היתרון של זה שאנחנו בעונה האחרונה של הסדרה הוא שאפשר לסגור קווי עלילה בלי להסס, ואם סוגרים אותם אין תחושת “חבל, למה עשיתם את זה?!” כמו שהייתה למשל ב-Blaze of Glory כשהסדרה נפטרה שלא לצורך מאדינגטון שיכל לבדר אותנו גם בהמשך. גם הפעם הסדרה נפטרת מדמות משנה חביבה ועושה את זה בצורה ראויה למדי, שנותנת לנו עוד פרק קלינגונים טוב. זוכרים שבתחילת הסדרה הקלינגונים היו נדירים להחריד ועל פרקי קלינגונים, לא כל שכן טובים, לא היה מה לדבר? אז עכשיו הגענו למצב שבו יש לנו פרק קלינגונים טוב שבו וורף די נדחק לשוליים והאקשן הוא בין שתי דמויות משנה (עוד המחשה לכך שדמויות המשנה הן הנקודה החזקה ביותר של הסדרה).

הרעיון הבסיסי של הפרק פשוט - בואו נסתכל על הנקודה הזו שתמיד קצת הוחלקה הצידה בחברה הקלינגונית - מה קורה בה לזקנים, שלא הצליחו להרוג את עצמם בקרב עד עכשיו? כזכור, ב-Blood Oath ראינו בדיוק את זה - שלושה ישישים קלינגונים שחיפשו להם דרך מכובדת להתאבד על ידי קרב. שניים מהם הצליחו, השלישי - קור - לא הצליח. ועכשיו צריך להתמודד עם ההשלכות של זה. מאז הקלינגונים כבר הספיקו להיכנס למלחמה נגד הפדרציה, לצאת מהמלחמה נגד הפדרציה ולהסתבך עם הקרדסים והדומיניון עד הצוואר. זמן טוב לאקשן ומוות מכובד, אבל קור זקן מדי בשביל כל החרא הזה. כלומר: אף אחד לא מוכן לצרף אותו לכוח שלו. את קור! אגדה חיה!

כפי שהבנתם, הפרק הזה הולך לעסוק בשאלה “איך אגדה חיה הופכת לאגדה מתה”. וכדי שיהיה ברור על מה מדובר אנחנו מתחילים עם או’ברייאן ובאשיר שמדסקסים את קרב האלאמו, וספציפית את השאלה האם דיווי קרוקט נהרג בקרב או נכנע והוצא להורג אחר כך, ואני מאוד מקווה שאתם שואלים “מה? מי? למה זה חשוב?” כי גם אני תוהה איך או’ברייאן ובאשיר נדבקו לפיסה ספציפית כל כך של ההיסטוריה האמריקאית (כן, כבר דיברו קודם על זה שהם משחזרים את קרב האלאמו ואני בטוח שזה לא רומז שום דבר על המשך העונה, מה? כלום!).

עבור וורף כל הדיון ההיסטורי הזה מיותר:

WORF: You are both wrong. The only real question is whether you believe in the legend of Davy Crockett or not. If you do, then there should be no doubt in your mind that he died the death of a hero. If you do not believe in the legend, then he was just a man and it does not

ובזאת הוא נוטש את הדיון וזוכה לביקור של קור קרוקט שמבקש ממנו פרוטקציות כדי לקבל איזו ספינת חלל להתאבד בה יפה.

וורף הוא בחור טוב שתמיד אפשר לפנות אליו בשביל פרוטקציות ומארטוק בדיוק יוצא לו לאיזו משימת התאבדות מהסוג שהוא עושה פעמיים בשבוע, אז למה לא לצרף את קור. רק מה, מרטוק לא עף על הרעיון במיוחד, או בניסוח קצת יותר מדויק כמעט הורג את וורף בו במקום על ההצעה, ואנחנו מבלים איזה שליש פרק רק על להבין למה הוא כל כך עצבני ומתי וורף כבר ישכנע אותו. כמובן שקור עשה לו עוול נוראי בעבר, אבל הפרק מנסה לנצל את זה כדי לתת קצת יחסי כוחות אצל הקלינגונים ולמקם את מרטוק וקור בהם. קור הוא האריסטוקרט ואילו מארטוק הגיע ממשפחה פשוטה וקור חסם את ההתקדמות שלו בגלל המעמד הנחות שלו. מארטוק בסוף התגבר על זה, אבל - היכונו, הנה הטראומה מגיעה - אביו לא הספיק לראות את בנו מגיע לגדולות.

