זה היה פרק סיום עונה טוב, שהצליח להחזיק אותי במתח רוב הזמן והחזיר את רוב האנסמבל שלו כדי לתת להם רגעים יפים (כן, וואיון ודאמאר, אני מסתכל עליכם) ולהכין את הקרקע אל… משהו, בעונה 7. אבל הוא גם לא היה חף מבעיות. הבעיה הראשונה היא עניין ה”משהו” שבו הפרק הסתיים. העונה הקודמת הסתיימה בצורה הכי בומבסטית שניתן היה להעלות על הדעת - DS9 נכבשת על ידי כוח פלישה של הדומיניון שעכשיו מתכנן להשתלט על כל שאר היקום! לעומת זאת, הפרק הזה מסתיים ב… אה… “סיסקו מבולבל”.

הבעיה השניה היא כמובן דקס. בואו נדבר על דקס.

המוות של דקס הוא הספוילר המרכזי ביותר של הסדרה שנחשפתי אליו, הרבה לפני שהתחלתי לראות אותה בכלל. מעכשיו יש לי רק מושג קלוש מה יקרה בהמשך הסדרה (טיפ טיפה על פרק הסיום ותו לא, בערך). עכשיו משאפשר לדבר על זה אני יכול לשאול את עצמי האם ידיעת הספוילר הפריעה לי? קלקלה לי קטעים מהסדרה? מהפרק הזה? ובכן, כן, בהחלט. זה לא סוף העולם, אבל זה כן השפיע על האופן שבו חשבתי על הדמות של דקס במשך רוב הסדרה, וכמובן שעל מערכת היחסים שלה עם וורף המסכן (שעכשיו איבד כבר שתי בנות זוג באופן אלים שכזה, וזה גם הופך את המוות של דקס לסוג של טרופ האישה-במקרר המתועב). הייתי מעדיף לא לדעת על זה מראש, עם כל כמה שהיה משעשע לראות איך הסדרה מכינה את הקרקע לקראת העזיבה הזו, למשל ב-A Change of Heart ובוודאי שבסצינת האשכבה ב-The Sound of Her Voice.

באופן כללי אני לא אוהב את גישת הרג הדמויות כאשר השחקנים מחליטים לעזוב את הסדרה. אפשר להציג את זה בתור “אין ברירה”, אבל ברור שיש ברירה. אפשר, למשל, להעלות על הדעת חמישה תסריטים שונים שיגרמו לדקס להיתקע מהצד הלא נכון של חור התולעת ויעלימו את הדמות להמשך הסדרה אבל עם השארת פתח סביר ל”הקמה לתחיה” שלה, גם אם רק בהופעת אורח בפרק הסיום. אז זה לא היה הכרחי-הכרחי; פשוט הפתרון הקל הרגיל. בפרנצ’ייז של ממש כמו סטאר טראק, חיסול דמות זה עניין עוד יותר כבד, כי זה מחסל אותה גם עבור היקום המורחב (ספרים ומשחקי מחשב, למשל). כמובן, תמיד אפשר להקים לתחיה דמות בסגנון קומיקסי של עולמות מקבילים (ג’ניפר סיסקו, מישהו?) וכדומה - אבל זה לא אותו דבר.

ואם כבר הורגים דמות, לפחות שיעשו את זה מעניין. אני לא אומר שזה צריך להיות הירואי, אבל מוות של דמות במה שהוא בסך הכל צירוף מקרים לא מוצלח ואפילו מאולץ מאוד (דקס הולכת לבקר מקדש באג’ורי ולדבר עם הנביאים, בניגוד לאופי שלה כל הסדרה? כן, אני יודע שהיא מתייחסת לזה בעצמה, ועדיין) זה לא מוות שמרגיש כאילו יש בו טעם. במציאות אנשים מתים מוות כזה, אבל בסדרת טלוויזיה אפשר לקוות למשהו טוב יותר מזה - לפחות שהמוות יהיה חלק הכרחי מאיזו תפנית עלילתית מרכזית, ולא “דוקאט ממילא הולך לעשות משהו מזעזע אז בואו נתקע לו את דקס מול הפרצוף שניה לפני כן”. עוד דבר מהותי פה הוא שאפילו קשה להאשים את דוקאט במוות הזה - זה לא הוא עשה את זה אלא הרפא ששלט בו. יופי, אז מה למדנו פה? הרפאים מרושעים לאללה? נראה לי שלמדנו את זה כבר כשהם תקפו את קייקו.

