הפרק הזה הוא סוג של תאום של Necessary Evil מהעונה השניה. שם זה היה פרק שמתרחש ברובו על טרוק נור (DS9 של הכיבוש הקרדסי) ועוסק באודו וקירה, ובפרט באופן שבו התקופה הזו גרמה לקירה ללכלך ידיים בצורה מטרידה. הפרק הנוכחי בא ללמד אותנו שגם אודו עשה את אותו הדבר בדיוק, אבל אפקט השיקוף קצת נפגע בגלל היעדרות של קירה מרוב הפרק (מה שקצת חבל, כי האינטראקציה של קירה ואודו ב-Necessary Evil הייתה מה שהפך את הפרק ההוא למוצלח). גם האופן שבו מחזירים אותנו לימי טרוק נור העליזים הוא קצת מאולץ, אבל אין לי יותר מדי תלונות - הפרק היה מותח ומעניין והנקודות שלו הועברו היטב.

אנחנו מתחילים על מעבורת עם הצוות הלא ברור שכולל את סיסקו, דקס וגארק, שמסתבר שחוזרים מאיזה כנס באג’ורי על הכיבוש. רגע, מה גארק עשה שם? נראה שהגיע בתור הטרול התורן שמתעקש שהוא רצה לקיים דיון היסטורי מעמיק שחושף את העובדות האמיתיות של הכיבוש והוא מבלה את הנסיעה בחזרה בתלונות על כך שלא הקשיבו לו ושתג השם שלו אמר “גארק, כובש מדכא לשעבר” ובכלל שמדברים רק על הדברים המופלאים שהמחתרת עשתה. דקס מצביעה על כך שאודו לא היה במחתרת ועדיין התקבל בכנס בתור סלבריטי - סוג של המתווך המושלם בין הקרדסים והבאג’ורים, ההוא ששמר על סדר בכאוס של הכיבוש, ההוא שאולי עבד אצל הקרדסים אבל אדונו היחיד היה הצדק, ועוד ועוד סופרלטיבים. רק אז אנחנו בכלל שמים לב שאודו נמצא במעבורת עם היתר, ולא נראה שהוא שמח במיוחד מכל העסק הזה.

השאלות הן - ראשית, איך קרה שהבאג’ורים כל כך מעריכים מישהו שהיה על תקן האאוטסיידר ופעל לא לטובתם אלא לטובת ה”צדק”? הרי ה”צדק” במהלך כיבוש תמיד פועל לרעת הנכבשים. עד עכשיו יכלתי להבין את זה שאודו נשאר בתפקיד בגלל שהבאג’ורים סמכו עליו ברמה מסויימת ולא ראו אותו בתור משתף פעולה ישיר עם הקרדסים, אבל הערצה של ממש? נראה לי מופרז. אבל השאלה היותר מהותית היא מה אוכל את אודו בתוך הסדרה ואיזה סוד אפל שלו הולכים לחשוף בפרק. וכמובן, איך.

ובכן, כשהמעבורת מגיעה ל-DS9 וורף ובאשיר מגלים שכל חברי הצוות נמצאים באיזה טראנס לא מוסבר, וחברי הצוות מצדם מתעוררים בטרוק נור של לפני כך וכך שנים, כשהם נראים כמו עצמם אבל בבגדים באג’וריים, וכשכל אחד אחר רואה אותם כמו באג’ורים גם כן. זו סיטואציה מופרכת למדי; ההסבר שלה בסוף הפרק הוא שיהיה מדובר על סוג של הזייה קולקטיבית שאודו מייצר, כשהטריגר (שמוזכר כבר במהלך הפרק) הוא מעבר של המעבורת דרך סופת ממבו-ג’מבו. בקיצור, “אנחנו רוצים פרק על טרוק נור ולא ניתן לפרטי מימוש לעצור אותנו”. אבל אני סולח על זה לפרק ממש בקלות כי הוא מקדיש דקה כדי לתת לדמויות לדבר על הסיטואציה, לפסול אפשרויות כמו מסע בזמן (הבגדים) או הולודק (כשאומרים “end program” לא קורה כלום; בואו נניח שזה לא הולודק - מה אגיד, מסכים), להעלות את ההשערה הסבירה שהתודעות שלהן הועברו לגוף של אחרים, סטייל זינוק לאתמול (לרגע אפילו חשבתי שזה מה שקורה בפרק) וכל היתר רואים אותם כבאג’ורים, אבל אז גארק תוהה למה הם עדיין רואים זה את זה כרגיל ודקס אומרת שכאן כבר אין לה מושג (כמעט! כמעט היא ענתה “כי אנחנו בעצם דמויות בסדרה והשחקנים שמגלמים אותנו רוצים להופיע בפרק הזה”). זה לא שהשיחה הזו פותרת את הבעייתיות של הסיטואציה התסריטאית, אבל היא מתייחסת אליה מספיק בחן כדי שאני אגיד “אוקיי, אני רואה שגם אתם מכירים את הבעיות פה ומבקשים שלא אקח אותן קשה. אחלה, בואו נמשיך”.

