זה פרק טוב כמעט לכל אורכו, אבל בעיה מהותית במערכה האחרונה שלו גורמת לכל מה שהוא ניסה להשיג להיראות קצת כמו בדיחה. זה לא נעים לראות פרק יורה לעצמו ככה ברגל, ובפרט לא מסיבות של ריגושים זולים במיוחד של אקשן. בואו נדבר לרגע על אקשן: האקשן של מסע בין כוכבים גרוע. הוא היה גרוע מהרגע שבו קירק הלך מכות בלי חולצה עם מישהו שאמור להיות סוג של אל וקרע לו את הצורה. הוא היה גרוע לכל אורך הדור הבא. הוא נשאר גרוע גם ב-DS9. הבעיה היא שבעונה הזו, נראה שב-DS9 החליטו שיהיה אקשן, והרבה, והם אוהבים את זה יותר מדי, וזה בא על חשבון דברים אחרים, וזה לא טוב.

הדיפיינט חוזרת ממשימת גירוש פיראטים מוצלחת אל DS9 ובקושי יש לנו שתי דקות להפוגה קומית של “באשיר יושב במושב של וורף” לפני שמגיעים חזרה אל התחנה כדי לגלות שהיא בדיוק חטפה מכה כואבת מכוח תקיפה ג’אמהדרי שבא, פוצץ דברים, גנב דברים והסתלק. זו תזכורת כואבת לכמה הג’אמהדר חזקים ובאיזו קלות הם יכולים לפצפץ את התחנה. אז למה בעצם הם לא עושים את זה? ומה הם ניסו להשיג עכשיו? שאלות טובות ומעניינות, וסיסקו המעוצבן יוצא בדיפיינט כדי לרדוף אחרי כוח התקיפה (ומשאיר את קירה בתחנה! שרשרת פיקוד!).

במהלך המרדף, הדיפיינט נתקלת בספינה-המטה-להתפוצץ הסטנדרטית. הטוויסט הוא שזו ספינת מלחמה ג’אמהדרית. סיסקו מחליט בכל זאת להציל את הצוות, וכשהוא משתגר לספינה - ללא נשקים - התגובה הראשונה שלהם היא לחייך חיוך קריפי ולהגיד לכולם כמה הם ישמחו לחסל אותם. אה, וסוף סוף יש קלינגון שאפשר להילחם איתו אז בכלל. הם נראים קריפיים. הם נשמעים קריפיים. הם מפחידים. הם הג’אמהדר!

הפרק הזה החליט להזכיר לנו שהג’אמהדר אמורים להיות מפחידים. בפעמים האחרונות ראינו אותם בצורה טראגית למדי. גם ב-The Abandoned וגם ב-Hippocratic Oath הם נראו בעיקר כמו תוצרי מעבדה מהונדסים מבולבלים שמנסים להילחם כדי לשרוד ולא מסוגלים להתגבר על העיוות שהמייסדים יצרו בהם. כאן המצב אמור להיות שונה. כאן יש לנו ג’אמהדר נורמליים. כאלו שטוב להם עם מה שהם. כמו האלו שראינו ב-The Jem’Hadar בסוף עונה 2. רק ששם זה היה מבט חטוף, וכאן אנחנו הולכים לבלות עם החבר’ה הללו את כל הפרק.

כי מה שקורה הוא שפתאום צץ לו איזה וורטה (וואו, שנים שלא ראינו אותם) בשם וואיון ומזכיר לג’אמהדר מי שולט פה על אספקת הסמים שלהם ושצריך להיות נחמדים למי שהצילו אותם, ומסביר לסיסקו את הסיטואציה. מי שתקפו את התחנה, כמו גם מי שתקפו את הספינה שהדיפיינט הצילה את הצוות שלה, היו ג’אמהדר בוגדים. רגע, שוב? אחרי Hippocratic Oath יש עוד? מה הולך פה? הרעיון לא היה שהמייסדים שולטים בהם? ובכן, הפרק הגון מספיק כדי שסיסקו ישאל את זה ישירות את וואיון, שממלמל משהו על כך שהאגדה על השליטה המפורסמת של המייסדים בג’אמהדר היא קצת… אה… מופרזת. ובכן, שמנו לב!