עוד תלונות מתבקשות: דקס מחוסלת שניה אחרי שהיא מתחילה לדבר על ילדים - יותר מדי קלישאה, יותר מדי מעצבן. ודקס מושארת בחיים בצורה לא הגיונית בעליל מספיק זמן כדי להחליף עם וורף מילים אחרונות - יותר מדי קלישאה, יותר מדי מעצבן. בקיצור, היה אפשר לסדר לדקס יציאה יותר מוצלחת מהסדרה. ונדבר עוד על דקס בסיכום העונה הזו.

דקס בצד, הפרק הזה הוא פרק סיסקו בעיקרו. הוא מתחיל כשסיסקו הוא האדם הזה שיש לו הכל - בדיוק הסתיימו חגיגות פסטיבל באג’ורי שבו הוא כיכב במעמד הסופרסטאר Emissary שהוא, ובדיוק סטארפליט נותן לו עיטור כבוד (על שם כריסטופר פייק, הקפטן של האנטרפרייז בפיילוט המקורי!), ובדיוק אדמירל רוס מספר לו שהסכימו לתוכנית שלו לתקוף את קרדסיה וסיסקו עצמו יהיה אחראי לתוכנית התקיפה. עד סוף הפרק סיסקו אמור לאבד את כל אלו; זה קורה, אבל חלקית בלבד.

בינתיים וורף ודקס מסתודדים על משהו ודקס הנרגשת מודיעה לקווארק ובאשיר שהם מתכננים תינוק! כמו שהזכירו לנו ב-Change of Heart עבור באשיר וב-Valiant עבור קווארק, שניהם עדיין מאוהבים בה (ועכשיו ברור מה היה הקטע עם זה - ניפוח מלאכותי של האפקט של המוות שלה, כי לא מספיק שתמות ידידה וקולגה קרובה שלכם, אתם חייבים להיות מאוהבים בה). כדי להתאושש, קצת אחר כך יש לנו סצינת “קווארק ובאשיר מבלים עם ויק פונטיין” שמנסה להגיד להם לרדת מהעץ הזה. זו סצינת הפוגה קצרצרה אבל היא ממחישה יפה שויק הוא דמות מוצלחת שיכולה להחזיק גם הופעות אורח זריזות כאלו. קצת חבל לי שהכניסו אותו בשלב כל כך מאוחר בסדרה.

אנחנו עוברים לביקור קצר אצל האויבים - וואיון ודאמאר מתקוטטים! אוי, כמה שזה היה חסר לנו! תנו לנו עוד וואיון! ואז דוקאט נכנס ומפריע להם באמצע עם כל מני תוכניות זדוניות מוהאהא לאפשר לצי הדומיניון לעבור דרך חור התולעת אם רק יתנו לו לפשפש במחסנים הקרדסיים כדי למצוא איזה חפץ קסום שיש שם. זה, אגב, מעלה שאלה נושנה שלי, עוד מ-Sacrifice of Angels - למה בעצם ההגנה של רביע אלפא מסתמכת עכשיו על כך שהנביאים מגינים על חור התולעת ולא על, נניח, הקמה של שדה מוקשים חדש וחזק יותר? שדה המוקשים של רום התגלה בתור הצלחה מסחררת והציל את רביע אלפא במשך רבע עונה, והושמד רק בזכות השליטה של הדומיניון ב-DS9; ההגיון אומר שהפדרציה הייתה אמורה לתחזק גרסה חדשה ומשופרת שלו ליד חור התולעת - ובמקרה הזה, לא היה שום צורך להסכים לתוכניות של דוקאט כי היה ברור שהן לא יובילו לכלום.

הדבר הכי טוב בסצינה הזו היא המודעת העצמית המפותחת של התסריטאים להתעללות המכוונת שהם מבצעים בדמות של דוקאט. דוקאט אומר שהוא “ I’m a new man. I no longer have a need for conquest or power. I’m far beyond all that. I exist in a state of complete clarity.” - זה מתכתב ישירות עם הסיום של Waltz, הפרק שהחליט שהגיע הזמן להרוס את הדמות של דוקאט. וואיון מגיב לכך ב-“You’re right, Dukat, you have changed. You’ve gone from being a self important egotist to a self deluded madman” - טוב לראות שהסדרה מבינה בדיוק איזה שטויות היא עושה.