מכל מקום, להיות באג’ורים בטרוק נור זה לא להיט, ועבור אודו זה יותר גרוע כי הוא מתחיל לראות כל מני באג’ורים קריפיים שנעלמים כשמפנים את הראש (כבר בשלב הזה די ברור שמה שזה לא יהיה שהם נמצאים בו סובב סביב אודו), וגם העובדה שדוקאט וקצין האבטחה שבא לפני אודו, קרדסי בשם ת’רקס, בוהים על כולם מלמעלה לא עוזר. גארק הוא היחיד שמנסה למצוא דרכים יצירתיות לצאת מהסיטואציה - לבוא לקרדסים ולהתחיל להציג קודי גישה שהוא מכיר - אבל בפועל כשבאים קרדסים ומחליטים לקחת את דקס אל השד יודע איפה וגארק מנסה לדבר איתם זה נגמר בבוקס שהוא חוטף ומשפריץ לו דם מהאף גם במציאות, שנראה שהם בצרה אמיתית. טוב, נו, אני מניח שדיבור החלטי לא תמיד עובד טוב עבור גארק כמו ב-Second Skin.

מצד שני, אחרי רגע מתברר לנו שגארק לא הלך על גישת הדיבור ההחלטי כאן אלא ניצל את ההזדמנות של לחטוף בוקס בפרצוף כדי לכייס את הקרדסי המעוצבן ולהשיג קונסולה ידנית שקר כלשהו, שבעזרתה הצוות (למעט דקס שנחטפה השד יודע לאן) מבררים מי הם. כצפוי, הם שלושה באג’ורים אקראיים שהשד יודע מי הם - אה, רגע, אודו כן יודע, אבל עדיין לא מפרט. בינתיים דקס מגיעה למשרד של דוקאט, כדי שיהיה לפרק תירוץ לתת לדוקאט זמן מסך בפרק. דוקאט הוא קריפ כהרגלו - קצת נהנה מהפחד של דקס שהוא יאנוס אותה כל רגע, אבל מבהיר לה שהוא ממש לא מהמפלצות האלה ושהוא בסך הכל בודד וצריך חברה אפלטונית (כולנו כבר יודעים שפעם אחת משטיק כזה נולדה לו בת). דוקאט מתאים באופן מושלם לתפקיד הארכי-מפלצת שלא באמת צריך ללכלך את הידיים בעצמו כי יש לו אנשים שיעשו את זה בשבילו, ולכן מסתפק בלהעמיד פנים שהוא בעצם טוב ותרבותי ועדין יותר מאלו שמתחתיו.

בינתיים מסנג’רים את סיסקו, אודו וגארק לעבוד אצל קווארק (אודו מהרהר בצורה נוגה האם שווה לפגום בזמן-חלל כדי להיפטר מקווארק) וגארק מזדעזע מכמה הכיבוש הקרדסי היה מלוכלך (לשטוף כלים! אצל קווארק!) והוא לא ידע. גארק, כמו דוקאט, ממשיך גם עכשיו לחשוב שהכיבוש הקרדסי היה בעצם סבבה ונקי ושהבאג’ורים בכלל מתאימים להיות עם כבוש (טוב, אולי לא קירה, אל תספרו לקירה) וכדומה. אבל הדיונים הפילוסופיים נמשכו יותר מדי זמן והפרק צריך להגיע לפואנטה שלו, כך שאודו פתאום מבין שהוא מזהה את השמות “שלהם” - אלו שלושה באג’ורים שהואשמו שלא בצדק בנסיון לרצוח את דוקאט והוצאו להורג פומבית. וזה הולך לקרות בקרוב. אופס. בינתיים גארק גם מצביע על דברים שלא מסתדרים מבחינת זמנים ומצביעים על כך שהם לכאורה בתקופת זמן מתקדמת יותר, אחרי שאודו כבר החליף את קצין האבטחה ת’רקס שמופיע כאן. בשלב הזה כבר אפשר לנחש בדיוק במה עוסק הפרק, והפרק גם לא מנסה יותר מדי להסתיר.

