אחרי המהומה של תחילת העונה, הגיע הזמן המוצדק לפרק הומוריסטי שיאפשר ירידת מתח. אז קיבלנו פרק “פגוש את ההורים” סביב החתונה של וורף ודקס. עם מסיבות והכל כאילו אנחנו בימי Fascination העליזים. האם זה עובד טוב? זה עובד לא רע. ההומור בפרק חביב, הריקוד הפרנגי של נוג (מאולתר!) גונב את ההצגה, יש בו שלל ניואנסים חביבים (מרטוק בוהה בכדור הבייסבול של סיסקו; סיסקו מציל אותו ברגע האחרון) ורגעי הומור-בואו-נתעלל-בדמויות כיפיים (או’ברייאן ובאשיר הם הקורבנות הפעם). וקו העלילה המרכזי? הוא סביר, ואפילו נותן לנו סצינת דקס-סיסקו יפה.

אבל הפרק הזה, שלפני כמה שנים היה נראה לי זניח-בכוונה ולא הייתי מתייחס אליו יותר מדי, הופך להיות הרבה יותר מעניין כשבוחנים אותו לאור - נו, אתם כבר יודעים - הקלינגונים של דיסקברי (ואולי כדאי לומר, למען הדורות הבאים, הקלינגונים של העונה הראשונה של דיסקברי? לכו תדעו אם המצב ישתפר). הפרק הזה עוסק בדיוק בדברים שאותם ראינו אצל הקלינגונים של דיסקברי - תחושת העליונות הגזעית שלהם, ההשלטה של התרבות, המנהגים ההזויים שלהם - והכל נעשה כאן הרבה יותר טוב. הפרק אפילו מנסה לתקן קצת קלקולים קודמים בכל הנוגע למעמד הנשים בחברה הקלינגונית ונותן להן את תפקיד הסמכות העליונה של הבית הקלינגוני - זה… זה לא הרבה, אבל מצד שני זה לא שהחברה הזו מוצגת באור חיובי במיוחד.

הבעיה היא שבתוך כל זה, וורף ודקס טיפה הולכים לאיבוד. קוי העלילה שלהם בפרק הזה הם חלשים יחסית, וזה ה”מסביב” שעשוי מוצלח.

אנחנו מתחילים עם אישוש שאכן, חוזרים לסטטוס-קוו: סיסקו הוא שוב הקפטן של DS9, קירה שוב הסגנית שלו, המלחמה לא נגמרה אבל “כרגע היא רחוקה מאוד”, והתחנה מוקפת מכל עבר בספינות של הפדרציה. כדי להשאיר את מרטוק בתמונה ממנים אותו למפקד עליון של צי שקרכלשהו. בשלב הזה מרטוק הוא אורח מכובד בכל פרק, והוא ממלא תפקיד חשוב - זה הקלינגון ה”אותנטי” הראשון שמקבל כמות כזו של זמן מסך, להבדיל מתפקידי אורח פה ושם או וורף עצמו שהוא לא בדיוק קלינגון טיפוסי. כמו רוב דמויות המשנה של DS9, מרטוק הוא הצלחה גדולה - גם שחקן טוב וגם דמות מעניינת שמשתפרת מפרק לפרק. זוכרים איך לפני חצי עונה בקושי לא היה לנו לא את וואיון (טוב, חוץ מההופעה האחת שלו ב-To the Death) ולא את מרטוק (טוב, חוץ מהמשנה צורה שהתחזה אליו, אבל זה לא נחשב והדמות באמת לא הייתה מעניינת במיוחד אז)? הרבה סדרות צוברות עוד ועוד דמויות משנה עם הזמן; הסדרות הטובות משלבות אותם עוד ועוד, והסדרות הפחות טובות - טוב, לעתים קרובות הורגות אותם בסיטונאות.

אבל כמובן שזה לא תמיד מצליח. למשל אלכסנדר, שאנחנו פוגשים בסצינה הבאה בשיחה עם וורף ודקס שמתמקדת שוב פעם בכמה שהוא לא יוצלח בתור חייל אבל סבבה. זו בבירור לא דמות שעובדת טוב. אזרח חסר הכשרה צבאית מתאימה שמשחק אותה חייל? קיבלנו את זה עם ג’ייק סיסקו ב-Nor the Battle to the Strong וזה היה פרק נפלא וזה כבר כנראה לא הולך לקרות עם אלכסנדר. אז הסדרה נפטרת ממנו כאן בצורה ידידותית ושולחת אותו לשרת על ספינה אחרת - לא יהרגו לנו אותו, אבל גם לא נשמע ממנו שוב. הסיבה העיקרית לקיום שלו בפרק הוא עוד קצת בדיחות “אני קלינגון אבל בעצם אני לא יודע כלום על קלינגונים חה חה חה” ותירוץ עבור דקס, מכיוון שהוא עוזב בקרוב, למה לרוץ ולעשות את החתונה של וורף ודקס כאן ועכשיו, בלי לחכות להורים של וורף, או לצוות של האנטרפרייז (לא כל השחקנים היו פנויים להופעת אורח קצרצרה) או כל דבר אחר.

