הסדרה נבנתה במשך חמש עונות כדי להגיע לרגע הזה. רק אסון קולוסלי היה מונע מהפרק שכולל את הרגע הזה, וכל כולו הכנה לקראת הרגע הזה, מלהיות טוב. לא היה פה אסון קולוסלי. אני אולי חושב שהיה אפשר לשפר קצת פה ושם, אבל הפרק הזה נתן בדיוק את מה שמצפים ממנו - פתיחת העימות האמיתי נגד הדומיניון, זה שהלך ונבנה במהירות שיא החל מ-In Purgatory’s Shadow. זה כולל שלושה חלקים - את ההכנה המקדימה הארוכה, שנותנת פוקוס לכל דמות ודמות ועושה את זה היטב; את הפיצוץ עצמו, שהוא קצת ככה-ככה אבל ממילא הוא לא העיקר - ואת מה שקורה אחרי הפיצוץ הזה, שהיא דרך נפלאה, מעולה ומושלמת לעבור לעונה הבאה. לפני שהתחלתי לצפות בסדרה כבר ידעתי על שניים-שלושה ספוילרים גדולים; סוף הפרק הזה היה אחד מהם (אם כי לא ידעתי אם זה קורה שם או מאוחר יותר) ואני שמח לומר שהצפיה לא נפגמה בגלל הידיעה הזו. שני שוטי הסיום (זה שבתמונה וזה שאחריו) מוצלחים מדי מכדי להתקלקל מזוטות כאלו.

בקיצור, הבנתם, אני מתלהב. איזה כיף.

אנחנו מתחילים עם הכי הומוריסטי-קרינג’י שאפשר להגיע אליו בפרק הזה - רום וליטה מנסים לבחור שמלה לחתונה, אצל גארק. וכשהם רואים את סיסקו הם רצים לבקש ממנו שיחתן אותם, כי זה מה שה-Emissary עושה. אבל כבר בשלב הזה מזכירים לנו שהסיטואציה רצינית - סיסקו מדבר עם או’ברייאן על כך שקייקו והילדים חזרו לכדור הארץ לפני יומיים - מה שככל הנראה אומר שלא נראה אותם יותר בסדרה, או לפחות בזמן הקרוב (וזה קצת מצער, קייקו היא דמות נחמדה שלא קיבלה מספיק זמן מסך כי הסדרה מעדיפה את הזוג או’ברייאן-באשיר). ואז כולם עומדים ביחד ומסתכלים על המשלוח השבועי של ספינות דומיניון שעובר דרך חור התולעת. כן, מסיבה לא ברורה הם מתזמנים משלוח אחד בשבוע (שבוע! החלוקה השרירותית ביותר שהאדם המציא!) ותמיד באותו הזמן. למה בעצם? חשבנו שכל הספינות הרלוונטיות כבר עברו ב-In Purgatory’s Shadow, אבל ככל הנראה זה היה רק החימום. והפדרציה פשוט עומדת ומסתכלת על זה קורה שוב ושוב ולא עוצרת את זה. ובכן, מן הסתם אנחנו הולכים לקראת פיצוץ בחזית הזאת.

עד לפיצוץ הזה, הפרק מורכב מסדרה של רגעי דמויות שונים ומשונים, שמתייחסים כולם לסיטואציה הנפיצה הנוכחית. ראשית, סיסקו פאפא מגלה שג’ייק התחיל לחלטר בתור עיתונאי שמדווח על המצב בתחנה גם בלי לשאול אם מה שסיסקו אומר הוא לציטוט או לא. זו התפתחות נחמדה - ג’ייק הוא דמות מרעננת במובן זה שהוא לחלוטין בתפקידים אזרחיים בזמן שרוב הדמויות בסדרה צבאיות במידה זו או אחרת.

