עונה 7 – סיכום
|
הפוסט הקודם
|
|
הפוסט הבא
|
אז מה היה לנו?
סיסקו עושה שטויות עם הנביאים בזמן שקירה עובדת. סיסקו עושה עוד שטויות עם הנביאים בזמן שקירה עובדת עוד. עזרי דקס ותעלומת הקרדסי המבוהל. כולם משחקים בייסבול. באשיר קריפ ולומד לקח. הסיפור על שני וואיונים ואודו אחד. קור אומר שלום. מלחמה היא גיהנום. דוקאט עושה שטויות עם הרפאים בזמן שקירה עובדת. ויק ונוג גורמים לנו לבכות. עזרי דקס ותעלומת המשפחה המקוללת. קווארק ורום מריצים קטעים ביקום המראה. עזרי דקס ותעלומת הרוצח המסתורי. אודו מביא חבר הביתה. כולם משחקים בשוד קזינו. באשיר נאיבי ולומד לקח. עזרי דקס ותעלומת הקלינגון האבוד. סיסקו מתחתן והנביאים עושים לו שטויות. עזרי דקס ותעלומת הקרדסי המורד. מחסלים את הדיפיינט. גארק וקירה מצטרפים למחתרת הקרדסית. גארק וקירה עושים דברים מגניבים במחתרת הקרדסית. באשיר עצבני ומלמד את מדור 31 לקח. הפרנגים מקבלים הפי אנד. הסדרה מקבלת הפי אנד, בערך.
המטרה של עונה 7 הייתה פשוטה - לסגור את הסדרה בכבוד. במטרה הזו העונה עמדה, אבל היא לא מקבלת יותר מדי ציונים לשבח מעבר לכך. היא בוודאי לא באותה רמה כמו עונה 6, למרות שיש בה כמה פרקים מצויינים. הבעיה היא שהיו גם יותר מדי פרקים שלא היו כאלו. באופן לא מפתיע, חלק מהבעיה היא בקשת העלילתית של סוף הסדרה, שנמשכה תשעה פרקים שמתוכם לפחות שלושה היו מיותרים לגמרי, אבל יש גם בעיות אחרות. בואו נדבר שניה על הבעיות הללו.
העונה התחילה עם שני פרקים שהתרכזו בסיסקו. אלו היו פרקים מיותרים לגמרי. כל העלילה של סיסקו הנביא מיותרת לגמרי. סוף הסדרה הוכיח שלא היה ליוצרים איזה שהוא קלף מתוחכם בשרוול - לא היה להם מושג מה הם רוצים לעשות עם סיסקו הנביא. אז למה הם עשו את פתיחת העונה המטופשת הזו? הקליימקס של הפרקים הללו הוא הגילוי המחריד על האופן שבו הנביאים ניצלו את אמו של סיסקו - ניצול שלא זוכה לשום נימוק או הצדקה בהמשך הסדרה. תוסיפו לזה גם שימוש לא מוצלח בבני ראסל ותקבלו את הפרקים המיותרים ביותר בעונה הזו. כן, היו בהם גם עלילות משנה לא רעות בכלל ובפרט קירה נגד הרומולאנים, אבל אלו יכלו להיות עלילות משנה גם בפרקים אחרים.
אז מבין 16 הפרקים שאינם שייכים לקשת העלילתית של סוף הסדרה, 2 היו מיותרים לחלוטין. אפשר להוסיף גם את Prodigal Daughter לקלחת - פרק סתמי לחלוטין, החלש ביותר העונה. אלו כל הפרקים שלדעתי היו ממש גרועים, אבל אפשר להמשיך קדימה. Afterimage נותן הופעה נחמדה של גארק ו-Field of Fire נותן טיפול נחמד בסיפור של האישיות הרצחנית של דקס, אבל בואו נודה בזה - שניהם פרקים מיותרים שנובעים מהנסיון להכניס את עזרי דקס לסדרה - נסיון שהוא מיותר לגמרי כמו כל הדמות הזו, ונדבר על זה בהמשך. כבר יש לנו חמישה מתוך 16 פרקים שהיו מיותרים. ושימו לב שלא אמרתי מילה על שני פרקי ה”כיף טהור” של הבייסבול והקזינו.
