פרק טוב שהוא טוב בצורה טובה, בשני מובנים שונים. ראשית, הוא עושה שימוש נכון בקווי עלילה ודמויות וקיימים ומקדם אותם הלאה; שנית, הוא כנראה מהווה את הייצוג הטוב ביותר למה שהסדרה התיימרה לעשות עד כה וטרם התחילה לעשות ברצינות. במילים אחרות, זה לא רק פרק טוב בפני עצמו אלא סוג של איתות שהסדרה מתחילה להתאפס על עצמה והכוונות שלה ולהתחיל לספק את מה שהיא פה בשבילו (והגיע הזמן, כי כבר עברנו את נקודת החצי).

אנחנו מתחילים עם סיסקו במיטה, יחד עם קפטן קסידי ייטס, החברה שלו מזה עונה בערך. ונראה שהולך להם טוב, ואפילו דיבורי המיטה שלהם לא עד כדי כך מביכים. אם כן: ברור שעד סוף הפרק האידיליה הזו תתנפץ לרסיסים. סיסקו המסכן. יותר מכך, כשקסידי אומרת לו בצחוק שהוא מרושע, הוא עונה ב-“I am a starfleet officer, the paragon of virtue”, וזה פשוט לצעוק את מה שהפרק הולך לעסוק בו. שהוא הנושא האהוב שלנו של כמה שקל להיות קדוש בגן עדן, כמה שהפדרציה פוצים, וכדומה. כשפרק נפתח ברמיזות מעודנות (יחסית) שכאלו במקום לצרוח את העלילה שלו אני כבר אופטימי - והפרק הזה באמת מקיים את מה שהוא מבטיח.

בסצינה הבאה כבר ניגשים ישר לעניין. סיסקו מקיים תדריך סודי ביותר (“אל תשתפו את המידע הזה עם אף אחד שאין לו דירוג אבטחה 7 ומעלה”) עם אודו (בעל דירוג אבטחה 6, על פי דבריו לקווארק ב-Civil Defense. וואו, אני כזה נטפקן שזה נפלא), קירה, וורף, דקס ואדינגטון. מי זה אדינגטון? נו, קצין האבטחה של סטרפליט שלכאורה ממונה על אודו ועד כה לא עשה הרבה בסדרה חוץ מלהיות חשוד לרגע בהיותו משנה צורה ב-The Adversary. זה שהוא צץ בפרק הזה, גם זו רמיזה ברורה. ועל מה מדברים? על איך שהפדרציה ממשיכה לתמוך בקרדסים ועכשיו שולחת להם משלוח של מקגאפין סופר-דופר-חזק (“12 רפליקטורים תעשייתיים” - קירה מזדעקת שבאג’ור קיבלה רק 2 עד כה). המשלוח הולך לעבור דרך DS9 וכמובן שמדובר על עניין סופר-דופר-רגיש. מה הסכנה העיקרית? ובכן, זוכרים את המאקי? הם עדיין קיימים ומאוד ישמחו להשתלט על המשלוח. ואני מאוד שמח לראות שלא שכחו את המאקי. למעשה, עכשיו כשקרדסיה על הברכיים זה הזמן הטוב ביותר עבור המאקי להתחיל להשתולל, כך שאפילו הגיוני להחזיר אותם עכשיו (ואם זה לא ברור מספיק, וורף אומר את זה במפורש).

ואז הישיבה נגמרת ונשארים רק אודו ואדינגטון, שיש להם עוד אזהרה קצת יותר אישית עבור סיסקו. יש חשד - רק חשד, כרגע - שיש למאקי משתפי פעולה בתוך התחנה. ספציפית, אחת קפטן קסידי ייטס, שכחלק מהמסעות שלה מבריחה למאקי ציוד באופן קבוע.

זו דרך מצויינת להתחיל את הפרק, ודי ברור לנו שעד סוף הפרק דברים הולכים להתהפך להם. אם לסדרה יהיה אומץ. וסוף סוף יש לה.