אחר כך יש לנו את קירה, אודו ודקס שעולים על הברחת רוטב יאמוק לתחנה. של קווארק. זוכרים את הרוטב הזה? שרק קרדסים אוהבים ואף אחד אחר לא? קווארק יודע לאן נושבת הרוח. קירה ואודו בקושי מדברים ודקס צריכה לתווך ביניהם ולהחליט מה לעשות עם המטען (להשמיד אותו? שוב פעם דקס יוצאת דושבגית כלפי קווארק), אבל הסצינה פה בעיקר כדי שדקס תתחקר את קירה על מה הולך איתה ועם אודו ושקירה תספר לה על מה שהיא גילתה במהלך Children of Time. התגובה של דקס משעשעת:

  • DAX:
    Since when?
  • KIRA:
    Since I don't know. Years. I just found out about it last month.
  • DAX:
    That explains a lot.
  • KIRA:
    It does?
  • DAX:
    Not really. It just seemed like the right thing to say.

חזרה לעניין הראשי. סיסקו שומע מנוג שמועה לפיה הרומולאנים חתמו על הסכם אי-לוחמה עם הדומיניון - אותו הסכם שהם מנסים להפיל גם על באג’ור. לאף אחד אין ספק - מדובר על הכנה למתקפה על הפדרציה, כשהדומיניון מנסה לנטרל לבינתיים את כל מי שיכול להפריע (כמובן, לא ברור מה הרומולאנים יכולים לעשות; כזכור, הם ריסקו את עצמם די טוב ב-The Die is Cast אבל מאז עבר זמן). בשלב הזה לסיסקו נמאס, וגם לסטארפליט נמאס, וההחלטה היא למקש את חור התולעת כדי למנוע מספינות דומיניון נוספות לעבור. האם זה באמת הפתרון הכי טוב? אין שום דרך לפוצץ את חור התולעת? או אולי סיסקו יכול להיכנס פנימה ולבקש מהנביאים שישמידו את כל ספינות הדומיניון שעוברות? לא מעלים את האפשרויות הללו.

הסצינה הבאה כוללת את או’ברייאן, דקס ורום שמנסים להמציא דרך טובה למקש את חור התולעת בלי שהדומיניון יוכלו להתגבר על זה; או’ברייאן ודקס שוברים את הראש בזמן שרום בכלל לחוץ מהחתונה הקרבה ובאה ורק על זה הוא מסוגל לדבר - זה, וכמה פרצי רעיונות אקראיים שהוא זורק בהיסח הדעת ופותרים לאו’ברייאן ודקס את הבעיה. זו סצינה חביבה מאוד, ולא רק בגלל המיתוג מחדש של רום בתור גאון, אלא בגלל שאני בהחלט יכול לראות ישיבות סיעור מוחין אמיתיות שמתנהלות בדיוק ככה.

כמובן, לאף אחד אין ספק מה הולך לקרות ברגע ששדה המוקשים ייפרס - הדומיניון יהיה חייב להשתלט על התחנה ולנסות לפרק את שדה המוקשים. אז כולם שואלים על תגבורות, וסיסקו מבהיר שלא יהיו תגבורות ושהם הולכים למקש בכל זאת. זה נשמע כמו תעלול שקוף לגמרי - אם אין תגבורת, זה סימן שהוחלט להקריב את התחנה, לפחות זמנית, ולנצל את הכוח של סטארפליט כדי לתקוף במקום אחר בדיוק בזמן שהדומיניון עסוק עם השתלטות על התחנה. והתחנה? אם יש שדה מוקשים על חור התולעת, כנראה שהיא סיימה את תפקידה בתור “ההגנה של חור התולעת”, לפחות בעתיד הקרוב.

אנחנו קופצים עכשיו אל שיחת אודו-קירה שכמעט מתחמקת מ”יחסינו לאן” אבל בכל זאת מגיעה לשם ברגע האחרון, כשאודו מבהיר שלא משנה מה הוא רוצה כרגע, הוא שם את הכל בהשהייה עד שמהומת הדומיניון תעבור. שזה יקרה… מתי? אני מניח שהיא לא תעבור אבל בכל זאת נחזור אל קו העלילה הזה.

