אחרי שני פרקי אמצע העונה הבומבסטיים הגיע הזמן לפרק קליל והומוריסטי שהיה יכול באותה מידה להופיע גם בכל עונה קודמת.

אז זהו, שלא בדיוק. הפרק הזה מתחיל בתור פרק קליל והומוריסטי, ופתאום קופץ לו לכיוון שונה לחלוטין, ועושה את זה בצורה מאוד מוצלחת. עד כמה מוצלחת? אני חושב שמצאנו את פרק באשיר הטוב ביותר בסדרה, לפחות עד עתה. עד עכשיו התחושה הייתה שיש איזה חור בדמות של באשיר, שלא לגמרי ברור מה אמור למלא אותו; והפרק הזה ממלא אותו בעזרת הברקה שהכותבים חשבו עליה בערך שתי דקות לפני תחילת צילומי הפרק, אבל מרגישה כאילו היא תוכננה כבר מתחילת הסדרה.

אנחנו מתחילים עם עלילת המשנה, ששייכת הפעם לרום והיא סוג של נקודת שפל מצערת למדי. רום מאוהב בליטה; בפרק הנוראי ההוא של Let He Who Is Without Sin כבר ראינו שליטה מאוהבת ברום; אז למה לא קורה משהו? אה, כי רום הוא הגבר אז הוא חייב ליזום, וליטה מחכה ומחכה וכלום לא קורה חוץ מגמגומים נבוכים שלו בכל פעם מחדש.

דבר כזה יכול להתקבל בברכה בפרק אם המסקנה היא שליטה - בבירור האקטיבית והאסרטיבית יותר מבין השניים - היא זו שצריכה ליזום. אבל זו לא תהיה המסקנה ולכן כל קו העלילה הזה הוא ממש מעצבן. לא נורא, העלילה הראשית מפצה על זה בגדול. הדבר הטוב ביותר שיוצא לנו מעלילת המשנה הוא שאני מקבלים תשובה למשהו שתהיתי עליו הרבה, הרבה זמן - איך מישהו כמו רום בכלל היה נשוי ויש לו ילד? קווארק מזכיר לרום את כל הסיפור (שרום מן הסתם לא שכח אבל דווקא מתאים לקווארק לתאר בפרוטרוט דברים מכאיבים כאלו למי שכבר מכיר) - אצל הפרנגים מי שרוצה ילד פשוט חותם על חוזה נישואים עם האבא של הנקבה, במקרה הזה חוזה סטנדרטי של חמש שנים. זה מסביר את נוג, אבל רום המסכן רצה יותר - הוא התאהב באמא ורצה להאריך את החוזה ובסוף קיבל איזו גרסה טראגית של יעקב ורחל כשהאבא מרמה אותו והאמא עוזבת אותו לטובת מישהו אחר. רום המסכן.

בעלילה הראשית, אנחנו מתחילים עם או’ברייאן ובאשיר עושים את מה שהם תמיד עושים - משחקים הטלות חצים, ואו’ברייאן קורע את באשיר (“לא הפסקתי להיות In the zone, פשוט נתתי לך הזדמנות להשוות”) אבל צריך להסתלק כי אופס, יש לו תינוק שאשתו מטפלת בו אז הוא מאיל בטובו להקדיש לבת הבכורה שלהם קצת זמן. איש משפחה למופת, לעומת באשיר שהוא לא בדיוק הטיפוס המשפחתי לדבריו.

האידיליה הזו נשברת כשפתאום מגיע איזה לואיס צימרמן ומציע להפוך את באשיר לבן אלמוות. בשלב הזה אפילו מי שבקושי ראה קומץ פרקים של Voyager קופץ בהתלהבות, כי מי שמשחק את צימרמן הוא השחקן של הדוקטור ב-Voyager, ולא במקרה; הדוקטור הוא הולוגרמה שתוכנתה על ידי צימרמן ומתבססת עליו (מראה + אופי מחורבן במיוחד) ומיועדת לתת מענה רפואי לטווח קצר במקרי חירום שבהם אין רופא זמין (למשל, שבע העונות של Voyager). ההצלחה הכבירה של התוכנה גרמה לכך שעכשיו ירצו לבנות תוכנה לטווח ארוך, ואותה רוצים לבסס על באשיר.