וחוץ מזה, כל שלושת הפרקים הראשונים של הקשת העלילתית האחרונה של הסדרה היו ניתנים לדחיסה לאולי עשרים דקות. וגם שני הפרקים שאחר כך לא היו חייבים להיות כל כך ארוכים. רק ארבעת הפרקים האחרונים הצדיקו את כל העניין הזה - ואני לא בטוח לגבי הפרק האחרון.
הפרק הטוב ביותר בכל הקשת העלילתית היה Tacking Into The Wind, הידוע גם בשמו “הפרק שבו דברים מתחילים לזוז”. זה די עצוב שהפרק שבו הדברים מתחילים לזוז הוא בבירור הטוב ביותר, ולא, נאמר, הפרק האחרון בסדרה, אבל מילא. העניין הוא שהוא כמעט נבלע בתוך בליל הפרקים של סוף הסדרה - המבנה הסריאלי מאוד מקשה על קבלת תחושה של פרקים בודדים - ולכן אם תשאלו אותי מה הפרק הטוב של העונה מן הסתם אבחר מבין 16 הפרקים הראשונים. הבחירה הפעם כמעט טריוויאלית: It’s Only a Paper Moon הוא בקלות הפרק הזה שהולך להישאר איתי עוד הרבה זמן. וזה בלי להרוג אף אחד או לגייס כוחות זדוניים ממדור 31 כמו שקורה ב-The Siege of AR-558 וב-Inter Arma Enim Silent Leges שגם הם היו חביבים עלי במיוחד. עוד פרקים מוצלחים היו Treachery, Faith and the Great River ו-Chrysalis שנתנו לנו טוויסטים מעניינים על אודו, וואיון ובאשיר. ו… זהו בערך. בקשת העלילתית של סיום הסדרה אהבתי גם את The Dogs of War ואת Extreme Measures - כלומר, אהבתי את כל השלב בקשת שבו זנחו את דוקאט ואת ווין והתמקדו בלסגור את כל הפינות בסדרה למעט המרכזיות. גם זה אומר משהו.
רוב העלילות של סוף הסדרה סבבו יפה סביב הקשת העלילתית של הדמויות עצמן ולכן אני אתייחס אליהם כשאדבר על הדמויות, אבל דבר אחד לא: הברין. מה היה הקטע של הברין. מי יכול להסביר לי בשביל מה היה צריך את הברין. הברין היו הפילר הכי גדול שראיתי. בואו נעבור שניה על הדברים שהברין עושים בחלק הזה של הסדרה:
- תופסים את וורף ועזרי. שבעצמם נמצאים בקשת עלילתית מיותרת לגמרי, שלא משפיעה על המשך העלילה ולא מעניינת אף אחד. אחרי שהם תופסים את וורף ועזרי הם חוקרים אותם באכזריות ומעבירים אותם לג’אמהדר. באותה מידה בדיוק הג’אמהדר יכלו לתפוס אותם וזהו.
- מצטרפים אל הדומיניון במה שנראה כמו שינוי כיוון במלחמה לטובת הדומיניון. בפועל: תוך חמישה פרקים הדומיניון מפסידים. ולא בגלל שהברין בגדו בהם או משהו, בגלל שהברין לא עזרו מספיק.
- מפציצים את כדור הארץ ומחסלים את הדיפיינט עם נשק סופר-דופר מתוחכם. כמובן, באותה מידה כבר יכלו להגיד שהג’אמהדר המציאו נשק סופר-דופר מתוחכם ולא היינו שמים לב להבדל. גם האופן שבו מתגברים על הנשק, עם פעולת הקומנדו של דאמאר-גארק-קירה, מבוסס על פלישה לבסיס של ג’אמהדר, לא של ברין. האינטראקציה עם הברין היא אפסית.
- גורמים לדאמאר “לקנא” ולהבין שהדומיניון זונח אותו. זו לכאורה נקודה מהותית לטובת הברין, אבל האמת היא שזה הופך את הסיפור של דאמאר לפשטני מדי. גם בלי הברין, רק עם היחס המחריד של הדומיניון כלפי הקרדסים, דאמאר היה יכול וצריך לנטוש. הקש ששובר את גב הגמל שלו הוא לא משהו שקשור ישירות אל הברין אלא האופן שבו הדומיניון נותן למאות אלפי קרדסים להיטבח בידי הקלינגונים כי הם בשר תותחים קל מבחינתו. הבעיה היא לא הבטחת שטחים קרדסיים לברין.