החצי הראשון של הפרק עוסק בחשדות של סיסקו שבבירור כבר מרעילים את מערכת היחסים שלו עם קסידי (הרקע: ארוחת ערב שלו, שלה ושל ג’ייק). זה מוביל לחיפוש שעורכים לה בספינה (“מחפשים אצל כולם”) שהיא מבקשת מסיסקו לקטוע באיבו כי היא ממהרת, ואז סיסקו משלח אחריה את הדיפיינט תחת הסוואה. בזמן שהדיפיינט מחכים לראות מה קורה אנחנו מקבלים סקירה זריזה של שלוש העמדות של אנשי הפדרציה ביחס למאקי: מבחינת או’ברייאן הם חבר’ה חכמים והוא מתקשה לבוא אליהם בטענות בכלל לנוכח איך שהם קמו יום אחד בבוקר וגילו שהסכם העביר אותם לידי הקרדסים והם פשוט נלחמים עבור מה שהם מאמינים בו. מבחינת וורף הם טרוריסטים עלובים שעושים טעויות מטופשות וצריך לצוד ולהשמיד. ומבחינת אדינגטון? זה בכלל לא חשוב. הוא עושה מה שסטארפליט אומר לו וזהו.

אל תהיו יותר מדי במתח - הדיפיינט אכן מגלה שקסידי מבריחה למאקי דברים. אבל אנחנו רק בחצי הפרק, זו עוד לא הפואנטה.

בינתיים, כדי לסדר לנו עלילת משנה קלילה יותר, גייסו את גארק שכבר מזמן לא ראינו בתפקיד עצמו. וגארק עוסק שוב בתחביב שלו שכבר ראינו ב-Cardassians: בהיה קריפית בקרדסים צעירים שגודלו בידי באג’ורים. במקרה הנוכחי זו הבת של דוקאט, זיאל, שב-Return to Grace עברה לגור בתחנה ומאז כנראה שגארק לא הפסיק להקריפ אותה. בהתחלה הוא מקריפ אותה במשחק סקווש של קירה ובאשיר נוזף בו וזה חמוד; אחר כך הוא מקריפ אותה במעלית וגם זה חמוד שמתברר שהוא בכלל מת מפחד שהיא תרצח אותו. גארק, רואה מתנקשים בכל מקום? כמה מפתיע. זיאל מרגיעה אותו שלא משנה כמה אבא’לה לא סובל אותו, אין לגארק מה לפחד ממנה, והוא משיב שגם לה אין מה לפחד ממנו. נראה לי שאין דבר מפחיד יותר מגארק שאומר למישהו שאין לו מה לפחד ממנו.

וזה ממשיך כשזיאל מזמינה את גארק לדייט בהולודק של קווארק, עם תוכנת מרחצאות קרדסית או משהו הזוי כזה. גארק לא ממש מבין איך לעכל כזה דבר וחושב שזו עוד מזימה לרצוח אותו - ואכן, כשקירה שומעת על זה היא כמעט רוצחת אותו (אין, אין על הכרת התודה של קירה למי שהציל את חייה ב-Second Skin). גם הדייט עצמו מתנהל ברובו בתור משחק “אם את רוצה לרצוח אותי אז היית אומרת שאת לא רוצה לרצוח אותי ואז היית רוצחת אותי” וכדומה, עד שבסופו של דבר גארק נשבר ופשוט… מפסיק לפחד ומתחיל לתת בה אמון. זה חמוד. זה אפילו משמח לראות איך גארק סוף סוף נאלץ להתקלף קצת ולזכור שמתחת לכל החייט-פשוט-מרגל-קרדסי יש מישהו שתקוע הרחק מכל מה שהוא אוהב ומחפש כל הזמן פתח מילוט.

חזרה אל סיסקו ושות’. סיסקו כמובן מקבל רע את הבשורות, וכשצצה ההזדמנות לתפוס את קסידי על חם בעוד הברחה, ואדינגטון משתפן מלקחת פיקוד כי הוא לא רוצה להיות זה שגורם בטעות לקרב שבו הספינה של קסידי מתפוצצת, סיסקו מחליט לטפל בזה בעצמו. אויש, סיסקו, קלישאת ה”אני צריך לעשות את זה במו ידי”? לא סיפרו לך מה עושים למי שמשחקים בקלישאות?

סיסקו המסכן עוד מנסה לשכנע את קסידי לא לצאת למשימה אלא לברוח איתו לאיזה כוכב נופש במקום. בשלב הזה כבר די ברור שקסידי יודעת שהוא יודע, אבל עדיין יוצאת למשימה כי ככה. Duty calls. סיסקו המסכן.