מכל מקום, בניגוד לבוגדים של Hippocratic Oath שניסו להיגמל מסמים, הבוגדים כאן מכוונים יותר גבוה. הם השתלטו על איזה מקגאפין שקר כלשהו שיכול להשמיד את היקום וכאלה, או סתם לאפשר להם להשתגר לכל מקום מתי שבא להם (זה מקגאפין גמור, אבל הוא מהווה קריצה יפה לפרק של TNG שבו הוא הוזכר ויש גם התייחסות של וורף לכך) והדברים שהם גנבו מ-DS9 הם מה שנותר להם על מנת להפעיל את המקגאפין. מכאן: הדיפיינט צריכה לשתף פעולה עם הצוות הלא גדול של ג’אמהדר שהיא אספה כדי להביס כוח גדול משמעותית יותר של ג’אמהדר לפני שהם משמידים את היקום וכאלה.

כל ההקדמה הזו נעשית יחסית בזריזות, ברבע הראשון של הפרק. הרבע האחרון של הפרק יהיה הקרב הגדול. מכאן שחצי פרק הולך על המסע לשם וההכנות והחיכוכים הבלתי נמנעים בין הצוות של הדיפיינט והג’אמהדר. החלק האמצעי הזה נעשה מעולה, נהדר. בפרט נעשה שימוש מצויין בוורף. בקרב הפדרציה, וורף הוא אמנם שפוי יחסית לקלינגון, אבל הוא חמום מוח, אגרסיבי, מסוכן (ב-DS9 מבליטים את התכונות הללו שלו הרבה יותר מאשר ב-TNG, וטוב שכך). בקרב הג’אמהדר הוא כמעט בדיחה מרוב שהוא רכרוכי, ולכן הם מתמקדים בו עד שזה כמעט מגיע למכות. ובאופן כללי הג’אמהדר מביעים פקפוק וזלזול בלתי פוסקים ברכרוכיות של הפדרציה, חוסר הרצון שלהם להתפגר, וכדומה.

הסצינה הטובה בפרק, לטעמי, היא דיאלוג של דקס עם ג’אמהדר שבוהה בה:

  • DAX:
    Am I really that interesting? You've been standing there staring at me for the last two hours.
  • VIRAK'KARA:
    You are part of my combat team. I must learn to understand your behavior. Anticipate your actions.
  • DAX:
    There must be something you'd rather do. Maybe get some sleep?
  • VIRAK'KARA:
    We don't sleep.
  • DAX:
    How about getting something to eat?
  • VIRAK'KARA:
    The white is the only thing we need.
  • DAX:
    You don't sleep... You don't eat... What do you do for relaxation?
  • VIRAK'KARA:
    Relaxation would only make us weak.
  • DAX:
    Well, you people are no fun at all. I'm glad I'm not a Jem'Hadar woman.
  • VIRAK'KARA:
    There are no Jem'Hadar women.
  • DAX:
    So what do you do? Lay eggs?
  • VIRAK'KARA:
    Jem'Hadar are bred in birthing chambers. We are able to fight within three days of our emergence.
  • DAX:
    Lucky you. So let me get this straight. No sleep, no food... No women. No wonder you're so angry. After 30 or 40 years of that, I'd be angry, too.
  • VIRAK'KARA:
    No Jem'Hadar has ever lived 30 years.
  • DAX:
    How old are you?
  • VIRAK'KARA:
    I am eight.
  • DAX:
    I would have guessed at least 15.
  • VIRAK'KARA:
    Few Jem'Hadar live that long. If we reach 20, we are considered honored elders. How old are you?
  • DAX:
    I stopped counting at 300.
  • VIRAK'KARA:
    You don't look it.
  • DAX:
    Thank you.

וחוץ מזה יש לנו סצינת “או’ברייאן אוכל ומעצבן ג’אמהדר וגורם לוורף ללכת מכות איתם” שנגמרת בכך שאנחנו רואים איך סיסקו והג’אמהדר מענישים: סיסקו נותן לוורף ריתוק, מנהיג הג’אמהדר שובר את המפרקת לג’אמהדר הסורר. זו נקודת שפל יחסית. הדיאלוג עם דקס הבהיר בצורה הרבה יותר מעודנת את ההבדלים בין הפדרציה והג’אמהדר והסצינה הזו לא ממש הכרחית, אבל היא גם לא אמינה. חיסול של ג’אמהדר בזמן שהם צריכים כל אחד בשביל התקיפה… זו סוג של הודאה בכך שאין לחיילי העל הללו מנגנון ציות מינימלי והדרך היחידה לטפל בכל אי ציות היא ניפוי (ההרג הוא לא למטרות הרתעה; הג’אמהדר לא מפחדים ממוות בשום צורה). זה נראה לי לא יעיל בעליל, אבל אולי זול לייצר ג’אמהדרים.

