אנחנו מתחילים עם קירה מתרגשת שאין דברים כאלו מאורח שעומד להגיע. מי זה יכול להיות? ממי קירה התלהבה ככה בעבר? ודק ברייל? אה, כן, אופס. קאי ווין? אה, כן, אופס. אז מי נשאר? טקאני גאמור. רגע, מי? קרדסי? למה לכל הרוחות קירה שמחה כל כך שמגיע לבקר אותה קרדסי?

חזרה לתחילת עונה 3, ל-Second Skin, שם הקרדסים חטפו את קירה וגרמו לה להאמין שהיא סוכנת רדומה קרדסית שהתחזתה לבאג’ורית והיא בעצם הבת של איזה טקאני גאמור. בסוף התברר שהכל היה מזימה כדי להפיל את גאמור עצמו, שהיה ראש המתחרת האנטי-ממשלתית הקרדסית; מה קרה לבת האמיתית שלו, אף אחד לא יודע, אבל קירה הפכה למעין תחליף בת עבורו והוא הפך למעין תחליף אב עבורה, ועבורנו - עוד דוגמה יפה לקרדסי “לא שגרתי” (מאז כבר קיבלנו את הרושם שקרדסים סטייל דוקאט הם לא מייצגים טובים של הקרדסים, רק של הכוח הצבאי/פוליטי שמצליח להשתלט עליהם בקלות).

קירה בונה על גאמור שיוביל את המהפכה האנטי-דוקאטית, אבל יש לו תוכניות אחרות - למשל, למות. כי מחלה סופנית ונשארו לו ימים ספורים. אז למה הוא בתחנה? שתי סיבות. ראשית, כדי לזמר כמה שיותר מידע על הקרדסים לפדרציה, אבל הרי הוא יכל לכתוב את הכל מראש ופשוט לשלוח להם, אז זה סתם תירוץ. הוא שם בגלל קירה וכי הוא לא רוצה למות לבד.

איזה פרק מבאס צפוי לנו.

אני מאוד מעריך את הסדרה על הבחירה העלילתית שלה כאן. במקום פרק “בואו נעשה שמות בממשלה הקרדסית החדשה”, הנגיעה הראשונה בקרדסים מאז התעלול של דוקאט היא למטרות אכזבה, התפכחות ואובדן. הבעיה היא שזה יוצר פרק שמרגיש לי קצת מניפולטיבי מדי בכל הנוגע לפריטה שלו על הרגשות. למרות שמנסים לאזן קצת עם הופעת אורח דוקאטית. המניפולציה היא בראש ובראשונה באופן הדי גס שבו עושים לנו פלאשבקים לקירה בימי המחתרת העליזים - ספציפית באותה הפעם שבה אביה נפגעה מהתקפה קרדסית והיא עזבה אותו כדי לצאת לנקום מתוך הנחה שעד שהיא תחזור הוא כבר יתאושש, וכשהיא חזרה הוא כבר מת, ומבהירים לה איך בקשתו האחרונה הייתה שהיא תהיה לצידו, וכו’ וכו’. זה קצת יותר מדי בשבילי. עם זאת, הפרק לא מכה רק בפטיש עלילתי כביר שכזה - יש סצינה מקסימה בהתחלה שבה קירה מטפלת בתינוק של או’ברייאן וקייקו כשהיא מדברת עם גאמור, והפרק לא חש צורך לומר לנו במפורש שהנה, זו המשפחה של קירה - תינוק שהוא לא שלה, ואב שהוא לא שלה. זה היה יפה.

אבל כאמור, מכיוון שלראות את קירה יושבת מול מיטה של קרדסי גוסס במשך פרק שלם זה יותר מדי, דואגים לנו להפוגות. ראשית, לביקור של ספינת קרב ג’אמהדרית חדשה ומגניבה ועשויה CGI נוצץ - תנו לי לנחש שזו לא הפעם האחרונה שבה נראה אותה. הפעם היא בסך הכל מביאה ל-DS9 את דוקאט, יחד עם ידיד - וורטה בשם וואיון. רגע, מאיפה הוא נראה לי מוכר? זה לא הפרנגי המנייק הזה, בראנט? לא… אולי זה הקריפ ההוא שרצה לשכב עם קירה ב-Meridian והדחקנו אותו חזק חזק? גם לא… אה, אני יודע! ראינו אותו ב-To The Death! הוא היה הוורטה הזה שהיה ממש מוצלח אבל חיסלו בסוף הפרק! עושה רושם שההפקה של DS9 החליטה שמכל הוורטה עד כה הוא היה בקלות הכי מוצלח וחבל לוותר עליו, אז בואו נמציא כזה קטע שלכל וורטה יש הרבה עותקים משובטים, למה לא. אני זורם.

