עונה 4 – סיכום
|
הפוסט הקודם
|
|
הפוסט הבא
|
אז מה היה לנו?
הקלינגונים המשוגעים משתגעים. ג’ייק סיסקו מתבגר. באשיר רופא מסור של ג’אמהדר מפחידים. קירה ודוקאט צוות לעניין. גלגול קודם של דקס חוזר לרדוף אותה ולשם שינוי זה מעניין. מריצים קטעים עם הדיפיינט. מריצים קטעים עם הפרנגים ברוזוול. הקלינגונים השפויים משתגעים. מריצים קטעים עם באשיר וגארק בונד. משני צורה על כדור הארץ. בעצם הם לא הבעיה האמיתית שם. אודו מאבד את זה. קירה ודוקאט צוות לעניין. לוורף יש צרות משפחתיות. רום יורק על המסורת הפרנגית. מריצים קטעים על הדת הבאג’ורית. לוורף יש צרות משפטיות. או’ברייאן גיבור טראגי. מריצים קטעים בעולם המראה. אודו מתחתן. המאקי מכים שנים. הורגים ג’אמהדר מפחידים בעזרת ג’אמהדר מפחידים. באשיר רופא מסור של חייזרים מרביע גמא. קווארק יורק על המסורת הפרנגית. אודו מאבד את זה!
עונה 3 הייתה מצוינת. עונה 4 ככל הנראה אפילו יותר טובה. יש בה כמה פרקים מצויינים, שיכולים להתחרות בכבוד על תואר “הפרק הטוב ביותר בסדרה” (עד כה), אבל יותר מכך - כמעט ולא היה בה פרק חלש. יש רק פרק אחד שאני יכול להגיד עליו בבירור שהוא גרוע, וזה The Muse, וגם שם רק בגלל החלק של ג’ייק סיסקו - החלק השני היה סביר. גם כשהסדרה עשתה בעיקר שטויות לטעמי, כמו ב-Our Man Bashir או ב-Starship Down, התוצאה הייתה עדיין פרק לא רע, בוודאי ביחס לפרקים של שתי העונות הראשונות. במילים אחרות, נראה שהסדרה עלתה סופית על הפסים והגיעה לשלב שבו כל הדמויות והרקע והעלילות כבר מבוססים מספיק כדי שרק פאשלה נוראית תוכל ממש לקלקל פרק.
זה די משמח אותי לראות שזה המצב. בסדרות חדשות יותר שיצא לי לראות, בדרך כלל העונות הראשונות היו מצויינות, וככל שהסדרה התקדמה כך היא התחילה לאבד גובה, כשהרעיונות הראשונים אזלו ולסדרה לא היה כיוון ברור. כאן זה בדיוק המצב ההפוך וזה אחלה. מהבחינה הזו, זה מאוד דומה ל-TNG שגם בה בערך בשלב הזה (אולי יותר לקראת עונה 5) הסדרה עלתה לרמה גבוהה מאוד.
אם יש לי ביקורת כלשהי על הסדרה, היא בכך שהעלילה הראשית כמעט ולא זזה העונה. העונה נפתחה עם מהומת קלינגונים, אבל כל יתר העונה הייתה סוג של מלחמה קרה איתם, כשהפיצוץ המובטח קורה רק בדקה האחרונה של סוף העונה. עם הדומיניון המלחמה הקרה שהתחילה בעונה שעברה נמשכה גם היא: היו לנו שני פרקים עם ג’אמהדר סוררים (ובאחד מהם היה שיתוף פעולה של ממש עם הדומיניון), אבל מעבר לכך? לכאורה Homefront הציגה איום של משני צורה בכדור הארץ, אבל הרעיון הזה נזנח מהר מאוד לטובת החשש מבני אדם אמיתיים שמשתלטים על כדור הארץ. בקיצור, העלילה לא זזה. ואנחנו כבר בעונה 4 - אצל השכנים בבבילון 5, זו העונה שבה העלילה הגיעה לשיאים המרובים שלה.
אבל לא נורא. משהו בוער? לא. העונה הייתה מצויינת? כן. כנראה העלילה תזוז בהמשך? סביר להניח. אז אין לי תלונות.
