עונה 1 פרק 9 – The Passenger

הפרק נפתח שוב עם מוטיב “באשיר ילד כאפות”. די! מספיק! כמה אפשר, תגידו לי?

באשיר וקירה חוזרים בחללית ממשימה מוצלחת שבה באשיר הוכיח שמעבר לפלוציות שלו הוא גם רופא טוב. קירה מחמיאה לו על זה, וזוכה לתגובת “כן, אני יודע. הו, אני כל כך מוצלח!”. היא כמעט אומרת לו מה שהיא חושבת עליו, אבל אז מתקבלת קריאת המצוקה השבועית והשניים ממהרים לסייע לחללית שעולה באש (רגע מטופש במיוחד: הם נכנסים לחללית, ואז בודקים כמה אוויר לנשימה נשאר בה). על החללית יש ציידת ראשים, והאסיר המסוכן שלה, שבאשיר ממהר לרוץ לטפל בו, ובתמורה חוטף כאפה – כלומר, האסיר המסוכן תופס אותו בגרון ומקשקש כל מני “אל תיתן לי למות”. ואז הוא מת.

או שמא?!

אחרי שהם חוזרים ל-DS9, ציידת הראשים מזהירה שהאסיר לא פראייר וכבר ביים את מותו פעמים רבות בעבר (ולמה הוא אסיר מלכתחילה? כי הוא סוג של מנגלה). כדי להמחיש את הנקודה היא לוקחת סכין ותוקעת בגופה, שנותרת מתה. הצוות לא מתרשם במיוחד.

בינתיים, בפאב, קווארק ואודו מנהלים עוד שיחה מבדרת (ההיילייט של הפרק – יש לי הרגשה שגם זה הולך לחזור על עצמו הרבה) על מערכות יחסים והמזימות שקווארק זומם על דקס. תוך כדי כך אודו רומז לקווארק שעומד להגיע לתחנה משלוח גדול של מקגאפין עוד מעט, כדי לוודא שקווארק יודע שאודו יודע שקווארק יודע שיש משלוח מקגאפין. הבנתם את זה? לקצין מטעם הפדרציה שהגיע לתחנה כדי לפקח על תהליך העברת המקגאפין זה לא היה ברור כל כך והוא מתקוטט עם אודו. אודו רץ חיש קל אל סיסקו כדי להגיש התפטרות, ומעמיד את סיסקו בדילמה האמיתית היחידה בפרק – במי לצדד? באופן לא מפתיע, הוא בוחר באודו בתור מי שנותן את המילה האחרונה, אבל דורש ממנו לעבוד עם הקצין ככל שניתן. תהליך שיתוף הפעולה של השניים מתחיל בכך שאודו מציג את תוכניות האבטחה שלו – או היה עושה את זה, אלמלא כל הקבצים נמחקו.

כאן הצוות מבין שיש בעיה כלשהי. מישהו פורץ להם את מערך האבטחה, בדיוק כשמגיע משלוח מקגאפין, ובדיוק כשהאסיר שהגופה שלו מתקררת בחדר ההקפאה הוא מסוג האנשים שרוצים את המקגאפין? ציידת הראשים יכולה להגיד “אמרתי לכם” כשסיסקו מאמץ את הנחת העבודה שהאסיר איכשהו חי. ועכשיו אנחנו, הצופים, עוצרים ושואלים את עצמנו – מה הולך כאן? כי עכשיו עדיין יש לנו תעלומה נחמדה, אבל עוד שתי דקות כבר יתחילו לפתור לנו אותה. החשודה המיידית היא כמובן ציידת הראשים עצמה; עוד אפשרות היא שהאסיר לא באמת מת והגופה היא של כפיל, כמו שקרה ב-A Man Alone, אבל בתוך הפרק הזה מתייחסים לאפשרות הזו ומסבירים שזה בודאות לא זה כי <טכנובאבל>. זה יפה; זה מראה שהכותבים השקיעו טיפה מחשבה בפרק.

