פרקי באשיר ממשיכים לקלוע בול, בזה אחר זה. והפעם ארבעת המופלאים מ-Statistical Probabilities חוזרים, ו”באשיר הוא קריפ” חוזר וזוכה לטיפול הולם, ובמקום שסרינה תשתוק כל הפרק כמו בפעם הקודמת היא נמצאת במרכז, והתוצאה היא פרק כיפי וחכם יחסית שמראה כמה קו העלילה של “באשיר מהונדס גנטית” היה רעיון טוב. כמו כן, אני מתמוגג מכך שלא הלכו הפעם על דבקות במה שנראה כמו מקור ההשראה המד”בי של הפרק (שלא ארחיב עליו כי ספוילרים, אבל נו… הזה עם הפרחים).

אנחנו מתחילים עם “באשיר ילד כאפות”… רגע, לא באמת, אבל אפשר לנצל את ההזדמנות לדבר על זה. בתחילת הסדרה באשיר היה דמות מעצבנת שכתובה מעצבן ואף אחד לא סבל - לא בתוך הסדרה ולא בקרב הצופים. אחרי עונה ומשהו זה השתנה ובאשיר הפך להרבה פחות מעצבן מבלי שיפסיק להיות מעצבן לגמרי - כלומר, הפך לאט לאט לדמות שהוא היה אמור להיות מלכתחילה. זה עדיין אמר שהיו לנו פחות ופחות רגעי “לאף אחד אין כוח לבאשיר”. בתחילת הפרק הזה יש לנו את זה, כשהוא מנסה להתעלק על או’ברייאן ועל קירה ואודו כדי לבלות ולאף אחד מהם אין זמן וכוח אליו. הפרק מנסה להזכיר לנו שעם כל כמה שהוא התקדם בחיים, באשיר בבסיסו הוא עדיין קצת אאוטסיידר ועדיין קצת בודד ואומלל.

אז הוא חוזר לחדר ומתעסק בפרוייקטי מחקר עצמאיים במיטה עד שמזעיקים אותו למרפאה למרות שהוא בכלל לא בכוננות, כי “אדמירל פטריק” העיף את הרופאה מהמרפאה כי היא “שאלה יותר מדי שאלות טיפשיות”. אז באשיר מגיע לראות על מה המהומה ומגלה את שלישיית הגאונים-מטורללים מ-Statistical Probabilities - לורן, פטריק וג’ק - במדי סטארפליט, כשפטריק עונה לכל דבר ב-“That’s a Stupid Question”, כולל לשאלות איך הם בכלל הגיעו לשם ומאיפה המדים. מתברר שללבוש מדים ולומר על הכל שזו שאלה טיפשית עובד מצויין כשרוצים להשיג דברים.

ולמה הם פה? ובכן, בשביל זה צריך להסתכל על הגאונה-מטורללת הרביעית, שיושבת על המיטה ולא זזה - סרינה, שגם בפרק הקודם התפקיד שלה התמצה בעיקר בזה (ובלהציל את הפדרציה מכיבוש על ידי הדומיניון אבל נעזוב את זה). אתם מבינים, באשיר אשכרה עושה את העבודה שלו ולא שכח אותם ועכשיו הוא חושב שהוא הבין מה הבעיה הספציפית של סרינה ואיך אפשר לרפא אותה.

אז בזה מתעסק החלק הראשון של הפרק, וזה סבבה. אני מאלו שאהבו את הרביעיה הזו ושמח שהחזירו אותה לסיבוב שני. לורן, פטריק וג’ק עושים את השטיקים הרגילים שלהם ועושים אותם משעשע תוך שהם פותרים לבאשיר בעיות הנדסיות שקשורות לניתוח שגם או’ברייאן לא יכל לפתור, וסרינה עוברת את הניתוח בשלום ומתחילה לשוטט בתחנה ולדבר בצורה הססנית ובקושי, אבל לדבר.

לרגע נדמה שהפרק יעסוק בתהליך האיטי וההדרגתי שבו מישהי כמו סרינה שעד עכשיו הייתה מנותקת לחלוטין לומדת לתקשר עם הסביבה; אבל הפרק מעדיף לא לעסוק בזה (ולטעמי זה משתלם) ובמקום זה הוא בוחר “להקפיץ” אותה לרמה שבה היא כבר מדברת ומתנהגת ומתלבשת כמו אדם רגיל לגמרי שהוא גם במקרה גאון גדול יותר מבאשיר (כלומר, היא פותרת לבאשיר בעיות בפרוייקט המחקר שהוא לא מסוגל). בשביל “להקפיץ” את סרינה מרמת ה”מדברת בקושי” לרמת ה”מדברת רגיל” תקעו לנו באמצע הפרק קטע שלדעתי יפלג את הצופים בצורה דרסטית בין “אוהבים כל שניה בזה” לבין “מה זה היה החרא הזה” ובו לורן, פטריק וג’ק מתחילים לשיר וסרינה מצטרפת אליהם באופן הדרגתי. במשך דקה וחצי - נצח של זמן מסך. מאז IT’S A FAKE לא היה רגע שצעק לי “אני הולך להיכנס לרשימת הרגעים הגדולים של העונה שלך” כל כך.

ואז מגיע החלק השני של הפרק שהוא המהות שלשמה נתכנסנו פה.