פרט לכך - יאיי! הופעת אורח של מרטוק! כשהוא, סיסקו והרומולאנים מתכננים את התקיפה של קרדסיה! והרומולאנים מקבלים זמן מסך! רומולאנים יכולים להיות ממש כיפיים כשנותנים להם זמן מסך והם עושים דברים מעבר ל”שלום אנחנו רוצים להרוג את כולכם להתראות”! הנה עוד גזע ש-DS9 מעניקה לו טיפול טוב! זה היה כיף! תנו לנו עוד רומולאנים בעונה הבאה בבקשה!

כמו שאתם מבינים, הפרק הזה ממש טוב בלקחת את כל האלמנטים של DS9 בפרט ומסע בין כוכבים בכלל וללהטט אותם בזריזות כך שכל אחד מהם מקבל רק כמה דקות לעצמו, אבל כל הדקות הללו הן כיפיות. זה טוב באופן כללי אבל זה טוב במיוחד כשסוגרים עונה בצורה שמזכירה לנו את כל הדברים שאנחנו אוהבים בסדרה.

חזרה אל דוקאט והמזימות שלו - הוא מספר לוואיון ודאמאר איך הוא חקר את הדת הבאג’ורית בתקופה האחרונה והגיע למסקנה הפשוטה שמי שצריך להילחם איתו הוא לא הבאג’ורים אלא האלים שלהם. ומה החפץ שהוא מצא שיעזור לו בכך? בובת עץ קטנה ולא ברורה שדוקאט מתחיל לקשקש אליה ולשבור אותה ו… כמובן, משהו כתום עולה ממנה ומשתלט על דוקאט שעכשיו יש לו עיניים אדומות ורוע טהור.

אני חייב להודות שהנקודה הזו קצת אכזבה אותי. מצד אחד, היא מוצלחת בכך שדוקאט עושה את זה לעצמו ביודעין, וגם נחמד לראות איך הוא הבין בדיוק מה נקודות התורפה לא רק של הבאג’ורים אלא גם של הנביאים; מצד שני, זה אומר שהרפא מ-The Reckoning לא רלוונטי בכלל למה שקורה בפרק הזה (למרות ששם הפרק, Tears of the Prophets, תואם את הנבואה של The Reckoning). זה הגדיל אקספוננציאלית את ההסתברות לכך שכל האירועים של The Reckoning יהיו חסרי משמעות בהמשך הסדרה, וזה… חבל. אבל נחיה ונראה.

בתוך כל זה, סיסקו אמור לעמוד בפני דילמה רצינית! תנו לי מוזיקה דרמטית! וכרגיל, הדילמה הרצינית הזו מתעוררת מכך שהנביאים פשוט לא מסוגלים לדבר ברור. הם שוב נותנים לסיסקו חזיון שאומר בערך “כן שלום אם תלך לקרדסיה אתה תמות!”. אה, רגע, אני בפרנצ’ייז הלא נכון. הם בסך הכל אומרים “אתה צריך להיות פה ואם תהיה במקום אחר זה מסוכן”. נו, עם זה לא הולכים למכולת - כשסיסקו מעלה את זה בפני האדמירל רוס, הוא מקבל סוף סוף את האולטימטום המתבקש - או שאתה קפטן או שאתה Emissary אבל לא שניהם. סיסקו בוחר להצטרף לתקיפה, כמובן.

ועכשיו מגיעה סצינת קרבות חלל מרהיבה ש… לא מתעלה על Sacrifice of Angels אבל היא סבירה, וכוללת שיתוף פעולה נחמד של גארק-או’ברייאן שמצליחים לעשות תעלולי הנדסה שמביסים את ההגנות האוטומטיות של דאמאר על מערכת המקגאפין שסיסקו ושות’ תוקפים. והיא כוללת רגע אחד נפלא במיוחד של וואיון ודאמאר, שמגיע כשהם חושבים לרגע שהם הולכים לנצח:

  • DAMAR:
    Now, if Dukat can get our reinforcements through the wormhole
  • WEYOUN:
    I'm not sure how much faith I have in this, what did he call it?
  • DAMAR:
    A Pah wraith.
  • WEYOUN:
    Pah wraiths and Prophets. All this talk of gods strikes me as nothing more than superstitious nonsense.
  • DAMAR:
    You believe that the Founders are gods, don't you?
  • WEYOUN:
    That's different.
  • DAMAR:
    In what way?
  • WEYOUN:
    The Founders are gods.