מצד שני, אם ציידת הראשים היא עצמה האסיר, למה שהיא תספר להם על האסיר ומעלליו מלכתחילה? גם זו נקודה שהפרק מתייחס אליה. מה שנשאר לנחש בשלב הזה הוא שהאסיר הצליח איכשהו להשתלט על אחד מהאנשים שבאו איתו במגע – ציידת הראשים, או קירה (שלא ראינו את כל מה שקרה לה בחללית של ציידת הראשים) או באשיר, שבא במגע ישיר עם האסיר. כמובן שבאשיר נראה כמו האפשרות הסבירה, אבל כל שלוש האפשרויות נרמזות בפרק במידת מה. גם קצין הפדרציה שאודו עובד איתו הוא הרינג אדום מוצלח – הוא צץ משום מקום ומנסה להתערב ככל הניתן בסידורי האבטחה. מי זה ומה זה? התעלומה מצליחה להחזיק את רוב הפרק בכבוד, ולאט לאט מתכנסת. קצין הפדרציה נעלם פתאום, אבל כשאודו מאתר אותו מתברר שהקצין אימץ את דרך החשיבה של אודו ומצא חפיץ ש<טכנובאבל> ישתק את התחנה אם יופעל. אודו קצת המום מכך שמשהו חדר את מערך האבטחה שלו, ועוד יותר – מכך שהוא גילה שיש לו מה ללמוד אפילו מקציני פדרציה. כל זה הופך את אודו לדמות הכי מעניינת בפרק שלא באמת נסוב עליו. אז על מי כן?

באשיר, כמובן! דקס מגלה שהאסיר השתמש באיזה <טכנובאבל>-ציפורניים כדי להשתלט על באשיר כשהוא תפס לו את הצוואר, ובאשיר מוביל מבצע השתלטות (בחסות שכירי חרב שקווארק שוכר – עוד תזכורת לכך שקווארק הוא אמנם דמות קומית חביבה אבל גם עושה צרות לא קטן) על ספינת המקגאפין. הצוות מצליח ללכוד את הספינה בקרן גרירה ברגע האחרון, אבל נתקעים במצב של תיקו – האסיר מאיים לפוצץ את הספינה, להרוג את באשיר ולפזר מקגאפין רעיל בכל רחבי הגלקסיה. למרבה הצער, אין פתרון מחוכם לקונפליקט הזה – דקס עולה על איזה <טכנובאבל> שכשהוא מופעל, באשיר חוזר לעצמו לשניה – מספיק כדי שיוכלו לשגר אותו חזרה לתחנה, להשתלט עליו (עם הכאפה האולטימטית: סיסקו יורה עליו עם פייזר במצב הלם, בתמונה) ולחלץ ממנו את התודעה המרושעת הסוררת.

הסיום היה אמור לכלול את ציידת הראשים שלוקחת את הצ’יפ שאליו העבירו את התודעה של האסיר ורוכבת אל השקיעה, אבל DS9 החליטו שהם “אפל יותר, בוגר יותר” ולכן ציידת הראשים עושה את הדבר ההגיוני למי שהשקיעה 20 שנים ברדיפה אחרי האסיר הזה וראתה כמה תעלולים היא מעולל – היא מפצפצת את השבב עם האקדח שלה ומסתלקת בלי להניד עפעף. המבטים של אנשי הצוות ההמומים (סיסקו, דקס, באשיר) הם Priceless.

הבעיה בפרקים “בלשיים” שכאלו היא ההתמקדות בתעלומה, שהיא בסופו של דבר לא מפתיעה במיוחד. כאן גם בחרו בפתרון שלטעמי היה הכי צפוי. מצד שני, היו מספיק הרינגים אדומים כדי שמשחק הניחוש יהיה מהנה, ובסופו של דבר זה היה פרק נחמד למדי.

מה שכן היה איום ונורא והוא נקודת השפל של הפרק הוא האסיר. ההזדמנות היחידה שלנו לשמוע את הצד שלו את הסיפור, ולראות את האישיות שלו, היא כשהוא מדבר מתוך באשיר. לרוע המזל, כל מה שזה אומר הוא שהשחקן מדבר. בצורה. איטית. עם. הדגשות. לא. ברורות. ופרט לכך נשמע כמו רע גנרי ולא מעניין. אני תוהה אם המשחק המוגבל של השחקן הוא תולדה של הדמות המוגבלת שנתנו לו לגלם, או שזה היה ההפך.