מה זה אומר, לבסס אותה על באשיר? בעיקר לתחקר אותו ואת כל הסובבים אותו תיחקור ארוך כדי לכוונן את הבינה המלאכותית של התוכנה בהתאם. זה רעיון… נחמד לפרק, עם הופעת אורח כיפית; לא נראה שהולך להיות פה משהו מלבד הומור בסיסי למדי. זה אכן המצב בהתחלה, ובשלב הזה הפרק נשלט על ידי השחקן של צימרמן ללא עוררין כשהשיא הוא סצינה שבה הדוקטור מופעל ומתחיל להתלונן על זה שאידיוט כמו באשיר מחליף אותו. אנחנו גם מתקשרים אל עלילת המשנה כשצימרמן רואה את ליטה ויוצא לציד בשיטות פיתוי מביכות במיוחד שמשום מה עובדות עד שבסוף הפרק כאשר שליטה כמעט עוזבת את התחנה עם צימרמן רום מצליח סוף סוף לאזור אומץ כדי לדבר איתה.

זה עדיין לא החלק הטוב של הפרק.

הייתי בטוח שהופעת האורח של צימרמן תהיה עיקר הפרק ושהוא יסוב סביבו - מעין Q-Less כזה. בחוכמה רבה, זה לא מה שהפרק עושה, וצימרמן אמנם מבדר אבל מתישהו נדחק הצידה לטובת התוכן האמיתי של הפרק.

לבאשיר יש רק בקשה אחת מצימרמן - תראיין את כל מי שאתה רוצה, רק לא את ההורים שלי. בבקשה אל תביא לפה את ההורים שלי. רק זה. תודה. כמובן שצימרמן הוא אסהול שמייד מביא את ההורים של באשיר במעבורת הראשונה. המבוכה האדירה של באשיר בסצינת הפגישה שלו איתם אצל סיסקו גרמה לי לחשוב שהופה, הפרק הולך להפוך לסרט “פגוש את ההורים המביכים” סטנדרטי, וזה בהחלט נראה ככה - האמא של באשיר נראית אחלה, אבל האבא הוא באופן די מובהק לא יוצלח. וזה מעניין, כי הרי כדור הארץ הוא גן עדן; איך אפשר להיות לא יוצלח בגן עדן? ובכן, נראה שהאבא מנסה להתעסק בכל מני עיסוקים שונים ומשונים ולא מצליח באף אחד מהם - אבל זה לא באמת מסביר מה הולך פה. הטינה של באשיר להורים שלו היא פסיכית - בשיחה פרטית שלו איתם אנחנו רואים התנהגות שלו שלא ראינו עד כה בשום צורה. הג’מהדר הזה שבאשיר תקע לו סכין בצוואר בפרק הקודם? נראה שבאשיר שונא את ההורים שלו אפילו יותר.

מה הולך כאן? ובכן, הפרק לא מסתיר מאיתנו שלבאשיר ולהורים יש סוד, שבאשיר מזהיר אותם לא לחשוף לצימרמן, והאבא מזכיר לו שהם עלולים ללכת לכלא בגללו. אז כמובן שהסוד חייב להיחשף כדי שהפרק יתקדם, מה שמוביל לאחת מהסצינות המטופשות ביותר בסדרה - ההורים באים אל באשיר במעבדה של צימרמן כדי להתנצל, והאבא פשוט אומר את הסוד - אומר “אף פעם לא נעשה משהו כמו לגלות שעברת שדרוג גנטי בתור ילד” והאמא מחרה-מחזיקה אחריו שבמשך 25 שנים הם שמרו בסוד את השינוי ב-DNA שבאשיר עבר והם לא הולכים לגלות את זה עכשיו. לכל הזוועה הזו באשיר פשוט מקשיב בפרצוף תוהה, ואז מגלים שזה בכלל לא באשיר אלא באשיר-הולוגרמה ובעצם או’ברייאן וצימרמן שמעו את כל השיחה הזו.

כן, זה היה מטומטם. ממש ממש מטומטם. אף אחד לא אוהב דיאלוגים שבהם דמות אחת אומרת במפורש לשניה משהו ששתיהן יודעות היטב ואין צורך להכביר עליו מילים. בפרט בעניין כל כך רגיש. גם הסדרה מודעת לזה. היא ניסתה לתרץ את הסיבה שההורים מדברים באופן מפורש בכך שהם אומרים שהם רוצים שלא תהיה שום אי-הבנה בקשר למה שהם לא הולכים לגלות לצימרמן, אבל ברצינות - מישהו חושב שהם היו צריכים לדבר על זה במפורש? לא? בסדר גמור. הסיבה שהסצינה הזו קיימת היא כי חייבים לחשוף את הסוד כדי לקדם את הסיפור, ואין כנראה דרך יפה לעשות את זה. סלחתי.

