עונה 6 – סיכום | גדי רואה DS9

אז מה היה לנו?

מלחמה. סיסקו מגלה שמלחמה היא גיהנום. לוורף יש בעיה משפחתית. קירה מנהיגה מחתרת. כולם מתכוננים לקרב הגדול. הקרב הגדול. וורף ודקס מתחתנים. קירה נתקלת בדמות מן העבר. באשיר לומד על גבולות. מריצים קטעים עם פרנגים. דוקאט משתגע. מרצים קטעים עם קווארק. סיסקו חולם חלום. אותם הדברים רק בקטן. או’ברייאן בסרט משטרתי. וורף ודקס זוג במבחן. קירה נתקלת בדמות מן העבר. באשיר לומד על כאלו שאין להם גבולות. סיסקו מגלה שמלחמה היא עסק מלוכלך. אודו לומד להיות אנושי. קאי ווין וסיסקו מנהלים מלחמת דת מהצדדים הלא נכונים. נוג מגלה שמלחמה היא גיהנום. מריצים קטעים עם קווארק ואלוהים אדירים תפסיקו עם זה. או’ברייאן מאבד ומקבל שוב ומאבד שוב ומקבל שוב. כולם לומדים משהו. מלחמה!

ההייפ שיצרו אצלי לעונה הזו היה בלתי אפשרי, אבל הסדרה עמדה בו. היו יותר פרקים בינוניים משציפיתי ואפילו פרק רע ממש שהפתיע אותי לגלות, אבל רובם המוחץ של הפרקים העונה היו מצויינים, וכמה מהם היו מצויינים במיוחד. כיאה לאופן שבו העונה הקודמת הסתיימה, כל העונה הזו עסקה בצורה זו או אחרת במלחמה נגד הדומיניון למעט כמה חריגים בולטים (הבולט מביניהם הוא כמובן Far Beyond the Stars) ועל פי רוב היה לסדרה משהו מעניין לומר בעניין.

הפתיחה של העונה נתנה לנו משהו שעדיין לא ראינו ב-DS9 או בפרנצ’ייז באופן כללי - עלילה סדרתית ולא אפיזודית, שהחזיקה מעמד יפה במשך שישה פרקים. למרות שאני מתרשם מהאופן שבו הסדרה כופפה את המבנה של עצמה בצורה מוצלחת שכזו, הפרקים עצמם לאו דווקא היו מהטובים ביותר העונה - למעט Rocks and Shoals שהוא כמעט עצמאי; אז אני עדיין בעד המבנה האפיזודי.

חשבתי בהתחלה שיהיה קשה לבחור את “הפרק הטוב ביותר בעונה” אבל היה לי די קל לצמצם את הרשימה לשלושה מועמדים: Rocks and Shoals, Far Beyond the Stars ו-In the Pale Moonlight. כל אחד מהם לוקח אותנו למחוזות חדשים מבחינת הסדרה, וקשה לי לבחור אחד מביניהם שמתעלה במובהק על האחרים. אני מבין מה גורם לאחרים לראות ב-In the Pale Moonlight את הפרק הטוב ביותר בסדרה ואולי בפרנצ’ייז כולו, אבל ההתלהבות האישית שלי ממנו לא הולכת עד כדי כך רחוק.

אבל חוץ משלושת אלו, איזה פרקים מצויינים נוספים קיבלנו! Statistical Probabilities היה הדבר הכי טוב עם באשיר בסדרה, וזה אחרי שחשבנו ש-Doctor Bashir, I Presume כבר סגר את הפינה הזו; The Reckoning נתן לנו את הפרק הטוב ביותר על הדת הבאג’ורית; Valiant נתן לנו את פרק ה”מלחמה היא גיהנום” הטוב ביותר, אחרי שחשבתי ש-Nor the Battle to the Strong סגר את הפינה הזו; Sacrifice of Angels ו-Tears of the Prophets נתנו לנו קטעי “מלחמה היא כיף חיים” מצוינים ו-One Little Ship נתן לנו כיף טהור. היו רק שני פרקים ממש סתמיים (Sons and Daughters ו-Resurrection) ואחד ממש רע (Profit and Lace) - הישג יפה מאוד בסך הכל.