אחרי כל הנאום הזה וורף יוצא די מבאס:

  • WORF:
    I understand. But I must tell you that using my own authority, I appointed Kor an officer in the Ninth Fleet.
  • MARTOK:
    Made him an officer, just like that. That's the difference between his name and mine. His opens doors, mine closes them.

אז יש לנו פרק “ספינת קלינגונים”. במשימת חצי התאבדות. עם קפטן ששונא את הקצין השלישי שלו שנאת מוות, והקצין השלישי הזה כבר סובל מסניליות מתקדמת, אבל כל הצוות מעריץ אותו. מה כבר יכול להשתבש? ובכן, למשל, שבמשימת ההתאבדות עצמה מארטוק ייפצע ויאבד את הפיקוד לרגע וקור ישתלט מרוב התלהבות ומחשבה שהוא בכלל נלחם נגד בני האדם לפני מאה שנים וכמעט יהפוך את משימת החצי-התאבדות להתאבדות מלאה.

ואז הסדרה עושה את מה שסדרות דרמה טובות עושות: “דמויות טובות עושות דברים רעים מאוד לדמויות טובות אחרות”, כשמארטוק וחבריו חוגגים על הגב של קור הסנילי. מארטוק מקבל את הנקמה שלו, וכידוע פתגם קלינגוני עתיק אומר שנקמה היא תבשיל שמוטב שיוגש קר, וכאן הנקמה היא קרה מאוד… רגע, לא, עזבו אתכם מהפתגמים הקלינגונים המטופשים הללו, מארטוק מתבעס רצח מכל הסיטואציה ובכלל לא נהנה להתעלל ככה בקור. מה זה פה, אלו קלינגונים או בני אדם? האם ייתכן שהסדרה מדברת עלינו? לא… לא ייתכן!

ויש גם איזו תת-עלילה עם קווארק ועזרי מז’אנר “קווארק מאוהב ומביך את עצמו כשהוא מנסה לשכנע את עזרי לא לחזור אל וורף למרות שהיא בכלל לא חושבת על זה”. זה לא טוב במיוחד. לא הייתי מרוצה מקונספט “באשיר וקווארק מאוהבים בדקס” שהומצא לקראת סוף העונה הקודמת. עוד יותר לא אהבתי את הקונספט הקריפי של “באשיר וקווארק זוממים על עזרי” וככל שהסדרה ממשיכה עם זה קדימה אני עוד יותר לא מרוצה. אבל זה לוקח כל כך מעט זמן מהפרק שזה אפילו לא יכול להיקרא עלילת משנה ואני בעיקר מקווה שזה ייזנח מעצמו.

כדי לסיים את הפרק עם טעם טוב יחסית, נותנים לקור את משימת ההתאבדות שלו במקום שיחזור הביתה בבושת פנים. התירוץ הוא כל מני ספינות דומיניון שהולכות להשיג את הצי של מארטוק ומישהו חייב לקחת ספינה אחרת למשימת התאבדות כדי לקנות לכולם זמן. וורף מתנדב, קור מרדים אותו ויוצא למשימה בעצמו ואיכשהו מצליח לעכב צי דומיניון שלם ולהציל את מארטוק ושות’. מארטוק ההמום מנסה להבין איך קור הצליח לעשות משהו כזה, ואילו וורף קורץ לדיון הדיווי קרוקט מתחילת הפרק עם “מה זה משנה?” וכולם חוגגים. ביי ביי קור, זו הייתה דרך לא רעה בכלל לתת לך ללכת.