וכאן הפרק לוקח תפנית חדה מהכיוון הקומי לכיוון הדרמטי, אפילו טראגי. ראשית, כי עכשיו באשיר ומשפחתו בצרות צרורות, אבל חשוב מכך - כי עכשיו כל העולם יודע שבאשיר הוא, כדבריו, “פריק”. טאבו. יצור מוקצה מחמת מיאוס. למה, בעצם? עבורי, בתור מישהו עם קצת נסיון במד”ב, הסיטואציה לא מפתיעה אותי - יש כל מני דברים שהם טאבו ביצירות מד”ב שונות ומשונות, בגלל הסכנות הפוטנציאליות שלהם; למשל, יצירה של בינה מלאכותית זה טאבו נפוץ למדי. טאבו על הנדסה גנטית הוא ספציפית משהו שמקובע היטב בקאנון, כבר מהפרק Space Seed של TOS שהציג את חאן - על-אדם מהונדס גנטית שהיה סוג של המקבילה של היטלר במלחמת העולם השלישית (ליתר דיוק, במשהו שמכונה The Eugenics Wars וב-TOS התייחסו אליו בתור מלחמת העולם השלישית אבל זה השתנה מאז). במילים אחרות, למין האנושי כבר היה ניסיון מאוד מאוד כואב עם הנדסה גנטית והשימושים שלה לרעה - לא פלא שזה הפך לטאבו למרות היתרונות האדירים האפשריים. לתקן מחלות גנטיות? מותר. להשביח גנטית? אסור. כל מי שמושבח גנטית, נאסר עליו בחוק לשרת בסטארפליט או להיות רופא (ומי יודע מה עוד), גם אם זו בכלל לא אשמתו. או’ברייאן אולי היה שומר את זה בסוד אבל גם צימרמן שמע, והוא מחוייב לדווח (ובפרט אפשר לשכוח מכל עניין הבאשיר-הולוגרמה שלא מוזכר יותר בפרק, אבל למי אכפת).

כמעט משום מקום הסדרה מפילה עלינו דילמה מוסרית לא פשוטה, שאין בה מנצחים ומפסידים או צודקים וטועים. איך כזה דבר יכול להיפתר? מן הסתם, לא על ידי העפת באשיר מהסדרה. בשיחה שלו עם או’ברייאן, או’ברייאן מצביע על כך שלא היה מקרה כמו של באשיר כבר יותר ממאה שנה, אז אין לדעת איך בדיוק הם יטפלו בזה. זה מעלה שאלה אחרת: איך בעצם קרה שבאשיר הוא כל כך חריג? הסיפור שהוא מספר לא נשמע חריג - הוא היה “איטי” בתור ילד, אפילו מאוד, ואז ההורים לקחו אותו לאנשהו מחוץ לפדרציה, הוא עבר סדרת טיפולי ממבו-ג’מבו, והופס - מכאן ואילך הוא היה סופר-חכם, סופר-מוכשר וסופר-הכל. הם עברו לגור במקום אחר, טאבולה ראזה, וכשאו’ברייאן תוהה אם אף אחד לא חשש, באשיר אומר לו במרירות ש”אין סטיגמה שמקושרת להצלחה”. זה נכון בחברה שלנו כיום, אבל האם זה יהיה נכון גם בחברה שעברה את הטראומה של חאן? לא בטוח. מכל מקום, הייתי מצפה שיהיו עשרות מקרים כאלו בשנה, לא אחד במאה שנים.

מה שאני באמת אוהב בטוויסט הזה הוא את האופן שבו הוא מתלבש מושלם על הדמות של באשיר. כאמור, לא היה פה תכנון מראש - הכותבים חשבו על הפרק הזה פחות או יותר בזמן אמת. עם זאת, עכשיו כשמסתכלים על באשיר המעצבן של העונות הראשונות, מה אנחנו רואים? מישהו שמנסה לשחק את המשחק העדין של לא לחשוף עד כמה הוא יותר מוכשר מהממוצע, ועדיין לגרום לסביבה לכבד אותו מספיק. DS9 היא הפעילות המקצועית הראשונה של באשיר; אין פלא שבהתחלה הוא עדיין מגשש ומפשל. ולפני כן? כל מני דברים ששמענו עליו בחטף בשלבים מוקדמים יותר בסדרה - שבהתחלה הוא רצה לשחק טניס ולא להיות רופא, או זה שהוא בכוונה לא סיים במקום הראשון בלימודים שלו - מסתדרים קצת יותר טוב (האמנם? מה, שחקן טניס מקצועי ייבדק פחות בקפדנות מאשר רופא? טוב, בפרק עצמו בכלל לא מתייחסים לעניינים הללו).

בשלב הזה של הפרק יש לנו שלוש בעיות לתהות לגביהן: 1) איך אנשי DS9 יקבלו את באשיר החדש? 2) איך באשיר ייצא מהתסבוכת המשפטית? 3) הכי חשוב - מה יקרה עם באשיר וההורים שלו? האם סוף סוף יטפלו בפצע הפתוח הזה?