גם קווי העלילה המשניים לא זזו בצורה יוצאת דופן. היה לנו פרק אחד שהזכיר שהמאקי עדיין פעילים (For the Cause) ושני פרקים על פוליטיקה באג’ורית בלי שום מופע של קאי ווין. מה שכן התקדם העונה היו קווי העלילה ה”אישיים” של הדמויות. בפרט, זה של אודו, זה של קווארק ורום (ונוג, אבל פחות) וזה של דוקאט. וכמובן, וורף. עוד מעט נדבר על וורף.
עכשיו אני רוצה לבחור את הפרק הטוב בעונה לטעמי, אבל זו בעיה כי יש יותר מדי. אז בואו נזכיר את כל מי שאהבתי במיוחד, על פי הסדר שלהם: The Way of the Warrior היה פרק פתיחת עונה מושלם. The Visitor היה חריגה מעניינת מהשגרה ושימוש מוצלח בג’ייק סיסקו שהוא כמעט ולא זוכה לו. Hippocratic Oath השתמש בבאשיר ואו’ברייאן בו זמנית בצורה נפלאה. Rejoined נתן לדקס סוף כל סוף “פרק דקס” שמצדיק לגמרי את הרקע של הדמות. Little Green Men ממש הצחיק אותי, ולשם שינוי כי צחקתי עם הפרנגים ולא עליהם. The Sword of Kahless היה גם מצחיק, גם מטריד וגם הוציא את המיטב משלוש הדמויות שלו. Hard Time הוציא לאו’ברייאן את המיץ וגם לנו, ו-For the Cause לבדו הצדיק את כל קו העלילה של המאקי. והשמטתי עוד הרבה פרקים אחרים שהיו מצויינים. פשוט יש יותר מדי.
בואו נדבר עכשיו על הדמויות. ראשית, ג’ייק סיסקו. מה יהיה עם ג’ייק? הוא לא הופיע יותר מדי העונה, וכשהוא הופיע - פעם אחת נתנה לנו את אחד מהפרקים הטובים בסדרה, והפעם האחרת נתנה לנו (באשמת החלק שלו, אם כי לא באמת באשמת הדמות) את אחד מהפרקים הגרועים בה. ג’ייק ממשיך להיות דמות מבוזבזת ברובה, ועכשיו הוא גם כבר לא באמת ילד אז הייחוד שלו הולך ומתפוגג.
אצל סיסקו השינוי המהותי ביותר העונה היה הקרחת, כמובן. טוב, גם מה שקרה ב-For The Cause די השפיע עליו, אני מניח. לכאורה גם Accession היה רלוונטי אליו אבל לא ממש התעסקנו עם קו העלילה של “סיסקו הנביא” העונה חוץ מזה. באופן די מתסכל, זוג הפרקים החשובים ביותר של סיסקו העונה - Homefront ו-Paradise Lost - פשוט לא עבדו כל כך טוב. נראה לי שהרגע הטוב ביותר של סיסקו בעונה היה השיחה עם וורף בסוף Rules of Engagement, שהוא לכאורה פרק וורף בכלל.
בגזרת קירה המצב לא יותר טוב. קירה היא אחת מהדמויות המעניינות ביותר בסדרה - סוג של אאוטסיידרית לפדרציה, עם אמונות ועקרונות שדי זרים לסטאר טראק, ובתוספת גם שחקנית מצויינת - ואני מרגיש שלא עשו עם זה יותר מדי הפעם. שני הפרקים הטובים ביותר של קירה העונה היו אלו שבהן היא מצוותת עם דוקאט. בשני המקרים הללו זה היה שילוב מעולה והפרקים היו מהנים מאוד, אבל קירה ייצגה את הצד השפוי והמוסרי בהם. לא בשביל זה יש לנו אותה פה!
דקס, כאמור, קיבלה סוף סוף פרק ראוי באמת - Rejoined - אבל גם פרק אליו הייתה לה נוכחות גדולה העונה. בעונות הראשונות זו הייתה דמות מבוזבזת לגמרי, אבל זה הפסיק להיות המצב - וכרגע קשה לי לחשוב על דמות מרכזית מבוזבזת. בעצם, אולי או’ברייאן הוא דמות מרכזית מבוזבזת. לא כי לא היה לו זמן מסך טוב, אלא כי אני מרגיש שלא היה לו מספיק זמן מסך טוב. אני תמיד מרגיש שאפשר לעשות איתו יותר. זאת בניגוד לבאשיר שאני מרגיש שקיבל בדיוק את זמן המסך שמתאים לו.