- כמו כן הברין מסתובבים עם חליפות מגניבות ולא אומרים מילה ברורה אחת כל הסדרה. זה גזע נטול אופי. להיות בוגימן זה לא אופי.
אם הסדרה באמת רצתה להפחיד עם גזע חייזרי מאיים, הם היו יכולים להביא את הבורג. לא את כל הבורג; רק איכשהו הדומיניון היה מצליח לגייס לשורותיו קוביית בורג סוררת אחת שהייתה מושמדת בקרב אפי כלשהו על ידי סיסקו בסגירת מעגל נוטפת קיטש. כן, אפילו את זה הייתי מעדיף על הברין. מה לכל הרוחות כל הקטע עם הברין בא לעשות.
אה, כן, נזכרתי ברגע האחרון! זוכרים את הסצינה שבה המייסדת נותנת לוואיון דגימה מהגוף שלה וזה נראה מאוד חשוב? לא עשו עם זה כלום! כלום! מה היה הקטע?! ככל שאני רואה יותר את הפרקים של סוף הסדרה כך אני נוכח לראות עד כמה הבעיה בהם היא אפילו לא וורף ועזרי אלא כל רגע שבו דאמאר או קירה או אודו או באשיר או גארק או קווארק לא היו על המסך.
עכשיו בואו נדבר על הדמויות בעונה הזו. ראשית, דמויות המשנה. הכוכב הבלתי מעורער הוא כמובן דאמאר, שצמח העונה מתקן “מי זה האידיוט הזה” לתקן “איזה כיף שהוא פה” וזה בלי לעשות שינוי לא אמין באופי שלו. חוץ מזה, הפרק הטוב של העונה היה שייך לשתי דמויות משנה - נוג ופונטיין, שהבריקו שם לגמרי ובשאר העונה היו על תקן “איזה כיף שהם פה”. גם גארק קיבל זמן מסך יפה בסוף העונה וסגירה טובה של העלילה שלו, ואותו דבר בדיוק, בגרסה קצת מוחלשת, עם מרטוק ורום. מה שמשאיר אותנו עם האכזבות של העונה. ראשית, ג’ייק סיסקו בקושי קיבל זמן מסך או עשה דברים - וזו אכזבה כי בעונות הקודמות ידעו להשתמש בו יותר טוב. לא נורא. שנית, וואיון. לקרוא לוואיון אכזבה זה קצת מוזר, הרי גם בעונה הזו הוא נותר מבדר למדי - אבל פחות. הסדרה לא נותנת לו. הוא מופיע בהרבה פרקים, אבל ברובם הוא על תקן של “וואיון עצבני ומרושע נורא כי הדומיניון מפסיד והוא בלחץ”. ובאמת קיוויתי שיעשו איתו יותר בסוף הסדרה. עדיין, לפחות קיבלנו את Treachery, Faith and the Great River, כך שה”אכזבה” היא באמת יחסית מאוד, רק כי אפשר היה לקוות ליותר.
ויש את ווין ודוקאט. אלוהים אדירים מה זה היה הדבר הזה.
עזבו את זה שלוקחים שני שחקנים מוצלחים ומבזבזים אותם על כל הקלישאות שבעולם. בשביל זה הרסנו את הדמות של דוקאט? בשביל זה גורמים לווין להפוך מדתיה אדוקה לעובדת שטן? כל קו העלילה הזה נראה כמו משהו שהיה סביר על הנייר, בתור טיוטא ראשונה, של הכיוון הכללי שרוצים ללכת אליו… ואז שכחו לגעת בו למשך שתי עונות ורק בדקות האחרונות של צילומי הסדרה פתאום נזכרו בזה וכבר היה מאוחר מדי לשכתב או להוסיף דברים בשלב מוקדם יותר, וכך נתקענו עם הקשת העלילתית שלהם בסוף הסדרה - סוג של נקודת שפל שאין שני לו. אני מתקשה להאמין שכתבו את זה אותם אנשים שאחראים ל-It’s Only a Paper Moon או ל-In the Pale Moonlight.