ואז המיקוש מתחיל, והתחנה זוכה לביקור של וואיון זועם במיוחד שתובע מסיסקו להפסיק עם השטויות ומייד. סיסקו מסרב. זה מופלא - וואיון ממש, ממש כועס, רותח מזעם, ופתאום הוא נרגע, מתחיל להיות סלחני יותר, נחמד יותר, רחום יותר, מתחיל להציע לסיסקו אלטרנטיבות ודרכי ביניים וסיסקו גם נרגע ומסכים, ואז כל אחד פונה לדרכו כשכל אחד יודע שהשני בילשט לו את הצורה והרגע האותנטי היחיד היה הזעם של וואיון בהתחלה. כמות הבעות הפנים שוואיון מחליף במהלך הסצינה הזו היא אסטרונומית, אפשר לעשות מונאטז’ שלהן; לסיסקו יש כרגיל הבעה אחת.

סיסקו מודיע לצוות להתכונן לקרב, ולקירה הוא מודיע שהוא הולך לפנות אל ההנהגה הבאג’ורית בתור ה-Emissary ובתור הקפטן של DS9 ולהגיד להם לקבל את הצעת הסכם אי-הלוחמה שוואיון הציע לקאי ווין בפרק הקודם - מן הסתם, כדי להבטיח שאחרי ש-DS9 תיכבש עדיין לא יגעו בבאג’ור. האם באמת אפשר לסמוך על הדומיניון? על פניו, לפחות בשלב הראשון הזה, כן; הם לא חותמים על הסכמים באופן אקראי, וכל עוד באג’ור לא תתקוף אותם אין להם מוטיבציה, בשלב הזה, לכבוש את באג’ור.

אז נשאר רק להתכונן לכיבוש. זה מתחיל עם פינוי כל הבאג’ורים מהתחנה, ואנחנו מקבלים סצינת פרידה גארק-זיאל. כשזיאל תוהה איך גארק יסתדר, הוא עונה עם סיכום של גארק על פי גארק: “Well,

  • GARAK:
    Let me tell you a story. I once knew a Cardassian, a dashing, handsome young man with a promising career. But one day, through no fault of his own, he found himself exiled and alone, with nowhere to turn. But did he give up? No. He struck upon a brilliant plan. Rather than fleeing for the rest of his life, he sought shelter in the one place no one expected him to go. In a stronghold of his people's most hated enemies. There, surrounded by hostile strangers, he built a life, and there, against all odds, against the merciless logic of the Universe itself, he thrived.

קצת מזכיר את סצינת ה-Root Beer מ-The Way of the Warrior.

אנחנו מספיקים לחתונה של ליטה ורום שמייד אחריה ליטה חוזרת לבאג’ור ורום דורש להישאר בתחנה, ומייד אחר כך מרטוק שיצא לסיור מוציא אזהרה שהדומיניון בדרך ויגיעו עוד כמה דקות, ומייד אחר כך האות שלו מטושטש ומוחלף בדוקאט בעצמו (מלווה על ידי וואיון) שיצא לכבוש את התחנה וממש שמח שסיסקו לא מתכנן להיכנע. מה, דוקאט, אין לך איזה יום הולדת לבן שלך להיות בו? את קרדסיה לנהל? משהו? נההה, בשביל דוקאט הכל אישי. הנקמה בסיסקו אישית, והכיבוש מחדש של DS9 אישי.

יש לנו סצינת באשיר-ג’ייק קצרצרה כשהם מתכוננים במרפאה למה שהולך לקרות. זו תזכורת יפה ל-Nor the Battle to the Strong מתחילת העונה ו… אנחנו באמת חייבים לעבור את זה שוב? אולי יש דרך אחרת שלא כוללת מרפאה עמוסה פצועים ומתים?

