עונה 2 פרק 5 – Cardassians

אז, האם גם הקרדסים אוהבים את ילדיהם?

אנחנו מתחילים עם אורח רצוי מהעונה שעברה – גארק, ה”חייט” התמים (ובפועל המרגל-שלא-ברור-עבור-מי-הוא-עובד?) שהוא הקרדסי היחיד בתחנה. בעונה שעברה הוא הקריפ את באשיר; מאז באשיר פיתח כבר עמוד שדרה ולא נבהל ממנו אלא יושב איתו לשיחות חולין. אלא שהשיחה נקטעת כשלפאב נכנס מחזה מוזר ביותר – ילד קרדסי בלבוש באג’ורי, עם “אבא” באג’ורי. גארק הופך מחייט קרדסי לפדובר, מניח יד על הזאטוט ואומר לאב ש”לא יכלתי שלא לשים לב איזה בחור יפה יש לך כאן”. הילד עושה את מה שכל אדם שפוי במצבו היה עושה – תופס לגארק את היד ונושך בכל הכוח. האח למלחמה בפדובר!

טוב, נו, בעולם האוטופי המוזר של DS9, הנשיכה הזו אמורה ללמד אותנו שיש משהו מאוד מוזר עם הילד. כלומר, מעבר לכך שמדובר על קרדסי שמגודל על ידי באג’ורים. קירה אומרת שקרוב לודאי שמדובר על יתום קרדסי שהושאר על באג’ור כשהקרדסים נמלטו, אבל לפני שאנשי התחנה מספיקים ללבן את העניין בינם ובין עצמם סיסקו מקבל תשדורת מגאל דוקאט – הנודניק שניהל את התחנה לפני הפדרציה, וכבר עלה לכולם על העצבים בכל מני פרקים בעונה הראשונה. דוקאט כבר שמע איכשהו על הנשיכה, ובאופן כללי לא מרוצה מהקונספט של “יתומי מלחמה קרדסיים נטושים” – לדבריו, זו חרפה מכיוון שהילדים הללו מגודלים על ידי הבאג’ורים לשנוא את הגזע שלהם עצמם. והנשיכה של גארק מוכיחה את זה.

שמעו, יש משהו בדבריו. הפרק אוטומטית מעלה לדיון את השאלה המעניינת – עד כמה תנאי הגידול של ילדים קרדסיים שכאלו הם נורמליים? מה תהיה ההשפעה של הסביבה הבאג’ורית עליהם? זה כמובן מזכיר גם את וורף מ-TNG, אלא שוורף התאים לחזון האוטופיסטי של TNG: מצד אחד, הוא היה מתורבת ומוסרי כמו בן אדם (שהרי בני האדם תמיד הוצגו כתרבותיים בהנגדה לקלינגונים הברבריים – מי אמר גזענות ולא קיבל?), ומצד שני הוא לא פיתח שנאה למורשת הברברית שלו ושמר על אספקטים שלה באדיקות.

משהו אומר לי שזה לא הולך לקרות עם הילד הזה.

סיסקו ובאשיר מנהלים שיחה קצרה עם האבא, שמאוששת את החשד שהאב הוא שונא קרדסים מושבע, וכך הוא גידל את הילד. מבחינתם, הילד הוא כלל לא קרדסי יותר; זה טוב ויפה, אבל האם כל מי שרואה את הילד יחשוב כך? אחרי שבאשיר מתחקר איזה מישהו בפאב שלכאורה מכיר את המשפחה מתעורר חשד להתעללות רצינית יותר (כפי שההוא אומר, הילד הוא הדרך שלהם לנקום בכל הקרדסים).

ההאשמות נגד האבא מספיק חמורות כדי שהתחנה תחליט להפריד את הילד מהאבא ולהעביר את הילד לחסותו של או’ברייאן. באמת? הבאג’ורים לא מקימים מהומה סביב הפרדת משפחות כאלו? מה הסמכות של DS9 בעניינים כאלו? ואיזה פשע הילד עולל (חוץ מנשיכת פדובר) שבגללו הוא צריך לסבול את או’ברייאן?