בפינת הדמויות הראשיות לא היו הרבה הפתעות, המגמה מהעונה הקודמת נמשכה: באשיר היה מוצלח עד להפתיע, עם פרקים חכמים, התנהגות לא קריפית (למעט כשהפרק בא לנזוף בדיוק בזה) והפי אנד נחמד. או’ברייאן היה מבוזבז להחריד, אבל גם זה כרגיל, ועדיין היה כיף לראות אותו. גם וורף די התבזבז העונה אבל לפחות סוף הקשת העלילתית שלו בוצע טוב. קווארק לא קיבל הרבה לעשות חוץ מלבהות בתדהמה כשכל העולם משתנה סביבו, אבל את זה הוא עשה טוב, ואני לא שוכח לו את The Siege of AR-558, שם הוא היה הדבר הכי טוב בפרק.
ויש את קירה ואודו. אלו תמיד היו שתי הדמויות המוצלחות בסדרה. הם נשארו כאלו, ובאופן מפתיע למדי הזוגיות שלהם, שנוצרה בצורה די מלאכותית בסוף העונה הקודמת, עבדה העונה בצורה מוצלחת מאוד - הרבה יותר מהזוג ג’דזיה-וורף. קשה לי לבוא בטענות למשהו ממה שעשו עם הדמויות הללו - חוץ אולי מכך שהייתי שמח לראות את קירה עוברת יותר טלטולים - אובדן אמון בדת הבאג’ורית מצד אחד ואובדן אמון בפדרציה מצד שני ואובדן השנאה לקרדסים מצד שלישי. היו ניצנים של כל הדברים הללו, אבל היה אפשר ללכת איתם יותר עד הסוף. למי אכפת. אני מכתיר את קירה לדמות העונה בכל מקרה.
ויש את סיסקו. על סיסקו היו לי בעיקר דברים לא טובים לומר במהלך הסדרה, ואז הגיעה עונה 6 שבה הוא היה פשוט מצוין. זה לא קורה העונה. כשהזרקור עליו, זה בשביל דברים מטופשים להחריד כמו Shadows and Symbols או הסיום של הסדרה. לשם שינוי אני לא בא בטענות לשחקן אלא פשוט לכותבים. זו לא דרך סבירה להתייחס לדמות ראשית, ועוד כזו שכבר הוכיחה שהיא יכולה להיות סבבה. באופן כללי סוף הסדרה נתן תחושה שכל סיפור הנביאים היה טעות אחת גדולה. וזה מרגיז, כי היו פרקים טובים ששיחקו על הבעייתיות במעמד ה-Emissary של סיסקו, אבל לקראת סוף הסדרה הכל הפך לאיזה סיפור פנטזיה מטופש במיוחד. ארחיב על זה בסיכום של כל הסדרה.
ויש את עזרי. קצת קשה לדעת איך לשפוט את עזרי, כי לא הוגן להשוות אותה לשום דבר אחר בערך, אבל התחושה שלי היא שבסופו של דבר, להכניס אותה לסדרה הייתה טעות. לא טעות קולוסלית, אבל משהו שלא הייתה לו הצדקה של ממש. הדמות עצמה סימפטית והשחקנית בסדר גמור, אבל להכניס דמות ראשית חדשה ברגע האחרון, כשכולם כבר אמורים להיות לקראת סגירת קווי העלילה שלהם - זו בעיה בפני עצמה. להכניס דמות ראשית חדשה אבל כזו שיש לה משקעים מהדמות הראשית הקודמת שהרגתם והיא באה להחליף - זו כבר בעיה גדולה בהרבה. היו צריכים להניח לג’דזיה לנוח וזהו.
כי מה בעצם היה לנו? ב-Shadows and Symbols עזרי לא עשתה הרבה מלבד להציג את עצמה. ב-Afterimage הכוכב של הפרק היה גארק וההתלבטויות של עזרי לא היו כל כך מעניינות. ב-The Siege of AR-558, למשל, הנוכחות שלה הייתה סוג של ג’דזיה 2 - שזה נחמד, אבל היינו מסתדרים גם בלעדיה (או’ברייאן היה עובד באותה מידה בדיוק; יש לו יותר נסיון קרבי מאשר לעזרי, אבל לדקס יש הרבה נסיון קרבי כך שזה מתקזז וממילא העיקר בפרק היה הקשר עם המהנדס שנהרג, ואת זה או’ברייאן היה עושה מצוין). Prodigal Daughter היה גרוע. Field of Fire היה נחמד וסגר יפה קו עלילה דקסי - אבל בשביל זה לא היה צריך לייבא דמות חדשה. אם הורגים דמות מרכזית, אפשר לקבל את זה שקווי העלילה שלה ימותו איתה, לא היה שום דבר דחוף בסגירת הסיפור של ג’ורן.