ובכל זאת, בתחרות “דמות העונה” יש לטעמי שלושה מתמודדים ברורים - וורף, קווארק, אודו. באופן מקרי לגמרי ואולי בכלל לא מקרי, כל אחת מהדמויות הללו גם חוטפת העונה פרק שבו בועטים אותה החוצה מהגזע שלה, אל עבר החיק החמים של DS9. מי שמנצח, באופן לא כל כך מפתיע, הוא וורף. לא רק שהוא קיבל מספר גדול יחסית של פרקים העונה, כל הפרקים הללו לוקחים את הדמות שלו רחוק יותר מאשר הגיעה אליו ב-TNG, ורחוק יותר מאשר הסדרה מרשה לעצמה בדרך כלל עם דמויות “טובות”. הייתי יכול לטעון שזו גזענות סטנדרטית של הסדרה, הפעם נגד קלינגונים, אבל וורף הוא מראש כזו דמות אהובה שאני חושב שזה לא העניין. כמו כן, גם בפרקים שלא הוקדשו לו וורף תמיד תרם אתנחתא קומית מצויינת, והמתח המיני בינו ובין דקס ממש כיפי ולא מביך כמו שקורה לרוב. אין מה לומר, בהחלט הברקת ליהוק.
בגזרת דמויות המשנה אין הפתעות - דוקאט לא הופיע הרבה העונה (רק שלושה פרקים) אבל כשהוא הופיע הוא היה נפלא. גם לגארק היו כמה הופעות מוצלחות, אבל הפריחה האמיתית העונה הייתה של רום, שהתחיל בתור דמות עלובה ומשעממת למדי והסדרה סוף סוף נזכרה בו והתחילה לעשות איתו דברים נחמדים. גם שתי ההופעות של בראנט העונה היו מוצלחות, ובאופן כללי העונה הייתה עונה מצויינת מבחינת פרנגים. הדמות של אדינגטון חזרה בדיוק להופעה אחת שדי “שרפה” אותה, אבל איזו הופעה מוצלחת! היחידים שהוזנחו לטעמי היו הבאג’ורים, אבל אני תמיד מתלונן על זה שהם מלכתחילה משעממים.
בסך הכל - אני מרגיש שהעונה הזו הייתה סוג של השקט לפני הסערה. אם השקט היה כל כך מוצלח, אני מאוד אופטימי לגבי איך שהסערה תהיה.
רשימת רגעים אהובים מהעונה:
25. רק תוודא שכשאתה יורה, זה על קלינגונים
(The Way of the Warrior)
24. האין זה אירוני
(Bar Association)
23. לפני שנה הייתי חושבת שזה כי אתה מנסה להיות גיבור, היום אני יודעת שזה כי אתה מטומטם
(Starship Down)
22. שלושה פרנגים בחללית, מה כבר יכול להשתבש?
(Little Green Men)
21. כיצד לשבור את הקרח עם ג'אמהדר, או לכל הפחות את הראש
(To the Death)
20. נדחה את משחק החצים לפעם אחרת
(Hippocratic Oath)
19. חמש דקות בלי שאף אחד ינסה לרצוח אף אחד
(For the Cause)
18. שיח שכנים
(Crossfire)
17. תודות לך, ד"ר, החלמתי, אבל הנזק שנגרם להם לאגו יישאר לנצח
(The Way of The Warrior)
16. את הטרוריסטית, תגידי לי את
(Return to Grace)
15. גם זו דרך להעביר את הזמן
(Hard Time)
14. תסתמו כבר קלינגונים מטורללים!
(The Sword of Kahless)
13. אודו חוזר הביתה
(Broken Link)
12. עוד תצטער שלא הלכת לבוטניקה
(Rules of Engagement)
11. אין לך דרך יותר אלגנטית להרוג אותי?
(Body Parts)
10. בדיקת דם
(Homefront)
9. אההה... תבנית התאבדות!
(Shattered Mirror)
8. באשיר מגלה את הגבולות שלו
(The Quickening)
7. אני צ'יף מיילס אדוארד או'ברייאן, עדיין חי, ומתכוון להישאר ככה!
(To the Death)
6. בשבילך ובשביל הילד שהייתי
(The Visitor)
5. מבוא לפרנגית מדוברת
(Little Green Men)
4. בירה שחורה
(The Way of the Warrior)
3. נשיקה
(Rejoined)
2. דוקאט, קוץ בתחת
(Indiscretion)