אז מה היה לנו עד כה? יתומים נטושים, התעללות בילדים, גזענות… לא, אין סיכוי שהפרק ילך לכיוון של התעסקות רצינית בנושאים הללו, נכון? זו רק הקדמה למשהו אחר.

באשיר מדבר על גארק על המצב ומזכיר את גאל דוקאט ומקווה שהמקרה של הילד הזה ישמש אותו כדי לפתור את בעיית יתומי המלחמה אחת ולתמיד. גארק רק שומע “גאל דוקאט” ונדלק, ומבהיר לבאשיר (בדרכו הסוקרטית של לשאול אינסוף שאלות סתומות) שגאל דוקאט הוא זה שהיה אחראי לפינוי באג’ור – ובפרט, נטישת היתומים – מלכתחילה, ושלא מדובר על טעות או שכחה כי קרדסים לא עושים דברים כאלו. צפוי למדי, כמובן, אבל עושה רושם שגארק מאוד לא מחבב את גאל דוקאט, וזה חדש.

באשיר צבר מספיק עוז ותעוזה כדי שיתפרץ לשיחה של סיסקו ושות’ עם גאל דוקאט וישאל אותו ישירות על הנושא. כמובן שגאל דוקאט מתחמק ותולה את האשמה בהנהגה האזרחית של קרדסיה (באשיר תוהה בתגובה ממתי יש להנהגה האזרחית השפעה על ההנהגה הצבאית) – לי זה טיפה מזכיר את בבילון 5 (ההנהגות השונות של המינבארים). ההתפרצות הזו מובילה לאחד הדיאלוגים המוצלחים בסדרה עד כה, בין סיסקו ובאשיר:

• 
  SISKO:

  What exactly does he (Garak) think is going on?
• 
  BASHIR:

  I'm not sure. He doesn't actually tell me what he really thinks. I sort of have to deduce it.
• 
  SISKO:

  So, you deduced that Garak thinks Dukat is lying about something you're not sure of and you proceeded to interrupt my conversation to confront him about whatever that may be.
• 
  BASHIR:

  I'm sorry, Commander. It just seemed an opportune -
• 
  SISKO:

  Don't apologise. It's been the high point of my day. Don't do it again.

באשיר עדיין ילד כאפות, אבל הוא סוף סוף ילד כאפות מוצלח.

בינתיים, או’ברייאן המסכן נאלץ לשלם את המחיר של היותו דמות מ-TNG ולכן גזען פסיכי שונא קרדסים, ולהוציא את הכל בשיחה עם אשתו, אחרי שהוא נדהם לגלות שהנשכן הצעיר השתעשע עם הבת שלו. בלשונו, “Gentle was bred out of these Cardassians a long time ago”. אאוץ’. לקחת דמות סימפטית כמו או’ברייאן ולתת לה משפטים כאלו? יפה יפה. DS9 בהחלט מעיזה ללכת לאן שקודמותיה לא הלכו. אחר כך אנחנו זוכים לקצת קתרזיס כשאנחנו רואים איך או’ברייאן והילד שניהם נגעלים מאותם מאכלים קרדסיים ומנהלים שיחה קצת יותר עניינית. השורה התחתונה העגומה לא אופטימית – הילד שונא קרדסים עוד יותר מאו’ברייאן, מה שגורם לאו’ברייאן להירגע קצת.

חזרה לעלילה – גאל דוקאט מספר לסיסקו שבירור שהם ערכו מעלה שהילד הוא בן של פוליטיקאי בולט כלשהו, שחשב שבנו נהרג במתקפת טרוריסטים. באשיר וגארק יוצאים לבית יתומים על באג’ור לערוך מסע בירורים משלהם, ומהר מאוד אנחנו רואים שהחייט הפשוט הוא האקר מחשבים מנוסה. ואז אנחנו זוכים לרגע קריפי שבו שלל זאטוטים קרדסים צובאים על גארק ובאשיר ושואלים אם הם באו לקחת אותם. מבאס!

