וורף (“זה שייך למוזיאון!”) ובין גישת האני-לא-שם-קצוץ של קור (“קיילאס השתמש בזה כדי לחרוש את השדה של אביו אז מה אתה רוצה”). זה מדרדר לויכוח על מה ייעשה עם החרב. וורף עדיין מתעקש להביא אותה לקיסר, אבל קור כבר לא חושב שזה יועיל במשהו: מבחינתו הקיסר הוא בסך הכל בובה של גאורון. וורף טוען שהקיסר גינה את הפלישה ובלה בלה, ולזה עונה קור שלאף אחד לא אכפת, וש”הקיסר הוא מתחזה. שיבוט של קיילס המקורי שבושל במיכל על ידי כוהני דת שאפתנים”. שזו מטאפורה פנטסטית, כמובן; עדכון של מטאפורות ישנות לעידן הטכנולוגי של ההנדסה הגנטית. רק מה, כל מי שראה ב-TNG את Rightful Heir יודע שזה בכלל לא מטאפורה אלא בדיוק מה שקרה. אני תוהה כמה הפרק הזה עובר מעל לראש למי שלא זוכר את פרקי וורף ב-TNG (אבל זה בסדר; זה טוב שמרפרנסים ככה לוורף של TNG).

בקיצור, כבר ניחשתם, קור מתחיל לשאת נאומים על כמה הוא זה שצריך לשאת את החרב ולשלוט בקלינגונים, וכאן אנחנו כבר גולשים לאיזור הפסיכוזות של שר הטבעות ואני מניח שהדמיון אינו מקרי. ואם חשבתם שהמצב קשה, עוד לא ראיתם כלום - כשדקס מדברת בפרטיות עם וורף (וכמובן, קור מצותת) הוא אומר דברים דומים מאוד - מספר את סיפור חייו העגום וחזיון של קיילס שאמר לו שהוא נועד לעשות דבר מה שאף קלינגון לא עשה לפניו, ואיך הוא חשב שמדובר על הצטרפות לסטארפליט אבל עכשיו הוא חושב שהכל היה רק הכנה לכך שהוא יקח את החרב ויהפוך למנהיג הקלינגונים. וזה כבר מפחיד. וורף הוא הרי הסמל של הקלינגון המאופק. זה שאף פעם לא נותן לצד הפסיכי של הקלינגונים להשתלט עליו. וכאן זה בדיוק מה שקורה. חתיכת השפעה יש לחרב הזו.

ומכאן ואילך זה הולך ומחמיר. כשכולם מטפסים על קצה של צוק קור נופל עם החרב. וורף תופס אותו, ואומר לו להרפות מהחרב כי יש מדף למטה שהוא יוכל ליפול עליו. קור כמובן מסרב ומבחינתו ליפול עם החרב, העיקר לא להשאיר אותה אצל וורף. בסוף וורף ודקס מצליחים למשוך את קור למעלה והשאלה האם המדף היה גדול מספיק בשביל קור נשארת פתוחה… רגע, לא ממש. קור צועק על וורף שלא היה שם שום מקום ושוורף יודע את זה. קור זה מילא, אבל גם דקס עוצרת את וורף ואומרת לו בפרטי שלא היה שם מקום ושוורף יודע את זה. לכך וורף משיב ב”אני לא דחפתי אותו. הוא זקן ומגושם ואם היה נופל זו אשמתו”.

אוקיי, וואו. הולכים ממש רחוק עם וורף הפעם.

לבסוף נשבר לדקס והיא הולכת לישון, בזמן שוורף וקור מסרבים כמובן לישון ובוהים אחד בשני בזעם ומתקוטטים עד שהיא צועקת עליהם. כשהיא מתעוררת (שוב, בגלל ריב שלהם) מתחיל האקשן מחדש כשהרודפים מתחילת הפרק שוב מגיעים, ושוב כולם הולכים מכות, ושוב הטובים מנצחים בלי בעיה. רק קצת פחות ברור מי הטובים כאן. וזה נגמר בכך שוורף וקור הולכים מכות בעצמם על החרב, ודקס עומדת בצד וצועקת להם להפסיק. יופי, דקס. הדבר החכם לעשות יהיה לירות בשניהם עם פייזר על הלם, אבל את לא חושבת על זה בדיוק כמו שלא חשבת לירות בתוקפים שלכם בתחילת הפרק, מה? תאמינו לי, הטיפשות של הדמויות פה זה משהו… רגע! פתאום נמאס לדקס והיא שולפת פייזר וכן יורה בשניהם. סחטיין דקס. ואחר כך היא סוף סוף הולכת למנהיג האלו שרדפו אחריהם, מכוונת עליו פייזר ומתחילה לדקסקס איתו את הקטע הזה של חסימת האות של הספינה שלהם. קצת מאוחר מדי אבל לא נורא.

מכיוון שהפרק הזה הוא בעיקרו הצגה של וורף ושל קור (ושניהם עושים עבודה מצויינת) נראה לי חשוב לציין שמדובר גם על אחד הפרקים הטובים ביותר של דקס. קצת יותר קל להיות לשון המאזניים ומי שנשארת שפוייה בכל הטירוף הזה, אבל דקס עדיין יוצאת Badass. אין מספיק פרקים שבהם דקס היא Badass.

הסיום הוא היחיד שיכול להיות - וורף וקור מסכימים שאסור באיסור חמור להחזיר את החרב לקלינגונים. אם לשני הקלינגונים הכי סימפטיים ביקום היא עוללה את מה שעוללה, רק תחשבו מה היא תעשה ליתר. הם נוקטים בצעד די קיצוני של לשגר אותה לחלל שתתעופף לה שם, אבל כנראה שגם כך עד שהחרב תימצא הקלינגונים לא יהפכו לאומה שפוייה במיוחד. הסוף.

רגע, הסוף? לא חסר פה משהו?

יאפ. מה שחסר הוא הקטע הפחדני שבו שולפים טכנובאבל שקר כלשהו ומסבירים שהחרב פלטה טכיוני גרם-שמידט ועשתה Transfer-matrix וכתוצאה מכך גם וורף וגם קור התנהגו בצורה כל כך מוקצנת. אין את זה בפרק. לא רומזים שום דבר בפרק בסגנון הזה. ההתנהגות של וורף ושל קור בפרק, מופרעת ככל שתיראה לנו, היא שלהם. הזרז הוא כמובן הכוח שהחרב מעניקה, אבל אין פה שום השחתה קסומה סטייל “שר הטבעות”. וזה נפלא. חששתי שהפרק ילך לכיוון הפתרון הפחדני, והוא לא עשה את זה. אני מאוד מרוצה מהגישה של DS9 לעניינים הללו.