אוקיי, מה הקטע עם השמות הללו לפרקים. גרמתם לפרק הזה להישמע לא כמו ה”בחזרה לעתיד” המטופש שהוא אלא כמו פרק כבד ואפל שיעסוק בנושא קשה ואכזרי במיוחד כמו, לא יודע, שפחות מין. אה, רגע, זה מה שעשיתם! לקחתם פרק על שפחות מין ובגלל שהוא צריך להיות ידידותי לכל המשפחה הפכתם אותו לפרק “בחזרה לעתיד”. קשה לסלוח על זה, וקשה לסלוח על הטיפשות הכללית של פרק “בחזרה לעתיד” שלא מפגין טיפת הומור (ואני זורם! סלחתי על הטיפשות הכללית של One Little Ship!), והכי קשה לסלוח על זה שכל הטוב הזה נוחת על קירה שבאופן כללי לא זוכה לפרקים טובים משל עצמה כבר שתי עונות בערך.

ושוב, ההסתייגות הרגילה לעונה 6 - זה לא פרק נוראי. אם הוא היה מופיע בתחילת הסדרה הייתי סלחני יותר לגביו, אבל הרף התרומם ואיתו רמת התלונות שלי. אבל כדי לא להיות שלילי לגמרי, הנה משהו טוב - הפרק הזה ניסה ככל הנראה להוציא רע מאוד את דוקאט, במסגרת המאמץ הכולל להפוך אותו בחזרה לרע חד-ממדי. הוא לא מצליח. דוקאט מעולל זוועות בפרק הזה כהרגלו, אבל יש לזוועות הללו גם אספקטים חיוביים מציקים. זה יותר דוקאט שהתרגלנו אליו מהעונות הקודמות מאשר הדוקאט החדש שמנסים לתת לנו - אז לפחות את זה קיבלנו. ואולי זה בכוונה, כי דוקאט של הפרק הזה הוא דוקאט הצעיר הרבה יותר.

אבל בתחילת הפרק אנחנו מקבלים את דוקאט החדש והמפוכח שלאור ההתגלות החדשה של כמה שהוא שונא את כל הבאג’ורים הפך מייד לטרול ממוצע והוא מתקשר לקירה רק כדי לספר לה שוואי וואי וואי איזה רומן היה לו עם אמה המתה מזה כמעט 30 שנים אי-אז כשהם היו צעירים. אה, ואבא של קירה העדיף לספר לה שהיא מתה מאשר שהיא משתובבת עם דוקאט. והנה כמה סימני זיהוי מובהקים של אמא שלך שתדעי שאני לא משקר. ביי ביי.

קירה מתחרפנת ולא מסוגלת לעבוד נורמלי וצועקת על באשיר ואו’ברייאן המסכנים שמתכננים שחזור של האלאמו אבל בקושי מסוגלים להתמודד עם הקצינה שממונה עליהם. ועל אודו. ועל סיסקו. ומסיסקו היא דורשת שיתן לה לעשות משהו פעוט כמו לנסוע לבאג’ור, להשתמש ב-Orb of Time, ההוא שסיבך אותם עם הטריבלים, כדי לחזור בזמן ולתצפת על אמא שלה וכמה דוקאט משקר או לא.

אוקיי, תקשיבו, החזרה בזמן שה-Orb הזה עושה יכולה לשנות את ההיסטוריה. נראה לכם הגיוני שסיסקו יסכים? והוא עוד מעלה את הקושי שלו אבל אז קירה מבקשת ממנו בתור ה-Emissary ואומרת שהנביאים לא יתנו ל-Orb לעבוד אם זו תהיה בעיה - למה, את עניין הטריבלים הם מנעו? מה בכלל הם מבינים בחזרה בזמן, מבחינתם הכל קורה בבת אחת - אז סיסקו מסכים. לא, תקשיבו, זה מטופש שאין דברים כאלו וזה די מקלקל את הפרק. אני מבין שרציתם דרך להציג את העבר שלא תהיה פלאשבקים או הדבר המוזר הזה שהיה ב-Things Past, ועדיין. התוצאה היא שקירה משתגרת הישר אל מחנה הפליטים הבאג’ורי שבו ההורים שלה והיא עצמה בת השלוש נמצאים, והדבר הראשון שהיא עושה היא למנוע קטטה שמערבת את המשפחה שלה ולהתיידד עם אמא שלה ו… את אמורה לתצפת, לא לשנות את ההיסטוריה!

ואז לשניה נראה שהפרק באמת יהיה אפל להחריד, כי קרדסים מגיעים כשהם מלווים באיזה באג’ורי שנקרא “באסו” והוא בלתי נסבל בעליל והם חוטפים את הנשים שמתחשק להם כי בדיוק בנו את DS9 והקרדסים רוצים קצת שעשוע, אה, ונדאג למשפחות שלכן, תגידו יפה שלום.

