כבר מזמן לא היה לנו פרק “מלחמה היא גיהנום”, ואנחנו באמצע מלחמה שהיא, ובכן, גיהנום. אז הנה פרק שזו מהותו. ככזה, אפשר היה לנחש מלכתחילה מה בערך הולך לקרות בו. יהיו רדשירטים, אבל כמיטב המסורת של The Ship (וגם של Children of Time, בעצם) יתנו לנו לחבב אותם לפני שיהרגו אותם (היו רדשירטים, נתנו לנו לחבב אותם ואז הרגו אותם). יהיו פציעות סימבוליות לצוות הקבוע (היו פציעות סימבוליות). לא יהיה ברור בסוף האם זה היה שווה את זה או לא (לא היה ברור בסוף אם זה שווה את זה או לא).

הדבר היחיד שהיה לא ברור הוא נוג, היחיד מבין דמויות המשנה של הסדרה שמצא את עצמו בקו האש. לא אכחיש שפחדתי שהוא ימות - עד לשלב שבו הוא איבד רגל, כלומר. מכיוון שאנחנו ב-DS9 שאוהבת לחשוב על עצמה בתור סדרה עם השלכות, נראה שעניין הרגל של נוג לא הולך להסתיים בפרק הזה, אז אפילו אפשר לומר שיצאנו עם נזק כלשהו לצוות הקבוע.

והאם זה היה פרק טוב? ובכן כן, הוא היה מצויין. את המטרות שלו הוא משיג בלי למצמץ, והוא גם פרק חשוב במסגרת המאמץ הכולל של DS9 להציג מלחמה בתור עניין כמה שפחות הירואי. אני לא בטוח אם הוא עדיף על Nor the Battle to the Strong או על The Ship או על Rocks and Shoals בהעברת תחושות חוסר התוחלת של כל זה והמלכוד שבו כולם נמצאים; אבל הוא בוודאי מעביר יותר טוב את תחושת המחיר שזה גובה מהחיילים שנמצאים בחזית, וזו נראית כמו אחת מהמטרות המרכזיות שלו מלכתחילה. ובכל מקרה אין צורך ביותר מדי השוואות ויש מקום לכולם.

עד כמה הפרק הזה מיועד להיות קודר במתכוון? ובכן, הוא מתחיל עם רום שר מזעזע במסגרת “אודישן” לויק פונטיין, שצריך לנער אותו בעדינות. כשמתחילים פרק עם הפוגה קומית כל כך מאולצת, ברור ששום דבר טוב לא הולך לקרות פה. ואז באשיר בא לקחת מויק מוזיקה בשביל להפיץ לחיילים בחזית במסגרת משימת אספקה שהדיפיינט יוצאת אליה, וחיש קל הצוות מוצא את עצמו בחזית כזו - איזה כוכב שכוח אל בלב המערכת שהפדרציה כבשה ב-Tears of the Prophets שחייבים להחזיק בו כי יש בו מקגאפין חשוב במיוחד שאנשי ההנדסה עובדים עליו כבר חודשים בנסיון לעשות מיקגפון מקגאפנטסטי כלשהו. הבנתם נכון: לחיילים שנמצאים שם אין מושג מה המטרה של כל זה, בעצם. הם שם כי אמרו להם. ושני שליש מהיחידה שלהם נהרג. וכבר חמישה חודשים לא החליפו אותם. והם מתמודדים עם זה בדרכים שונות שנעות בין הלם קרב ובין איסוף גולגולות של אנשי ג’אמהדר - סליחה, איסוף מכלים של הסם הלבן שלהם.

אל הכיף הזה מגיעים סיסקו, באשיר, עזרי, נוג וקווארק שנתקעים שם במהלך משימת האספקה כשהדיפיינט מותקפת וסיסקו בוחר להישאר עד שתוכל לחזור. מה קווארק עושה פה? ובכן, התירוץ הוא משהו משהו הנאגוס דרש ממנו להצטרף למשימה כדי לדעת דברים בלה בלה. בפועל קווארק פה כדי לתת את הצד האנושי. אבל לא כמו ג’ייק ב-Nor the Battle to the Strong; קווארק אמנם נבהל מרוב מה שהולך שם אבל גם יודע לשלוף פייזר ולירות בג’אמהדר כשצריך לקראת סוף הפרק. הוא פה כדי להתייאש מכמה שהכל מיותר כל כך, ולדאוג לנוג שלא ייסחף בהתלהבות, וכדי לשאת נאום על הסכנות שבבני אדם שהוציאו אותם מאיזור הנוחות שלהם (נאום שמזכיר מאוד את הקווארק המוצלח של The Jem’Hadar שקצת נעלם מאז) וכדי להיראות כמו הורה דואג אמיתי אחרי שנוג נפצע. חשבתי בהתחלה שזה הולך להיות פרק של נוג, אבל טעיתי; זה קודם כל פרק של קווארק.

