העונה הקודמת נגמרה… מוזר + המוות של דקס. העונה הזו מתחילה… מוזר + המוות של דקס, אבל אין לי יותר מדי תלונות. העלילה זזה קצת, ההתמודדות עם המוות של דקס סבירה למדי (למעט נקודה מעצבנת אחת שנדבר עליה בהמשך) וגם העובדה שרוב ההתפתחויות בפרק היו צפויות לא הפריעה יותר מדי.

אנחנו לא מתחילים עם סיסקו אלא דווקא עם DS9, שנראה שמסתדרת יפה מאוד בעידן קולונל קירה שהמעמד המחייב שלה הוביל לשינוי תסרוקת. תקשיבו חברים - הרגתם את דקס, העפתם את סיסקו, באשיר הוא פתאום דמות סימפטית והרומולאנים הם פתאום בני ברית של הפדרציה? עם זה יכלתי להתמודד, אבל השינוי הזה הוא כבר יותר מדי בשבילי!

כמובן, עם המעמד החדש של קירה באים גם כאבי הראש. ראשית, הבאג’ורים התחילו לעבוד את קת’ולהו. כלומר, את הפההה-רפאים, אבל זה אותו דבר. מתברר שיש עמים מפונקים שהתרגלו שהאלים שלהם מדברים אליהם וכשפתאום האלים עושים גוסטינג אז הם ישר פונים לעבוד את השטן. הייתי אומר שקשה להאמין על הבאג’ורים שיעשו כאלו שטויות אבל היי, זוכרים את ההתחלה של עונה 2 שבה הבאג’ורים אירגנו לעצמם מלחמת אזרחים בגלל אף-אחד-לא-יודע-למה? אז כזה.

וחוץ מזה אדמירל רוס מגיע ל”שיחת נימוסין” שבאה לבשר לה שהפדרציה לארח ב-DS9 סנטורית רומולאנית שבאה לתאם את המלחמה או משהו. זהו, הסדרה הפכה סופית לבבילון 5. מרטוק מתאים להפליא להיות ג’קאר! מכל מקום, לקירה אין ממש יכולת הטלת וטו פה, למרות שהיא מאוד, מאוד לא מרוצה.

ומה קורה אצל סיסקו? הוא עדיין במסעדה, עושה דברים מוזרים כמו לנגן בפסנתר. כל היום. ואז לקבל חזיון מהנביאים תוך כדי, שמנסה להביא את הסדרה לרמות קריפיות חדשות: יש מדבר. וכדור בייסבול-סיסקו. וסיסקו. חופר. ומוצא. פרצוף של אישה. שמביט בו בעניין רב. מה.

חוץ מזה יש לנו גם כמה רגעי שמשון ויובב, כלומר וואיון ודאמאר. אין להופעות שלהם בפרק שום חשיבות - זה סוג של “בואו נגיד לקהל שוב דברים שהוא כבר יודע בשביל אלו שפספסו”. ברור שהסיבה שבגללה שניהם שם היא שוואיון הוא הדבר הכי מוצלח בסדרה והשילוב שלו עם דאמאר עובד מצויין והופך את דאמאר מ”מי זה ההוא שליד דוקאט” ל”יאיי יש לנו את דאמאר ליד וואיון!”. אני מחובבי דוקאט, אבל השילוב של דאמאר עם וואיון עובד טוב יותר מהשילוב של דוקאט עם וואיון, ואני שמח שהסדרה מכירה בכך ונותנת לזה כבוד.

עוד מעט נחזור לשני קווי העלילה המרכזיים - קירה וסיסקו - אבל יש גם קו עלילה שלישי פה, שמתחיל עם “וורף לא מצליח להירדם, הולך להולודק של ויק פונטיין, דורש את השיר האהוב על דקס ובסוף משתגע והורס את כל המקום”. כן, נשמע שוורף מתמודד עם המוות של דקס בצורה סבירה. רגע, בעצם לא! באשיר טוען שיש פה משהו חריג כי קלינגונים אמורים להתמודד עם מוות טוב יותר ותקופת האבל שלהם קצרה יותר. כמו כן קווארק משתגע כי וורף הורס לו את התוכנית של ויק פונטיין והוא צריך לנקות את השברים והלהקה מתלוננת על וורף ומאיימת להתפטר ו… אוקיי, לא לגמרי הבנתם איך עובדות תוכניות מחשב, נכון?

בקו העלילה של סיסקו, סיסקו מרכיב קלסתרון של האישה מהחזיון - עם טאבלט שנראה כמעט ריאליסטי! ג’ייק מזהה את הקלסתרון מתמונה שהוא מצא בטעות לפני שבוע, ומתברר שהאישה הזו קשורה איכשהו לסבא סיסקו. אחרי קצת חפירה מתברר שהיא הייתה אשתו הראשונה של סבא סיסקו והיא נטשה אותו מסיבה לא ברורה ושסיסקו הוא בעצם הבן שלה ולא של מי שהוא חשב שהיא אימו והיה לה תליון עם כיתוב באג’ורי עתיק שמתורגם ל-“Orb of the Emissary” ו… אוקיי, לאן הסדרה הזו הולכת בדיוק.