ויש לנו גם סצינה שבה וואויון הוורטה מנסה להיות קריפי אל אודו ולשכנע אותו לחזור הביתה. ולא מצליח. ויש גם סצינה מתוקה שבה או’ברייאן מפקיד אצל דקס הודעה מוקלטת למשפחה למקרה שלא יחזור - הפעם המי יודע מה שבה הוא עושה את זה - ודקס מנחמת אותו שהוא צפוי למות בגיל 140 או משהו, ואחר כך מגלה שגם היא עושה הקלטות שכאלה בעצמה. זו הייתה סצינה ממש מוצלחת. צריך יותר אינטראקציית דקס-או’ברייאן. למעשה, צריך יותר אינטראקציית דקס-הכל.

ואז מגיע האקשן בסוף. אוי ווי. כמובן שלא קורה כאן משהו מפתיע במיוחד - יש קרב גדול והטובים מנצחים ומשמידים את המקגאפין. אבל הם עושים את זה בדרך לא סבירה בעליל. הייתה להם תוכנית פעולה נועזת כלשהי שהתבססה על יתרון ההפתעה וכאלה. כשהם משתגרים לכוכב הם מגלים שיש שדה כוח שקר כלשהו ופייזרים לא עובדים, ורגע אחר כך תוקפים אותם הג’אמהדר. אז מה שקורה לנו הוא שכולם צריכים להילחם בחרבות. נגד אינסוף ג’אמהדר עוינים. בלי יתרון הפתעה. בלי לאלתר שום תוכנית חדשה מתוחכמת מ”יאללה להיכנס בהם!!!!!1” ובלי כלום. והם מנצחים. הם קורעים לג’אמהדר האויבים את הצורה. יש לנו סצינות אקשן של דקס ושל וורף ושל סיסקו טובחים בג’אמהדרים ויוצאים בלי שריטה למעט הפציעה הזניחה הסטנדרטית שאותה חוטף הפעם סיסקו כשהוא מציל ממוות את מנהיג הג’אמהדרים, למרות שההוא כל הזמן מאיים על סיסקו אישית איך הוא יחסל אותו כשהם יפסיקו להיות בני ברית.

זה פשוט מגוחך.

הג’אמהדר אמורים להיות מכונות מלחמה מושלמות. הם מוצגים כך במפורש גם בפרק הזה. אני מאוד מעריך את אימוני הלוחמה של וורף ושל דקס, אבל זה לא אמור להפוך אותם לקוטלי ג’אמהדרים שכאלו. איך אפשר להתייחס ברצינות לג’אמהדר אם הם יוצאים בסופו של דבר בשר תותחים שכזה? וזה מייאש, כי זה לא היה הכרחי. היה אפשר לעשות סצינות קרב מרתקות הרבה יותר שכוללות הרבה פחות ג’אמהדר - אבל כאלו שממש נלחמים, ולדמויות ממש קשה להתגבר עליהן, ואולי אפילו צריך שאו’ברייאן יעשה את תעלולי הנינג’ה שלו או משהו. אין את זה. יש סצינות אקשן גרועות, כרגיל. אל תבינו אותי לא נכון, אני שמח לראות אקשן וזה נחמד ש-DS9 מנסים, אבל אפשר בבקשה לעשות את זה פחות רע?

סוף דבר: הכוח המשולב של הפדרציה והדומיניון מחסל את הסיכון לשלום היקום. מפקד הג’אמהדר, במקום לחסל את סיסקו כפי שהבטיח, מחסל את וואיון דווקא כי הוא עיצבן אותו מוקדם יותר. ומה עם הסם שלהם שרק לוואיון הייתה גישה אליו? לא נראה שלמישהו אכפת או שהפרק בכלל חושב שצריך להתייחס לזה. תגובה אנשי הפדרציה לכל זה - בואו נסתלק מפה כמה שיותר מהר. הג’אמהדר הללו קריפיים!

אם מתעלמים מקטע האקשן, הפרק עשה את “הג’אמהדר הללו ממש מפחידים” טוב מאוד והיו לו שלל רגעי דמויות מוצלחים. זה פרק טוב. אבל חייבים להתעלם מקטע האקשן. אני מקווה שהמצב ישתפר בהמשך גם בגזרה הזו.