למעשה, זו הפעם הראשונה שנראה שלדקס יש בכלל מקום לקבוע דברים במערכת היחסים הזו. וורף תכנן את החתונה בקרונוס אחרי המלחמה (פחחחחח) ואילו דקס רוצה כאן ועכשיו ולא מוטרדת מהקשיים הלוגיסטיים כי וורף ממילא כבר ארגן את הכל מראש או משהו. באופן כללי, הגישה של דקס לחתונה הזו היא “יהיה בסדר” ו”נזרום” ו”הקלינגונים האלה עם השטויות שלהם”. הגישה של וורף היא הפוכה. תזכירו לי שוב למה הם זוג? אה, כן, זה מה שהפרק רוצה להתעסק בו. ספוילר: גם בסוף הפרק זה עדיין לא יהיה ברור.

כמו כן: אודו רואה את דקס וקירה במסדרון ונמלט מהן בזריזות. זה אך סביר שיהיה כך - בעצם, מאז סדרת התהפוכות ששניהם ידעו החל מהסיום של Children of Time שום דבר מהמשברים שלהם לא נפתר, ורק התווספו עוד ועוד. ספוילר: עד סוך הפרק זה ייפתר, אבל לאף אחד לא יהיה ברור איך, בעצם, כי הסדרה מטאטאת את זה מתחת לשטיח. זה מרגיז אותי, זה הרגיז את השחקנים של קירה ואודו, וזה צריך להרגיז את כולם.

בתור ההפוגה הקומית של הפרק יש לנו את “מסיבת הרווקים” של וורף שנמשכת לכל אורכו, וכמובן מתגלה בדיוק בתור מה שאפשר לצפות לו מקלינגונים - מערה חשוכה עם לפידים שבוערים בחום בלתי נסבל, צום ממושך וכל מני אתגרי כוח וסבל שונים ומשונים שמערבים בעיקר את או’ברייאן ובאשיר בכל מני סצינות עינויים מזעזעות וסצינת “בואו תשברו את הצום כי החתונה מבוטלת וואו איזה מנות יפות הזמנתם אצל קווארק רגע סטופ סטופ החתונה לא מבוטלת אל תעזו לגעת באוכל”. שזה מאוד נחמד אבל היי, אתם זוכרים מתי לאחרונה או’ברייאן ובאשיר אשכרה עשו משהו מלבד להיות דמויות נחמדות ברקע? זה בזבוז כביר ומתמשך של או’ברייאן, וגם לבאשיר מגיע יותר.

החלק הדרמטי של הפרק שייך לדקס ולסירלה, ראשת הבית של מרטוק (ואשתו) שהיא זו שאמורה “לקבל” את דקס אל המשפחה. כמיטב סרטי הפגוש-את-ההורים היא כמובן נגד ומחפשת את דקס בכל דבר, אבל יודעים מה, אני בעדה לפחות חלקית. בסצינה אחת דקס מבעירה נרות טקסיים קלינגוניים ולועגת לוורף שהמום מכך שהיא משתמשת ברפליקציה ולא בדבר האמיתי שישחרר קצת ולמה מה קרה. כשסירלה מגיעה ונוזפת בה על זה, זה כיף. כשדקס מנסה לסחוט אחר כך את סירלה עם “אופס אני יודעת היסטוריה קלינגונית יותר טוב ממך והמשפחה שלך לא באמת הגיעה ישירות מהקיסר” זה כיף. כשדקס נותנת לסירלה בוקס זה… רגע, קצת קפצתי קדימה.

אולי הסצינה הכי מעניינת בפרק היא זו שבה וורף מדבר עם מרטוק, מייד אחרי שמתברר שסירלה באה לפה כדי להוציא את דקס רע ולבטל את כל העסק:

  • WORF:
    You never told me that your wife was opposed to this marriage.
  • MARTOK:
    Sirella is a woman of strong convictions. She believes that by bringing aliens into our families we risk losing our identity as Klingons.
  • WORF:
    That is a prejudiced, xenophobic view.
  • MARTOK:
    We are Klingons, Worf. We don't embrace other cultures, we conquer them. If someone wishes to join us, they must honour our traditions and prove themselves worthy of wearing the crest of a great House.
  • WORF:
    Jadzia is worthy.
  • MARTOK:
    Of course she is. She is an honourable woman and a formidable warrior.
  • WORF:
    You should say that to Sirella.
  • MARTOK:
    That's not such a good idea. I don't want her to think that I'm interfering in her domain.
  • WORF:
    Perhaps I should speak with her. Coming from me, it would not seem like a challenge to her authority.
  • MARTOK:
    I wouldn't do that if I were you.
  • WORF:
    Why?
  • MARTOK:
    Well, the truth is, she doesn't like you that much either.
  • WORF:
    Me.
  • MARTOK:
    Don't let that bother you I had every right to bring you into the family and she's accepted the fact that there's nothing she can do about it.
  • WORF:
    How comforting.
  • MARTOK:
    And they say that you have no sense of humour.