בואו נדבר על הדמויות. ראשית, דמויות המשנה. לקראת סוף העונה הקודמת הגיע וואיון כמעט משום מקום וגנב את ההצגה, והעונה למרבה השמחה הוא קיבל כמות יפה מאוד של זמן מסך ורגעים מצוינים. גארק הופיע קצת פחות משהייתי רוצה, אבל בתור פיצוי קיבלנו את ההופעה הטובה ביותר שלו בסדרה, ב-In the Pale Moonlight. גם נוג הפך להיות יותר בולט, בצורה משמחת מאוד - המסלול שהדמות הזו עברה במהלך הסדרה לא מבייש גם דמויות ראשיות. קאי ווין קיבלה הופעת אורח מצויינת ב-The Reckoning וגם למרטוק ורום היו שלל הופעות מוצלחות. אפילו דאמאר, שהתחיל את העונה בתור דמות שולית לחלוטין, הפך למבדר יותר ויותר ככל שהעונה התקדמה. בקיצור, האנסמבל של הסדרה פורח ומשגשג וממשיך להתרחב (כן, אני מדבר גם על ויק פונטיין). עוד דמות משנה מוצלחת מאוד היא ג’ייק סיסקו, שלכאורה שייך לקאסט הראשי אבל מאז ומעולם היה על תקן דמות משנית, ואם שופטים אותו ככזה גם הפעם הייתה לו עונה מצויינת.

ואז יש את דוקאט.

ב-Waltz אמרתי שהסדרה מנסה להרוס את דוקאט וכמעט מצליחה, אבל הוא דמות מוצלחת מדי מכדי שזה יעבוד. זה עדיין המצב כרגע - דוקאט ממשיך להיות דמות מצויינת, ודוקאט “הישן” לא נעלם לגמרי (קיבלנו אותו ב-Wrongs Darker Than Death or Night) אבל הסדרה מנסה למצב אותו בכוח בתור האנטגוניסט הראשי וזו פשוט טעות. וואיון הוא אנטגוניסט ראשי מושלם. כשיש אותו בסביבה, לא צריך משהו אחר; רק את משנת הצורה המייגעת ההיא ברקע, כדי שנזכיר לעצמנו שוואיון בסך הכל משרת כוחות חזקים הרבה יותר שהם באמת מרושעים. השטניות בסגנון דוקאט לא באמת תורמת משהו לסדרה בשלב הזה. וזה ממש עצוב, כי כל שאר דמויות המשנה בסדרה מצאו לעצמן נישה שבה הן מוצלחות, ודווקא דוקאט התקלקל לו כך.

אבל הבעיה עם דוקאט מתגמדת ביחס לבעיה האמיתית של הסדרה - דקס.

עכשיו משהקדנציה של ג’דזיה בסדרה הסתיימה, אפשר לבצע סיכום של הדמות, אבל את זה אני בכל זאת אשמור לסיכומי סוף הסדרה, אם יהיו. יותר רלוונטי לדבר על מה שקרה לדמות בעונה הזו, וזה לא נעים - דקס הפכה להיות דמות משנית כמעט כמו ג’ייק סיסקו, וגם כשהיא הייתה דמות ראשית בפרק, זה תמיד היה בשיתוף עם וורף (שהיה לו גם פרק עצמאי, אבל גם הוא היה העונה יותר על תקן של דמות משנה מוצלחת מאוד). החיבור בינה ובין וורף, שנראה כל כך מוצלח על הנייר, השתלט על הדמות כמעט לגמרי.

