עוד פרק של מלודרמה זולה שעובדת מושלם בזכות ההיכרות שלנו עם הדמויות. אני כל כך מרוצה שאני אפילו לא כועס על התעלול הזול שדחפו לנו בסוף הפרק, כמעט דאוס אקס מאכינה.

אודו, כזכור, עדיין מנסה להסתגל לזה שהוא בן אדם וששינה בתנוחות לא נכונות גורמת לכאבי תופת, ולכן הפרק נפתח כשהוא מבלה אצל באשיר. ואז קווארק בא ומציע לו עסקה של לא פחות ולא יותר מאשר משנה צורה תינוק בבקבוק, כמו מה שאודו היה בהתחלה (כזכור, המייסדים שילחו בקבוקים כאלו לכל רחבי הגלקסיה מסיבה מחונטרשת כלשהי). מה הולך כאן? לקווארק יש כזה דבר בעל ערך והוא בא אל אודו ומנסה למכור לו את זה בגרושים? ואיך הוא בכלל השיג את זה? נו טוב, לא משנה. משנה הצורה די גוסס בגלל קרינה שקרכלשהו, אבל באשיר מצליח לרפא את זה, כך שאודו הופך במפתיע לאבא.

שוב.

זוכרים שזה כבר קרה? וגם אז בגלל קווארק? זה היה ב-The Abandoned, ושם התינוק לא היה משנה צורה אלא ג’אמהדר, וזה נגמר הכי רע שאפשר - הג’אמהדר גדל בניגוד לכל מה שאודו קיווה שיגדל להיות, והראה לנו כמה חסר תוחלת הגזע הזה מרגיש (ובכוונה, כי הגזע הוא תוצר של הנדסה גנטית אגרסיבית במיוחד של המייסדים). כאן לעומת זאת השמיים הם הגבול - אודו עצמו התחיל בתור יצור בבקבוק שכזה ותראו מה הוא גדל להיות. רק שאודו גדל ללא שום הכוונה של משנה צורה, אפילו לשעבר - מה יקרה עם הינוקא הזה? לאן הוא ילך? אני ציפיתי מההתחלה שיהיה סוף רע, אם כי לאו דווקא מאותו סגנון של The Abandoned, פשוט כי לא נראה סביר במיוחד שכזה דבר יחזיק מעמד לעוד כמה פרקים בהמשך (וברצינות, ברגע שבו המייסדים ישמעו על תינוק ב-DS9, מה בדיוק ימנע מהם לבוא ולקחת אותו?)

השאלה “איך משנה צורה לומד לשנות צורה” היא מרתקת. זו המקבילה של משני הצורה לשאלה שלנו של “איך תינוק לומד לדבר”. בשני המקרים מדובר על פלא שמאפשר לנו לתקשר עם מה שעד אז נראה כמו שלולית חומה. או כמו תינוק. אצל תינוקות אנושיים זה כמובן תהליך ארוך ומורכב שנמשך שנים; כאן יש לנו בקושי שבוע, אז מראש שום דבר פה לא אמין, וגם לא באמת אומרים משהו על האופן שבו הפלא מתחולל. במובן הזה, הפרק מפספס הזדמנות להיות מד”ב קשה מעניין. הפרק גם לא רוצה להיות כזה - הוא מנסה להיות מלודרמה. מצד אחד יש לנו את אודו שמנסה לעשות הכל “כמו שצריך”, ומדבר עם השלולית החומה, ולוקח אותה לקווארקייה וכדומה. הכל כדי לא להתנהג כמו ד”ר מורה ששיטת הפעולה שלו כשהוא לימד את אודו לשנות צורה הייתה כל מני חישמוליזציות. מצד שני יש לנו את… ובכן, ד”ר מורה, שלא מפספס את ההזדמנות לבוא ולהציע את “עזרתו”. מה שכמובן מוציא החוצה בגלוי את כל האיבה שיש לאודו כלפיו.