הפרק מחליט לנקוט בגישה האופטימית ביותר האפשרית, בערך. את דעתם של אנשי DS9 רואים בשיחה של באשיר עם או’ברייאן. כזכור, אם יש גזען של ממש בתחנה, זה או’ברייאן. או’ברייאן הוא גם האדם הקרוב ביותר לבאשיר, כך שדעתו היא החשובה ביותר, והיא די חד משמעית - מבחינת או’ברייאן באשיר הוא לא זיוף, לא אכפת לאו’ברייאן כמה שדרוגים גנטיים באשיר עבר, ושום דבר ממה שבאשיר קיבל לא קשור למה שהופך אותו לבן אדם. מה שנחמד פה הוא שבתחילת הסדרה או’ברייאן לא סבל את באשיר; ה”בן אדם” שאו’ברייאן בעדו התפתח במהלך הסדרה עצמה (בין היתר בזכות או’ברייאן).

הסצינה שבה באשיר מתעמת עם הוריו היא אפילו טובה יותר, כי מצד אחד באשיר בוודאי צודק וקורע את הלב לשמוע אותו אומר להורים שהם החליטו שהוא כישלון כבר בגיל שש. מצד שני, אני יכול מאוד להזדהות עם מה שהאמא אומרת בתגובה להאשמות שהם התביישו בו:

  • AMSHA:
    You don't know. You've never had a child. You don't know what it's like to watch your son. To watch him fall a little further behind every day. You know he's trying, but something's holding him back. You don't know what it's like to stay up every night worrying that maybe it's your fault. Maybe you did something wrong during the pregnancy, maybe you weren't careful enough, or maybe there's something wrong with you. Maybe you passed on a genetic defect without even knowing it. You can condemn us for what we did. You can say it's illegal or immoral or whatever you want to say, but you have to understand that we didn't do it because we were ashamed, but because you were our son and we loved you. "

אחרי זה באשיר ואמא שלו מתחבקים, אז זה סוג של השלמה ביניהם; אבל מה עם האבא? הוא יצטרך לשלם מחיר קצת יותר ישיר. כשבאשיר בא בבוקר אל סיסקו כדי לגלות לו בעצמו את הסיפור להתפטר הוא מגלה שההורים שלו כבר הקדימו אותו, וסיסקו כבר דיסקס עניינים עם קצין הסטארפליט הרלוונטי והם הגיעו ל”עסקה”: האבא הולך לכלא לשנתיים, ובאשיר נשאר בשירות באופן חוקי. או’ברייאן צדק - מכיוון שמקרים כאלו כל כך נדירים, אפשר לטפל בהם בעזרת קומבינה שלא מצייתת לחוק היבש. זו כנראה נקודת התורפה הגדולה של הפרק - אין שום הגיון בכך שבאשיר יהיה עד כדי כך נדיר - שום דבר בסיפור שלו לא מונע מאיתנו לחשוב שלא יהיו עשרות מקרים כמו שלו כל שנה - ולכן הפתרון הזה הוא סוג של דאוס אקס מאכינה, אבל כזו הכרחית אם רוצים שבאשיר יישאר בסדרה.

כמובן, באשיר מתנגד לכך שהאבא יילך לכלא (הוא חשב שאם הוא יתפטר בשקט זה יהיה סוף הפרשה), אבל זו ההזדמנות של האבא לקחת אחריות על משהו בחיים שלו, ולכן באשיר בסוף מתרצה ומדבר על כך שיבוא לבקר אותו בכלא (בניגוד למה שהלך בחמש השנים האחרונות שבהן באשיר לא ביקר את הוריו אפילו פעם אחת).

אחד מהדברים הנחמדים בלראות את הפרק שוב בשביל לסכם אותו הוא להיתקל ברמזים שפספסתי לגמרי בצפיה ראשונה. בסצינה הראשונה בפרק באשיר ואו’ברייאן משחקים חצים, באשיר מדבר על כמה הוא לא איש משפחה ונרתע מכך שאו’ברייאן אומר לו שיהיה אבא טוב - עכשיו כבר ברור למה - ואו’ברייאן מדבר על איך שהוא נותן לבאשיר לנצח. הפרק נגמר בכך שהם שוב משחקים חצים, ואו’ברייאן שוב מנצח, ופתאום נופל לו האסימון שבאשיר נתן לו לנצח - לא עכשיו, אלא במהלך כל הסדרה. הוא דורש מבאשיר לשחק באמת לרגע. התגובה שלו למה שבאשיר עושה היא סיום הומוריסטי מושלם לפרק - הוא לוקח את באשיר, מרחיק אותו מאוד מאוד מהלוח, ואומר

  • O'BRIEN:
    All right. From now on you play from over here. I play from up here. And if that doesn't work, we'll try a blindfold."