זה היה… ובכן.

נתחיל מהחדשות הטובות - זה לא היה פרק גרוע. זה ממש לא באותה ליגה כמו Move Along Home ושות’. הוא היה כיפי. הוא לא לקח את עצמו ברצינות. הוא התייחס יפה לדמויות שלו. הוא לא היסס להראות צדדים לא נעימים של סיסקו. נהניתי.

מצד שני אי אפשר להתעלם ממה שהפרק הזה כן היה - בואו ניקח את כל הדמויות ונארגן להן משחק בייסבול. זה מטופש. זה מטופש בצורה תהומית, לא טיפשות קלילה וחביבה כמו של One Little Ship. אז אי אפשר לקחת את הפרק הזה אפילו לא טיפה ברצינות. יותר מכך - קשה לי ליהנות ממש מהפרק מבלי לאהוב מספיק את הטיפשות שעליו הוא מבוסס - ובייסבול זר לי לגמרי. קטעי “כל הצוות פתאום מארגן לעצמו משחק ספורט” הם לא כ-א-ל-ו נדירים וראיתי כאלו בכל מני מקומות החל מ-M.A.S.H (הסרט) וכלה ב”פלורנטין”, אבל כמו שלא התלהבתי מזה אז, גם קשה לי להתלהב מזה עכשיו. נראה שהפרק הזה קיים בעיקר בתור צ’ופר למפיקים והשחקנים שנראה שממש רצו משהו כזה ונהנו נורא מלעשות אותו.

אנחנו מתחילים עם סיסקו זועף ומדוכא במיוחד, כאילו זה עתה הוא רצח סנאטור רומולאני במו ידיו. מהר מאוד אנחנו מגלים שהסיבה לזעף היא דומה רק שבמקום רומולאני הסיבה היא וולקני; ובמקום סנאטור, קפטן עמית של סטארפליט; ובמקום “זה עתה רצחתי אותו”, “אלוהים אדירים כמה שאני רוצה לרצוח אותו”. אני לא זוכר מתי וולקני כלשהו עורר רגשות כל כך עזים בסטאר טראק. אבל הוולקני הזה - אחד בשם “סולוק”, עשוי בדיוק כדי לעצבן בצורה הוולקנית האופטימלית, עד כדי כך שהוא מזכיר את הרומולאנים. נכון שספוק הוא הוולקני המתנשא ביקום, אבל אנחנו עדיין מחבבים אותו כי הוא כזה חמודי? אז סולוק זה אותו דבר רק בלי החמודי. ולסיסקו יש משהו אישי נגדו.

ואז סולוק מספר לו שהוא והצוות הוולקני-בלבד שלו משחקים משחק הולודק.

זמן מה לאחר מכן סיסקו מכנס את כל צוות הפיקוד הבכיר, עד לרמת הנוג, ומבהיר להם שהם מעכשיו בתחרות לחיים ולמוות עם הצוות הוולקני. העימות יתקיים עוד שבועיים, ושם המשחק הוא: בייסבול.

אוי ווי.

כן, המצב עם הדומיניון כל כך טוב שהם הולכים לקחת שבועיים ולהתאמן בהם על משחק שאף אחד חוץ מסיסקו לא מכיר, כדי להפסיד בצורה מביכה לחבורת וולקנים שמובלת בידי גזען וולקני שרוצה להוכיח כמה שהוא יותר טוב מכולם. מה כבר יכול להשתבש.

ועכשיו מגיע רצף של הסצינות הכי צפויות בעולם. ראשית, כל הצוות מנסה להבין מה זה לעזאזל בייסבול והחוקים המשונים שלו, ובפרט באשיר ואו’ברייאן שוברים את הראש. בחייכם, חברים, אתם שחקני הולודק מקצועיים, הייתי מצפה מכם שתלמדו בצורה יותר עניינית ופחות מביכה ברמת ה”הו כמה משעשע הם לא מבינים את מושגי הבייסבול המורכבים. כן, זו דאחקה”. ב-Change of Heart באשיר למד טונגו בקלי קלות, אבל בייסבול קשה לו.

כמו כן, רום וליטה מצטרפים למרות שהם בכלל לא חברי סגל, כי… כי בואו נעשה פרק אנסמבל וכולנו אוהבים את רום וליטה. וזה גם תירוץ לגרום לקווארק להצטרף למרות שאין שום סיבה הגיונית שקווארק יצטרף. היחיד שלא הצטרף הוא דוקאט. טוב, וגארק. אבל זו לא חוכמה כי הם לא בפרק. אה, ואודו, אבל יהיה לו תפקיד בהמשך.

ואז יש את כולם במגרש בייסבול הולודקי ואת סיסקו נותן שיחת מוטיבציה ואומר שכן היריבים שלהם הם כולם וולקאנים בעלי עדיפות מנטלית ופיזית ועם הרבה יותר נסיון, אבל… אבל להם יש לב! ולוולקנים אין לב!

זה לא כזה כיף, האמת. ב-TOS היה אפשר להיות סלחניים לדיכוטומיה רגש/שכל הנצחית של מקוי/ספוק, אבל לא עברנו את זה? וב-TOS זה אף פעם לא היה חד צדדי כל כך; ספוק - נציג השכל המובהק - תמיד שידר שיש לו הרבה יותר לב משנדמה במבט ראשון (עם התירוץ של “הוא חצי אנושי”, כמובן). הפרק הזה הוא רגרסיה לא כל כך מפתיעה; התפקיד של הוולקנים גם ב-TNG וגם ב-DS9 הוא מאוד מאוד מצומצם ולכן הם חזרו לרמת הקריקטורה, והפרק הזה בכל מקרה לא עוסק ביחסי אנושות-וולקנים, אז נעזוב את זה.