מה דוקאט ושות’ רוצים? להשתיק את גאמור, מן הסתם. רצוי גם שיחזור איתם לקרדסיה. הם לא רוצים לעשות את זה על ידי התקפה ישירה על DS9, למרות שאני בטוח שהתקפה כזו כבר בתכנון - אני מניח שהדומיניון לא מוכנים לפעול על פי הגחמות של דוקאט (שהוא אישית מי שיכול להיפגע הכי קשה מהמידע של גאמור) ולהיכנס לקרב בצורה שלא הכי מתאימה להם. אז גם עם זה שדוקאט פשוט הולך לגאמור ומנסה לשכנע אותו לבוא (כולל קלף ה”אני יודע איפה הבת שלך”) ונכשל קשות אני בסדר.

אז דוקאט מנסה עוד דברים. למשל, ללכת לקירה עם לכלוך על גאמור. השילוב של קירה ודוקאט הוא בקלות אחד מהדברים הטובים בסדרה. הוא היה כזה ב-Civil Defense כשהם היו על תקן אויבים, והוא היה כזה ב-Indiscretion וב-Return to Grace כשהם היו על תקן משתפי פעולה זמניים, ועכשיו כשהם חזרו להיות אויבים ויש להם את המטען של הפרקים הללו, הסצינה המשותפת שלהם בכלל נפלאה. דוקאט כמעט חוטף כוס בפרצוף, ואז חוטף מבט חודר של קירה שכנראה הוא היה מעדיף כמה כוסות בפרצוף במקומו, ונמלט. אבל האפקט פועל - קירה קוראת על פשעי מלחמה אלו ואחרים שגאמור היה מעורב בהם בתור חייל פשוט, וזה גורם לה להחרים אותו.

דוקאט כמובן מנסה גם להרעיל את גאמור, ונכשל בצורה מביכה כשהבקבוק המורעל פשוט מתגלה, וסיסקו הזועף בא אל דוקאט ואל וואיון שיושבים להם אצל קווארק ודורש מדוקאט לשתות. כמו עם קירה, כך גם לסיסקו יש עבר של להיות אויב ואז בן ברית של דוקאט, ומעניין להשוות את הסצינות של סיסקו ושל קירה איתו. תנחשו מי יותר מוצלחת. מה שכן, וואיון מציל את הסצינה בכך שהוא מתחיל לצחוק על האינטריגות הקטנות והמטופשות של הזוג הזה ואז שותה בעצמו את כל הרעל. כי וורטה חסינים וכאלה. וואיון משעשע. אמנם, משעשע באופן כזה שגורם לנו לרצות להשמיד את כל הוורטה מהגלקסיה כאילו אנחנו קלינגונים והם טריבלים, אבל משעשע.

הסיום מתבקש - נדרש שכנוע של אודו ושכנוע של באשיר וזכרון המוות של אבא שלה, אבל קירה חוזרת בה ויושבת לצד גאמור ברגעיו האחרונים. ואז מספרת על הכל לבאשיר, במונולוג שעם שחקנית קצת פחות טובה היה מרגיש לי מניפולטיבי הרבה יותר מדי. אבל כאן זה עובד לא רע. אנחנו מסיימים עם דוקאט שרוצה לפחות לקבל את הגופה, שיהיה מה להציג לחבר’ה בבית, אבל אופס, מאוחר מדי גם בשביל זה - קירה כבר קברה אותו ליד הקבר של אביה.

הפרק הזה מאוד הזכיר לי את Nor the Battle to the Strong - גם פה יש לנו תערובת יפה של הצגה מאוד לא הירואית של מוות עם הצלקות שנשארות על לוחמים גם בקרבות שהם עברו ללא פגע. כבר מ-Duet אנחנו מרגישים עד כמה טראגי לשני הצדדים היה כל עניין הקרדסים ובאג’ור, והפרק הזה מזכיר לנו את זה שוב. ומכיוון שלכו תדעו מה הקרדסים מתכננים בעתיד והאם הם הולכים לחזור שוב על אותה טעות, המסר של הפרק הזה אפילו יותר חד. אחלה פרק. לא רוצה לראות אותו שוב אף פעם.