עצם זה שלא שחטו את כל המשפחות אחר כך זה כבר מרשים; הקרדסים לא מצליחים להגיע לרמת הזוועות שההיסטוריה האנושית, כולל הקרובה, זימנה לנו. אבל שפחות מין זה עדיין מחריד למדי; אלא שלא ממש נראה עיסוק בכך בפרק בשום צורה, למעט שלל רמזים. הפרק מעדיף להישאר פרק לכל המשפחה, ולהתמקד באמא של קירה - מארו - ומה שקורה איתה. כלומר, חוץ מזה שקירה מנסה לגרום לה להצטרף למרד ולשנות את ההיסטוריה.

מה כן אפקטיבי בפרק? דוקאט. כשבאסו הבאג’ורי המרושע צועק על השפחות שעומדות לאיזה מסדר מגיע לו דוקאט ומשחק אותה השוטר הטוב והאדם התרבותי והמיטיב שרק רוצה לעזור ועושה ניסים כמו לרפא את הצלקת שיש על מארו. וכשכל השפחות נמצאות בחדר עם קרדסים שרוצים בידור ומישהו מצמיד אותה לקיר ומתחיל לעשות דברים שאין שום דרך להראות גרועים מהם בתוכנית עם דירוג לקהל הרחב כמו DS9, זה דוקאט שבא ו”מציל” אותה עם שורות מחץ כל כך שחוקות שהקרדסי שקירה מנפנפת כבר מכיר אותן בעל פה. במילים אחרות, אנחנו רואים כמה ההצגה של דוקאט שקופה, אבל גם רואים איך זה עובד על מארו בלי שום בעיה. זה קצת פחות נוראי מהסצינה שבה מארו המורעבת מגלה את האוכל המפואר שהשאירו לה בחדר ומסתערת עליו תוך שהיא שוכחת מהמשפחה שלפני שניה קרעו אותה ממנה, אבל גם זה נוראי.

העניין הוא שזה גם לא מפתיע או מחדש לנו הרבה - זה בדיוק מה שהיינו מצפים מדוקאט. החלק המפתיע מתגלה לנו ולקירה כשאחרי שעוברים כמה שבועות, מארו הופכת להיות בת זוג “מרצון” של דוקאט - מתנהגת כאילו היא אוהבת אותו, לא אכפת לה מההונאות הראשוניות שלו כי הוא סיפר לה עליהן, מרוצה מהחיים שלה ובאופן כללי נראה שדי שכחה… שכחה את מה בעצם, חוץ מהמשפחה שלה? נראה שמה שמפריע בעיקר לקירה הוא שמארו שכחה “מה זה להיות באג’ורית”. על פי קירה, להיות באג’ורית זה לשנוא את הקרדסים, להעיף חיים קשים ומסוכנים בתור מורדת על פני מה שזה לא יהיה שמארו עושה, ובאופן כללי יש רק דרך נכונה אחת. זה… זה מתאים מאוד לאופי של קירה, עם כל כמה שהסיטואציה בבירור לא פשוטה כל כך ומגיעה לה התבוננות דרך פריזמה טובה משל קירה.

אבל גם עם כל זה, הצעד הבא של קירה מרגיש לי קיצוני מדי - לנסות לפוצץ את מארו ודוקאט והתחנה. אוקיי, קירה, זוכרת שאת לא אמורה לשנות את העתיד? כמובן שברגע האחרון היא מתחרטת כשהיא רואה את מארו בוכה לנוכח מכתב מצולם שהיא קיבלה מהמשפחה (מתברר שדוקאט באמת דואג למשפחה, מה תגידו). לרגע חששתי שהם יהפכו את הפרק למלודרמה נוראית בכך שמארו בכל זאת תיהרג בפיצוץ, אבל לא - מארו ודוקאט חומקים ממנו בעזרת קירה, שפשוט נעלמת וחוזרת להווה בשלב הזה. מארו מתה שבע שנים לאחר מכן, כנראה ממחלה כלשהי, וכנראה שדוקאט לא זנח אותה לאנחות בשום שלב (אבל אנחנו יודעים, כמובן, שהיא לא הייתה היחידה שלו).

קירה נותרת עם הדילמה של האם לסלוח לאמה או לא - מצד אחד יש לה את הקודקס הסדור של מה באג’ורי אמור להיות, ומצד שני זו אמא שלה. זהו, זה הנימוק - “זו אמא שלי”. אנחנו לעומת זאת נותרים עם הדילמה של מה לחשוב על דוקאט. בפרק הזה הוא היה כולו מתיקות ודבש שהרוע שמאחוריהם גלוי וברור לנו; אבל העניין הוא שמתחת לרוע הזה מסתתרת עוד שכבה שבה אנחנו מרגישים שהוא אולי בכל זאת לא כולו רוע טהור כמו שמנסים לשכנע אותנו.