ויש לנו שיחת גארק-אודו בזמן ששניהם מנסים לשמור על קור רוח, אבל אודו מרגיש שוב מבודד לגמרי, עכשיו משכל הסגנים שלו חזרו לבאג’ור, וגארק נזכר בערגה איך ב-The Way of the Warrior הוא נלחם לצד דוקאט וכבר אז התחשק לו לירות לו בגב אבל הוא פשוט חשש שבלעדיו הוא לא יביס את הקלינגונים, ואיך עכשיו לא רק הוא מתחרט על זה אלא עד סוף היום כל אחד בתחנה יתחרט על זה. היי, אני לא מתחרט! דוקאט הוא אחלה אנטגוניסט! אבל יותר מאשר הסתכלות לעתיד וחרטה אני תוהה אם אין כאן קצת רמיזה לעתיד אל מה שמתוכנן להתרחש בסוף הקשת העלילתית של גארק ודוקאט. ימים יגידו.

ויש לנו שיחת רום-קווארק, כשקווארק עושה את המיטב שהוא יכול כדי להיות אדם טוב - כלומר, דוחק ברום לברוח לבאג’ור, אבל לרום יש תוכניות אחרות, למשל להישאר עם קווארק, האח שלו שזקוק לו. ורגע, למה קווארק בכלל נשאר? אה, כן, כי “הבר זקוק לי”. אה-הא.

ואז הקרדסים מגיעים. דוקאט עוד משתעשע במחשבה לכבוש בנוסף את באג’ור, אבל וואיון הזועם עוצר אותו על הסף. ובכן, כן - נראה שבשלב הזה הדומיניון אכן מצייתים להסכמים שהם חותמים. אבל עוד נראה מה יקרה עם זה. בינתיים ההימור של סיסקו שהחל עוד ב-Rapture השתלם. הצוות בעצם יכול לנטוש את התחנה בלי לחשוש יותר מדי לשום דבר שהוא משאיר מאחור; אבל קודם חייבים לגמור עם המיקוש של חור התולעת, ואיכשהו יוצא באופן מקרי לחלוטין שהמיקוש כמעט נגמר אבל צריך עוד זמן ששווה ערך לכמה דקות קרב. מדהימה רמת הדיוק של צי הדומיניון - היו מגיעים חצי שעה קודם, ולא היה שום טעם לנסות ולעכב אותם, הדיפיינט הייתה חייבת להימלט או להתפוצץ. היו מגיעים חצי שעה אחר כך - הדיפיינט כבר הייתה מסיימת את המיקוש ומתחמקת מהקרב. אבל הם הגיעו בול ברגע הנכון כדי לארגן לנו סצינת קרב סטרילית, עם הרבה פיצוצי חלל אבל מגינים שלא קורסים ובלי פלישה רגלית של ג’אמהדר. במילים אחרות, קרב פחות מטורלל מזה של The Way of the Warrior. לכן אמרתי שהחלק הזה הוא קצת ככה-ככה: האקשן בו נחמד אבל לא מדהים, אין בו תחושת קרב-זה-גיהנום כמו ב-Nor the Battle to the Strong, והסיטואציה אפילו לא מרגישה עד כדי כך נואשת; DS9 מצליחה להדוף את גל ההתקפה הראשון ולזכות בקצת שקט שבמהלכו הדיפיינט מסיימת להניח את המוקשים (עם סיוע מגנרל מרטוק והספינה שלו), ואז כולם בורחים. כל אנשי סטארפליט.

דקס מספיקה להציע לוורף נישואין, אבל בצורה מעצבנת, של לענות “כן” להצעה שהוא לא הציע. אפילו כשדקס יוזמת, זה עדיין מוצג בתור הצעה של הגבר. סיסקו מספיק לשאת נאום נרגש שבו הוא מודה לכל אנשי התחנה שהוא משאיר מאחור לפני שהוא נמלט, ומספר שבזמן שהדומיניון עסוקים עם DS9, סטארפליט השמיד את המספנות של הדומיניון בקרדסיה, מה שאומר שכרגע הדומיניון בבעיה - אין להם יכולת לקבל תגבורות דרך חור התולעת, ואין להם דרך לייצר ספינות חדשות. זה היתרון הטקטי שסטארפליט השיג לקראת העימות המתקרב, והמחיר הוא DS9. סיסקו ושאר אנשי סטארפליט בורחים בדיפיינט, וגארק מצטרף אליהם כי הוא ממש, אבל ממש, לא רוצה להיות ב-DS9 כשדוקאט יגיע.