העמדות שמרטוק וסירלה מציגים בפרק הזה מזכירות מאוד את אלו של הקלינגונים של דיסקברי; רק שכאן הם לא קריקטורות. ברור לנו שהם יתפשרו בסוף. ברור לנו שהם גם מצפים שהצד השני יתפשר, אבל גם ברור שאף אחד לא ילך פה למלחמה על הדברים הללו. זה לא הופך את העימות התרבותי למעניין פחות.

כמו כן, לג’ייק וקווארק היה דיאלוג קצרצר ונפלא שהכרחי לצטט:

  • JAKE:
    I sold my first book today.
  • QUARK:
    Really? How much did you get for it?
  • JAKE:
    It's just a figure of speech. The Federation News Service is going to publish a book of my stories about life on the station under Dominion rule.
  • QUARK:
    And they're not paying you?
  • JAKE:
    No.
  • QUARK:
    Well then, you have my sympathies and the first round of drinks is on the house.
  • JAKE:
    Really?
  • QUARK:
    No. It's a figure of speech.

כמו כן: סצינת מסיבה של דקס. רואים שהכותבים ישבו וחשבו לעצמם “הממממ, איך נוכל להפסיק עם המסיבות הנוראיות של TNG שבהן אנשים יושבים, שומעים מוזיקה קלאסית, מוחאים כפיים ואז מדברים בנימוס זה עם זה, ועם זאת עדיין לא להתקרב לשום גבול בעייתי הרי אנחנו תוכנית טלוויזיה בניינטיז”. אז במקום חשפן יש לנו רקדן אש. חשוף חזה. אבל הוא לוטננט בסטארפליט! אז זה בסדר! כמו כן דקס נמרחת עליו ברמה של “אם היינו בשנות האלפיים הם כבר היו שוכבים”. כמו כן נוג רוקד ריקוד פרנגי מאולתר. כמו כן אודו וקירה מתפייסים. כמו כן סירלה באה באמצע ורבה עם דקס ושולפת עליה סכין ודקס מרביצה לה ואקשן. כמו כן דקס רוקדת עם נוג ריקוד פרנגי מופרע!

רגע, מה זאת אומרת שאודו וקירה מתפייסים? אודו מגיע למסיבה, הוא וקירה מסכימים שהם “צריכים לדבר”, ואז הם נעלמים. קצת אחר כך המסיבה עוברת למוד “הבוקר שאחרי” עם פוקוס על דקס וכאב הראש הבלתי נמנע שלה, ורק אחרי כמה דקות פתאום מתגלה שאודו וקירה הסתגרו להם בחדר צדדי ודיברו כל הלילה ועכשיו מסתודדים כמו טינאייג’רים וזה היה יכול להיות ממש חמוד אלמלא - מה? ככה אתם סוגרים את כל הסיפור הזה? ובלי להראות לנו שום דבר? זה ממש לא רציני.

ההמשך די שבלוני: וורף זועם על דקס והשטויות שלה. החתונה מבוטלת. מרטוק מדבר על ליבו של וורף ואילו סיסקו מדבר על ליבה של דקס, וכולם נמלכים בדעתם וכנראה שדקס מתנצלת איכשהו בפני סירלה אבל לא רואים את זה על המסך כי צריך למהר לחתונה עצמה, ועושים חתונה וזה נחמד מאוד. הסוף.

אבל - אבל אני כן רוצה לציין לטובה את סצינת ה”סיסקו מדבר על ליבה של דקס”. זו אולי סצינה שנלקחת הישר מתבנית, אבל התוכן שלה הוא לא תבניתי - הוא משחק יפה על הדמויות המוכרות של סיסקו ושל דקס וההיסטוריה המשותפת שלהם, והסיטואציה המוזרה של דקס שמצד אחד היא מבוגרת בהרבה מוורף הילד ומצד שני היא ילדה בעצמה, והיפוך התפקידים שבו סיסקו הפך להיות המנטור של מי שהיה המנטור שלו, וכן הלאה. מערכת היחסים של סיסקו-דקס היא אולי הדבר הטוב ביותר שמערב את סיסקו בסדרה הזו.

אז מצד אחד, הפרק הזה הוא לא שעתה היפה של הסדרה. מצד שני - רוב הסצינות בו עובדות טוב בזכות נקודות החוזק המוכרות של הסדרה - דמויות מוצלחות, מערכות יחסים מעניינות בין הדמויות, וקצת הומור שעוד לא הרג אף אחד. העונה הזו ממשיכה להיות מוצלחת.