ואם כל זה עוד השאיר את עזרי בתחום ה”נסבל”, באה הקשת העלילתית של סיום הסדרה. קטעי וורף-עזרי של שלושת הפרקים הראשונים הם מהדברים המיותרים והאוויליים ביותר בכל הסדרה, ואחריהם עזרי קיימת רק בתור מושא אהבה פוטנציאלי של באשיר. למה תמיד מדרדרים בסוף את הדמות של האישה הצעירה והיפה להיות מושא האהבה של כל העולם ואחותו. אה, והייתה סצינה טובה אחת שלה - השיחה עם וורף על גורל האימפריה הקלינגונית - שהייתה גם כן שחזור של ג’דזיה. לא היה צריך את עזרי פה. בלי ג’דזיה ועזרי, שיחה דומה עם קווארק הייתה עובדת לא פחות טוב ואולי אפילו הייתה יותר מעניינת.
במובן מסויים עזרי מתארת נאמנה את העונה כולה - יש דברים נחמדים, ויש קווי עלילה שנסגרו בצורה מוצלחת, אבל יש גם כל מני רגעים שבהם לא ברור בשביל מה כל זה היה טוב. אבל אני לא מתלונן יותר מדי - להנחית סדרה בת שבע עונות זו משימה קשה, ואי אפשר לסגור את הכל בצורה מוצלחת. כשמדובר על סדרה עם יומרות סריאליות זה אפילו עוד יותר קשה. בסופו של דבר קיבלנו סיום שאפשר להתלונן עליו אבל לא גורם לי להרגשת בושה עזה או “למה בכלל ראיתי את הסדרה הזו” או רצון להריץ עצומות באינטרנט לצילום מחדש של העונה. אולי צריך להשוות את העונה לא לעזרי אלא ל-The Siege of AR-558: הייתה פה משימה קשה ומלוכלכת שהיה צריך לדבוק בה עד הסוף ועשו את זה, אפילו אם בדרך איבדו רגל והקליימקס היה חשוך והיה קשה להבין ממנו משהו.
רשימת רגעים אהובים מהעונה:
26. נוג עושה מילו מינדרבינדר
(Treachery, Faith And The Great River)
25. היפה והשלולית
(Chimera)
24. וואיון חולם
(Treachery, Faith And The Great River)
23. אנחנו בעולם המראה אז מותר לנו גם שטויות כאלו
(The Emperor's New Cloak)
22. אתה בחוץ!
(Take Me Out To The Holosuite)
21. אחרי שבע עונות, באשיר מבין שהוא קריפ
(Chrysalis)
20. וורף הקוטל-מלך
(Tacking Into The Wind)
19. עשרים ושש שעות ביממה!
(It's Only A Paper Moon)
18. דאגתך ראויה לציון, סנטור, אבל אני עדיין לא מתה
(Shadows and Symbols)
17. מסביב יהום הסער
(The Siege Of AR-558)
16. גארק אומר שלום
(What You Leave Behind)
15. אודו מברך
(Treachery, Faith And The Great River)
14. הטוב ביותר עוד מגיע
(Badda-Bing, Badda-Bang)
13. דאמאר מסתכל בראי
(Strange Bedfellows)
12. קיוויתי שמערכת היחסים שלנו תהיה ארוכה ומאושרת אבל אסתפק בקצרה ומרגשת
(Shadows and Symbols)
11. קווארק מלמד את נוג על בני אדם
(The Siege Of AR-558)
10. מדור 31: 1, באשיר: 0
(Inter Arma Enim Silent Leges)
9. תודה וורף, שעשית את מה שכולנו רצינו
(Strange Bedfellows)
8. נקמה קלינגונית שמוגשת קרה זה תבשיל ממש מגעיל
(Once More Unto The Breach)
7. הקומנדו הקרדסו-באג'ורי בפעולה
(Tacking Into The Wind)
6. שירה בציבור
(Chrysalis)
5. מרטוק חוגג ניצחון
(What You Leave Behind)
4. הפי אנד פרנגי
(The Dogs of War)
3. זה פשוט שאני אוהב אותך קצת יותר
(Extreme Measures)
2. אני לא יודע אם אני מוכן להיות שם בחוץ
(It's Only A Paper Moon)