בדרך חזרה לתחנה באשיר תובע מגארק תשובות לגבי מה למען השם גארק עושה. כרגיל, גארק משחק איתו משחקים, אבל השורה התחתונה די ברורה – האבא-פוליטקאי היה אחד מהמנהיגים האזרחיים שהורו על פינוי באג’ור, מה שהופך אותו לאויב הפוליטי של גאל דוקאט, וכל מה שקורה כרגע הוא בבירור לא צירוף מקרים. אבל רגע, חשבתי שגאל דוקאט שיקר קודם כשאמר שהמנהיגים האזרחיים הורו על פינוי! אז עכשיו הוא דובר אמת אבל עדיין נשאר המנייק כי ככה? אהההה! התפוצץ לי המוח! אני שונא כשהתסריטאים מנסים לעשות עלילה מתוחכמת מדי עד לרמה שבה הם זורקים חלקים ממנה באמצע כי זה לא מסתדר עם מה שקורה בהמשך! הסדרה הזו הקדימה את לוסט בעשור!

מכאן הפרק מתרסק. המפגש של אבא-ביולוגי-פוליטיקאי עם הילד הוא כמובן מלודרמה זולה. ומכאן הופכים את סיסקו לבורר שיחליט אם להחזיר את הילד לאבא-ביולוגי-פוליטיקאי או להשאיר אותו אצל אבא-מאמץ-מתעלל. תהליך הבוררות כל כך חשוב לגאל דוקאט (“הילדים! מה עם הילדים?!”) שהוא מגיע כדי להיות נוכח בו בעצמו. בינתיים באשיר וגארק ממשיכים לחקור את האופן שבו הילד הגיע לבית היתומים מלכתחילה ומגיעים לגילוי המרעיש והצפוי שגאל דוקאט עומד מאחורי כל הסיפור ועשה את זה באופן חובבני מספיק כדי שבאשיר וגארק יצליח לעלות על עקבותיו אחרי שמונה שנים. כאן האמינות נשברת סופית – בשביל לחטוף את הילד גאל דוקאט ביים התקפת טרור על הבית של האבא שגם הרגה את אשתו? אז עברנו מכאן לרצח של ממש! אבל הפרק בכלל לא מתייחס לזה (אם להודות על האמת האם מוזכרת רק במשפט אחד ולא ברור במאה אחוזים אם היא נהרגה בהתקפה או לא).

בכלל, מה הולך כאן? גאל דוקאט ביצע את התעלול שלו עוד לפני שהאבא-פוליטיקאי החליט (או לא החליט?) על פינוי באג’ור תוך השארת היתומים, אז העובדה שהשארת היתומים הייתה נושא מרכזי בפרק בכלל לא קשורה לתעלול-על-הפוליטיקאי שאנחנו עוסקים בו עכשיו? ולמה הפוליטיקאי אומר שחשיפה של הפרשה תהרוס אותו פוליטית אם הילד אבד בהתקפת טרור וכולם חשבו שמת, גם בלי שיתגלה שדוקאט חטף אותו, מה שמוביל לתיקו פוליטי – דוקאט והפוליטיקאי לא יחשפו את הפרשה בכלל כי זה יפגע בשניהם. ואיך תיקו פוליטי כזה אפשרי בכלל, הרי החזרה של הבן של הפוליטיקאי תגרום לאנשים לשים לב, לא? בקיצור, יותר מדי מיש-מש עלילתי שהסדרה פשוט מתעלמת ממנו.

גם על ההכרעה המוסרית בעניין הילד הסדרה פותרת לעצמה יותר מדי בקלות – מרגע שנחשף שהילד נחטף ונמסר לבאג’ורים, קל הרבה יותר לסיסקו לפסוק שצריך להחזיר אותו לאבא-פוליטיקאי-ביולוגי. קל מדי, לדעתי; הרי בעולם האמיתי היו משפטים סבוכים על עניינים כאלו, אבל עבור הסדרה זה תירוץ מספיק טוב. בקיצור, הפרק מעלה כמה סוגיות מוצלחות, אבל כושל לחלוטין בטיפול בהן. נשמע כמו פרק סטנדרטי של מסע בין כוכבים!

זה לא אומר שלא כיף לראות את הסצינה שבה באשיר חושף את גאל דוקאט בזמן שגארק מחייך לו מהצד (בתמונה). אחחח, גארק, טוב שחזרת.