עונה 5 – סיכום | גדי רואה DS9

אז מה היה לנו?

פעולת קומנדו נועזת בעורף הקלינגוני. הצוות מגלה שמלחמה היא גיהנום. ענייני חיזור חביבים של זוגות מוזרים. ג’ייק סיסקו מגלה שמלחמה היא גיהנום. או’ברייאן מנסה להציל את אשתו שנחטפה. עושים כיף חיים עם טריבלים. עושים פחות כיף חיים על רייזה. לא עושים כיף חיים בכלל על טרוק נור של תחילת ימי אודו. אודו וקווארק מגלים שאודו וקווארק הם גיהנום. סיסקו מתחרפן בגלל ענייני דת. העבר האפל של קירה רודף אותה. אודו כושל קצת פחות בתור אבא. סיסקו מתחרפן בגלל ענייני מאקי. פעולת קומנדו נועזת בעורף הג’אמהדרי. הדומיניון פולשים! העבר האפל של באשיר רודף אותו. אודו כושל קצת פחות בתור מאהב. קווארק מגלה שמלחמה היא גיהנום. העבר האפל של קירה רודף אותה. ענייני חיזור חביבים של זוגות מוזרים. אנחנו נזכרים למה קלינגונים זה מגניב. פרדוקס מסע בזמן נותן לנו בוקס בבטן. תם ונשלם הסיפור של המאקי. או’ברייאן מנסה להציל את נוג שנחטף. עושים כיף חיים עם קלפי בייסבול. הדומיניון משתלט על התחנה!

אוקיי, וואו. איזו עונה מצויינת.

באתי לעונה הזו בציפיה שעד סופה כבר נהיה שקועים עמוק במלחמה עם הדומיניון, וזה לא קרה; הפיצוץ האמיתי הגיע רק בדקות הסיום של העונה. עד אז התחושה הייתה בעיקרה של “השקט שלפני הסערה”, למרות שזו כבר הייתה עונה מלחמתית, אבל מלחמה מהסוג הגועלי של ההתכתשויות השוליות לכאורה, שלא ברורה משמעותן האמיתית בטווח הארוך, אבל לכל האנשים שמוצאים את עצמם במרכזן הן כואבות מאוד. כך זה היה ב-The Ship, כך זה היה ב-Nor the Battle to the Strong, וכך זה היה אפילו ב-By Inferno’s Light. בסופו של דבר, העונה אכן קידמה את העלילה המרכזית של הסדרה עד לשלב שבו היא סוף סוף מתחילה באמת, אבל שם עצרנו.

אז העלילה המרכזית היא לא הסיבה שהעונה הזו כל כך טובה. היא טובה פשוט כי אין בה כמעט שום פספוס. כי גם הפרקים החלשים שלה הם טובים, ובעונות מוקדמות יותר היו בקלות בולטים לטובה. יש בדיוק פרק אחד בעונה הזו שהוא ממש גרוע - Let He Who Is Without Sin…. יש עוד כמה פרקים שהם קצת נשכחים - בעיקר A Simple Investigation ו-The Darkness and the Light ו-Business as Usual, אבל גם הם היו סבירים בהחלט לצפיה. אולי זה לא מקרי שבמרכז שלושת הפרקים הללו יש את אודו, קירה וקווארק - שלוש מהדמויות הטובות בסדרה, שגם כשבונים סביבן פרק חלש הן עדיין מאפשרות לו לשמור על כבוד.

וכשזה היה טוב זה היה ממש, ממש טוב. ולעתים קרובות בצורות שלא ציפיתי להן והפתיעו אותי. לבחור את “הפרק הכי טוב בעונה” לעונה הזו זה בלתי אפשרי - יש הרבה יותר מדי. עדיין, יש כמה שהרגישו לי מיוחדים בצורה זו או אחרת: ראשית, Nor the Battle to the Strong עם התחושה האנטי מלחמתית המחודדת שלו (כאילו למדו את The Ship שעשה את זה טוב, ואז שיפרו עוד יותר) ועם התפקידים המוצלחים שהוא נתן לג’ייק ובאשיר שנזרקו הרחק מעבר לאיזור הנוחות שלהם (וטוב שכך, כי זה הוציא מהם את המיטב). שנית, Trials and Tribble-ations שלא באמת היה פרק של DS9 אבל בתור פרק מחווה לסדרה המקורית הוא היה נפלא. כמו כן By Inferno’s Light ו-Call to Arms נתנו לנו בדיוק את הטלטולים והאקשן שציפינו להם מהעימות עם הדומיניון, גם בעצימות נמוכה, ו-Soldiers of the Empire אולי היה פרק הקלינוגנים הטוב בפרנצ’ייז עד כה. אבל זה Children of Time שממש תפס אותי בהפתעה והפיל אותי לקרשים בלי שציפיתי לכך.

כל זה די בלתי נתפס כשחושבים על כך שאנחנו כבר בעונה 5. סדרות דרמה נוטות לאבד גובה בשלבים מתקדמים כל כך, אם הן בכלל מחזיקות עד לשם. היוצאת מן הכלל היא כמובן TNG, שגם אצלה עונות 5-6-7 היו החזקות ביותר. מהבחינה הזו, DS9 ממשיכה בצורה נאמנה את המסורת לבינתיים. זה גם לא מפתיע עד כדי כך שהסדרה הפכה למוצלחת כל כך; אחרי השקעה עצומה בדמויות וקווי העלילה, עם דגש על דמויות משנה רבות ומוצלחות, העונה הזו קוטפת את הפירות בקלות יחסית, כשהיא מסוגלת לשחק עם כל מה שאנחנו כבר מכירים. תחשבו על Doctor Bashir, I Presume - בלי היכרות ארוכה עם באשיר והיחסים שלו עם הדמויות בתחנה, הפרק הזה לא היה עובד טוב. החשיפה שבבסיס שלו לא הייתה כזו מעניינת. כיום, סדרות עושות חשיפות כאלו כבר בעונה הראשונה; הן חלק מהתכנון המקורי של הדמות. כאילו הפכנו לסדרות של פאנצ’ים במקום של בניית דמויות טובות שאחר כך אפשר לבנות פאנצ’ים כאלו עליהן גם בדיעבד, בהחלטה של הרגע האחרון.