זה טוב על הנייר, וזה מבוצע פשוט מושלם. שוב אנחנו רואים איזה נכס וואיון הוא לסדרה הזו - הוא בקלות הדבר הכי טוב שהדומיניון ניפק לנו.

בתוך כל זה, הורגים לנו את דקס. כדי למתוח את הדרמה כמה שרק אפשר, זה קורה שניה אחרי שבאשיר מודיע לה שמבחינה ביולוגית היא תוכל להוליד ילדים עם וורף כי תרופות שקרכלשהו עובדות. מרוב שמחה היא הולכת למקדש הבאג’ורי (מה?) כי קירה התפללה שם אתמול בשבילה ובשביל וורף (מה?) והיא מתחילה לומר לנביאים משהו, דוקאט משתגר לשם פתאום, היא לא מספיקה לירות בו והרפא הורג אותה עם… אנרגיה כתומה! איך אנחנו שונאים אנרגיה כתומה! ואז דוקאט פותח את ה-Orb שיש במקדש, משפריץ פנימה את הרפא, הקריסטל בפנים הופך מזוהר לחשוך ו… הופס, חור התולעת נסגר.

ועל הסיפון של הדיפיאנט, סיסקו פתאום חש הפרעה גדולה בכוח, כאילו מיליוני קולות… רגע, לא, שוב הפרנצ’ייז הלא נכון. הוא רק אומר שהוא הרגיש שהנביאים מנסים להגיע אליו ושמשהו השתבש. ואז הוא מנוטרל ליתר הקרב, אבל קירה משתלטת על העניינים וסטארפליט מנצח. מערכת מקגאפין נכבשה! הנצחון המשמעותי הראשון על הדומיניון! יאיי!

וואיון ודאמאר לא מרוצים, וצועקים על דוקאט את מה שאנחנו, הצופים, חושבים; דוקאט אומר שאיזה יופי שחור התולעת נסגר ועכשיו סיסקו הוא סתם קפטן וכאלה, ואילו וואיון זועם שהוא לא רואה למה הוא אמור להיות מרוצה ממשהו מהדברים הללו. גם אנחנו בתור צופים לא ממש מבינים מה תוכנית העל של דוקאט פה, או אפילו מה בעצם קרה עם הנביאים; אבל כמובן, אני לא חושב שמישהו הניח שדוקאט מנסה לעזור לדומיניון. הוא עכשיו מקדם את מסע הנקמה האישי שלו בסיסקו והבאג’ורים, וסגירת חור התולעת היא אכן התחלה טובה.

יתר הפרק הוא באסה על דקס. בפרט סצינת וורף-ודקס-גוססת שהיא מניפולטיבית בדיוק כפי שזה נשמע, וסצינת סיסקו-ליד-ארון שהיא יותר טובה. מסיבה לא ברורה, סיסקו מאשים את עצמו במה שקרה לדקס ולחור התולעת. בכנות, אני לא רואה איך הנוכחות שלו על DS9 הייתה משנה משהו, וזו התוצאה של תסריטאות עצלה. אבל מילא. השורה התחתונה היא שסיסקו מרגיש שהוא נכשל הן בתור קצין סטארפליט (למה? הוא הוביל נצחון מסחרר) והן בתור ה-Emissary שלא באמת מבין לאן נעלמו הנביאים ומה עם חור התולעת וכדומה. אז הוא עושה את הדבר ההגיוני היחיד שאפשר לעשות…

רגע, לא, זה לא נשמע כל כך הגיוני. לחזור עם ג’ייק לכדור הארץ, למסעדה של סבא סיסקו, ולקרצף שם צדפים, ועם זה לסיים את הפרק? והכי גרוע! קירה שמה לב לכך שסיסקו לקחת את כדור הבייסבול שלו כשהוא עזב את המשרד! הוא אולי לא יחזור! למרות שהוא הדמות הראשית! ואף אחד לא מאמין שההיעדות שלו תחזיק מעמד יותר משניים-שלושה פרקים בתחילת העונה הבאה! חברים, זה לא באמת קליפהאנגר!

אז הפרק הזה הוא לא סיום מושלם לעונה מושלמת; אבל הוא סיום מצוין לעונה מצוינת, וזה בהחלט מספיק לי.