ועכשיו אנחנו מקבלים שחזור של המשימה הקודמת של הדיפיינט, עם וורף ואו’ברייאן ומשום מה גם אודו, ועם סיסקו במקום אדינגטון. הם עוקבים אחרי הספינה של קסידי ומחכים לספינת המאקי שתיקח ממנה את הסחורה. ומחכים. ומחכים. ומחכים. הרבה מאוד זמן. ולא קורה כלום. ואז לאט לאט נופל לאודו וסיסקו האסימון שזו מלכודת שמטרתה לסלק את סיסקו מהתחנה, ולהשאיר את הפיקוד בידי…

רגע אחד, קירה עדיין בתחנה. פעם אחת לשם שינוי הם אשכרה זכרו את הקטע של שרשרת הפיקוד ולא יצא שגם המפקד וגם הסגנית שלו יוצאים ביחד למשימה. אז אפילו אם זו הטעיה של אדינגטון, קירה עדיין… אה, הנה, הוא יורה בה עם פייזר (על הלם: תוסיפו עוד נקודה לקירה בתחרות “מי נפגע הכי הרבה מפייזר). אוקיי, הכל ברור. לא לגמרי ברור למה גם אודו הצטרף, אבל שיהיה. מה שקורה הוא שיש תחנה שהיא בפועל תחת הפיקוד של אדינגטון בדיוק כשמגיע המשלוח של המקגאפינים לקרדסיה. עד שסיסקו ושות’ חוזרים, גם אדינגטון וגם המשלוח כבר אצל המאקי. אני מוריד את הכובע, הפרק עשה את התעלול הזה לא רע בכלל, וניצל יפה את הדמות הכמעט ולא משומשת של אדינגטון.

היזהרו לכם מאנשים שטוענים שאין להם אידאולוגיה!

אדינגטון לא יכול להימנע מנאום פרידה (בתמונה), שהוא ביקור מחודש בביקורת-הפדרציה של סיסקו עצמו, רק שעכשיו הוא מגיע מאדינגטון אל סיסקו, שמוצא את עצמו בעמדת המגננה, והוא אולי כתב האישום החריף ביותר נגד הפדרציה שראיתי עד כה בסדרת סטאר טראק - ולמרות ההקצנה, חייבים להודות שיש בו משהו.

  • EDDINGTON:
    I was like you once, but then I opened my eyes. Open your eyes, Captain. Why is the Federation so obsessed with the Maquis? We've never harmed you, and yet we're constantly arrested and charged with terrorism. Starships chase us through the Badlands and our supporters are harassed and ridiculed. Why?
  • EDDINGTON:
    Because we've left the Federation and that's the one thing you can't accept. Nobody leaves paradise. Everyone should want to be in the Federation. Hell, you even want the Cardassians to join. You're only sending them replicators because one day they can take their rightful place on the Federation Council.
  • EDDINGTON:
    You know, in some ways, you're even worse than the Borg. At least they tell you about their plans for assimilation. You're more insidious. You assimilate people, and they don't even know it.

מה שעוד יותר טוב מהנאום הוא התגובה של סיסקו אליו. ליתר דיוק, חוסר התגובה: סיסקו צועק על אדינגטון שלא אכפת לו מכל זה, שאדינגטון בוגד ושהוא ישלח אותו לכלא לשארית חייו ולא משנה כמה יצטרך לרדוף אחריו. במילים אחרות, לא רק שאדינגטון ניצח בתחבולת גניבת הרפליקטורים שלו, הוא ניצח גם בקרב המילולי שאחריה. האם סיסקו מפסיד כי הוא מבין כמה אמת יש במה שאדינגטון עונה וקשה לו לסנגר על הפדרציה, או כי הוא פשוט אידיוט? לא ברור.

אבל הסיפור האמיתי בפרק מבחינת סיסקו לא היה הבגידה של אדינגטון אלא הבגידה של קסידי, וכאן הוא לא יכול פשוט לשנוא את הצד השני: קסידי בוחרת לחזור ולהיעצר כי עם כל כמה ש-Duty calls עבורה מבחינת המאקי, כך גם מבחינת סיסקו, שאומר שהוא יחכה לה (האמנם? אני תוהה אם נראה יותר את הדמות של קסידי בסדרה או אפילו נזכיר אותה - נחיה ונראה).

אז האידיליה של סיסקו? נופצה. קידום עלילה? קודם. התנגדות לאידאולוגיה של הפדרציה? נרשמה. היה גארק? היה. כל זה בוצע טוב? טוב. אחרי פרק או שניים קצת יותר חלשים מהרגיל, נראה שהסדרה חזרה לעצמה.