הפחד הגדול שלי היה שהחלק הזה של הפרק יעסוק בשיפור הולך וגדל במצב של סרינה והיפתחות שלה לעולם, עד שהיא פתאום קורסת שוב למצב הקטטוני שלה באופן בלתי הפיך. זה רעיון נפוץ למדי שטוב מאוד בסחיטת דמעות וממש לא התחשק לי שישתמשו בו פה. ובכן, הוא לא פה. הוא מופיע מתישהו בתור הרינג אדום, אבל הוא לא פה. סרינה מסיימת את הפרק ונפרדת מהסדרה כשהיא סבבה לגמרי ועם עתיד מבטיח - עד כמה שזה אפשרי עבור מי שהחברה של הפדרציה דואגת מראש להדיר מעמדות כוח מסויימות. אנחנו לא כאן בשביל זה אלא בשביל ללמד את באשיר לקח אחת ולתמיד.

זוכרים את הפרק Melora, שבו באשיר החליט מראש שהוא הולך להתאהב במישהי שהייתה חצי-מטופלת שלו, ברמת הלסטלקר את הקבצים שלה עוד לפני שהיא הגיעה לתחנה? אז יש לנו פה שידור חוזר של זה. סרינה צעירה, יפה, חכמה ותלויה בו לחלוטין כי הפחד שהיא תחזור לקטטוניה משתק אותה והיא צריכה כתף ידידותית להירדם עליה. אז מה באשיר יכול לעשות? ברור שהוא מתאהב צ’יק צ’ק. ולפני שאפשר לומר “ג’ק פטריק לורן” הוא כבר גורר אותה (בהסכמה!) מחבורת המטורללים הזו שעכשיו מנסה למנוע את קריסת הגלקסיה אל תוך עצמה הישר אל ערב או’ברייאן-עזרי-קירה-אודו והימורים אצל קווארק ושיחות על הטיילת ונשיקה רומנטית והצעה שהיא תישאר איתו על התחנה ו…

וואו, זה היה רע לתפארת. זה יותר גרוע מאשר ב-Melora. זה מזעזע. הכותבים של הפרק לא מבינים כמה זה מזעזע, שהם נותנים רק ללורן-פטריק-ג’ק לזעום על באשיר בגלל זה, והם הרי מקנאים כי באשיר לא יכול לרפא אותם ועכשיו הוא גונב להם את החברה? אה, רגע, לא. גם או’ברייאן מפקפק קצת בכל זה:

  • BASHIR:
    Well, don't you have anything to say?
  • O'BRIEN:
    As a matter of fact, I do, Julian. I haven't seen you like this for a long time, and I'm really happy for you. But don't you think it's all happening a little fast?
  • BASHIR:
    We're genetically engineered. We do everything fast.
  • O'BRIEN:
    Julian, she's your patient.
  • BASHIR:
    Not anymore. I've asked Doctor Girani to take over her care. Miles, I don't think you understand what this means to me. All these years I've had to hide the fact that my DNA had been resequenced. I'd listen to people talk about the genetically engineered, saying they were all misfits. I used to fantasise about meeting someone who was like me, who could live a normal life. But it never happened. Until Sarina. Don't you see? She's the woman I've been waiting for all my life.
  • O'BRIEN:
    Good luck.

כן, באשיר פספס את שיעור האתיקה הרלוונטי באקדמיה. הוא לא מצליח לתפוס מה הבעיה עם מה שקורה כרגע. הוא פוטר את זה ב”אנחנו מהונדסים גנטית, אין פלא שזה מתקדם מהר”. הוא חושב שבגלל שהיא הפסיקה עכשיו להיות הפציינטית שלו אז מעכשיו והלאה המצב תקין למרות נקודת המוצא של שניהם. הוא לא רואה שהוא מייצר תבנית שהיא צריכה להתאים אליה. בקיצור, מישהו צריך לשבת ולהסביר לו לאט לאט ובפירוט מה שלל הבעיות עם מה שהולך כאן.

וזה מה שהפרק עושה. סרינה מבריזה מארוחת ערב “רומנטית” עם באשיר כדי לשבת ולבהות בחלל בחדר שלה. לרגע נדמה שיש לנו את הרגרסיה למצב הקטטוני שממנה חששנו, אבל לורן-פטריק-ג’ק חכמים יותר מזה ומבינים שסרינה מעדיפה להיות במצב הזה מאשר להתמודד עם כל הבאשיריזציה של החיים שלה שנפלה עליה. רק כשהיא מסבירה לבאשיר שהיא לא יודעת בכלל מה זה אהבה ושהיא חייבת לו הכל ושהיא רוצה שהוא יהיה שמח, האסימון מתחיל ליפול לו. אז סרינה נוסעת לה לכוכב לכת מרוחק כדי להתעסק במחקר וליהנות קצת מהחיים, לורן-פטריק-ג’ק חוזרים להם למוסד בסבבה שלהם (אנחנו מקבלים “That’s a stupid question!” פרידה מפטריק - נתגעגע אלייך!) ובאשיר ימשיך להיות לבד ואולי יתחיל סוף סוף לחשוב מה הבעיה איתו, עכשיו משהסדרה סיפרה לנו במפורש.

כאמור, אני מרוצה מהפרק הזה. גם מכך שלא החזירו את סרינה אל הקטטוניה, וגם מכך שהחזירו את באשיר הקצת-יותר-מדי-קריפ של העונות הראשונות רק כדי להצביע על זה במפורש ולהגיד “כן, זה רע, ולא אמרנו את זה מספיק טוב קודם”. הסדרה למדה משהו בשבע עונות, והדמות של באשיר הפכה, די במפתיע, לאחת מהדמויות המוצלחות בסדרה.