פרק מצוין לטעמי, אולי הטוב ביותר עד כה.

כרגיל, מתחילים עם באשיר-ילד-הכאפות שמנסה שוב להתחיל בצורה קלושה עם דקס, שמנפנפת אותו ופוגשת במסדרון צדדי שלושה חבר’ה שגם כן רוצים אותה, ויודעים לנקוט לשם כך בשיטות אגרסיביות כמעט כמו אמני פיתוי. באשיר, שניסה לסטלקר את דקס ונקלע לאקשן, דווקא הולך מכות לא רע עד שהוא נופל קורבן לקלישאת ה”לא מרביצים לנשים”. סוף דבר: החבר’ה גוררים את דקס משם ואנחנו מקבלים סיקוונס אקשן מוצלח שבו הקצינים מנסים לעצור את החוטפים, שמצדם צופים כל תנועה שלהם מראש. בסופו של דבר החוטפים נעצרים ממש ברגע האחרון, ואז שולפים את האס מהשרוול – יש להם צו הסגרה על שם דקס וכל מה שהם עשו היה חוקי לחלוטין.

הסגרה על מה ולמה? מסתבר שלפני שלושים שנים, כשדקס עוד נקראה “קורזון” והייתה גבר פעלתני למדי היא התחברה לה לאיזה גנרל-לוחם-במורדים אי שם בגלקסיה רחוקה רחוקה. מישהו גילה למורדים משהו, הגנרל נחטף ונרצח והפך לקדוש מעונה ולסמל עממי, ואחרי שלושים שנה התיקים הצבאיים נחשפו לציבור והבן של הגנרל החליט לסגור חשבון עם הבוגד שהסגיר אותו – דקס (או שמא?)

התגובה של דקס לכל זה היא בעיקר בהיה בחלל ושתיקה. מה שמרגיז את סיסקו, שרוקח מזימות שונות ומשונות כדי להציל את דקס. הוא מרוויח זמן על ידי תעלול בירוקרטי: הוא מארגן שבוררת מטעם הבאג’ורים תקשיב לטיעוני שני הצדדים לפני שתאשר או תדחה את בקשת ההסגרה. בזמן שהוא מרוויח, סיסקו שולח את אודו לגלקסיה הרחוקה-רחוקה כדי לרחרח (לא לפני שאנחנו זוכים לעוד סצינת אודו-קווארק משעשעת שבה אודו סוחט את קווארק לתרום את ה”טיילת” (זה התרגום התקין של Promenade בהקשר הזה?) לצורכי השימוע).

בזמן שאודו מרחרח, רובו של הפרק הוא דרמת בית משפט שבה גזע הטרילים מונח על שולחן הניתוחים, כשהשאלה היא האם ניתן/אפשר/צריך/ראוי לשפוט טריל על פשע שביצע סימביונט טרילי שמאז הספיק להחליף גוף. זו שאלה מצויינת, ואחת בלי תשובה ברורה, והפרק נזהר לא לנקוט עמדה אלא פשוט להשליך על הצופה את שלל הטיעונים הרלוונטיים. התחושה של סיסקו, והקהל, היא שדווקא לצד השני יש קייס חזק יותר; לכן די ברור שאין מנוס מדאוס-אקס-מאכינה שבו אשת הגנרל ז”ל מגיעה ומספקת אליבי לדקס, תוך חשיפת הרומן שהיה ביניהם (וכדי לסגור את העלילה מספרים לנו בשקט שהגנרל היה בוגד שהצטרף מרצונו למורדים ואז נרצח על ידם).

הייתי יכול לפרט כאן על הדיון המשפטי בשאלת הטרילים, אבל לדעתי כדאי לראות את הפרק בשבילו (אבל אולי אפשר לדון בעניין בתגובות). לטעמי דיונים כאלו הם בדיוק מה שמד”ב צריך לעשות – יש לנו כאן גזע חייזרי שהוא באמת שונה מהותית ממה שקיים אצלנו בכדור הארץ; בואו נבין את ההשלכות של התופעה הייחודית הזו. כמובן שאפשר למצוא מקבילות “אנושיות”, כמו תאומים סיאמיים (אם אחד מהם מבצע פשע, האם השני אחראי? האם מוסרי להוציא להורג את הפושע ובכך בהכרח להמית גם את התאום השני?) או אדם שביצע פשע ואז איבד את זכרונו; עדיין, גזע כמו הטרילים מאפשר להתעלות מעל המקבילות האנושיות הללו ולהציג בעיות שהן היפותטיות לחלוטין עבורנו.

אחד מהפרקים הראשונים של TNG שהיה לטעמי ממש טוב (אולי אפילו הראשון שבהם) היה The Measure of a Man שבו פיקארד מגן על דאטה במשפט. ההקשר המשפטי היה שונה וכן גם הדיון, אבל הפרק הנוכחי מאוד מזכיר את הפרק ההוא, בפרט באופן שבו סיסקו הוא כאן הסנגור הראשי, וגם הדמות המרכזית בפרק. רואים יפה את שלל הדילמות שיש לסיסקו: מצד אחד, זה חברו הותיק מזה 20 שנים; מצד שני, זו אישה צעירה שהוא לא מכיר ומגלה אדישות גדולה לכל העניין. מצד אחד, הוא יודע שדקס אף פעם לא היה מסוגל לבגידה ורצח; מצד שני, הוא יודע שדקס היה שובב לא קטן ואם הוא ניהל רומן עם אשת הגנרל… מצד אחד, הוא לא יכול להרשות את צו ההסגרה הזה, ומצד שני הוא יודע שהצו חוקי ושהטיעונים המשפטיים בסופו של דבר משחקים לרעת דקס. זה אולי הפרק הראשון שבו הדמות של סיסקו מתחילה להיות מעניינת ממש. וגם אודו וקווארק אחלה, במעט הזמן שבו הם מופיעים.

אז מי לא אחלה? דקס, כמובן. עד כה רוב מה שהיא עשתה בסדרה היה לעמוד ולהיראות יפה וחכמה, ולכן כל כך מאכזב שגם פרק שלכאורה מתמקד בה למעשה מותיר אותה בצד, ורוב הפרק היא בוהה בחלל באדישות-שמסתירה-רגשות-עמוקים. קשה לי לקרוא לה “דמות מבוזבזת” כי בלי הדמות הזו לא היה פרק; ומצד שני, יכלו להחליף את דקס בכל טריל אחר והפרק היה עובד כמעט באותה מידה (למעט הקשר האישי עם סיסקו). כנראה שניאלץ לחכות עוד קצת עד שנראה אם יש בדמות הזו משהו מעבר לגימיק.

בתמונה, רגע אופייני מהפרק: סיסקו זועם, דקס אדישה-עם-מבט-נוגה.