אודו וקירה נשארים, וקירה מפעילה את התוכנית שסיסקו הותיר אחריו ומפחמת את כל המחשבים הפיקודיים בתחנה, או משהו. מה אתם אומרים, יש סיכוי שהם מארגנים לדוקאט פרק Civil Defense משל עצמו?

כמו כן גם קווארק ורום נשארים, וגם… ג’ייק? זה מעניין. ג’ייק החליט להישאר על תקן העיתונאי שרוצה לסקר את הסיטואציה מקרוב, אבל האם הוא לא לוקח על עצמו סיכון פסיכי מדי? כנראה שנדע רק בעונה הבאה, אבל זה היה מהלך מבריק - זה בהחלט נותן אפשרות לעשות דברים מוצלחים עם ג’ייק גם בעונה הבאה. כמו כן זה מרגיז נורא את סיסקו, אבל כשהוא עומד בפני הבחירה הקשה הוא לא מהסס - הוא לא חוזר בשביל ג’ייק ומכיר בכך שג’ייק הוא אדם בוגר שעושה את ההחלטות של עצמו.

ואז דוקאט ושות’ עולים לתחנה, וקירה מברכת אותם בשם הממשלה הבאג’ורית שמעכשיו היא חברה טובה של הדומיניון. וואיון באקסטזה דתית מכך שמשנה הצורה היחיד באיזור החליט להישאר איתם ולא משנה אם אודו מתעקש שהוא כאן בתור אחראי האבטחה (אני תוהה - וואיון מודע לכך שאודו כבר לא אמור להיחשב משנה צורה לגיטימי, בעקבות הבעיטה שלו החוצה ב-Broken Link?). גם דוקאט באקסטזה - גם אודו וגם קירה, כאן, יחד איתו! איזה שחזור של הימים הישנים והטובים! וגם אני מאוד מרוצה - הסדרה מערבבת את כל הדמויות והצירופים ויכולה לרקוח עם הסדר החדש הזה שנוצר, קצר טווח ככל שיהיה, דברים מאוד מוצלחים. איזו דרך מעולה לסיים את העונה.

וכדי שזה יהיה באמת מושלם, יש לנו את שתי סצינות הסיום, משני צדי המתרס. בצד הראשון, דוקאט חוזר למשרד האהוב שלו ומגלה שם את המתנה שסיסקו השאיר לו - כדור הבייסבול שלו, עם מסר ה”אנחנו עוד נחזור” המובהק שהוא משדר. וכדי שלא יהיה לנו ספק - תמונת הסיום מראה את הדיפיינט והספינה של מרטוק מצטרפות אל הצי של סטארפליט - וזה חתיכת צי! - משנות את הכיוון שלהן ומתחילות לטוס שוב “קדימה” סימבולית (לא, אף אחד לא חושב שהם בדרך לשחרר את DS9 כרגע בשניה זו ממש, אבל אני משער שהמפיקים תלשו שערות כשהם הבינו שעלול להיווצר רושם כזה). כבר אמרתי שאני מתרגש?

פרק סיום עונה טוב, בסדרה שאמורה להמשיך לעונה נוספת וקשורה עלילתית, הוא כזה שטורף את הקלפים ומשנה את חוקי המשחק ועושה את זה תוך התבוננות רחבה במה שקרה עד כה. הפרק הזה עושה את זה מושלם. זה ללא ספק פרק סיום העונה הטוב ביותר עד כה, ולסדרה היו עד כה אחלה פרקי סיום עונה. הגענו פה לסוג של נקודת שיא.