כמובן, הסדרה באה ללמד את אודו כאן לקח, לא את ד”ר מורה. אז אודו אולי לא קונה את התירוצים של ד”ר מורה שהקרדסים נשפו בעורפו והוא היה חייב להשיג תוצאות ומהר, אבל אז סטארפליט מודיע לאודו שישיג תוצאות ומהר אחרת לוקחים לו את הילד, ובסופו של דבר הוא נאלץ להשתמש בחישמוליזציות של ד”רה מורה בעצמו. וזה עובד טוב. זה עובד יותר טוב מאשר זה עבד עם אודו, כי הקשר הרגשי שאודו ניסה ליצור עם משנה הצורה כן נותן תוצאות. בסופו של דבר הוא אפילו מתחיל לעשות פני אודו, ואודו וד”ר מורה זורחים ומאושרים כאילו הילד אמר את המילה הראשונה שלו, והולכים לחגוג, ומתפייסים, ואודו הולך אל קווארק ומדבר איתו על כמה זה משמח אותו להיות אבא ואיך הוא הולך ללמד את הילד דברים ואיך הוא השלים סוף סוף עם זה שהפך לאדם ו…

יותר מדי סוכר, אה? בשלב הזה ברור שעוד רגע הולך על הילד. אם כי עדיין לא ידעתי אם בגלל שהוא יגדל להיות טינאייג’ר מורד, או שהדומיניון יבואו לבקר, או משהו אחר.

בינתיים אצל קירה הלידה סוף סוף מגיעה ואנחנו מקבלים הצצה לתוך חדר הלידות ולאיך נראית לידה באג’ורית - וכאן מגיע קרדיט לסדרה שהחליטה לשבור את קלישאות הלידה-שכולה-צרחות. אצל הבאג’ורים הפואנטה היא להיכנס לטראנס של רוגע (שמלווה בהפרשות של חומר הרדמה טבעי של הגוף או שקרכלשהו) וכתוצאה מכך או’ברייאן וקייקו משתתפים באיזה טקס שנראה מטופש של נגינה-בזמן-הלידה אבל בעצם הוא לא מטופש בכלל. רק מה, מרגע שגם שאקר מגיע, הוא ואו’ברייאן מתחילים להתקוטט ולהרוס לקירה את האווירה. זה גורם ללידה להיעצר בפעם הראשונה, וכמעט להיעצר בפעם השניה אחרי שבוע, עד שהיא צריכה לגרש את שניהם החוצה. כשנותנים להם לחזור מגיע אחד מהרגעים הקומיים הטובים ביותר בסדרה עד כה, כששני החבר’ה האלו שממש לא סובלים אחד את השני מנסים להיות מנומסים ולתת לכל אחד להיכנס קודם ובסוף קייקו צועקת על שניהם, והם מנסים להיכנס ביחד ושאקר מורח את או’ברייאן על הדלת.

הלידה עוברת בשלום, תודה ששאלתם.

אה, כן, מה עם הילד של אודו? מה לדעתם? הקרינה שקרכלשהו שפגעה בו בתחילת הפרק מתגלה כקטלנית בטווח הארוך למרות שבאשיר חשב שהצליח לטפל בה, והילד מת בזרועות של אודו שאומר כמה חבל כמה חבל רציתי ללמד אותך לעוף כמו עיט… רגע אחד. במקום למות, הילד מתמזג בידיים של אודו, נכנס לו לגוף, ואז קורה ממבו-ג’מבו כלשהו שכתוצאה ממנו הילד ככל הנראה מת לגמרי (הוא לא מוזכר בתור משהו ש”חי בתוך אודו” או משהו דומה) אבל אודו חוזר להיות משנה צורה והופך לעיט המדובר בעצמו. זה דאוס אקס מאכינה מרגיז, אבל אני מניח שזה היה צריך לקרות משהו, וזה נותן לשחק של אודו את המשימה הבלתי אפשרית לחלוטין של לעשות פרצוף שתופס בו זמנית את הרגש של “הילד שלי כרגע מת לי בידיים” יחד עם “חזרתי כרגע להיות משנה צורה”.

והפרק עושה עוד משהו יפה בסופו, כשאודו מדבר עם קירה והיא מדברת על הקושי שהיה לה למסור את הילד לקייקו ואו’ברייאן. פחדתי בהתחלה שמה שיהיה הוא שהילד יימסר ומבחינת קירה אלו יהיו עסקים כרגיל, וזה גם מה שתוכנן בהתחלה; השחקנית של קירה (שכמובן, זה עתה ילדה בעצמה) היא זו ששינתה את זה, מה שלטעמי טוב פי עשרות מונים, וגם נותן לקירה ואודו משהו משותף להיות עגומים לגביו.