סיסקו ובאשיר הם פה על תקן החיילים המנוסים שבעיקר מרגישים שאין להם כוח לכל השיט הזה שוב ושוב, וסיסקו גם צריך לסבול את ההאשמות החוזרות ונשנות של קווארק שבכלל לא אכפת לו מנוג והחיילים, ולסבול את הצורך להיות האחראי לשליחת פטרול לאיתור הבסיס של כוח התקיפה הג’אמהדרי שבמהלכו הורגים את אחת מהמגינות הסימפטיות ופוצעים את נוג. עזרי היא סוג של חצי-חצי; זו הפעם הראשונה שלה בקרב, אבל יש לה נסיון רב מגלגולים קודמים. אז דואגים לידד אותה עם המהנדס הסופר-מקסים שכמובן במהלך הקרב יציל אותה וייהרג בעצמו.

ונוג… נוג לא למד מספיק מ-Valiant והוא עדיין מלא הערצה לחיילים ובפרט להוא הקריפי שאוסף גולגולות. גם כשסיסקו שולח אותו לפטרול הוא לא מפקפק. גם כשהוא נפצע ומאבד רגל הוא לא מפקפק. מעניין לאן זה יילך מכאן.

ויש לנו גם שחזור של In the Pale Moonlight. הבסיס מלא במוקשים ג’אמהדרים שמכונים “הודינים” שמתחבאים באיזה מימד אחר ומופיעים באקראי גם באיזורים שנחשבו בטוחים. עזרי והמהנדס שעוזר לה מבלים חצי פרק בלהבין איך לגלות אותם, ואז… ואז בלי יותר מדי היסוס סיסקו מורה להשתמש בהם כדי לטמון מארב לג’אמהדר. עזרי מאכילה את הצופים בבית בכפית עם האמירה שעד לפני כמה שעות כולם חשבו על המוקשים הללו בתור נשק נוראי שרק הדומיניון ישתמש בו. ומי צודק? ובכן, סיסקו. הם בקושי שורדים את המתקפה של הג’אמהדר בסוף הפרק; די ברור שאלמלא ההודינים היו משמידים שליש מהכוח התוקף, הם לא היו שורדים.

המתקפה עצמה מצולמת באופן הכי לא הירואי שאפשר - הכל חשוך, אי אפשר להבין כלום וכולם הולכים מכות ורואים אנשים נדקרים ונורים ויש המון צרחות. אבל הקטע האפקטיבי באמת מגיע כשהמצלמה עוברת אל קווארק שנמצא במרפאה , מקרר את המצח של נוג ומקשיב למהומה שבחוץ עם השמיעה הפרנגית הסופר-רגישה. עד שגם לו אין ברירה והוא נגרר לתוך כל זה כשהוא שומע ג’אמהדר מגיע ומסתובב ויורה בו בדיוק בזמן. להבדיל מכל שאר הקרב, הסצינה הזו כן נראית כמו משהו שיצא מסרט פעולה הירואי (והיא גם היחידה שלא חשוכה לגמרי ואפשר אשכרה לצלם אותה), והבחירה להעניק אותה לקווארק מזכירה קצת את ההירואיות של ג’ייק ב-Nor the Battle to the Strong.

ומי היחיד ששורד מבין החיילים בבסיס שאשכרה הכרנו? הפסיכי עם הגולגולות, שגם מציל את סיסקו. את הקרב האמיתי שהסדרה רומזת שהוא יצטרך לנהל אנחנו כבר לא נראה מול המצלמה.

הפרק מסתיים בעוד קצת הבהרה של המסר למי שזה לא ברור לו. קודם כל וורף:

  • WORF:
    This was a great victory. One worthy of story and song.
  • SISKO:
    It cost enough.

ואחר כך קירה:

  • KIRA:
    Sir, the latest casualty reports have just been posted.
  • SISKO:
    How many this time?
  • KIRA:
    Including the troops lost at AR five five eight, seventeen hundred and thirty.
  • SISKO:
    Seventeen hundred thirty.
  • KIRA:
    That's a lot of names.
  • SISKO:
    They're not just names. It's important we remember that. We have to remember.

תודה. עכשיו אנחנו זוכרים שאנחנו במלחמה ושמלחמה היא גיהנום. אולי תמצאו דרך לסיים אותה?