ממש לפני כמה ימים ניהלתי לי בראש באקראי רשימת מכולת של “לאילו דמויות ב-DS9 יש הורים ואיזה תפקיד ההורים הללו שיחקו”. לאו’ברייאן ודקס לא היו הורים; לבאשיר היו הורים ששיחקו תפקיד חשוב בפרק אחד; לקירה היו הורים ששיחקו תפקיד חשוב בשני פרקים; לקווארק יש אמא ששיחקה תפקיד מרכזי בהרבה פרקים (סבבה!) ולאודו… נו, אתם יודעים. ולסיסקו היה אבא אבל לא שמענו שום דבר על האמא, ושיערתי שזה פשוט הולך להיות המצב. עושה רושם שהסדרה החליטה לשחק את הקלפים המשפחתיים עד הסוף.

אני לא יודע מה אני חושב על זה. לא ברור בשלב הזה לאן זה הולך, אבל אני מניח שעד סוף הפרק הבא נדע, ונגלה שזה איכשהו “מסביר” למה סיסקו הוא ה-Emissary וזה יילך לכיוון של גורל שנקבע מלידה וכדומה - ואני לא אוהב את זה. ממש לא אוהב את זה. אבל אני אחכה לפרק הבא כדי לקבוע.

בינתיים אצל קירה, הסנטורית קריטק מתגלה בתור… רומולאנית ממש סימפטית? מאוד עניינית, מאוד נחמדה, משתפת פעולה, טועמת מקל גמג’ה… תעשו לי טובה, אנחנו לא מכירים את הרומולאנים כגזע ואולי יש בינם כאלו שהם סבבה לגמרי, אבל סנאטורים רומולאנים? נחמדים כל כך? לא, אני חושד בתעלול, והתעלול אכן מתגלה בהמשך הפרק בעזרת אודו - הסנטורית מבקשת להקים בית חולים על ירח סמוך לבאג’ור, הבקשה נענית, ואז מתברר שנוצר לנו משבר הטילים בקובה - “בית החולים” כולל גם מאגר טילים ענקי ולא נראה שהרומולאנים זזים לשום מקום.

בקו העלילה של “וורף נגד העולם” יש לנו סצינה חביבה מאוד של או’ברייאן שמגיע לבקר את וורף עם יין והעלאת זכרונות מימי TNG העליזים. ה”מסקנה” שלו מהביקור היא שוורף מודאג מכך שדקס לא מתה בקרב ולכן לא התגלגלה לואלהלא הקלינגוני, והפתרון הוא… לצאת למשימה נועזת מעבר לקווי האויב בשמה? ומרטוק מתגייס לעזור לזה? ובאשיר מחליט להצטרף? ואו’ברייאן בא כי באשיר הולך לשם? למשימת התאבדות? אוקיי, משהו מוזר עובר על הסדרה הזו.

אבל אם חשבתם שזה מוזר, חכו למה שקורה עם סיסקו! בזמן שהוא זורק את הזבל או משהו פתאום צץ לו באג’ורי בגלימות אדומות שנראה שיצא הישר מ-Assasin’s Creed: Emissary ומדבר איתו בצורה מקריפה ואז מוכיח שהוא רציני ובא לעבוד ושולף סכין וחותך את סיסקו מספיק טוב (וחוטף על הראש מג’ייק) כדי ליצור מתח עד לכמה דקות אחר כך שבהן סיסקו שוב מתהלך ויוצא להרפתקאות. כל הסצינה הזו מבשרת לנו שהבאג’ורים עובדי הקת’ולהו אכן השתגעו וסימנו את סיסקו בתור מטרה ושהמתנקשים שלהם עובדים בצורה חובבנית משהו.

אבל לסיסקו כל סיפור המסעדה הזה הספיק - וגם לנו! - אז הוא יוצא להרפתקאה על כוכב הלכת המדברי שבו התרחש החיזיון שלו (איך הוא בדיוק יודע שזה הכוכב הזה? פשוט יודע? נו טוב, התרגלנו). כמובן שג’ייק יצטרף אליו, וכמובן שגם סבא סיסקו יחליט ברגע האחרון להצטרף, ואז מגיעה המצטרפת הרביעית - טרילית זעירה שקוראת לעצמה “דקס”. אה. אוי.

ידעתי שזה יקרה כי הכרתי את הקרדיטים של הסדרה מראש, אבל עכשיו כשזה קרה בפועל אני מוצא את עצמי תוהה על זה. זו הנקודה המעצבנת שהזכרתי בהתחלה. כי כמובן, משמח לדעת שדקס לא מת ומצא לו גוף חדש, אבל - האם אנחנו באמת צריכים דמות חדשה ש”תחליף” את ג’דזיה? אנחנו כבר לקראת סוף הסדרה (ואני מניח שההפקה כבר ידעה את זה) - האם צריך בכלל דמות חדשה בקאסט הראשי? כמה זמן התפתחות כבר יהיה לה? ויותר מכך - האם צריך שהיא תהיה טרילית, וטרילית שהיא דקס? היה לנו את זה עם ג’דזיה ונראה לי שדי מיצינו את הקונספט (כזכור, לג’דזיה לא היה בעונה 6 אפילו פרק טרילי אחד). אני הייתי מעדיף שיוציאו את דקס מהסדרה לגמרי ולא יכניסו דמות ראשית חדשה.

אבל אני לא רוצה לפסול מראש דמות שנתנו לה בדיוק שתי שניות בסוף הפרק - בואו נחכה לפרק הבא לפני שאני חורץ דעה עליה. ועל שלל ההתפתחויות המוזרות-עד-הזויות שהיו לנו בפרק הזה, שנותנות תחושה שצפויה עונה… מעניינת, ולא בטוח שבמובן החיובי דווקא.