אבל אז קורה משהו מאוד משעשע, שאני לא יודע אם הוא מכוון או לא ברמת התסריט/הבמאי/השחקן: סיסקו אומר ש”אני חושב שאנחנו יכולים לנצח אותם. אני יודע שאנחנו יכולים לנצח אותם. אנחנו הולכים לנצח אותם!” וזה מזכיר מאוד, מאוד, מאוד את הסיום של In the Pale Moonlight. אם זה מכוון, זו הקריצה היפה ביותר שראיתי בסדרה; והמשך הפרק נותן טיפ-טיפה תחושה שזה מכוון, כי אנחנו רואים כמה אובססיית הבייסבול הזו של סיסקו היא בעייתית.

ההמשך, כמובן, הוא שלל סצינות של “כולם ממש גרועים בבייסבול” כשהכי גרוע הוא, איך לא, רום (ובפינת הטריוויה, השחקן של רום היה שחקן בייסבול חצי מקצועי ובקלות שחקן הבייסבול הטוב ביותר בצוות השחקנים, עד לרמה שהיה קשה לו לשחק גרוע בפרק). כמו כן סיסקו מגייס את אודו להיות השופט. כמו כן סיסקו מגייס את קסידי ייטס להצטרף למסע הצלב שלו. כמו כן כולם ממש גרועים בבייסבול. כמו כן סיסקו נובח על רום שהוא ממש ממש גרוע בבייסבול והוא מעיף אותו מהנבחרת. רגע, מה? זו שיחת מוטיבציה כזו, כמו איך שסיסקו העמיד פנים שהוא מעיף את עזרי מהתחנה ב-Afterimage? ובכן, לא, סיסקו באמת מעיף את רום. באכזריות וברשעות של מישהו שלא יהסס לרצוח סנטור רומולאני כדי להשיג את מטרותיו.

כל הצוות מתנגד לסיסקו וזומם עם רום איך להחזיר אותו לנבחרת, חוץ מרום עצמו שאומר שהוא באמת גרוע ועדיף שיראה את המשחק מהיציע. תקשיבו, אני שמח שעושים מרום “פרנגי טוב” והכל, אבל הופכים אותו לקדוש גדול מדי - כמה טוב כבר אפשר להיות, זה לא אמין.

כמו כן עוד סצינות אימונים. כמו כן סצינת “אודו מתאמן להיות השופט” קצרצרה שבה אודו מצולם מאחורה ועדיין גונב את ההצגה בפרק כבר בשלב הזה. כמו כן סצינת “קסידי עושה מסאג’ לסיסקו” מטופשת ש… רגע, מה הולך פה. בלי לשים לב, הסצינה הזו מתפתחת להיות לב הפרק, כי קסידי עולה על כך שמעורבת פה ונדטה אישית של סיסקו נגד סולוק וחולבת ממנו את הסיפור המלא. זוכרים את הסיפור של פיקארד על איך כשהוא היה צעיר ושוטה הוא נקלע לקטטה בפאב ומצא את עצמו משופד? מה שהיה בסיס ל-Tapestry שהיה אחד מהפרקים הטובים ביותר של TNG? אז כאן זה דומה, רק בלי החלק של להשתפד; במקום זה יש הזמנה לתחרות היאבקות שבה סולוק קרע לסיסקו את הצורה (כזכור, וולקנים חזקים פי שלוש מבני אדם).

וזה עוד החלק הטוב.

אחר כך ההיאבקות עם סיסקו הפכה לנושא הכתיבה החביב על סולוק בכל מאמר “האדם נחות מהוולקני” שכתב. בקיצור, נראה שהסולוק הזה קצת מטורלל, והטירלול הזה עבר יפה מאוד גם לסיסקו, וכל משחק הבייסבול הזה הוא משהו שנובע לא מכך שסיסקו מתלהב מבייסבול אלא מכך שהוא איבד לחלוטין את הצפון במלחמה שלו בוולקנים. זה משתלב יפה עם פרקי “סיסקו מתחרפן” אחרים כמו For the Uniform והסצינה הזו היא מה שהופכת את הפרק הזה לקצת יותר מאשר “כולם עושים שטויות”.

ואז מגיע המשחק. במשחק הוולקנים קורעים את הקבוצה של סיסקו. אבל הקרב פה הוא לא על נצחון אלא על הנשמה של סיסקו. אז בתור התחלה הוא נקלע לויכוח עם אודו על משהו ואודו מעיף אותו החוצה, שיראה את המשחק מהיציע. יש לנו כמה סצינות חביבות של “כולם משחקים בייסבול בצורה מגוחכת”, אבל הפואנטה היא שסיסקו רואה את רום ביציע, מדרבן אותו להצטרף למשחק (הא! נשמתו של סיסקו ניצלה ברגע האחרון!) וכמובן שרום מצליח לחבוט מוצלח כמעט בטעות (למדתי שבבייסבול אפשר פשוט לא להזיז את המחבט ואיכשהו הכדור יתמגנט אליו).

ואז כולם חוגגים ושמחים וסיסקו לוחץ ידיים לרום וכולם צוחקים על הוולקנים (שניצחו אותם) כי וולקנים הם כאלו בלי רגשות ו… ודווקא יש בדיחה טובה אחת כשסולוק מסרב לשתף פעולה במשחק ההקטנות ה”אנושי” הזה ועזרי צוחקת עליו שהאם היא שכחה ללבוש את הכתמים שלה הבוקר; זו עקיצה ברורה לכיוון של TOS ותזכורת לגיוון הגזעי היפה שיש ב-DS9.

וזהו בערך.

היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. טיפה הביך אותי ויותר מדי בייסבול משעמם אותי, אבל סך הכל נהניתי.