הבדל בולט אחד בין העונה הזו ועונה 4 הוא בכך שהעלילות השונות התקדמו, ואפילו התקדמו ממש. מה היה לנו? הדומיניון? פלש סוף כל סוף. המאקי? הושמדו, אבל לא בלי לתת לנו פרקים טובים. המלחמה נגד הקלינגונים? הסתיימה בצורה סבירה בהחלט, וגם החידוש של הברית עם הפדרציה נעשה בצורה טובה, ונתן לנו דמות בונוס חדשה (מרטוק). הפוליטיקה הקרדסית? עברה טלטלה יסודית כשדוקאט חוזר בגדול. הפוליטיקה הבאג’ורית? עברה טלטלה יסודית כשסיסקו מנע מבאג’ור (בחוכמה, מתברר) להצטרף לפדרציה. החברה הפרנגית? הגיעה למצב שכל עתידה תלוי בפרנגית בודדת, בחברה שמסרבת לתת לנשים כוח. בקיצור, אנחנו מתקדמים.

בואו נדבר על דמויות. כמעט ולא היו פרקי “דמויות בודדות” העונה; רוב הפרקים סובבים לכל הפחות סביב זוג כלשהו (שלושת הפרקים החלשים יחסית שציינתי קודם? אולי שלא במקרה, בהם הדמות די סולו). יש זוגות די מובהקים כמו דקס-וורף (שאחראים לפרק הגרוע ביותר בעונה, אבל גם לאחד מהפרקים הטובים ביותר בה) או סיסקו-אדינגטון, והיו שילובים קצת יותר מפתיעים כמו ג’ייק-באשיר או גארק-וורף וכדומה.

סיסקו היה ונותר דמות בעייתית מבחינתי. הוא מעניין כשהוא מתחרפן, ולכן Rapture ו-For the Uniform היו פרקים מוצלחים שלו, אבל לא היו להם השלכות אישיות עליו למרות שהן עוסקות בדיוק בחציית הגבולות שלו; כתוצאה מכך, לא ברור אם יש משהו שיכול להשפיע על הדמות עצמה. בדרך כלל הוא משעמם. כשהוא מתמודד עם אנטגוניסט כלשהו - דוקאט, וואיון, אדינגטון - יוצא שאני אוטומטית בעד האנטגוניסט. מה יהיה? הקפטן אמור להיות נקודת החוזק של הסדרה, לא אחת מהדמויות החלשות בה.

למרבה המזל יש את קירה. קירה היא כל הדברים המעניינים שבסיסקו אין, והעונה נתנו לה מספיק את אור הזרקורים כדי שנרגיש את זה. אני נוטה לחשוב עליה בתור הדמות המוצלחת של העונה. גם יתר הדמויות קיבלו זרקור יפה לטעמי אם כי פחות מרכזי; באשיר צריך לקבל ציון לשבח על Doctor Bashir, I Presume שמרגיש לי כמו פרק הדמות הבודדת הטוב בסדרה עד כה. אפילו ג’ייק סיסקו, שבעונות הקודמות היה זנוח על פי רוב למעט ב-The Visitor קיבל כאן מספיק זמן מסך, שני פרקים מצויינים סביבו (אחד הומוריסטי והשני לחלוטין לא) ולמרות שהוא כבר לא בנישת “הילד המעצבן” הוא עדיין דמות סבירה בהחלט גם מחוץ לה. הדמות היחידה שקצת קרטעה לטעמי העונה הייתה וורף, אבל זו כנראה אשליה אופטית שנובעת מכמה שהעונה הקודמת הייתה מוצלחת עבורו.

גם דמויות המשנה האהובות חזרו העונה לעוד סיבוב מוצלח. גארק, דוקאט, רום, נוג, קאי ווין, בראנט, אישקה, זאק - כולם היו מוצלחים. גם מרטוק היה תוספת נחמדה. אבל אם תשאלו אותי מי דמות המשנה של העונה, זו דמות שהצטרפה (מחדש, במובן מסויים) רק לקראת סוף העונה ובכל פרק שלה הייתה כיפית בצורה לא רציונלית - וואיון. ראינו כבר לא מעט וורטה בסדרה, ורובם לא היו מוצלחים בשום צורה; וואיון קולע בול אל מה שהגזע הזה אמור להיות. מבחינתי הוא עכשיו הפרצוף של הדומיניון, ולא משני הצורה.

אה, כן, מישהו ראה משנה צורה כלשהו שאינו אודו העונה? זה של The Ship לא נחשב. די נחמד כמה הסדרה הסתדרה טוב בלי האנטגוניסטים המרכזיים לכאורה שלה, אם כי אני מקווה שהם כן יחזרו מתישהו (כן, היה את זה של באשיר באמצע העונה וכמעט שכחתי ממנו).

רשימת רגעים אהובים מהעונה (וואו, יש הרבה):