זה היה פרק במשקל נוצה, ואני לא אומר את זה בתור משהו בהכרח רע. הוא היה מאוד מהנה ועשה אחלה שימוש בדמויות שכבר הספיקו להתבסס טוב, אבל קצת קשה לי לומר מה הייתה המטרה שלו או בשביל מה הוא כאן בכלל.

אנחנו מתחילים עם זה שנוג חוזר הביתה והשמחה רבה. רגע, מה? נוג חוזר כדי לעשות התמחות ב-DS9 או משהו כחלק מהכשרת סטארפליט שלו, אבל אני חייב להודות שאני לא מבין את החוקיות - אחרי שנה כבר עוזבים את האקדמיה? מילא, לא חשוב, תירוצים לתת שוב זמן מסך לנוג יתקבלו בברכה. בנוסף, זה נותן תירוץ לג’ייק לצאת מהבית ולעבור לגור יחד עם נוג, מה שנשמע כמו רעיון מצויין על הנייר ובפועל מתגלה כאסון - נוג חזר מהאקדמיה עם מקרה קשה של סג”מת נפוצה והפך לחולה סדר, נקיון ואימוני כושר. ג’ייק הוא ההפך הגמור - עצלן ובטלן כרוני שבעיקר אוכל ומבלגן וישן ואולי גם כותב דברים פה ושם. זה מתפתח ומתפתח עד לפיצוץ הבלתי נמנע, וזה כיף חיים.

זה מאוד מזכיר לי את מה שקרה ב-The Jem’Hadar. גם שם ג’ייק ונוג היו על תקן ילדים קטנים שלא לגמרי מבינים מה הם עושים וכשהם מנסים להפעיל ספינה ולהימלט וכאלה הם מסתבכים קשות. גם כאן הם עושים את כל הטעויות שזאטוטים עושים, ובאופן כללי הם הכי רחוקים מווסלי קראשר שרק אפשר, וזה כיף. בפרט, ג’ייק כאן מעצבן נורא בצורה נפלאה - עצלנות ובטלנות כזו היא לא משהו שאנחנו רגילים לראות בסדרת מסע בין כוכבים שבה כל הדמויות הם קציני סטארפליט עסוקים ואחראים נורא.

בסופו של דבר כדי לגרום לג’ייק ונוג להשלים האבות צריכים להתערב, כך שאנחנו מקבלים סצינת שיחה משעשעת של סיסקו ורום. הם מכריחים את ג’ייק ונוג להמשיך לגור ביחד, והללו מנסים איכשהו להסתדר. בסופו של דבר הם חברים טובים.

זו עלילת המשנה הקומית. העניין הוא שהעלילה הראשית גם היא אותו דבר - סיפור קומי על שני חברים טובים שמוצאים את עצמם תקועים ביחד אחרי פיצוץ וצריכים ללמוד להסתדר. אה, רגע, אמרתי “חברים טובים”? בואו נשנה את זה לאויבים הכי גדולים בסדרה מבין הדמויות הסימפטיות. כלומר, אודו וקווארק. בתחילת הפרק אודו מתמוגג מכך שקווארק סוף סוף עומד להישלח למשפט היכן שהוא עד כדי כך שהוא מלווה אותו בעצמו. רק שאחרי שהם עמוק בחלל הם פתאום מגלים פצצה על המעבורת שלהם. אתם מבינים, קווארק לא באמת הלך לעמוד למשפט אלא לשמש בתור עד במשפט כנגד סינדיקט אוריון, שזה שם שאמר לי מעט מאוד כשראיתי את הפרק לפני שקראתי קצת על הרקע, אבל כשאודו מבין את זה הוא מתפלץ - כנראה שהם סוג של מאפיה בין גלקטית. הם מנסים לשגר את הפצצה לחלל, מה שעבד כל כך יפה ב-Trials and Tribble-ations, והיא קצת מתפוצצת להם בידיים והמעבורת שלהם מתרסקת על כוכב לא מיושב.

קצת מצער ששוב יש לנו פרק של “אודו הוא קצין האבטחה הגרוע בעולם”. מה, הוא לא ידע לאן הוא שולח את קווארק? (לא, מתברר שהוא לא ידע). מה, הוא לא יכל לשאול את קווארק במה לדעתו העניין? (יכל, אבל הוא שונא את קווארק ולא רצה שקווארק ידע שהוא לא יודע). מה, בדיקה שגרתית לאיתור פצצות זה משהו שלא עושים? (כנראה שלא, אבל בכל מקרה אודו התקשה לאתר את הפצצה גם אחרי שקווארק שמע אותה מרעישה). נו מילא. הרי זה בסך הכל תירוץ לזרוק את אודו וקווארק ביחד לסיטואציה השרדותית.

מכיוון שאודו וקווארק נטושים על כוכב לכת שומם הדבר ההגיוני מבחינתם לעשות הוא לאכול אחד את השני. אבל קווארק מתגלה כקצת יותר מועיל מזה - הוא מצליח להציל משברי החללית את המקגאפין ששולח SOS-ים, אבל בגלל שיש הפרעת שקר כלשהו הוא ואודו חייבים לטפס לפסגת הר ולהשתמש בו שם. אז הם מתחילים לטפס, וכל יתר הפרק הם מטפסים. ורבים. ומטפסים. ורבים עוד קצת.

יש לזה כמה יתרונות. ראשית, זה נותן לשניים מהשחקנים הטובים בסדרה להשתולל חופשי, והם עושים את זה מצויין. הקו המפריד בין שנאה יוקדת ובין מה שזה לא יהיה הדבר הנוסף שיש בין אודו וקווארק מעולם לא היה דק יותר. שנית, זה נותן הזדמנות לכמה צילומי טבע שאינו מדבר, וזה אחלה. וחוץ מזה, זו הזדמנות טובה לראות את הדמויות מתנהגות כשהן ממש לא בסביבה הטבעית שלהן ונדחפות אל עבר קצה היכולת שלהן. בפרט הסיטואציה הרסנית עבור אודו - אם הוא עדיין היה משנה צורה, הוא היה מעפיל בקלי קלות לפסגת ההר וחסל. אבל עכשיו הוא תקוע בגוף של בן אדם, והוא רעב, והוא עייף, והוא לא יכול לעוף, והוא שובר רגל כשהוא הולך מכות עם קווארק ובסופו של דבר הוא חייב להיכנע וקווארק הוא זה שמצליח להעפיל להר. כאן זה אולי הפרק הראשון שבו אנחנו מרגישים “בידיים” מה המחיר שהוא משלם על ההפיכה שלו לאדם.

וזהו. בסוף קווארק מצליח להגיע לפסגה ומחלצים אותו ואת אודו, וכששניהם שוכבים על מיטות ההחלמה זה לצד זה הם חוזרים לומר אחד לשני כמה שהם מתעבים זה את זה. לא באמת ציפיתי למשהו אחר.

אז הפרק הזה היה כיף גדול, בשתי העלילות שלו. האם הן יתקדמו לאנשהו מכאן? אולי כן ואולי לא, נחיה ונראה בהמשך. בינתיים הפרק הזה הרגיש בעיקר כמו הפוגה קומית - אבל אני לא מתלונן, זו הייתה הפוגה קומית מצויינת.