התסריט מתגלגל כפי שהוא אמור - סיסקו ושות’ עושים את הדבר הנכון מבחינתם ומנסים לברוח מהתחנה בסיוע המחתרת, אבל הפגישה שלהם עם נציג המחתרת נקטעת במהלך נסיון ההתנקשות בדוקאט, והם מוצאים את עצמם מואשמים בו למרות שלא עשו כלום. אנחנו כבר יודעים איך מערכת הצדק הקרדסית עובדת וברור לנו שהם לא יצאו מזה בדיבורים, אבל אודו בכל זאת מנסה - בשיחה ארוכה עם ת’רקס, ש”חקר” את האירוע, הוא מנפץ שוב ושוב את הטענות שלו ומראה איך כל פרט מהחקירה שגוי, וכדומה. זה “אודו החוקר” במיטבו, וזו סצינה נפלאה כי בשלב הזה כבר אפשר לנחש שזה דיאלוג שאודו מנהל לא עם ת’רקס אלא עם עצמו מלפני שבע שנים. ועצמו מלפני שבע שנים לא מקשיב.

בינתיים יש לנו עוד סצינה כיפית, של דקס שיושבת אצל החבר החדש שלה דוקאט, זוללת בתיאבון ומקשיבה בעניין לקשקושים שלו על איך הבאג’ורים הם ילדיו וכואב לו כשהם פונים כנגדו. ואז הוא מסתובב וחוטף בראש, ודקס מארגנת מבצע חילוץ של היתר. גו גו גו דקס! אנחנו מקבלים סצינת אקשן סבירה שבה גארק שוב לא מהסס לירות באויב מזדמן, גם אם אודו צמוד אליו (גארק פוגע) וסיסקו מכסח את ת’רקס רק כדי שהלה יחשוף שהוא משנה צורה ויסתלק. ואז כולם בורחים אל המעבורת האישית של דוקאט ו… בלי שום הסבר מוצאים את עצמם חזרה בכלא. לא הוגן!

בשלב הזה ברור שכל מה שקורה פה הוא תסריט שאודו מריץ בראש, ולא ייתן להתרחשויות להפריע לו. אבל זו בכל מקרה לא הפואנטה. אנחנו לא חוששים שהדמויות לא ישרדו את המשך הפרק, אלא חוששים מה אנחנו הולכים לגלות על אודו. ובשביל זה יש לנו שיחת אודו - ת’רקס נוספת. כואב במיוחד הוא השלב שבו אודו מפציר בת’רקס לגלות את האמת, ומקבל את זה:

  • THRAX:
    Truth? You want the truth? All right. The truth is that none of you would be accused, none of you would even be here if the Bajorans weren't fighting the Cardassians. It's futile. The occupation has lasted for fifty years and it will probably last another fifty.
  • ODO:
    I wouldn't be too sure about that.
  • THRAX:
    Why not accept it? If the Bajoran people would accept their place in history, none of this would be happening.
  • ODO:
    We're talking about the attempt on Gul Dukat's life, not the socio-political ramifications of the resistance.
  • THRAX:
    It's all part of the same problem. When your people resort to terrorism and violence, they're fighting against order, against stability, against the rule of law, and this must be stopped.
  • ODO:
    There is more to life than the rule of law.
  • THRAX:
    It has been my observation that only the guilty make that kind of statement.

אני לא ממש מופתע שאודו הישן התנהל ככה לפעמים - למעשה, מתחילת הסדרה כך הנחתי שהוא התנהל. זה עדיין לא נעים לראות את זה, כמובן.

איך זה נגמר? התסריט נמשך. ההוצאה להורג לכאורה מתחילה, אודו מנסה לעצור אותה וצועק על ת’רקס שהוא בכלל לא קשור להוצאה להורג הזו אלא הוא עצמו, ואז הסיטואציה שוב משתנה והוא והיתר רואים את ההוצאה להורג של הבאג’ורים האמיתיים מהצד, עם אודו-של-אז צופה בה מהצד, ואודו מתוודה בפני היתר על הפאשלה שעשה, ולא מנסה להוריד מעצמו אשמה. בשלב הזה כולם מתעוררים, כמובן. קצת אחר כך באשיר מבשר לאודו שכל העסק היה סוג של The Great Link של משני הצורה שאיכשהו התלבש על שאר האנשים שאיתו במעבורת; כמובן שיש פה רמיזה לכך שאודו לא לגמרי הפסיק להיות משנה צורה.

נשאר רק דבר אחד לעשות בפרק, כדי להשלים את השיקוף עם Necessary Evil: קירה באה לדבר עם אודו, ואין לה דברים טובים לומר אלא רק אכזבה מאוד גדולה. וכמובן, היא תוהה האם הוא יכול להבטיח לה שדברים נוספים כאלו לא קרו, והוא רק יכול לומר שהוא מקווה, אבל לא בטוח. יפה. הסיום המבאס של Necessary Evil שוחזר כאן היטב.