כדמות משנה, דקס הייתה ממש סבבה, אבל לא נשאר יותר מדי מהדברים שהפכו את דקס לייחודית. כל הקטע של סימביונט נעלם כמעט לגמרי ולא היה רלוונטי לשום קו עלילה העונה; העבר העשיר של דקס וה”קלינגוניות” שלה לא באו לידי ביטוי; רק מערכת היחסים עם סיסקו עוד איכשהו שרדה. הדמות נדחקה הצידה, וקשה לי לבוא בטענות לשחקנית שהחליטה לעזוב, עם כל כמה שאני מצטער על האופן שבו החליטו להיפטר מהדמות.

אל מול דקס מתבלט דווקא באשיר. גם דקס וגם באשיר התחילו את הסדרה בתור “הדמויות הראשיות הגרועות ביותר”. בעוד שדקס השתפרה קצת אבל נותרה תמיד בעיקר פוטנציאל לא ממומש, באשיר השתנה בצורה קיצונית ממש והפך לדמות סימפטית, כיפית ומעניינית. שני הפרקים המרכזיים שלו העונה, Statistical Probabilities ו-Inquisition, היו ממש מצויינים ומעניינים. הייתי בוחר בו לדמות העונה, אלמלא, אתם יודעים, היה ברור לגמרי את מי צריך לבחור.

שאר הדמויות… היו טיפה בצל. קירה, אודו, א’וברייאן וקווארק קיבלו פרקים טובים משלהם והיו סבבה בכל הפרקים שבהם הופיעו העונה, אבל בפרקים הטובים ממש העונה היה מונופול של דמות אחת - סיסקו.

וזה מפתיע אותי. כי עד כה סיסקו היה בעיני הנקודה החלשה בסדרה. העונה זה התהפך. סיסקו הפך לדמוית מצויינת, ונראה שגם המשחק של אייברי ברוקס השתפר פלאים. מה גרם למהפך הזה? הייתי רוצה לומר שזה בגלל שאף פרק של סיסקו הוא לא רק של סיסקו, אלא תמיד יש בו דמות דומיננטית נוספת (גארק ב-In the Pale Moonlight; דוקאט ב-Walz; קאי ווין ב-The Reckoning; ראמאט’קלאן ב-Rocks and Shoals; כל האנסמבל בלי איפור ב-Far Beyond the Stars) אבל האמת היא שמגיע לסיסקו קרדיט. הדמות סוף סוף מצאה את עצמה, וייתכן שבגלל זה העונה הזו כל כך בולטת לטובה.

ועכשיו אני ממש סקרן איך הסדרה תסיים את כל הסיפור הזה. האם העונה הבאה אכן תסגור את קווי העלילה באופן משביע רצון? האם היא לא תביך את עצמה יותר עם פרקים מזעזעים? האם סיסקו ימשיך להיות סבבה של דמות? האם קירה סוף סוף תקבל פרקים שראויים לה? האם נקבל את הוואיון והגארק שמגיעים לנו? מי יהרוג את דוקאט? האם הדומיניון והפדרציה ילמדו לחיות יחד או יסתפקו במלחמה קרה? מה הקטע עם חור התולעת? האם הפרנגים יצליחו לתת לנשים זכויות או לכל הפחות להראות לנו על המסך עסקה מוצלחת? איך יתעללו באו’ברייאן בעונה הבאה? מה הקטע עם מדור 31? הציפיות שלי גבוהות מדי ואני מניח שקצת אתאכזב מהעונה הבאה, אבל נראה לי שזה עדיין יהיה שווה את זה.

רשימת רגעים אהובים מהעונה:

33. "באשיר וגארק הם מקוי וספוק החדשים"

(A Time to Stand)

32. "קווארק הוא הרמבו החדש"

(Sacrifice of Angels)

31. "שב בכיסא של מורן, אדם אנונימי!"

(Who Mourns for Morn?)

30. "אתה אומר לי שאני ככה קטן?"

(One Little Ship)

29. I love it when a plan comes together

(Behind the Lines)

28. יש לנו זומבי וורטה ולא נהסס להשתמש בו

(The Magnificent Ferengi)

27. קצת מוקדם מדי לגאח

(Inquisition)

26. "זו הייתה בדיחה"

(Change of Heart)

25. דוקאט עושה metoo לקירה